פתילה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מנורה עם פתיל עין, ציור מאת ז'ורז' דה לה טו, אמצע המאה ה-17

פתילה היא רצועת חוט או בד קלוע בסיבים מפותלים הנתון בתוך נר, כלי שמן, מנורת נפט, תנור חימום או בכלי נשק ישנים בתור מנגנון השהייה.

הפתילה מודלקת בקצה לאחר שהיא מיוצבת מעל חומר הבעירה, כאשר הלהבה האוחזת בה שואבת מהסיבים כמות קבועה של שמן, באמצעות דיפוזיה כנגד כוח המשיכה.

החומרים הנפוצים ליצירת פתילה הם סיבי זכוכית או כותנה (סיבי הזכוכית נפוצים יותר משום יתרונם על פני הכותנה שמתכלה בתהליך הבעירה), ובנוסף מכילה הפתילה גרעין נוקשה שבאופן מסורתי היה עשוי עופרת או אזבסט , אך עקב איסור השימוש בעופרת בארצות הברית מחשש להרעלה ועקב סכנותיו הרפואיות של האזבסט‏[1] הם הוחלפו באבץ הבטיחותי יותר לשימוש.

הראשון שהתקין פתילה גלילית היה הפיזיקאי והכימאי השווייצרי עמי ארגנד, שהחליף בה את המנורה המוצקה שהפיצה עשן רב והפיקה אור מועט.

פתילות בעלות קוטר גדול דולקות מהר יותר וגם מפיקות בדרך כלל להבה גדולה יותר, אך גם חומר שטוח יכול לשמש כפתילה.

הפרק "במה מדליקין" במסכת שבת עוסק בין היתר בסוגי הפתילות הכשרים להדלקת נרות שבת ונרות חנוכה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]