פ. ג'. פטרסון
 | |||||||
| פ. ג'. פטרסון | |||||||
| לידה |
10 באפריל 1935 (בן 89) הנובר, ג'מייקה | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מדינה | ג'מייקה | ||||||
| השכלה |
| ||||||
| מפלגה | מפלגת העם הלאומית | ||||||
| בת זוג | שירלי פילד-ריילי | ||||||
| |||||||
| פרסים והוקרה | |||||||
| |||||||
  | |||||||
פרסיבל נואל ג'יימס פטרסון (באנגלית: Percival Noel James Patterson; נולד ב-10 באפריל 1935) היה ראש ממשלת ג'מייקה (ושר ההגנה) וראש מפלגת העם הלאומית בין 1992 ל-2006. כיהן כחבר הפרלמנט בין השנים 1970-1980 ו-1989-2006. פטרסון הוא דמות מובילה בקידום, פיתוח וחיזוק הקהילה הקריבית, יצירת בית המשפט הקריבי והשוק המשותף של האיים הקריבים[1][2]
תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בהנובר (ג'מייקה), למד באוניברסיטת איי הודו המערבית ובלונדון סקול אוף אקונומיקס. לאחר סיום לימודי משפטים השלים את הכשרתו כעורך דין בלונדון במידל טמפל. בכל המסגרות הללו היה מעורב בקהילת מנהיגים צעירים מהאזור הקריבי, עמם המשיך בשיתופי פעולה בהמשך דרכו. החל מ-1969 היה פטרסון ליד ימינו של מנהיג מפלגתו, מייקל מנלי שמינה אותו, בגיל 33 בלבד לסגנו ולחבר הסנאט. ב-1970 נבחר פטרסון לחבר הפרלמנט. בשנת 1972 עמד בראש מטה הבחירות שהוביל את המפלגה לניצחונה הראשון מאז עצמאות ג'מייקה. תחת ממשלי מנלי כיהן כשר התעשייה, התיירות, החוץ וסחר חוץ, הפיתוח והאוצר.
ב-1992, עם פרישתו של מנלי מתפקידי ראש המפלגה וראש הממשלה, נבחר פטרסון לרשת אותו בשני תפקידיו. פטרסון הוביל מדיניות סוציאל-דמוקרטית ברוח "הדרך השלישית" שעיקרה שילוב בין עקרונות של מדינת רווחה לבין מודרניזציה וליברליזציה של הכלכלה (בדומה לטוני בלייר בבריטניה באותה תקופה). פטרסון משך לאי משקיעים זרים והצליח לנתק את מערך ההלוואות של המדינה מקרן המטבע הבינלאומית[3].
פטרסון הוביל את מפלגתו לניצחונות בבחירות 1993, 1997 ו-2002. לקראת בחירות 2002 פרצו מהומות דמים במדינה (בעיקר בבירה) בין כנופיות מתומכי שתי המפלגות היריבות ופטרסון נאלץ להפעיל כוחות צבא על מנת להחזיר את הסדר על כנו[4]. ב-2006 הודיע על פרישה מתפקידי ראש המפלגה וראש הממשלה, פורשיה סימפסון-מילר נבחרה להחליפו בשני תפקידיו.
פטרסון הצהיר שהיה מעדיף לסלק את שאריות הקולוניאליזם ולראות את ג'מייקה כרפובליקה ולא כממלכה בחבר העמים הבריטי, אך הודה שדעת הקהל איננה עמו בנושא זה[5][6].
בזירה האזורית והבינלאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-2004, בעת שכיהן כיו"ר תורן של הקהילה הקריבית ניהל את מגעיה מול האיטי. פטרסון הוביל להחלטה שלא להכיר במשטר ביטר מטאייה (אנ') שהדיח את הנשיא הנבחר ז'אן-ברטראן אריסטיד ולא ליצור בכך תקדים מסוכן של הכרה בהפיכות לא דמוקרטיות[7].
פטרסון הוא חבר Club de Madrid, ארגון של כ-80 ראשי מדינות לשעבר הפועל לחיזוק הדמוקרטיה בעולם[8].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ P.J Patterson passes 'Reparations Torch' to Prime Minister Gaston Browne at Second Regional Conference on Reparations, 15 באוקטובר 2014
- ^ THE MOST HONOURABLE P. J. PATTERSON, ON, PC, OE, QC UPON BEING AWARDED THE ORDER OF THE CARIBBEAN COMMUNITY (OCC), 2 JULY 2009
- ^ No option - Jamaica returning to IMF - Shaw - No immediate effect on public sector, 22 ביולי 2009
- ^ איי. פי., ג'מייקה: 37 בני אדם נהרגו בקרבות בין מתפרעים למשטרה, באתר ynet, 11 ביולי 2011
- ^ Jamaica eyes republican future, כתבה ב-BBC 22 בספטמבר 2003
- ^ PJ Patterson unhappy with pace of change, דיילי הראלד, 9 בפברואר 2012
- ^ No Permanent Solution for Haiti without CARICOM – Patterson, 25 במרץ 2004
- ^ דף בקלאב דה מדריד
| ראשי ממשלת ג'מייקה | ||
|---|---|---|
| ראש השרים | אלכסנדר בוסטמנטה • נורמן מנלי (פרימייר, 1959-1962) | |
| ראשי ממשלה | אלכסנדר בוסטמנטה • דונלד סנגסטר • יו שירר • מייקל מנלי • אדוארד סיאגה • מייקל מנלי • פ. ג'. פטרסון • פורשיה סימפסון-מילר • ברוס גולדינג • אנדרו הולנס • פורשיה סימפסון-מילר • אנדרו הולנס | |