צ'ינגיז אייטמטוב

צ'ינגיז אייטמטוב
Чыңгыз Төрөкулович Айтматов
לידה	12 בדצמבר 1928; שקר, ברית המועצות
פטירה	10 ביוני 2008 (בגיל 79); נירנברג, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
מדינה	ברית המועצות, קירגיזסטן
מקום קבורה	Ata-Beyit
מקום לימודים	מכון גורקי לספרות
שפות היצירה	צרפתית, רוסית, קירגיזית
סוגה	רומן, רומן קצר, נובלה
יצירות בולטות	והיום איננו כלה, ג'מילה, Farewell, Gulsary!, The First Teacher, אונייה לבנה, The Place of the Skull
תקופת הפעילות	1952–2006 (כ־54 שנים)
צאצאים	Askar Aitmatov
פרסים והוקרה	פרס ברית המועצות (1968, 1977, 1983); מדליה להנצחת 100 שנים להולדתו של לנין (1970); מסדר הידידות (1995); Order of Fatherland (1999); Order of Manas, 1st class (1999); פרס אוסטריה לספרות אירופית (1993); אות מסדר הידידות (2008); Order of Outstanding Merit (1998); פרס לנין (1963); אות מסדר ההצטיינות של הונגריה בדרגת קצין (2000); פרס פרידריך ריקרט (1992); גיבור הרפובליקה הקירגיזית (1997); מדליה על ההצטיינות בעמל (1958); גיבור העמל הסוציאליסטי (1978); עיטור לנין (1971, 1978); עיטור מהפכת אוקטובר (1988); עיטור הדגל האדום של העמל (1962, 1967); מדליה להנצחת 1000 שנים לייסוד קאזאן (2006); עיטור הידידות בין העמים (1984); עיטור הידידות (רוסיה) (1998); מסדר החיוך; מדליית קרופסקיה; פרס אלכסנדר מן; מסדר ההצטיינות של הרפובליקה ההונגרית ;
חתימה

צ'ינגיז אייטמטוב (קירגיזית: Чыңгыз Айтматов;‏ 12 בדצמבר 1928, קירגיזסטן - 10 ביוני 2008, גרמניה) היה סופר שכתב יצירות בקירגיזית וברוסית, שקצתן תורגמו לעברית, הנחשב לאחד הסופרים החשובים של ארצו קירגיזסטן. נקרא על שמו של ג'ינגיס חאן.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אייטמטוב נולד ב-1928 לנגינה וטורקול אייטמטוב שהיו עובדי ציבור ואחזו במשרות שונות במפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות, בשנת 1937 בזמן שלטון האימים של סטלין נאסר אביו במוסקבה נאשם ב"בורגנות לאומנית" והוצא להורג. כשהיה בן 14 הפסיק אייטמטוב את לימודיו והחל לעבוד בעבודות שונות בן השאר היה עוזר המזכיר של סובייט הכפר, גובה מיסים, עוזרו של מהנדס, סבל ועוד.

ב-1951 נשא לאישה את קרס שאמשיבב (Keres Shamshibaev), ואיתה נולדו לו שלושה בנים ובת אולם נישואיו לא נמשכו זמן רב והוא נישא בשנית ב-1981 למריה אורמטוב.

אייטמטוב סיים את הפקולטה לזוֹאוֹטכניקה במכון לחקלאות בקירגיזסטן והחל לעבוד כמומחה לחיות משק, בין 1956 ל-1958 למד במכון גורקי לספרות במוסקבה, ב-1958 החל לכתוב בפראבדה וכתב שם עד 1966. ב-1959 הצטרף למפלגה הקומוניסטית והמשך דרכו רצופה בתפקידים בשדה הפוליטיקה והרוח בין השאר מילא את התפקידים הבאים: יושב ראש אגודת הקולנועים (1964–1985) ויושב ראש אגודת הסופרים בקירגיזסטן (החל מ-1985), חבר הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית בקירגיזסטן, ציר בסובייט העליון של ברית המועצות, חבר מועצת הנשיאות ויועץ למיכאל גורבצ'וב נשיא ברית המועצות, שגריר רוסיה ללוקסמבורג ועוד.

בערוב ימיו שימש אייטמטוב כשגריר קירגיזסטן בבלגיה, באיחוד האירופי, בנאט"ו, באונסק"ו, בהולנד ובלוקסמבורג, והתגורר בבריסל.

אייטמטוב היה חבר האקדמיה האירופית לאמנות ומדעים, וחבר באקדמיה למדעים של קירגיזסטן.

הוא נפטר ב-10 ביוני 2008.

דרכו האומנותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אייטמטוב החל את עבודתו האמנותית בתרגום מספר ספרים מרוסית לקירגיזית, לעוגמת נפשו גילה לאחר התרגום שאלו כבר תורגמו לפני כן, בין 1952 ל-1954 פרסם אייטמטוב שני ספרים ברוסית: "נער העיתונים דיזיניו" ו"אשים" ב-1954 פרסם את סיפורו הראשון בקירגיזית "גשם לבן". בשנת 1958 פרסם את סיפורו "ג'מילה" וזכה בזכותו לפרסום והערכה גם בארצות המערב. הסופר והמשורר הצרפתי, לואי אראגון אף הגדיל וכינה את הסיפור: "סיפור האהבה היפה בעולם"^[1]. ב-1963 זכה בפרס לנין על קובץ סיפוריו "סיפורי ערבה והר" שהכיל בין השאר את "ג'מילה", כמו כן זכה בפרס המדינה על הנובלה שלו "שלום גלוסארי". ב-1993 זכה בפרס אוסטריה לספרות אירופאית. אייטמטוב כתב הן בקירגיזית והן ברוסית, אך עם השנים קטן נפח הכתיבה שלו בקירגיזית.

יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירותיו המרכזית:

"מעבר קשה" A Difficult Passage -1956
פנים מול פנים, face to face, 1957
ג'מילה 1958 . ראה אור בעברית בהוצאת עם עובד בתרגומה של דינה מרקון בשנת 2005.
אהובתי במטפחת האדומה, 1961. ראה אור בעברית בהוצאת עם עובד בתרגומה של דינה מרקון בשנת 2007.
המורה הראשון, 1962 The first teacher
סיפורי ערבה והר -1963
שלום גולסארי 1967.
אונייה לבנה 1970.
הטיפוס על הרי פוג'י, 1970 The Ascent of Mt. Fuji
כלב מנומר רץ על חוף 1975.
והיום איננו כלה, 1980, לספר התווסף פרק בשנת 1991, לאחר התפרקות ברית המועצות. ראה אור בעברית בהוצאת עם עובד, בתרגומם של דינה מרקון ואמציה פורת.
הגרדום (1985) - ראה אור בעברית בהוצאת זמורה ביתן ב-1993.
Scaffold ,1988
נמר השלג (הכלה הנצחית), 2006. בשנת 2012 ראה אור בעברית בהוצאת עם עובד, בתרגומה של דינה מרקון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא צ'ינגיז אייטמטוב בוויקישיתוף

צ'ינגיז אייטמטוב, ברשת החברתית פייסבוק
צ'ינגיז אייטמטוב, ברשת החברתית אינסטגרם
צ'ינגיז אייטמטוב, ברשת החברתית Goodreads
צ'ינגיס אייטמטוב, פרק 1 - נמר השלג, באתר הארץ, 17 באוקטובר 2012
שהם סמיט, סיפורו של נהג שסטה מהדרך, באתר הארץ, 8 באוקטובר 2007
יובל אביבי‏, גזוז בקולחוז, באתר וואלה!‏, 09 באוקטובר 2005
לירז אקסלרד, מרוסיה באהבה, באתר ynet, 22 באוקטובר 2005
רז יובן, סע, סע, באתר ynet, 5 בדצמבר 2005
ג'מליה מאת צ'ינגיס אייטמטוב, לאה ברץ
לילך וולך, סקיני צ'ינגיס, באתר nana10‏, 5 בספטמבר 2007
אסתי סגל, ‏והיום איננו כלה / צינגיס אייטמטוב, באתר גלובס, 14 במאי 2008
ברוס ובר, הניו יורק טיימס, עכבר העיר אונליין, מת הסופר צ'ינגיס אייטמטוב, באתר הארץ, 16 ביוני 2008
אריק גלסנר, על "נמר השלג", של צ`ינגיס אייטמטוב, באתר מבקר חופשי, 5 בנובמבר 2012, פורסם במדור לספרות ב"שבעה לילות" של "ידיעות אחרונות"
עמיחי שלו, "נמר השלג": בין העולם, לעולם השלישי, באתר ynet, 28 באוקטובר 2012
צ'ינגיז אייטמטוב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
צ'ינגיז אייטמטוב (1928-2008), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ אחרית דבר מאת נתן זך ב"ג'מילה", צ'ינגיס אייטמטוב, הוצאת עם עובד, 2005, (עמ' 96)

[1] אחרית דבר מאת נתן זך ב"ג'מילה", צ'ינגיס אייטמטוב, הוצאת עם עובד, 2005, (עמ' 96)

[1]