צבא גרמניה המזרחית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סמל צבא גרמניה המזרחית

צבא העם הלאומי (נָצְיוֹנָאלֶה פוֹלְקְסְאָרְמֶה) היה צבאה של גרמניה המזרחית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבא גרמניה המזרחית נוסד ב-1 במרץ 1956; הוא היה צבא מקצועי עד שב-24 בינואר 1964 הונהג גיוס חובה. תקופת שרות החובה הייתה לפחות 18 חודשים, כל הגברים בין הגילים של 18 ל-26 שנים היו כשירים לגיוס.

לשיא כוחו הגיע צבא גרמניה המזרחית ב-1987, אז הוא מנה 175,300 חיילים, והוא הפך להיות הכוח הצבאי החזק ביותר בברית ורשה (מלבד הצבא האדום). כמחצית החיילים היו חיילים בשירות קבע והשאר היו חיילים בשרות חובה. צבא מזרח גרמניה עוצב לפי המודל הסובייטי, שבו מסתמכים בעיקר על הקצינים לניהול המבצעים ולסיפוק מנהיגות לצבא. הנגדים היו מוגבלים בתחומי אחריות וכוח, והצבא כלל קצינים פוליטיים שנועדו להבטיח את נאמנות החיילים למפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה.

עם איחוד גרמניה בשנת 1990, התאחד צבא גרמניה המזרחית עם הבונדסוור, צבאה של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה. רוב החיילים של הנציונאלה פולקסארמה שוחררו ואלה שנשארו ושירתו בבונדסוור הורדו בדרך כלל בדרגה; כל הנכסים והציוד בבעלות של הנציונאלה פולקסארמה הפכו להיות רכוש הבונדסוור, שבחר למכור את רוב הציוד המזרח גרמני.

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנציונאלה פולקסארמה היה מורכב משלושה ענפים עיקריים:

  • לָנְדְשְטְרַייטקְרֶפְטֶה (כוחות הקרקע) - כלל בערך 120,000 חיילים, עמדו לרשותו יחידות חי"ר, תותחנים ושריון.
  • פולקסמרינה (צי) - כלל 16,300 מלחים, עמדו לרשותו 131 כלי שיט לתקיפה ו-48 כלי עזר, כמו כן היה קיים ענף אווירי שהורכב ממסוקים לצורכי לוחמה נגד צוללות וסיור ועשרה מפציצים.
  • לוּפְטשְטְרַייטְקְרֶפְטֶה (חיל האוויר) - כלל 39,000 חיילים, עמדו לרשותו 380 מטוסים ו-70 מסוקים, היו קיימים שני גדודים שכל אחד מהם היה מורכב משישה להקים של מיגים.

שרי ההגנה הלאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשי המטה הכללי[עריכת קוד מקור | עריכה]