צבא יפן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מלחים יפניים עומדים במסדר לאחר עגינה בפרל הארבור בשנת 2004

הצבא היפני (בשמו הרשמי כיום - כוחות ההגנה העצמית של יפן) עבר מספר גלגולים במהלך ההיסטוריה כאשר החלוקה העיקרית היא התקופה מסוף המאה ה-19 עד למלחמת העולם השנייה והחל משנות החמישים של המאה ה-20.

מבוא[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר במאה ה-7 הוקם צבא סדיר מקרב מעמד האיכרים אשר היה כפוף לקבוצה האתנית של היאמטו ששלטה ביפן באותה התקופה. במהלך המאה ה-8 עלה כוחם של השליטים הפיאודלים האזוריים והשליטה הריכוזית בצבא אבדה. באמצע המאה ה-12 נוצר מעמד חברתי חדש של הלוחמים, אשר נקרא ביפנית בושי או סמוראי. היו אלה לוחמים נאמנים לאדון הפיאודלי המקומי אשר שירת בתורו את השוגון. עד המאה ה-16 התפתח מעמד זה מבחינה רוחנית ופוליטית. 'דרך הלוחם', או בושידו ביפנית, היא תפיסה רוחנית אשר במרכזה עומדת הנאמנות של הלוחם לאדונו וכבודו כלוחם ואדם. תפיסה זו הושרשה כה עמוק בתרבות הצבאית היפנית כך שגם במעבר לצבא סדיר ומודרני המשיכו ערכים אלו להיות מרכז הוויתו של החייל והקלו על קיום ביצועם של פשעים אשר ביצע הצבא היפני במלחמות המאה ה-20.

הצבא היפני המודרני[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצבא היפני המודרני הוקם לראשונה בתקופת המייג'י תחת השם הצבא היפני הקיסרי. ייעודו הראשון היה לאחד את יפן על ידי הבסת הכוחות הפיאודלים השונים אשר התנגדו לרפורמות ולאחר מכן לתת ליפן יכולת צבאית מודרנית כתשובה לצבאות העולם אשר התפתחו ללא היכר לאורך תקופת הסגר מרצון. הצבא היפני הקיסרי הגיע לשיא כוחו בשנות השלושים של המאה ה-20. לאחר התבוסה במלחמת העולם השנייה פוזר הצבא.

צבא יפן שלאחר המלחמה, בשמו הרשמי כוחות ההגנה העצמית של יפן, הוקם בשנת 1950 ככח משטרתי בעל יכולות חיל רגלים מוגבלות על מנת לתת מענה ביטחוני לאיומים פנימיים. עם התגברות המלחמה הקרה והתעצמות האיומים החיצוניים כלפי יפן, הוקמו בשנת 1954 זרועות היבשה, האוויר והים במתכונת הגנתית.

הצבא היפני מוגבל תחת סעיף 9 בחוקת המדינה מלהשתתף בפעולות צבאיות מחוץ לגבולות יפן. לאורך השנים פעל צבא יפן במקומות שונים בעולם ככח שלום תחת מנדט האומות המאוחדות וחייליו שימשו כמשקיפים. כמו כן השתתף במבצעים הומניטרים מחוץ לגבולות יפן בשיקום מתקנים אזרחיים.

בשנים האחרונות, במקביל להתעוררות לאומנית ביפן, משתנה מערך הכוחות הבינלאומי. בנוסף, עידן הטרור מכתיב תפיסה חדשה בקרב הצבאות המודרניים ברחבי העולם. גורמים אלו הביאו לדיון מדיני וציבורי ביפן בדבר המשמעות של סעיף 9. הצבא היפני הצטרף בשנת 2003 לכוחות הפועלים בעיראק ואף כי הפעילות מתנהלת באזורים שקטים יחסית ובמתכונת של עזרה לתושבים בתחומים אזרחיים הרי שהדבר מסמל נקודת מפנה ביחס לשימוש בצבא היפני מאז מלחמת העולם השנייה.

נשק גרעיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמדינה היחידה בהיסטוריה אשר ספגה מהלומה גרעינית נקבע בחוקת יפן כי המדינה לא תתיר מחקר, פיתוח או אחסון נשק גרעיני בתחומה. יפן גם אוסרת על מעבר נשק גרעיני בתחום המים הטריטוריאליים שלה.

הצבא היפני הקיסרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הצבא היפני הקיסרי

במחצית המאה ה-19 החלו מדינות המערב להפעיל לחץ צבאי על יפן על מנת להכריח את המדינה לפתוח את שעריה למסחר. הכוחות הפיאודלים המפוזרים אשר השתמשו בנשק קר, (ביפן היה איסור על שימוש בנשק חם), לא יכלו לתת מענה הגנתי. עם סיום השליטה של שושלת טוקוגאווה בשנת 1863, החלה הממשלה הריכוזית להקים צבא מודרני. איכרים גויסו לצבא הסדיר אשר הונהג על ידי סמוראים לשעבר. פשוטי העם שהתגייסו חונכו על תורת הבושידו במתכונתה המודרנית. המנטליות הצבאית חילחלה דרך החיילים הסדירים לכלל האוכלוסייה כאשר הנאמנות המוחלטת לאדון הפיאודלי והציות העיוור כפופים כעת לקיסר ולמדינה. בשנים הראשונות הופעל הצבא על מנת לדכא מרידות פנימיות של אדונים פיאודלים שונים אשר יצאו כנגד הדרך החדשה שנישלה אותם מכוחם. המרידה הגדולה ביותר הייתה מרד סצומה אשר היוותה את הבסיס לסרט הסמוראי האחרון.

בשנת 1874 יצא הצבא לראשונה מחוץ לגבולות יפן למשימת עונשין בטאיוואן. הצלחת המבצע הביאה לתעוזה הולכת וגוברת. הצבא היפני הקיסרי נחל שורה של הצלחות מרשימות במערכות כנגד כל שכנותיה של יפן. על מנת להשיג מחצבים הדרושים למהפכה התעשייתית בה הייתה שרויה יפן, יצא הצבא למסע כיבושים ברחבי אסיה. שטחים בעלי חשיבות אסטרטגית נפלו לידי יפן בקוריאה, סין ורוסיה. כתוצאה מהברית של יפן ובריטניה במהלך מלחמת העולם הראשונה קיבלה יפן את כל השטחים באסיה ובאוקיינוס השקט אשר היו תחת שליטה גרמנית טרום המלחמה. הצבא נהנה מיוקרה פנימית חסרת תקדים וראשיו הפכו בעיני האוכלוסייה לקברניטים המעורבים בכל תחום חברתי.

הצי הקיסרי היפני הפך גם הוא לכח בעל עצמה בתקופה זו. הוקמו מספנות חדישות שייצרו ספינות מלחמה מודרניות מהשורה הראשונה. אף כי יפן התחייבה באמנת וושינגטון בשנת 1922 לשמור על יחס מספרי מסוים מול הכוחות המערביים הרי שבמהלך שנות ה-30, עם התגברות המגמה המיליטנטית ביפן, נזנח הסכם זה והצי היפני הפך להיות אחד מהחזקים בעולם.

שנות העשרים והשלושים של המאה ה-20 התאפיינו בשליטה הולכת וגוברת של המנהיגות הצבאית בממשלה היפנית כאשר השכבה הצעירה של הקצונה מוליכה קו קיצוני של לאומנות ובדלנות. הצבא כבש את מנצ'וריה בשנת 1931 במבצע צבאי עצמאי ללא ידיעת והסכמת הממשלה. עד שנת 1940 סיים הצבא את ההשתלטות הפנימית על המוסדות הממשלתיים היפנים והפך את הקיסר לשליט בובה.

חשוב לציין כי גורם מכריע לנטייה המיליטנטית של הקצונה הצעירה היה האכזבה מתוצאות מלחמת העולם הראשונה. יפן שעברה רפורמות מודרנית שאפה להתקבל כחברה שווה בין אומות העולם הדומיננטיות. מלחמת רוסיה יפן התאפיינה באימוץ קוד התנהגות מערבי בכל הקשור לטיפול בשבויים ונורמות אתיות אחרות בתקווה להכרה מערבית בתרבות היפנית כמתקדמת ונאורה. בתגובה לקרירות ולעתים אף לבוז בהם התקבלו נציגים יפנים במערב, גם לאחר ההישגים היפנים בתחילת המאה, התעוררו אותם רגשות לאומיים שהפכו לקיצוניים יותר ויותר עד לתבוסה במלחמת העולם השנייה.

סדרי כוחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כוחות היבשה

בשנת 1937 מנה כח האדם כ-300,000 חיילים. בשנת 1941, ערב כניסת יפן למלחמה, עמד מספר החיילים על 1,700,000 אשר נחלקו בין 51 דוויזיות. בשנת 1945 נמנו 5,500,000 חיילים על צבא היבשה אך להבדיל משנת 1941 מדובר היה ברוב מוחלט של חיילים צעירים מידי או מבוגרים מידי שלא קיבלו הכשרה נאותה.

  • הצי הקיסרי
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הצי הקיסרי היפני

בשנת 1941 היה הצי הקיסרי השלישי בגודלו בעולם. הכח האווירי של הצי עם פלטפורמה של עשר נושאות מטוסים נחשב לטוב בעולם. הצי כלל 12 אוניות מערכה כאשר מתוכן, היאמאטו והמוסאשי נחשבות בין הטובות בעולם. 100 משחתות, 18 סיירות כבדות ו-18 סיירות קלות. רוב המשחתות וסיירות היו מצוידות בטורפדו חדשני מסוג 'רומח ארוך'.

  • חיל האוויר הקיסרי

בשנת 1941 מנה הכח 1500 מטוסי תקיפה מסוגים שונים. 1400 מטוסי תקיפה נוספים פעלו במסגרת הצי הימי. בחודש אפריל שנת 1945 הוקמה יחידה בשם 'כח תקיפה מיוחד' אשר במסגרתה יצאו לפועל כ-3000 תקיפות התאבדות אשר כונו 'קמיקאזה'.

כוחות ההגנה העצמית של יפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרגיל צבאי של כוחות היבשה של הצבא ב-2006

עם סיום מלחמת העולם השנייה נותרה יפן ללא כוח צבאי לחלוטין. במסגרת הסכם הכניעה התאפשר להקים כוח משטרתי מצומצם. בשנת 1950 עם פרוץ מלחמת קוריאה הופנה רובם של כוחות הכיבוש האמריקנים למאמץ המלחמתי. יפן נשארה ללא הגנה מפני איום חיצוני. גרוע מכך, תסיסה קומוניסטית הביאה לפרוץ הפגנות ומהומות במרכזי הערים,[דרוש מקור] כוח המשטרה הזעום לא היה מסוגל להשתלט על בעיות ביטחון פנים מסוג זה. בחודש יולי שנת 1950 הוקם 'הכוח המשטרתי הלאומי' אשר מנה 75,000 שוטרים מצוידים בנשק קל.

לאחר החתימה על הסכם ההגנה המשותף בשנת 1952 עודדו האמריקנים את יפן להקים את 'כוח ההגנה הלאומי' על בסיס הכוח המשטרתי. כוח זה מנה באותה עת 110,000 חיילים. במקביל הקימה יפן את 'כוח ההגנה הימי הלאומי' אשר התבסס בעיקר על סיירות קלות במתכונת של ספינות חופים. עיקר המשימות בשנים אלה היה להתמודד עם בעיות ביטחון פנים ואסונות טבע.

עם התגברות המלחמה הקרה וההחמרה בסיכונים החיצוניים מצד המדינות הקומוניסטיות באסיה, הוקם בשנת 1954 הצבא מחדש במתכונת הגנתית. על הצבא נאסר לפעול בכל מסגרת כלשהי מחוץ לגבולות יפן, וכן נאסר עליו לפעול מחוץ להגנה על גבולות המדינה. עד שנות השבעים של המאה ה-20 פעל הצבא במתכונת מצומצמת. תקציב קטן יחסית הופנה לצורכי ביטחון, והצבא השתמש בציוד פשוט ומיושן.

בתקופה זו התעצמו האיומים החיצוניים לשיא. הצי הסובייטי הפעיל כמאה אוניות מלחמה וכמאה וארבעים צוללות באזור. האיים היפניים נכנסו לטווח הפעילות של מפציצי הטופולב. יפן חששה יותר מהתמיכה הצבאית הסובייטית בסין ובצפון קוריאה, שתי מדינות שהציבו איום ממשי של פגיעה או אפילו פלישה ליפן. הנתונים הגאוגרפיים של יפן, כ-15,000 קילומטר של חופים והיעדר מרחב תמרון יבשתי, מציבים שורה ארוכה של בעיות בתחום ההגנה מפני פלישה קרקעית. נקודת חולשה אסטרטגית נוספת היא התלות המוחלטת של יפן בנתיבי הסחר הימיים מהמזרח התיכון אשר באמצעותם זורמת האנרגיה המניעה את הכלכלה.

בשנת 1976 החלה יפן לשפר את היכולת הצבאית שלה. צעדים אלה התאפשרו לאחר שהרגשות הפצפיסטיים אשר התעוררו לאחר מלחמת העולם השנייה שככו והאוכלוסייה הפסיקה להתייחס לצבא בעוינות. תחת לחץ של מדינות המערב, אשר דרשו מיפן מדיניות ביטחונית תקיפה יותר, צמח התקציב הביטחוני לרמה של אחוז וארבע מאיות מהתוצר הלאומי השנתי.

מבנה הצבא[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוכנות ההגנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסוכנות היא חלק ממשרד ראש הממשלה וכפופה למוסדות האזרחיים. בראש הסוכנות ניצב שר ביטחון הנעזר בשני סגני שר. ראש הממשלה רשאי להפעיל את הכוחות ההגנתיים בכפוף להסכמת הפרלמנט. בשנת 1986 הוקמה מועצת הביטחון הכוללת את ראש הממשלה, שר החוץ, שר הביטחון, שר האוצר, מזכיר הממשלה והשר האחראי על המשטרה. פורום זה מתכנס לדון בכל החלטה הנוגעת לשימוש בצבא. מתחת לשכבה האזרחית קיים הפורום של ראשי המטות המשולבים. שלושת מפקדי זרועות היבשה, האוויר והים אמורים לייעץ לפורום האזרחי בנושאים צבאיים ובשעת חירום. החל משנות השמונים קיבל פורום זה חופש גדול יותר והותר לצבא לפעול לצרכים הגנתיים מידיים, כגון התעמתות עם גורמים זרים החודרים לשטח יפן, ללא צורך להמתין לאישור בירוקרטי. דבר זה איפשר לראשונה למטוסי וספינות הצבא להצטייד בנשק חי בכל זמן. על פי החוק, הצבא כפוף למוסדות האזרחיים של המדינה בצורה מוחלטת. כמו כן, לפי החוקה, אין בתי משפט שאינם אזרחיים, וחיילים לובשי מדים נשפטים על עבירות שביצעו, בתפקיד או מחוצה לו, בבתי משפט אזרחיים.

כוחות היבשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזרוע היבשה משרתים כ-160,000 חיילים. מרכז הפיקוד נמצא בעיר איצ'יקאווה. היחידות העיקריות בצבא היבשה הן: אוגדה משוריינת, 12 אוגדות חי"ר, חטיבה מוצנחת, שתי חטיבות משולבות, ארבע חטיבות אימון, אגד ארטילרי, שני אגדי נ"מ, כנף מסוקי תובלה ושתי טייסות מסוקי נ"ט. כוח היבשה מחולק לחמישה פיקודים הנפרשים לאורך המדינה. המשימה העיקרית של כוחות אלו היא ביצוע קרב נסיגה והשהיה במקרה של פלישה יבשתית עד להגעת הכוחות האמריקניים. בשגרה משתתפים הכוחות במתן סיוע וחילוץ במקרים של רעידות אדמה ושיטפונות. מאחר שהכוחות סובלים מחוסר שטחי אימון, וכן מהגבלים חמורים על יצירת רעש בזמן שימוש בתחמושת חיה, מוכנות כוחות היבשה אינה נחשבת לגבוהה במיוחד.

הכוח הימי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצי מונה כ-40,000 כוח אדם. במסגרת הכוח פועלות 13 צוללות, 64 משחתות ופריגטות וכמה עשרות שולות מוקשים וספינות סיור. כ-200 מטוסים ו-130 מסוקים משרתים את הצי. משימתו העיקרית של הצי היא לוחמה נגד צוללות בפרט וכוח ימי פולש בכלל. היות שכל מערכות הצי בנויות למטרה זו, נשארים הכוחות חשופים למהלומה אווירית. לצי אין נושאות מטוסים שאינן נחשבות נשק הגנתי. מפאת התעבורה הימית העצומה מסביב למדינה, וכן עקב תעשיית הדיג המפותחת, הצי מוגבל בשטחי אימונים, עובדה המשפיעה על מוכנתו. גם כאן נסמכת יפן על עצמת הצי השביעי האמריקני להגנתה.

הכח האווירי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכוח זה משרתים כ-50,000 חיילים. חיל האוויר מפעיל כ-400 מטוסים, ובאופן כללי נהנה מציוד מתקדם. טייסת מטוסי E-2C (איוואקס) מעניקה ליפן יתרון מודיעיני לא מבוטל כנגד מטוסי אויב. עדיין, היות שרוב הכוח בנוי על מטוסי יירוט, קיימת בעיה ממשית לחיל האוויר לסייע לכוחות היבשה והים בתקיפת מטרות יבשתיות או ימיות.

פעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחת מנדט האומות המאוחדות שלחה יפן ב-1992 חיילים לקמבודיה כמשגיחים על הבחירות החופשיות הראשונות במדינה. בשנת 2005 פעלו כוחות הצי במבצעי חילוץ והספקת ציוד לנפגעי אסון הצונאמי בדרום מזרח אסיה.

בשנת 2004 שלחה יפן כוחות צבא לעיראק במסגרת הקואליציה המונהגת על ידי ארצות הברית, ללא החלטה של האו"ם. הצעד עורר התנגדות עזה ביפן, בהיותו מעורבות ראשונה של חיילים יפנים בסכסוך מחוץ לארצם מאז מלחמת העולם. הכוח מנה כ-600 חיילים ופעל בדרום המדינה, במשימות של שיקום מתקנים אזרחיים שנפגעו במלחמה. ב-2006 נסוגו החיילים היפנים מעיראק.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]