צבא מצרים העתיקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פרעה רעמסס השני נוהג במרכבה. תחריט ממקדש אבו סימבל המתאר את קרב קדש

הצבא המצרי בתקופה העתיקה הורכב משני חילות עיקריים - החי"ר שהתחלק לקל ולכבד ומרכבות. את שריון הקשקשים והמרכבות קיבלו המצרים מיריביהם החיקסוס.

הממלכה העתיקה והתיכונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני פלישת החיקסוס אין לנו הרבה עדויות לגבי הצבא היבשתי המצרי. עיקר הצבא הושתת על הצי שפעל בנילוס ורוב מסעי המלחמה התנהלו בצמוד לנתיב הנהר. הצי נהנה מעמד הבכורה יחסית לצבא היבשה והפיקוד עליו נמסר לעתים קרובות לנסיכים מבית המלוכה. ידוע שלא היו להם פרשים או מרכבות. הצבא כלל חיל רגלים קל וכבד. החימוש העיקרי של החי"ר הכבד הייתה החנית ואילו החי"ר הקל חומש בקשתות. בממלכה התיכונה, הקשתים היוו לפחות מחצית מהצבא. מצרים הייתה מחולקת ל"נומים" או שבטים. כל נום היה צריך לספק מספר מגויסי חובה. בנוסף למיליציה זו, המצרים גייסו הרבה שכירי חרב בעיקר מלוב ונוביה.

הצבא אורגן בשיטה העשרונית עם יחידות בנות 100, 600, 1000, 2000 ו-3,000 איש. הצבא כלל ככל הנראה בין 10,000 ל-13,000 חיילים שהיו מחולקים לשתי גייסות גדולים בני 5,000 לוחמים כל אחת ומשמר אישי של המלך. הגייסות קיבלו את שמות האלים, כך גייס הראשון היה גייס רע והשני גייס אמון. החיילים שגויסו נשארו לשרת בצבאו של פרעה עד יום מותם. עד כמה שידוע לנו הם לא ניהלו מסעות כיבושים והתרכזו בבעיות הפנים. כל זה השתנה לאחר פלישת החיקסוס.

החיקסוס הצליחו להביס את המצרים בעזרת המרכבות ושלטו במדינה כ-150 שנה (בין המאה ה-18 למאה ה-16). גירוש החיקסוס פתח תקופה חדשה בתולדות מצרים - הממלכה החדשה.

הממלכה החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החיקסוס הביאו כמה חידושים - שריון הקשקשים ואת קשת מורכבת. השינוי החשוב יותר היה הכנסתו של חיל חדש, חיל המרכבות. בדומה לתקופות הקודמות, כל נום סיפק את מכסת מגויסי החובה, אך הפעם החיילים גויסו לתקופה קצובה, שבסופה חזרו לביתם. השיטה החדשה היטיבה עם הצבא כי היא נתנה בסיס איתן לחיילי מילואים מאומנים.

ארגון הצבא[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת הממלכה החדשה גודלו בתקופת הארמהב (1340 - 1320 לפנה"ס הצבא עדיין כלל שני גייסות בלבד, אך בתקופת יורשו סטי הראשון (1318 - 1298 לפנה"ס) הצבא גדל לכדי 3 גייסות שקיבל את השם "סט". רעמסס השני הכניס גייס נוסף ובזמן מסוים אחרי 1288 לפנה"ס הצבא גדל לכדי 5 גייסות.

הארגון עדיין היה על פי השיטה העשרונית כאשר על כיתה בת 10 חיילים פיקד חייל ותיק שאפשר לקרוא לו "סמל" אם משתמשים בטרמינולוגיה מודרנית. כיתות כונסו למחלקות בנות 40 חיילים תחת פיקודו של "מהן" ו4 או 5 מחלקות היו פלוגה תחת פיקודו של "אטן". הפלוגות כונסו לגדודים בני 500 איש כל אחד תחת פיקודו של "מר", אשר בתורם התכנסו לגייסות בני 5,000 לוחמים כל אחת תחת פיקודו של "האוט". פרעה היה המפקד הראשי של הצבא ובדרך כלל הובילו בקרב. בניו הופקדו על האגפים או חילות.

חילות הצבא[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיל הרגלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת הממלכה החדשה השתנה לא רק הגודל של הצבא, אלא גם חימושו. הצבא קיבל מספר חילות חדשים - המרכבות והקלעים. הקשתים המצרים היו בין הטובים בעולם העתיק, וישנם תגליפים רבים בהם רואים מצרים מתאמנים בירי בחץ וקשת. החנית נשארה נשקו העיקרי של החייל הרגלי הכבד שקיבל גרזן, קופיש (מעין חרב קצרה ומעוקלת) או חרב כופש (חרב עם להב דמוי מגל) כנשק מסייע. מהממצאים הארכאולוגיים עולה שחי"ר הכבד סודר במבנים צפופים, הדומים מאוד לפלנקס היוונית.

גם חיל השכירים גדל מאוד. לצד הנובים והלובים של הממלכה העתיקה והתיכונה גויסו פלשתים, כנענים ושרדן. השכירים שמרו בדרך כלל על כלי נשקם ולבושם המסורתי והרכיבו חטיבה נפרדת בצבא המצרי. עם הזמן, מצרים החלה לשקוע ויחד עם השקיעה הכלכלית שקע גם הצבא. מספר הגייסות הצטמצם, אם כי הם עדיין שמרו על המבנה ההיררכי. לצד צמצום הצבא, עלה אחוז שכירי החרב וכך, עם התגברות המשבר הכלכלי, לא היה בידי פרענים את האמצעים להחזיק חיל שכירים גדול ומצרים נכבשה על ידי אשור במאה ה-7 לפנה"ס

חיל המרכבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבאו של תחותמס השלישי (1490 - 1426 לפנה"ס) הורכב בעיקר מחי"ר, עם כמה מרכבות, שהיו חלק אינטגרלי מגדודי החי"ר. מאה שנים לאחר מכן, הגיע תור הזהב של המרכבות. מספרן גדל והן היו לחיל נפרד. התעודות מדברות על יחידות בנות 10, 30 ו-50 מרכבות. 3 עד 5 פלוגות של מרכבות היוו "גדוד" בן 150 מרכבות שכונסו לחטיבה בת 500 מרכבות שסופחה לכל גייס של חיל רגלים. המרכבה המצרית הייתה קלה מאוד והיו בה רק שני לוחמים - נהג וקשת או מטיל כידונים. לפחות אחד החיילים היה מוגן בשריון קשקשים חלקי.

המרכבה המצרית התפתחה מהמרכבה הכנענית של החיקסוס. המצרים חיזקו את המרכבה הכנענית בלי לאבד את כושר התמרון שאפיין אותן. זה הושג על ידי שינוי מבנה הגלגלים - במקום 4 חישורים המצרים השתמשו בגלגלים בעלי 6 חישורים. שינוי נוסף היה הזזת הציר לחלקה האחורי של המרכבה. לצד המרכבות הופעל חי"ר קל שתפקידו היה לסייע למרכבות בעזרת מטחי חצים והטלת כידונים. כמו כן, הרגלים הקלים היו יכולים להשמיד צוותי מרכבות של האויב שנפגעו כבר על ידי המרכבות המצריות.

התפקידים העיקריים היו לוחמה נגד מרכבות האויב, תמיכה בחי"ר ובמקרה הצורך אף שבירת מערכי החי"ר של האויב במטחי חצים. בדומה למרכבות הכנעניות, הכלי הנשק העיקרי של המרכות המצריות הייתה הקשת.

שכירי חרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצרים בדומה לצבאות רבים בעולם העתיק העסיקו שכירי חרב רבים, אך אין לראותם במנותק מהחברה המצרית. שכירי חרב לא היו מנותקים מהחברה ולא נלחמו רק תמורת בצע כסף. שכירי חרב רבים, במיוחד השרדן נתמעו בחברה המצרית ואין עדויות למרד שכירי חרב או נסיון השתלטות על מצרים על ידם, כפי שקרה לא אחת בהיסטוריה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • War in ancient Egypt, Anthony J. Spalinger, Blackwell, 2005
  • "סוס ורוכבו רמה בים" חיל המרכבות המצרי לאור פסוקי המקרא והממצאים הארכאולוגים, הרב אברהם קוסמן, "קולמוס" ניסן תשס"ט.