צבוע מערות

צבוע מערות
תקופה
פליסטוקן, כ-500–11 אלף שנה לפני זמננו PreЄ Є O S D C P T J K Pg N
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	טורפים
תת־סדרה:	דמויי חתול
משפחה:	צבועיים
סוג:	Crocuta
מין:	צבוע נקוד
תת־מין:	צבוע מערות
שם מדעי
Crocuta crocuta spelaea ‏(1823) Goldfuss

איור של צבועי מערות

שחזור של צבוע מערות

צבוע מערות (שם מדעי: Crocuta crocuta spelaea) הוא טורף נכחד, תת-מין של צבוע נקוד במשפחת הצבועיים. אזור תפוצתו השתרע באירואסיה, החל מצפון סין עד לספרד ולאיים הבריטים.

אף על פי שתואר בתחילה כמין נפרד מצבוע נקוד, עקב הבדלים גדולים בגפיים הקדמיות ואחוריות, בדיקות גנטיות מצביעות על כך שאין הבדל DNA מהותי בין צבוע המערות מתקופת הפליסטוקן לצבוע נקוד שחי כיום באפריקה.

צבוע המערות ידוע ממגוון מאובנים שנמצאו בעיקר במערות. עם הירידה באזורי העשב לפני 12,500 שנה, אירופה חוותה ירידה באזורים הנמוכים המועדפים על הצבועים, ועלייה בשטחי היערות. צבועי מערות, תחת התנאים הללו, היו נחותים לזאבים ולבני האדם, שהרגישו הרבה יותר בנוח באזורי יער מאשר בשטחים פתוחים. אוכלוסיית צבועי המערות החלה להידלדל לפני כ-20,000 שנה, ונעלמה לחלוטין מאירופה לפני 11–14 אלף שנה, ואף לפני באזורים מסוימים.

תיאור

ההבדל העיקרי בין צבוע מערות לצבוע נקוד הוא אורך העצמות הקדמיות והאחוריות. אצל צבוע המערות העצמות היו ארוכות יותר, דבר המצביע על התאמה לאזור מחיה שונה מזה של הצבוע הנקוד. לא ידוע אם היו להם את אותם ההבדלים בין המינים אשר קיימים אצל הצבוע הנקוד. מעריכים שהם שקלו כ־100 ק"ג.

מעט ידוע על ההרגלים החברתיים שלהם. השימוש שלהם במערות כמאורות שלהם מקובל, אולם ידוע גם על מאורות באזורים פתוחים. חסרה כל אינדיקציה אם הם חיו בלהקות גדולות או כחיות מבודדות, על אף שלהקות גדולות נחשבות כפחות אפשריות באזורי מחיה בהם חיו בתקופת הפליסטוקן.

הרגלי תזונה

כמו צבועים מודרניים, צבועי מערות היו אוספים את העצמות והקרניים של טרפם במאורות שלהם לצריכה מאוחרת יותר או למשחק, אף על פי שלא ידוע אם העצמות שהתגלו היו מפגרים של בעלי חיים או מכאלו שהם צדו בעצמם. מחקרים על שאריות החיות שנמצאו במאורות שלהם מראים שהמזון החביב עליהם היה סוסים. המזון הגדול ביותר שלהם היה קרנף צמרירי, שעצמות וגולגולות רבות שלהם נמצאו במערות בהם חיו. איילים גם היוו חלק מהמזון שלהם. מדי פעם הם, ככל הנראה, גם הראו סימני קניבליזם.

יחסים עם טורפים אחרים

צבועי מערות היו טורפים מוצלחים והם שגשגו בעיקר בצפון-מזרח אסיה, היכן שהם היו עליונים על שאר הטורפים באזור. הדבר נבע ממיעוט אריות מערות, דובי מערות וזאבים באזורי המחיה המשותפים שלהם.

הוא נחשב לאחראי להרס של חלק מהעצמות של דוב המערות. פגרים גדולים כאלו היו מקור מזון אופטימלי לצבועים, בייחוד לקראת סוף החורף, כשהיה מחסור במזון.

באיטליה, חלק צבוע המערות את אזור מחיה שלו עם זאבים. בניגוד לצבועים, שהעדיפו טרף באזורים נמוכים כמו סוסים, הסתמכו הזאבים על טרף קטן יותר שחי על המשעולים כמו יעלים וצבאים, ובכך הקטינו את התחרות ביניהם. הזאבים והצבועים הציגו יחס התפשטות הפוך לאורך זמן, ככל שהזאבים התפשטו לאזורים נוספים, הצבועים נעלמו.

יחסים עם האדם

הרג שנצרך בחלקו על ידי האדם הניאנדרטלי ולאחר מכן על ידי הצבועים מצביע על כך שמדי פעם הצבועים היו גונבים מהצייד של האדם הניאנדרטלי. כמו כן התחרו האדם הניאנדרטלי והצבועים על אתרי מערות. מערות רבות מראות שימוש לחלופין של האדם ושל הצבועים. מספר רב של עצמות אדם נמצאו שנצרכו בחלקם על ידי הצבועים. האדם המודרני חי גם כן על יד הצבועים, וייתכן שהיה לו יחס דומה איתם. חלק מהפלאונטולוגים מאמינים שתחרות וציד בסיביר היו גורם משמעותי בעיכוב של יישוב אלסקה. ייתכן והצבועים היו גונבים מדי פעם את הצייד של האדם או נכנסים למחנות שלהם וגוררים את החלשים והחולים, בדומה לצבוע הנקוד באפריקה כיום.

בתרבות

צבוע מערות הופיע בסדרה "פארק פרהיסטורי".

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא צבוע מערות בוויקישיתוף

• צבוע מערות, באתר NCBI (באנגלית)
• צבוע מערות, באתר GBIF (באנגלית)