צבוע מערות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgצבוע מערות
MHNT - Crocuta crocuta spelaea - 2011-10-29.jpg
תקופה
פליסטוקן, כ-11‏–‏500 אלף שנה לפני זמננו
Arrow for fossil range 17x9.png
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: טורפים
משפחה: צבועיים
מין: צבוע נקוד
תת־מין: צבוע מערות
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Crocuta crocuta spelaea
‏((1823) Goldfuss)
שחזור של צבוע מערות

צבוע מערות (שם מדעי: Crocuta crocuta spelaea) הוא טורף נכחד, תת-מין של צבוע נקוד במשפחת הצבועיים. אזור תפוצתו השתרע באירואסיה, החל מצפון סין עד לספרד ולאיים הבריטים.

אף על פי שתואר בתחילה כמין נפרד מצבוע נקוד עקב הבדלים גדולים בגפיים הקדמיות ואחוריות, בדיקות גנטיות מצביעות על כך שאין הבדל DNA מהותי בין צבוע המערות מתקופת הפליסטוקן לצבוע נקוד שחי כיום באפריקה.

צבוע המערות ידוע ממגוון מאובנים שנמצאו בעיקר במערות. עם הירידה באזורי העשב לפני 12,500 שנה, אירופה חוותה ירידה באזורים הנמוכים המועדפים על הצבועים, ועלייה בשטחי היערות. צבועי מערות, תחת התנאים הללו, היו נחותים לזאבים ולבני האדם, שהרגישו הרבה יותר בנוח באזורי יער מאשר בשטחים פתוחים. אוכלוסיית צבועי המערות החלה להידלדל לפני כ-20,000 שנה, ונעלמה לחלוטין מאירופה לפני 14-11 אלף שנה, ואף לפני באזורים מסוימים.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההבדל העיקרי בין צבוע מערות לצבוע נקוד הוא אורך העצמות הקדמיות והאחוריות. אצל צבוע המערות העצמות היו ארוכות יותר, דבר המצביע על התאמה לאזור מחיה שונה מזה של הצבוע הנקוד. לא ידוע אם היה להם את אותם ההבדלים בין המינים אשר קיימים אצל הצבוע הנקוד. מעריכים שהם שקלו כ-102 ק"ג.

מעט ידוע על ההרגלים החברתיים שלהם. השימוש שלהם במערות כמאורות שלהם מקובל, אולם ידוע גם על מאורות באזורים פתוחים. חסרה כל אינדיקציה אם הם חיו בלהקות גדולות או כחיות מבודדות, על אף שלהקות גדולות נחשבות כפחות אפשריות באזורי מחיה בהם חיו בתקופת הפליסטוקן.

הרגלי תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו צבועים מודרניים, צבועי מערות היו אוספים את העצמות והקרניים של טרפם במאורות שלהם לצריכה מאוחרת יותר או למשחק, אף על פי שלא ידוע אם העצמות שהתגלו היו מפגרים של בעלי חיים או מכאלו שהם צדו בעצמם. מחקרים על שאריות החיות שנמצאו במאורות שלהם מראים שהמזון החביב עליהם היה סוסים. המזון הגדול ביותר שלהם היה קרנף צמרירי, שעצמות וגולגולות רבות שלהם נמצאו במערות בהם חיו. איילים גם היוו חלק מהמזון שלהם. מדי פעם הם, ככל הנראה, גם הראו סימני קניבליזם.

יחסים עם טורפים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבועי מערות היו טורפים מוצלחים והם שגשגו בעיקר בצפון-מזרח אסיה, היכן שהם היו עליונים על שאר הטורפים באזור. הדבר נבע ממיעוט אריות מערות, דובי מערות וזאבים באזורי המחיה המשותפים שלהם.

הוא נחשב לאחראי להרס של חלק מהעצמות של דוב המערות. פגרים גדולים כאלו היו מקור מזון אופטימלי לצבועים, בייחוד לקראת סוף החורף, כשהיה מחסור במזון.

באיטליה, צבוע המערות חלק את אזור מחיה שלו עם זאבים. בניגוד לצבועים, שהעדיפו טרף באזורים נמוכים כמו סוסים, הזאבים הסתמכו על טרף קטן יותר שחי על המשעולים כמו יעלים וצבאים, ובכך הקטינו את התחרות ביניהם. הזאבים והצבועים הציגו יחס התפשטות הפוך לאורך זמן, ככל שהזאבים התפשטו לאזורים נוספים, הצבועים נעלמו.

יחסים עם האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרג שנצרך בחלקו על ידי האדם הניאנדרטלי ולאחר מכן על ידי הצבועים מצביע על כך שמידי פעם הצבועים היו גונבים מההריגות של האדם הניאנדרטלי. כמו כן האדם הניאנדרטלי והצבועים התחרו על אתרי מערות. מערות רבות מראות שימוש לחלופין של האדם ושל הצבועים. מספר רב של עצמות אדם נמצאו שנצרכו בחלקם על ידי הצבועים. האדם המודרני חי גם כן על יד הצבועים, ויכול להיות שהיה לו יחס דומה איתם. חלק מהפלאונטולוגים מאמינים שתחרות וציד בסיביר היו גורם משמעותי בעיכוב של יישוב אלסקה. ייתכן והצבועים היו גונבים מידי פעם את הצייד של האדם או נכנסים למחנות שלהם וגוררים את החלשים והחולים, בדומה לצבוע הנקוד באפריקה כיום.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]