צביקה גרינגולד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
צביקה גרינגולד
צביקה גרינגולד.JPG
נולד 10 בפברואר 1952, קיבוץ לוחמי הגטאות Flag of Israel.svg
השתייכות IDF new.png צבא הגנה לישראל
דרגה אלוף משנה  אלוף משנה
תפקידים צבאיים

קצין שריון

מלחמות וקרבות

מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים

עיטורים

עיטור הגבורה  עיטור הגבורה

צבי (צביקה) גרינגולד (נולד ב-10 בפברואר 1952) הוא קצין שריון, לו הוענק עיטור הגבורה במלחמת יום הכיפורים על לחימתו בקרב על נפח ברמת הגולן, במסגרת כוח מאולתר שהקים ושכונה ברשת הקשר כוח צביקה.

לאחר המלחמה פיתח גרינגולד קריירה אזרחית כמנהל, במיוחד במפעלים העוסקים בתחום האנרגיה, ועסק בפעילות ציבורית. כיהן כיושב ראש הוועדה הקרואה באופקים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרינגולד נולד בקיבוץ לוחמי הגטאות, ובשירותו הצבאי שירת כקצין שריון בגדוד 74 של חטיבה 188.

מלחמת יום הכיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כוח צביקה

ביום הכיפורים, 6 באוקטובר 1973, שהה גרינגולד (אז סרן) בחופשה בין תפקידים לאחר שסיים את תפקידו כמ"פ בפלוגה ז' של גדוד 74 (גדוד "סער") וטרם שובץ לתפקיד חדש. כאשר שמע על פרוץ המלחמה הגיע ביוזמתו ליחידתו הקודמת ברמת הגולן. בעיצומם של הקרבות תפס פיקוד על כוח מאולתר שאורגן מאנשי צוות וטנקים פגועים במחנה נפח. הצוות מנה שלושה טנקים מדגם צנטוריון, אשר שניים מהם נפגעו כבר בתחילת הקרב, אחד מהם לא היה בר-תיקון והושאר מאחור. לקראת הערב החל גרינגולד לנוע על ציר הנפט יחד עם הטנק השני לקראת מה שחשב באותו שלב כחבירה למוצב 111 מזרחית לצומת חושנייה. אולם כאשר הגיע גרינגולד לגבעות המשקיפות על אזור הצומת גילה להפתעתו הרבה חטיבת שריון סורית אשר מנתה מאות טנקים ונגמשי"ם שהצליחה להבקיע את קו ההגנה הצה"לי ולחדור אל מרכז הגולן. גרינגולד התמקם בעמדות שולטות אשר חלשו על חניון הרק"ם הסורי ופתח באש, תוך כדי ביצוע תמרונים אשר כללו ירידה מהעמדות ועליה מחודשת עליהן על מנת ליצור תחושה של מספר טנקים רב. לקראת השעה 22:00 נפגע הטנק שעליו פיקד גרינגולד, ויצא מכלל שימוש לאחר היתקלות עם טנק סורי מדגם T-55, שהסתיים בפיצוצו. גרינגולד תפס פיקוד על הטנק השני מהכוח שלו. מאותה עת אנשי הצוות שהיו איתו בטנק היו: מורדי ארזי הטען-קשר, איציק ארנון התותחן ופיליפ ברקוביץ הנהג, שנהרג מאוחר יותר.

לקראת חצות חברה אליו פלוגת מילואים מגדוד 266 בפיקודו של סא"ל עוזי מור בכוח של 12 טנקים, אולם ספגה פגיעות ישירות כבר בשלבי החבירה הראשוניים ממארב נ"ט שהציבו הסורים בלילה שבין 6 ל-7 באוקטובר. גרינגולד עצמו נפצע אף הוא בקרב מאותו המארב אולם, למרות פציעתו, עלה על טנק אחר של פלוגת המילואים והמשיך לפקד עליו עד שנשאר שוב לבדו במהלך הלילה.

בבוקר 7 באוקטובר הצליח צביקה יחד עם מח"ט 188 אל"ם יצחק בן שהם וסמח"ט 188 סא"ל דוד ישראלי, שהגיעו לקראת הבוקר וחברו אל "כוח צביקה" יחד עם פלוגת טנקים מאולתרת, לבלום את ניסיון הפריצה של הסורים מדרום-מזרח למחנה נפח. אולם מיד לאחר הצלחת בלימת החטיבה הסורית התברר כי חטיבה סורית נוספת הצליחה לאגף את כוחות צה"ל ולהתקרב למרחק של מאות מטרים בלבד משערי המחנה מכיוון צפון. צביקה יחד עם יצחק בן-שהם ודוד ישראלי הסתובבו ונסעו חזרה על ציר הנפט לכיוון המחנה. תגובתו המהירה של גרינגולד מנעה מהסורים לכבוש את המחנה ולהמשיך מערבה לכיוון גשר בנות יעקב.

בתום הקרב פונה גרינגולד לבית חולים בצפת, אך שבוע מאוחר יותר חזר לחטיבתו ברמת הגולן. החטיבה המשיכה להילחם באזור "המובלעת" הסורית נגד חיל המשלוח העיראקי והירדני.

הכוח בפיקודו של צביקה אשר זכה לכינוי - "כוח צביקה" ברשת הקשר הצליח במשך 36 שעות קריטיות לבלום את הכוחות סוריים בסדר גודל של שתי חטיבות שריון מלכבוש את נפח ולהתקדם לעבר נהר הירדן. הודות לתושייתו ואומץ לבו וכן תשדורות האלחוט שיצר חשבו הסורים וגם כוחות צה"ל כי מדובר בכוח גדול משהיה באמת. קרב הבלימה שלו סייע לכוחות המילואים מחטיבה 679 בפיקודו של אורי אור להתארגן. על לחימתו בקרבות אלה זכה לעיטור הגבורה.

במהלך מלחמת ההתשה במובלעת הסורית שירת כקצין אג"ם של חטיבה 188.

סיפורו של צביקה גרינגולד התפרסם לראשונה במגזין "במחנה", מיד אחרי המלחמה, בסדרת כתבותיו של רנן שור. בתחילת שנות ה-80 עירערו סא"ל עוזי מור ואל"ם אמנון שרון, על סיפור "כוח צביקה". קצין חינוך ראשי יוסף אלדר, אף הורה להוציא את הסיפור ממערך לימוד מורשת הקרב של צה"ל עד לבדיקת הנושא‏[1], אך הרמטכ"ל קבע שאין לערער על העובדות, וסיפורו של גרינגולד התבסס כאחד מסיפורי הגבורה הבולטים במלחמת יום הכיפורים‏[2].

ב-2008 פרסם גרינגולד את זכרונותיו מהקרבות. ספר זה זכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית לשנת 2009‏‏‏‏[3].


קריירה אזרחית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המלחמה שירת גרינגולד בצבא הקבע למשך שנה ולאחר מכן שב לקיבוץ לוחמי הגטאות בה עבד בבריכות הדגים בגידול בורי, קרפיון, אמנון וכסיף‏[4]. בהמשך קיבל תואר ראשון בכלכלה וניהול מהמרכז האקדמי רופין. בשנת 1991 התיישב עם משפחתו ביישוב קורנית שבגוש שגב. גרינגולד המשיך בשירות בשריון במסגרת כוחות המילואים, והשתחרר בדרגת אלוף משנה. גרינגולד התמחה בניהול, ובמשך שנים שימש בתפקידי ניהול, בתחילה במסגרת מפעל טבעול שהיה שייך לקיבוצו, לוחמי הגטאות, ולאחר מכן בגופים מסחריים שונים. באמצע שנות ה־90 שימש כמנכ"ל תעשיות אלקטרוכימיות. בשנת 1998 מונה למנכ"ל בתי הזיקוק לנפט בחיפה, ובשנת 2001 פתח עסק עצמאי לייעוץ ויזמות. גרינגולד פעיל בדירקטוריונים של גופים ציבוריים שונים. הוא המשיך בתרומה לקהילה בדרכים שונות, ועל כך קיבל את אות "יקיר משגב", ואות האגודה לארץ ישראל יפה. גרינגולד ממשיך במתן הרצאות לנערים, לצעירים וללוחמים על מורשת הקרב לה היה שותף.

גרינגולד התמודד בבחירות שנערכו לראשות המועצה האזורית משגב, ב-27 בנובמבר 2007. מצעו דיבר על טיפוח יישובי משגב, פיתוח התשתיות, ושמירה על אופיים הכפרי של היישובים, תוך בניית שותפות עם היישובים הבדואים, ושמירה על יחסים חיוביים עם היישובים הערביים באזור, ועל "העמדת האדם ורווחתו במרכז ההווייה של האזור". סיסמת מסע הבחירות שלו הייתה - "מנהיגות למשגב - המועצה לשירות התושבים".

במהלך מסע הבחירות התבטא בראיון לערוץ 2 באשר לעתירתם של בני זוג ערבים לבית המשפט הגבוה לצדק כי יתאפשר להם להתגורר ביישוב רקפת על אף סירובה של ועדת הקבלה לקבלם, במילים - "אין לי דבר נגד ערבים, ולקרוא לי גזען זה יותר ממעליב. אבל הכנסת משפחות ערביות למרקם של ההתיישבות היהודית במשגב זה קעקוע של מפעל ההתיישבות הציוני, וזה מה שהם מתכוונים לעשות"‏[5]. בבחירות עצמן זכה גרינגולד במקום השלישי מבין שישה מועמדים, בהפרש של תשעה קולות מן המקום השני, תוצאה שלא איפשרה לו להמשיך ולהתמודד בסיבוב השני בבחירות.

באוגוסט 2008 מונה גרינגולד על ידי משרד הפנים ליושב ראש הוועדה הקרואה באופקים[6]. הוא שימש בתפקיד עד 2013, אז נבחר יצחק דנינו לראש העירייה.

גרינגולד נשוי ואב לשלושה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כוח צביקה - 24 שעות של גבורת במלחמת יום הכיפורים, צביקה גרינגולד עם עמי דור-און, הוצאת מודן, 2008.
  • אבירם ברקאי, "על בלימה", סיפורה של חטיבה 188 במלחמת יום כיפור, ספרית מעריב, 2009.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


ראשי עיריית אופקים
יעקב שמשוני
(ראש מרחבים)
יהודה מרציאנו
(ועד מקומי)
דב פרידקין
(מועצה ממונה)
משה ביתן
(מועצה נבחרת)
יעקב כהן
(ועדה קרואה)
משה מייבסקי
(ועדה קרואה)
יחיאל בן טוב
1955 1955-1958 1958-1960 1960 - 1961 1961 - 1963 1963 - 1969 1969 - 1978
1983 - 1989
אברהם רביבו יאיר חזן מיכה הרמן אבי אסרף אריה אזולאי
(ועדה קרואה)
צביקה גרינגולד
(ועדה קרואה)
יצחק דנינו
1978 - 1983 1989 - 1993
1998 - 2003
1993 - 1998 2003 - 2007 2007 - 2008 2008 - 2013 2013 - מכהן