צבי אייזנמן
 | |
| לידה |
20 בספטמבר 1920 ורשה, הרפובליקה הפולנית השנייה  |
|---|---|
| פטירה |
12 בפברואר 2015 (בגיל 94) אלונים, ישראל |
| מדינה |
ישראל |
| מקום קבורה |
אלונים |
| שפות היצירה |
יידיש |
| פרסים והוקרה | |
  | |
צבי אייזנמן (בכתיב יידי: אײַזנמאַן) (20 בספטמבר 1920 - 12 בפברואר 2015) היה סופר יידיש ישראלי, איש קיבוץ אלונים.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
צבי אייזנמן נולד בסתיו 1920 בוורשה בירת פולין. סיים את בית הספר היסודי ביידיש, ולא הוסיף ללמוד. בכיבוש ורשה על ידי הנאצים במלחמת העולם השנייה נרצח אביו לנגד עיניו. ידידים פולנים, קומוניסטים, סייעו לו להימלט אל מעבר לגבול הרוסי, אך אמו ואחותו ושאר המשפחה לא יכלו או לא רצו לברוח מורשה לברית המועצות, ונרצחו בשואת יהודי פולין.
אייזנמן הצעיר היה תחילה פליט, והתקיים במוסדות צדקה יהודיים. אך לאחר זמן קצר יצא לסיביר, ועבד שם כל שנות המלחמה. בשנת 1946, עם הרפטריאציה (שיבה למולדת לאומית), שב לפולין, ולא מצא איש מקרוביו בחיים. הוא הצטרף לקבוצה של חלוצים מתנועת "גורדוניה", עבר איתם את הגבול לצ'כוסלובקיה הסמוכה, ומשם לאוסטריה, שנשלטה בידי בעלות הברית. משם הגיע עם קבוצתו לווילה המפורסמת שבאיטליה.
אייזנמן הצטרף למסע עלייה בלתי-לגאלי שהפליג באוניית המעפילים "מולדת", נתפס בלב ים בידי הבריטים, ונכלא במחנה מעצר בקפריסין. שם החל לכתוב, ואז גם נתפרסמו שיריו הראשונים. לאחר שנתיים כמעט של ישיבה במחנה, עלה לישראל והצטרף לקיבוץ יגור. אייזנמן היה חבר קיבוץ יגור כתריסר שנים, עבד בקיבוץ אך גם כעיתונאי בעיתון "למרחב", ובכתבי עת ביידיש שיצאו בארץ.
הוא עבר להתגורר בקיבוץ אלונים, והצטרף לצוות החוקרים של בית לוחמי הגטאות, ועסק בתרגום מסמכים מיידיש, בספרנות וארכיונאות. עבד במוזיאון כשלושים שנה. בשנים אלה כתב ופרסם את סיפוריו והוציאם לאור.
בשנת 1980 זכה בפרס איציק מאנגר ליצירה ספרותית ביידיש. בשנת תשנ"ז זכה בפרס מנדלי מוכר ספרים לספרות יידיש ע"ש שלום יעקב אברמוביץ מטעם עיריית תל אביב, "על תרומתו לסיפורת בשפת יידיש".[1]
נפטר בקיבוצו אלונים ב-12 בפברואר 2015, והובא למנוחות בבית העלמין בקיבוץ.
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- די באן: דערציילונגען פון פוילן, רוסלאנד, ישראל, יגור; תל אביב: דפוס אחדות ('ביכער סעריע יונג ישראל'), 1956.
- מזלות, תל אביב: פֿאַרלאַג י"ל פּרץ, 1965.
- צווישן גרענעצען: דערציילונגען און בילדער, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשל"ד 1974.
- נעמט מיך אין לאנד פון פארגעסן: דערציילונגען און בילדער, אלונים: קיבוץ אלונים, 1983.
- בלעטער פון א פארסמאליעטן פנקס: דערציילונגען און בילדער, תל אביב: י"ל פרץ, תשנ"ו 1996.[2] ('דפים מפנקס חרוך')
- ביים ראנד פון חלום: דערציילונגען און בילדער, תל אביב: פארלאג י"ל פרץ, תשס"א 2001.
- די ווייזערס לויפן, לויפן --- : דערציילונגען און בילדער, תל אביב: ה. לייוויק פארלאג ביים פאראיין פון יידישע שרייבערס און זשורנאליסטן אין ישראל, תשס"ו 2006.
בעריכתו:
- שבחי ר’ וועלוול: ספר ווילי שאר; רעדאקציע: משה יונגמאן, צבי אייזנמאן, חיפה: גסטליט, [תש"מ?].
בתרגום עברי[עריכת קוד מקור | עריכה]
- המסילה: סיפורים; מתורגם מיידיש על ידי מתרגמים שונים, תל אביב: הקיבוץ המאוחד ('ספרית מבפנים'), תשכ"א.[3] (תרגום של "די באן")
- מזלות: סיפורים; מיידיש: צבי ארד, אברהם יבין, אהרן מאירוביץ, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשכ"ט. (תרגום של "מזלות")
- המספר שאתה מבקש מזמן עלה באש: סיפורים ותמונות; תורגם מכתב-יד ביידיש בידי מתרגמים שונים, תל אביב: הקיבוץ המאוחד וקיבוץ אלונים, תשמ"א.
- קחוני אל ארץ השכחה: סיפורים ותמונות; תרגום מיידיש: יעקב שופט, אלונים: קבוץ אלונים, 1989. (תרגום של "נעמט מיך אין לאנד פון פארגעסן")
- המחוגים אצים, רצים ---: סיפורים ותמונות; מיידיש: אריה אהרוני, בני ברק: הקיבוץ המאוחד, תשס"ז 2006. (תרגום של "די ווייזערס לויפן, לויפן")
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עופר דינס, אייזנמן צבי (פתחיה), ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
- צבי אייזנמן, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- רשימת הפרסומים של צבי אייזנמן, בקטלוג הספרייה הלאומית
- תולדות חייו של צבי אייזנמן בדפי הנצחה של קיבוץ אלונים
- צבי אייזנמן באתר בית לייוויק
- אורה ערמוני, יידיש איז מיין גאנץ לעבן (היידיש היא כל חיי), הקיבוץ, 21 בדצמבר 2006
מיצירתו:
- בליל סופה, דבר, 12 בנובמבר 1971 (מיידיש: אברהם יבין)
- המקטורן הכחול, דבר, 29 באוגוסט 1980 (מיידיש: משה יונגמן)
- מגילת אברהם, דבר, 8 במאי 1981 (מיידיש: יעקב שופט)