צבי ארץ ישראלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgצבי ארץ ישראלי
Gazelles.jpg
צבי ארץ ישראלי בעמק הארזים
מצב שימור

מצב שימור: סכנת הכחדה (EN)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששמצב שימור: בסכנת הכחדה
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: מפריסי פרסה
משפחה: פריים
סוג: צבי
מין: צבי מצוי
תת־מין: צבי ארץ ישראלי
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Gazella gazella gazella

צבי ארץ ישראלי (שם מדעי: Gazella gazella gazella), תת-מין של המין צבי מצוי. הצבי הוא אחד מסמליה של ארץ ישראל הנקראת בתנ"ך גם ארץ הצבי.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

גופו העדין של הצבי הוא בצבע חום-אפור, כשבצידו ישנו פס אופקי אפור-שחור. על האף ישנו כתם שחור, הבטן לבנה והזנב הקצר שחור. הזכר גדול מהנקבה, קרניו ארוכות יותר וצווארו עבה יותר. קרני הנקבות קצרות, דקות ולא סימטריות, ולעתים הן חסרות לגמרי. משקלו של הצבי נע בין 16 ל-30 ק"ג.

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצבי הארץ ישראלי היה נפוץ בעבר בכל החבל הים תיכוני של ארץ ישראל, אבל התפשטות היישוב החקלאי, המודרניזציה והנשק החם החל מסוף המאה ה-19 המיטו אסון על אוכלוסיות הצבאים, כמו גם על יונקים גדולים אחרים. תרמה לכך גם העובדה כי הצבי כשר למאכל לאוכלוסייה הערבית ולכן ציד הצבאים, נוסף על היותו נחשב כמאפיין "גבריות" ו"גבורה" במזרח, היה יעיל כלכלית לצייד (זאת בניגוד לחזירי הבר שלא היה להם כל ביקוש ולכן הונחו לנפשם).

עם קום המדינה נותרו בשטח ישראל אוכלוסיות שרידיות בלבד של צבאים. מאמצי המדינה לאכוף את חוקי שמירת הטבע, בשילוב עם צמצום הנשק החם בכפרי המיעוטים והחלת המשטר הצבאי שם הביאו להתאוששות הדרגתית באוכלוסיית הצבאים. קפיצת מדרגה משמעותית חלה לאחר הרעלת הטורפים הגדולה ב-1964 שהביאה לחיסולם הכמעט מלא של אוכלוסיות הטורפים הטבעיים (תנים, זאבים) וסייעה בשיקום האוכלוסייה. בשנות ה-80 נמצאה אוכלוסיית הצבאים בשיאה, וכך הפך הצבי נפוץ בחלקה הצפוני של ישראל, החל מצפון הנגב, הרי יהודה, מדבר יהודה, הרי ירושלים, שפלת יהודה, דרום מישור החוף, הגליל העליון, הגליל התחתון והגולן (לאחר מלחמת ששת הימים לא התגלו בגולן צבאים שכן הם חוסלו, בדומה ליונקים אחרים, על ידי האוכלוסייה המקומית ועל ידי חיילים ממחנות הצבא הסורי שהתקיימו ברמה. לאחר המלחמה הועברו לגולן כ-20 צבאים מהאוכלוסייה שהתקיימה ברמות יששכר ואלה היוו את גרעין השיקום של האוכלוסייה באותו אזור). בשנות ה-80 דווח על קיומן של אוכלוסיות צפופות של צבי ארצישראלי ברמת יששכר, בקדש נפתלי ובדרום רמת הגולן, ובשלב מסוים אף היה צורך בציד מבוקר על מנת לצמצם אוכלוסיות אלה שהתרבו יתר על המידה.

מאז שנות ה-80 אוכלוסיות הצבי הארצישראלי מצטמצמות בהדרגה עקב שילוב של גורמים: א. התרבות יתר של אוכלוסיות הטורפים. אלה הביאו לקריסת אוכלוסיית הצבאים ברמת הגולן מהיקף של 5,000 פרטים ויותר בשנות ה-80 ל-160 בלבד ב-2009. כמו כן פגעו אנושות באוכלוסיות הצבאים בגליל. ב.פגיעה מתמשכת באזורי המחיה של הצבאים כתוצאה מפיתוח והתיישבות בני אדם (בעיקר במישור החוף ובאזור ירושלים). ג. הכנסת נשק חם והפצתו בקרב אוכלוסיות בעלות תודעת שמירת טבע נמוכה, ובעיקר חימוש המשטרה הפלסטינית בנשק חם - דבר שהביא להגברת תופעת הציד הבלתי חוקי בארץ בכלל ולחיסול כמעט מלא של אוכלוסיית הצבאים ביהודה ושומרון[דרוש מקור]. ד. איסוף עופרים על ידי מטיילים וטריפות על ידי כלבים משוטטים - אלה הביאו לפגיעה קשה באוכלוסיית הצבאים באזורים מתויירים ובסביבות יישובים. בפרט הביאו לחיסולה של אוכלוסיית הצבאים הזכרים ב"עמק הצבאים" בלב ירושלים, דבר שיביא כנראה לקצה של האוכלוסייה באותו מקום (בהיעדר אפשרות רבייה, שכן הפריטים הנותרים הן נקבות בלבד).כיום אוכלוסייתם מוערכת בסדר גודל של כ-3,000 פרטים המרוכזים בעיקר בגולן, בגליל, ובהרי יהודה

פעילות וארגון חברתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצבי הוא חיה חברתית. זכרים בוגרים תוחמים טריטוריות שגודלן עד חצי קמ"ר, בשטחים העשירים במזון, מסמנים אותן בערמות גללים ובשתן (תחנות ריח) ובמחוות גוף, ומגרשים כל זכר בן חצי שנה ומעלה. הנקבות נעות בתוך הטריטוריה בעדר קטן של קרובות משפחה, ומספרן נקבע לפי היצע המזון. הזכרים האחרים חיים ב"עדרי רווקים" בין הטריטוריות. אוכלוסייה דלילה מתארגנת בזוגות, או שיש לזכר כמה נקבות והוא נע עימן. הצבי פעיל בשעות הקרירות של היום, וקל לאתרו בשעות הבוקר המוקדמות או בשעות בין הערביים. בשעות החמות הצבי נח בצל עץ ובלילה הוא רובץ בשטח פתוח, בתוך גומה שחפר ברגליו. הצבי פעיל בלילות של ירח מלא.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בני שלמון, מדריך היונקים בישראל, הוצאת כתר, 1993.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]