צבי ג'וריני
 | |
| לידה |
1885 סורוקה, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
24 בינואר 1960 (בגיל 75 בערך) תל אביב-יפו, ישראל |
| מקום קבורה |
בית העלמין קריית שאול |
| מוקד פעילות |
ישראל |
| סוגה |
אופרה |
  | |
צבי ג'וריני (בּוֹגוֹמוֹלְני) (1885,[1] סורוקה, בסרביה, רוסיה – 24 בינואר 1960, תל אביב[2]) היה זמר אופרה ישראלי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
צבי הירש (הרשל) בן מוניש[1] בוגומולני נולד בעיירה סורוקה שבבסרביה, רוסיה. בנעוריו עזב את עיירתו ונסע ללמוד זמרה וקומפוזיציה בקונסרבטוריון. שירת בצבא כמורה לזמרה ומנצח על תזמורת צבאית. במלחמת העולם השנייה נסע לאיטליה להמשיך בלימודי זמרה. באיטליה החל להופיע עם גדולי הזמרים דאז, ואימץ לעצמו את שם הבמה "ג'וריני". לאחר מכן היה לזמר באופרה הממלכתית של רומניה (אנ') שבבוקרשט.[3] ב-1923 ביטל חוזה הופעות באופרה הממלכתית בעקבות פנייתם של אנשי הבמה מהיישוב מרדכי גולינקין ומרים ברנשטיין-כהן לבוא לארץ ישראל ולהשתתף בהקמת האופרה הארצישראלית. הוא עלה ארצה והיה למעמודי התווך של האופרה של גולינקין, הן כסולן והן כמנהל הסטודיו שליד האופרה, שהכין את הזמרים הארצישראליים. ב-1927 נסע לסיבוב בערי ארצות הברית וליווה את שליחי המוסדות הלאומיים. הופיע מעל במות האופרות הגדולות באירופה ובדרום אפריקה.
ג'וריני חיבר שירים ולחנים שהושרו בפי זמרים והועלו על גבי תקליטים. בשנותיו האחרונות שקד על מחקר וחיבור לחנים לפי מקור הזמר הישראלי העממי, שנותרו בכתובים.
התגורר ברחוב אדוארד ברנשטיין 11 בתל אביב.[2] תואר כ"איש נלבב, בעל שיחה נעימה ומתובלת הומור עסיסי ועממי".[4]
צבי ג'וריני נפטר בינואר 1960, בגיל 74. נקבר בבית העלמין קריית שאול.[1] הותיר את אשתו פרימה ואת בנו היחיד, גדעון ג'וריני, ומשפחתו.[5]
אלמנתו פְּרומָה נפטרה ב-1976.[6] בנו גדעון (שהיה המושל הצבאי של יריחו לאחר מלחמת ששת הימים) נפטר ב-1992.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- צבי ג'וריני, באתר זמרשת
- צבי ג'וריני, דף שער בספרייה הלאומית
- ג. ש–ה, לזכר נעדרים: צבי ג'וריני, דבר, טור 1, 22 בפברואר 1960
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 צבי ג'וריני באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
- ^ 1 2 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב–יפו, דבר, 19 במאי 1960.
- ^ דוד ויניצקי, ביסארביה היהודית במערכותיה בין שתי מלחמות העולם: 1914–1940, כרך ב, ירושלים: הספרייה הציונית, תשל"ג, עמ' 596.
- ^ ג. ש–ה, לזכר נעדרים: צבי ג'וריני, דבר, טור 1, 22 בפברואר 1960.
- ^ צבי ג'וריני, דבר, מודעת אבל, 26 בינואר 1960.
- ^ פרימה גוריני באתר חברה קדישא ת"א–יפו.