רצח אורון ירדן
רצח אורון ירדן הוא פרשת רצח של ילד שנחטף ב-8 ביוני 1980 למטרות כופר נפש, ונרצח על ידי החוטף, צבי גור.
ב-15 באוקטובר 2021 מת הרוצח צבי גור במרכז הרפואי שמיר, לאחר 41 שנות מאסר.
החטיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אורון ירדן, ילד בן שמונה, נחטף מסביבת בית הוריו שבסביון ב-8 ביוני 1980. הוא נראה עולה למכונית נהוגה בידי אלמוני לבוש מדים ולאחר מכן הגיעו הודעות טלפוניות אנונימיות לבית הוריו ובהן דרישת כופר תמורת שחרורו[1].
לאחר שלא עלה בידי המשטרה לאתר את הילד החטוף ואת חוטפו באופן מיידי, הוחלט להיענות לדרישת החוטף ולשלם לו את דמי הכופר, בסך שני מיליון לירות (כ-4.7 מיליון ש"ח, לאחר הצמדה למדד עד 2019), בשטרות של 50 שקל ישן[2]. בהוראת צוות המשא ומתן המשטרתי הניח אביו של אורון ירדן את הכסף בשקיות פלסטיק בשעת לילה בחבית שהחוטף סימן בסיד לבן בסמוך לשכונת נווה נאמן בהוד השרון. בתוך שקית הכסף הושתל משדר לצורך מעקב אחר החוטף. כמו כן, מספריהם הסידוריים של השטרות נרשמו מראש והועברו לכל הבנקים בישראל. חבילות השטרות אף סומנו באבקה זוהרת. על החבית שבה הונח הכופר נערכה תצפית באמצעות אמצעי ראיית לילה.
באישון לילה זחל החוטף על האדמה לעבר החבית, נטל בחטף את דמי הכופר ונעלם בחשיכה. המשדר לא עבד. השוטרים בעמדת התצפית פתחו במרדף אחרי החוטף אך איבדו אותו לאחר מספר דקות. בסריקה באזור מצאו החוקרים צנצנת קטנה שהכילה אבקת פלפל שחור, ושהייתה מוכתמת בסיד הלבן ששימש לסימון החבית. הפלפל שימש, כנראה, כדי להטעות את כלבי הגישוש של המשטרה (אם כי המשטרה לא הביאה כלבים לזירה). החוטף גילה תחכום גם בכך שהוא הבחין במשדר ונטרל אותו על ידי קבירת שקית הכופר באדמה. אולם על אף תשלום הכופר, ירדן לא שוחרר. חיפושים מבית לבית שערכה המשטרה בשכונה לא העלו דבר.
מפכ"ל המשטרה באותה עת, הרצל שפיר, שהיה חולה באותו ערב הסביר בראיון טלוויזיוני כמה ימים לאחר שגור אסף את הכופר, כי המשטרה לא השתמשה בכלבים מחשש שאלו יתקפו אדם חף מפשע.
התגובה הציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר 60 שעות במהלכן הפרשה הייתה אסורה לפרסום, לאור כישלון המשטרה בתפיסת החוטף החטיפה פורסמה לפנות בוקר ב-11 ביוני 1980[3].
דבר חטיפת ילד, אירוע שהיה נדיר בישראל עד אז, והראשון בו נחטף ילד לשם קבלת כופר[4] גרם לזעזוע בציבור, עד כי ראש הממשלה מנחם בגין מצא לנכון לפנות לחוטף בפניה דרמטית ברדיו בקולו הוא במהלך ישיבה של תנועת החרות, לשחרר את הילד[5]. העיתונות עקבה מדי יום אחר חקירת החטיפה בידיעות יומיות בעמוד הראשון[6].
דיון ציבורי התקיים, מצד אחד, בדרישה להחמיר את הענישה על חוטפים למטרות כופר, ומצד שני בהעלאת הרעיון לתת לחוטף חסינות אם ישיב את הילד בחיים[7].
החקירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המשטרה הקימה מפקדה מיוחדת והפנתה את כל כוחותיה לחיפושים אחר הילד[8]. קלסתרון של החשוד בחטיפה, ושל חשוד בהיותו שותפו, פורסמו בעיתונות עם מספרי טלפון להתקשרות[9]. מספר חשודים נעצרו כחשודים בחטיפה, אך התברר שאין להם קשר לאירוע.
המשטרה העבירה הנחיה לכל הבנקים בישראל לדווח לה על כל הפקדה של מזומנים בסכום הגדול מ-10,000 שקלים. ב-27 ביוני 1980 דיווח בנק הפועלים שאזרח הפקיד 13,000 שקלים במזומן בסניף של הבנק ברחובות, בחשבון שאותו פתח תשעה ימים קודם לכן[10]. חוקרי המשטרה הגיעו אל הכתובת שרשם המפקיד. בניגוד למעשיו בעת איסוף כספי הכופר, הפעם החוטף לא נזהר והוא נרשם בשמו ובכתובתו האמיתיים - צבי גור, תושב נתניה בן 33 שעסק בציור, אך לא היה מוכר כצייר בחוגי האמנות. השוטרים מצאו בביתו את דודתו, בחיפוש בבית נמצא רוב סכום הכופר. כמו כן, מצא חוקר המז"פ, אלכס פלג, צנצנת דומה לזו שנמצאה בקרבתה של חבית הכופר, ובה מלח שולחן. מציאת הצנצנת התאומה הביאה את החוקר לחשוד בגור, שנעצר[11]. יחד עם גור נעצרו בת זוגו וכן אדם ששירת יחד איתו במילואים. השניים שוחררו לאחר מספר ימים משהתברר שאין להם קשר לחטיפה[12].
בחקירתו על ידי ארמונד לוי, הודה גור בחטיפה[13] והוביל את החוקרים אל גופת הילד שהוסתרה תחת ערימת גרוטאות ליד בית גולדמינץ בנתניה[14]. לטענתו של גור, הוא הסתובב ברחבי הארץ עם הילד במכוניתו וניהל את שיחות הכופר מטלפונים ציבוריים במקומות שונים. הילד נרצח על ידי גור בחניון ארלוזורוב, כאשר גור חנק אותו לאחר שהילד בכה והרים את קולו בקריאות חזרה הביתה. גור רכן עליו עם המרפק על החזה וביד השנייה חסם את פיו מאוויר. בחקירתו נתברר גם כיצד הצליח לקחת את דמי הכופר מבלי להיתפס; התברר כי הוריה של בת זוגו גרו בשכונת נווה נאמן. גור הסתתר בלילה מתחת למסד של הבית, זחל בחשיכה אל החבית ונעלם כלעומת שבא אל מתחת לבית, מבלי שבני הבית הבחינו בכך.
המשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]
התובעת במשפט הייתה שרה סירוטה[15].
גור מסר מספר גרסאות שונות אודות מותו של הילד. באחת מהן הוא טען שאורון הוחזק על ידי הילה מררי, אישה הקשורה לארגון פשע שסחט את גור, וכי הוא, גור, אולץ להשתתף בחטיפה תחת איומים, לאחר שאיבד לדבריו מסגרות עץ לציורים שבתוכן ניסו מררי וחבריה להבריח יהלומים לבלגיה. כמו כן טען כי מררי היא שחנקה את אורון למוות לאחר שהלה השתולל וניסה לברוח. משהתברר לה כי הילד ללא רוח חיים, הניחה לטענתו את גופת הילד עטופה בשמיכה במכונית של גור. בעדות שמסרה תושבת בת ים למשטרה אכן דווח כי ילד הדומה במראהו לאורון ירדן נראה ביום החטיפה בחברת אישה הדומה לתיאור של מררי סמוך לקולנוע תל אביב, וכי האישה קראה לילד בשם אורון. העדה אף ציינה כי הילד הזכיר את סביון כמקום מגוריו.
בית המשפט דחה על הסף את גרסתו של גור מכמה טעמים ובהם:
- במרשם האוכלוסין לא מופיעה תושבת ישראל בשם הילה מררי.
- גור נטל לעצמו את כל כספי הכופר ולא מסרם למי שכביכול אילץ אותו לבצע את החטיפה.
- עדויות של עוברי אורח שראו את גור משוחח מטלפונים ציבוריים חיזקו את ההנחה כי החוטף פעל לבדו.
- מדובר ב"עדות כבושה", כלומר גרסה שניתנה בשלב מאוחר במהלך החקירה ללא כל הסבר מניח את הדעת לעיכוב במסירתה. לדעת השופטים, גור בדה מלבו את הגרסה הכבושה כדי להפחית את חומרת ההאשמות נגדו (ככלל, הפסיקה קובעת כי משקלה של גרסה כבושה וערכה מועטים ביותר).
הרקע הבעייתי של צבי גור נחשף במהלך חקירתו. התברר כי ב-28 ביולי 1976 הוא נידון ל-18 חודשי מאסר בפועל ועוד 18 חודשים על תנאי בגין ביצוע פריצות לבתי עסק והפצת המחאות ללא כיסוי. גור ישב אז כשנה בכלא לאחר ניכוי שליש על התנהגות טובה. ב-24 באפריל 1980 חודשיים לפני חטיפתו של אורון ירדן, ביצע גור ניסיון חטיפה כושל של ילד בשם נתי שקד מכפר שמריהו[16]. גור פיתה אותו להיכנס לרכבו בתואנה כלשהי והחל להתרחק מהיישוב. שקד נבהל והחל לבכות ועל כן גור החזיר אותו סמוך למקום שממנו אסף אותו. באותו ערב התקשר גור לאמו של שקד, התנצל בפניה ואמר כי מדובר באי הבנה כביכול. למחרת התפרסמה בעיתון ידיעה על ניסיון לחטוף ילד מכפר שמריהו.
עוד קבע השופט כי אורון נרצח זמן קצר לאחר החטיפה, כנראה עוד לפני שגור אסף את כספי הכופר, משום שלאחר איסוף הכופר הוא הסתתר במשך שעות מתחת לבית של הורי בת זוגו בנווה נאמן, ללא אורון.
בין שהילד מת מחנק בתא המטען, בין שהחוטף חנק אותו למוות במו ידיו, מבחינה משפטית היווה מעשהו רצח כהגדרתו בחוק העונשין, ובית המשפט דן את צבי גור למאסר עולם בגין מעשה הרצח וכן ל-36 שנות מאסר בגין שתי עבירות החטיפה ועבירת הסחיטה באיומים, שרוצו במקביל לעונש על הרצח.
אחרית דבר[עריכת קוד מקור | עריכה]
גור נכלא בכלא איילון[17].
ב-20 בדצמבר 1985, בעת שהועסק בציור ציורי קיר על גבי חומות הכלא מבחוץ, ללא שמירה, ברח מהכלא[18]. המשטרה ניהלה אחריו מצוד, אך הוא הצליח לחמוק ממנה. לאחר שישה ימים, ב-26 בדצמבר 1985, עלה בראשון לציון על אוטובוס לחולון, זוהה על ידי נוסעת באוטובוס והובא על ידי הנהג למשטרת חולון[19][20]. בעקבות זאת, הועמד גור לדין[21] ונמנעו ממנו חופשות למשך עשר שנים.
בשנת 1999 הנשיא עזר ויצמן קצב את עונשו ל-45 שנות מאסר. בשנת 1995 גור החל שוב לצאת לחופשות, אולם במרץ 2005 נשללו ממנו שוב החופשות בעקבות מידע מודיעיני על התנהגותו ובמאי 2005 הוא הועבר מכלא מעשיהו לכלא באר שבע[22]. ביולי 2010 החל לצאת שוב לחופשות.
בספטמבר 2017, 37 שנים לאחר מעצרו, הודיעה ועדת השחרורים על שחרורו של גור לאחר שהפחיתה 8 שנים מעונשו הקצוב ל-45 שנות מאסר[23]. הפרקליטות עתרה לבית המשפט המחוזי בלוד נגד החלטת ועדת השחרורים[24], הערעור התקבל וגור לא שוחרר[25]. גור ערער על החלטה זו לבית המשפט העליון. ערעורו נדחה, אך בית המשפט פסק שעל הוועדה לדון שוב בשחרורו בתום ריצוי שמונה תשיעיות (ארבעים שנים) מגזר הדין הקצוב. ביולי 2019 קיימה הוועדה את הדיון נוסף. במהלך הדיון ביקש גור מוועדת השחרורים לדחות את הדיון בשנה שבמהלכה ישתתף בתוכנית שיקום, אולם בקשתו סורבה[26].
במאי 2020 ביקש להשתחרר עקב גילו המבוגר, היותו חולה בסרטן, והחשש שמא ידבק בנגיף הקורונה בכלא, אולם ועדת השחרורים דחתה את בקשתו[27], כמו גם בקשות חוזרות ביולי[28] ובדצמבר[29] של אותה השנה[30].
ב-12 באוקטובר 2021 הובהל גור למרכז הרפואי שמיר והורדם והונשם. עקב כך, החליטה ועדת השחרורים על שחרורו מהכלא באופן מיידי. הפרקליטות ערערה על ההחלטה ולפיכך, שחרורו עוכב[31]. ב-15 באוקטובר 2021, מת גור בגיל 74 בבית החולים, לאחר 41 שנות מאסר[32].
בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בספר "נתניה" מאת דרור בורשטיין, שיצא לאור בשנת 2010, מוזכר סיפור הרצח וגם סיפור הבריחה של צבי גור מהכלא. בילדותו התגורר בורשטיין בבניין שבו גר גור. בשנת 2023 ראה אור הספר "בדרך" מאת בורשטיין, בו עוברת אחת הדמויות ליד הציור שצייר צבי גור על חומת הכלא בזמן שברח.
מאיר כרמון, שהיה פקד במשטרת ישראל ואחד האחראים לחקירת החטיפה והרצח, כתב רומן היסטורי בשם "השמונה ביוני", המבוסס במידה רבה על הפרשה. הספר יצא לאור ביוני 2013, בהוצאת "מסדה"[33].
בעיר נתניה נקרא גן ציבורי על שמו של אורון ירדן.
ב-8 ביוני 2020 שודר בכאן 11 הסרט של הבמאיות תמנע גולדשטיין חטב והדר קליינמן צדוק, "סיפור חטיפתו ורציחתו של הילד אורון ירדן - קץ התמימות", חלק מסדרה בת שלושה פרקים בשם "קצה חוט", העוסקת במקרי רצח שאירעו במדינת ישראל. בסרט מרואיינת אחותו של אורון, ליאורה, וכן אנשי משטרה שעסקו בחקירת המקרה, בראשם ניצב משה טיומקין, אז מפקד מחוז תל אביב[34].
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ברוך לשם, "נורמלי!" : צבי גור ופרשת רצח הילד אורון ירדן, הוצאת ידיעות אחרונות, 1990
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פסק הדין בערעורו של צבי גור ע"פ 60/81 צבי גור נגד מדינת ישראל, באתר פסקי הדין "Courts"
עדות הרוצח: 40 שנה אחרי חטיפת אורון ירדן, פרוטוקול חקירת צבי גור נחשף, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 13:06)- שרה ליבוביץ-דר, הקיץ השחור: תיק החטיפה והרצח של אורון ירדן נפתח, באתר nrg, 7 ביוני 2013
- ירון דרוקמן, כשצבי גור נמלט מהכלא והכניס מדינה לחרדה, באתר ynet, 27 בדצמבר 2014
- "מתחננת, תן לי לדבר איתו": שיחות החוטף עם הורי אורון ירדן, כתבה בתוכנית הטלוויזיה ששי, ערוץ 10, 26 באוקטובר 2018.
- קצה חוט 🔎 סיפור חטיפתו ורציחתו של הילד אורון ירדן - קץ התמימות, בביצוע הבמאיות הדר קליינמן צדוק ותמנע גולדשטיין חטב, סרט באתר יוטיוב
- מידע על אורון ירדן בקטלוג הספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ יוסף וולטר ושעיה סגל, ילד בן 8 שנחטף לא הוחזר אף ששולמו 2 מיליון ככופר, מעריב, 11 ביוני 1980
המשך - ^ החטיפה התרחשה כשלושה חודשים וחצי לאחר המעבר מלירה לשקל, ולכן אף שהחוטף נקב את סכום הכופר בלירות, התשלום בוצע בשקלים
- ^ ראובן שפירא, המשטרה מרחיבה חיפושיה אחר הילד החטוף לכל הארץ, דבר, 12 ביוני 1980
- ^ יוסף ולטר ושעיה סגל, חטיפת ילדים לשם סחיטת כסף מהוריהם - נדירה בארץ, מעריב, 11 ביוני 1980, המשך
- ^ יוסף ולטר ושעיה סגל, בגין פונה לחוטפים כאדם וכיהודי, מעריב, 13 ביוני 1980
- ^ ראובן שפירא, אין התפתחויות נוספות בחקירת המשטרה בפרשת החטיפה, דבר, 23 ביוני 1980
- ^ ראובן שפירא, תיתכן החלטה על מתן חסינות לחוטף הילד, דבר, 16 ביוני 1980
- ^ ראובן שפירא, המיפקדה לחיפושים אחר אורון מתפרקת, דבר, 22 ביוני 1980
- ^ ראובן שפירא, המשטרה תולה תקוות בסיוע התושבים, דבר, 15 ביוני 1980
- ^ אהרן פריאל, "קיבלתי שטרות מסומנים" אמר הפקיד למנהלת הבנק, מעריב, 30 ביוני 1980
- ^ ראובן שפירא, מיפנה משמעותי בפרשת החטיפה; נעצרו שני חשודים, דבר, 30 ביוני 1980
- ^ איה אורנשטיין, המשוררת-מאהבת והחבר לשירות המילואים שוחררו מהמעצר - אין להם קשר לחטיפה, מעריב, 2 ביולי 1980
- ^ אלי דנון, הוא לא טיפוס שמסוגל לתכנן בריחה ולעזוב את הארץ, מעריב, 22 בדצמבר 1985
- ^ יוסף ולטר ושעיה סגל, 36 שעות הסתובב החשוד עם גופת אורון בתא המטען, מעריב, 1 ביולי 1980
- ^ איה אורנשטיין, ההורים הביטו בעיני רוצח בנם והוא לא התחרט, מעריב, 22 בדצמבר 1985
- ^ ראובן שפירא, נסיון חטיפה קודם נכשל בכפר שמריהו, דבר, 1 ביולי 1980; המשך
- ^ גיל יודילוביץ', תעשה שאני אצא מפה, אדוני ראש הממשלה, מעריב, 28 באוגוסט 1985
יוכי רבינוביץ, עין תחת עין, מעריב, 29 באוגוסט 1985 - ^ גיל יודילוביץ', הרוצח צבי גור עסק בצביעת חומות הכלא מבחוץ, בלי שמירה, מעריב, 22 בדצמבר 1985
- ^ גיל יודילוביץ', אלי דנון ואילן בכר, אדוני, אני בטוחה שהאיש הזה הוא צבי גור, אמרה אסתר לנהג האוטובוס, מעריב, 26 בדצמבר 1985
- ^ ירון דרוקמן, כשצבי גור נמלט מהכלא והכניס מדינה לחרדה, באתר ynet, 27 בדצמבר 2014
- ^ איה אורנשטיין, החל משפט הבריחה של צבי גור, מעריב, 18 בספטמבר 1986
- ^ עע"א (באר-שבע) 5801/07, פסק דין מ-23 בינואר 2008; רע"ב 1675/08 צבי גור נ' שירות בתי הסוהר, ניתן ב־6 ביולי 2009
- ^ גלעד מורג, צבי גור, רוצח הילד אורון ירדן, בדרך לשחרור מוקדם, באתר ynet, 14 בספטמבר 2017
- ^ גלעד מורג, הפרקליטות ערערה: "לא לשחרר את רוצח הילד אורון ירדן", באתר ynet, 18 בספטמבר 2017
- ^ גלעד מורג ואיתי בלומנטל, הערעור התקבל: רוצח הילד אורון ירדן לא ישוחרר, באתר ynet, 31 באוקטובר 2017
- ^ אלון חכמון, צבי גור, רוצח אורון ירדן, משך את הבקשה לשחרור מוקדם, באתר מעריב אונליין, 10 ביולי 2019(הקישור אינו פעיל, 14.2.2022)
- ^ גלעד מורג, נדחתה בקשת רוצח הילד אורון ירדן לשחרור מוקדם, באתר ynet, 31 במאי 2020
- ^ דניאל דולב, פעם שנייה בתוך חודש: נדחתה בקשת רוצח הילד אורון ירדן לשחרור מוקדם, באתר וואלה!, 5 ביולי 2020
- ^ אור רביד, ליה ספילקין, ועדת השחרורים דחתה את בקשת אסיר העולם צבי גור לשחרור מוקדם, באתר מאקו, 31 בדצמבר 2020
- ^ רענן בן-צור, למרות הבריחה: רוצח אורון ירדן ייצא לחופשה, באתר ynet, 20 ביולי 2010
- ^ צבי גור, רוצחו של אורון ירדן, יצא לחופשי, באתר ערוץ 7, 13 באוקטובר 2021
- ^ גלעד מורג ורועי רובינשטיין, אחרי 41 שנות מאסר: מת צבי גור, רוצחו של הילד אורון ירדן, באתר ynet, 15 באוקטובר 2021
- ^ שרה לייבוביץ'-דר, הקיץ השחור: תיק החטיפה והרצח של אורון ירדן נפתח, באתר nrg, 7 ביוני 2013
- ^ רותה קופפר, הבמאית של הסרט על אורון ירדן: "פתאום בבועת התמימות צצה מפלצת", באתר כלכליסט, 8 ביוני 2020