צבי הירש אשכנזי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
החכם צבי

צבי הירש אשכנזי (א' באלול ה'תי"ח, 1658, טרביטש, מורביהא' באייר ה'תע"ח, 3 במאי 1718, למברג) היה רב ופוסק, מחשובי הרבנים בסוף מאה ה-17 ובתחילת מאה ה-18, מכונה החכם צבי על שם ספרו. אביו ורבו של רבי יעקב עמדין.

חייו ופעליו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיר טרביטש (בצ'כית: Třebíč) שבמוראביה, שם למד אצל אביו, הרב יעקב ז"ק. בצעירותו נסע לעיר אובין (אנ') (כיום חלק מבבודפשט) שבהונגריה, ולמד אצל סבו, הרב אפרים הכהן (רב קהילת אובין) מחבר ספר "שער אפרים". (סבו זה היה חתן לאחד מבני בניו של רבי אליהו בעל שם מחלם)‏[1]. כמו כן נדד לעיר סלוניקי שבחבל הבלקן, שם למד במשך שנתיים אצל הרב אליהו קובו; ממנו רכש את שיטת הלימוד הספרדית.

בהמשך חזר לאובין, שם התחתן ונולדה לו בת. לפי המתואר בספר "מגילת ספר" של בנו, רבי יעקב עמדין, נהרגו אשתו ובתו בשנת ה'תמ"ו, כאשר בעת מצור של אחד ממלכי אשכנז על העיר פגע פגז של תותח בביתו ומוטט אותו על האשה והבת, והוא עצמו ברח מהעיר לפני כיבושה. הוא נדד והגיע לסרייבו שבבוסניה שם כיהן כרב. כעבור זמן קצר יצא לחפש את הוריו שנשבו, ונפדו בברלין, ובדרכו התארח אצל רבי שמואל אבוהב בוונציה, ועבר גם באנשבך, פיורדה ופראג.

בבואו לברלין נשא לאשה את שרה רבקה, בתו של הרב משולם זלמן מירלש נוימרק אב"ד קהילות אה"ו. אחר נישואיו ישב בעיר אלטונה 18 שנים, ייסד שם ישיבה, ופעל רבות לתיקוני הדת בעיר. בשנת תס"ו מונה לרב של קהילות אה"ו, לצידו של הרב משה מרוטנברג, בהסכם רוטציה של 6 חודשים לכל אחד. בעקבות חילוקי דעות שהתעוררו בשאלה הלכתית בדינה של תרנגולת בלי לב נאלץ להתפטר, ומונה לרב קהילת האשכנזים באמסטרדם. הקהילה קצבה לו סכום עצום של 2,500 גילדן לשנה, פי עשרה מהמקובל בערים אחרות באותה עת. בני הקהילות, האשכנזית והספרדית, כיבדוהו מאוד. בעיר זו הדפיס את ספרו, שו"ת חכם צבי. אך בעקבות חילוקי דעות (להלן) נאלץ ה"חכם צבי" לעזוב את העיר.

בעזבו את אמסטרדם, שלח את משפחתו לעיר אמדן, והוא עצמו נדד לאנגליה, לבקשת הקהילה הספרדית בלונדון שהעריכה אותו, ובעבר פנתה אליו בשאלת מעמדו של דרשן הקהילה, רבי דוד ניטו. עבר בקהילות רבות באשכנז ובפולין, כשבחלקן השתהה מספר חודשים, עד שהגיע בחורף של שנת ה'תע"ח ללבוב שבגליציה, שם כיהן כרב מספר חודשים, עד יום מותו בא' באייר ה'תע"ח (1718), והספיק לתקן בעיר מספר תקנות חשובות.

בנו, רבי יעקב עמדין, בא ללבוב להספידו, והדפיס את ההספד בספר "יציב פתגם". את תולדותיו כתב בספרים "תורת הקנאות" ו"מגילת ספר".

ילדיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לחכם צבי היו 15 ילדים, מלבד בתו הקטנה שנספתה באובין, כנזכר למעלה.

  1. מרים, אשתו של רבי אריה לייב מאמסטרדם, בן בנו של רבי השל מלובלין.
  2. רחל, אשתו של רבי יצחק, בנו של רבי מאיר איזנשטט.
  3. נחמה, אשתו של הרב נפתלי הירץ שכיהן כרב בפשדבורז. הייתה אלמנה שנים רבות, והתגוררה בבית גיסה רבה של אמסטרדם.
  4. רבי יעקב עמדן, היעב"ץ.
  5. הרב אפרים, מרבני הקלויז בברודי.
  6. הרב נתן, מרבני הקלויז בברודי, אבי אביו של רבי יעקב מליסא.
  7. הרב אברהם משולם זלמן, כיהן כרב באוסטרהא ובלונדון.
  8. הרב משה, אב"ד בקמינקא.
  9. הרב דוד, אב"ד ירטשוב, זקנו של רבי חיים הלברשטאם.
  10. הרב אליקים גצל, אב"ד רקובי.
  11. דבורה.
  12. פריידה, אשתו של הרב יעקב חריף, רבה של לשנוב וגליל פודוליה.
  13. אשתו של הרב יעקב מרדכי כ"ץ אב"ד ברודא, בנו של רבי נפתלי כ"ץ, בעל ה"סמיכת חכמים".
  14. לאה, שדעות כותבי היחוסין חלוקות בדבר זהות בעלה וצאצאיה.

דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

החכם צבי התנגד רבות לשבתאות, דבר המתבטא במלחמתו נגד נחמיה חייא חיון כאשר האחרון שאף להדפיס את ספרו דברי נחמיה על התורה, בשנת תע"ג. באותו זמן כיהן החכם צבי כרב הקהילה האשכנזית, ובעקבות מלחמתו הסתכסך עם קהילת הספרדים בראשותו של רבי שלמה אאיליון, שטענו שהחכם צבי מתערב בעניינם. בעקבות המחלוקת נאלץ לעזוב את אמסטרדם, יחד עם רבי משה חגיז שסייע לו באותה מלחמה.

בלימודו העיוני שילב החכם צבי את שיטת הלימוד הספרדית עם שיטת הלימוד האשכנזית.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת שהותו באמסטרדם הוציא לאור, בשנת תע"ב, את חיבורו חכם צבי, המהווה שילוב בין שו"ת לבין חידושים תלמודיים.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]