צבי הירש לוין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תחריט דיוקן הרב צבי הירש לוין משנת 1798
Hirschel Levin.JPG

הרב צבי הירש (הירשל) לוין (נקרא גם צבי הירש ברלין, 1721 - ה' באלול תק"ס, 26 באוגוסט 1800), רב הקהילה בברלין בימי צמיחתה של תנועת ההשכלה.

צבי הירש בן הרב אריה ליב לוין נולד למשפחת רבנים בגליציה. אביו ר' אריה ליב היה רבה של אמסטרדם; מצד אמו היה אחיינו של רבי יעקב עמדן ונכדו של החכם צבי. לצד השכלתו התלמודית וההלכתית עסק גם בפילוסופיה ובמדעי הטבע, וגם בדקדוק עברי, ואפילו כתב כמה שירים. ב-1751 היה מעורב במחלוקת הגדולה בין דודו רבי יעקב עמדן ובין רבי יהונתן אייבשיץ, וכתב מספר מאמרי תמיכה בעמדן. ב-1756 נבחר לרב בית הכנסת הגדול בלונדון, שם נקרא Hart Lyon, אולם לאחר מספר שנים, משראה שהקהילה אינה עומדת ברף יראת השמים וההקפדה ההלכתית שציפה ממנה, עזב את משרתו. הוא עבר להיות רב הקהילה בהלברשטט ואחר כך במנהיים, וב-1772 נתמנה כרב הקהילה בברלין.

בברלין החלו לנשב באותם ימים רוחות תנועת ההשכלה היהודית, ולוין נדרש להציג את העמדה הרבנית שמנגד. בניגוד לדרכם של רבני פולין ומזרח אירופה, שהעמידו קו תקיף שהגיע לעתים עד כדי חרמות ונאצות, נקט לוין קו מתון יחסית. העובדה שהוא בעצמו התייחס בחיוב להשכלה כללית - אם כי רק כאשר היא כפופה ללימוד תורה - הקלה עליו את העמידה מול טענות המשכילים, והוא הצליח בדרך כלל לעמוד על שלו. ב- 1778 נתן הסכמה לביאור ולתרגום לחומשי התורה של משה מנדלסון, שעמו היו לו יחסים ידידותיים. באותה שנה ביקשו ממנו השלטונות למסור להם סקירה כתובה של הדינים וההלכות היהודיים בתחומי המשפט והנישואין. מכיוון שלא ידע גרמנית במידה מספקת, ביקש ממנדלסון להכין את הסקירה, ומנדלסון אכן כתב סקירה בשם Ritualgesetze der Juden באישורו של לוין.

ב-1782 נקלע לוין למוקד הפולמוס סביב חיבורו של נפתלי הרץ וייזל "דברי שלום ואמת". וייזל ביקש להביא לשינוי מקיף במערכת החינוך היהודי, שעיקרו לימוד מדעים כלליים ושפות זרות לצד לימוד התורה שהיה נהוג עד אז. הרבנים יחזקאל לנדא ("הנודע ביהודה"), דוד טבל מליסא, ואחרים, שהתנגדו בתקיפות לרעיונותיו של וייזל, לחצו על לוין לנקוט צעדים מעשיים כנגד וייזל, והוא אכן החל בהליכים לגירושו מברלין. מנגד התקוממו משכילי ברלין כנגד הרבנים וגייסו לעזרתם את השלטונות. הלחצים המנוגדים על לוין הלכו וגברו, ובשיא הקונפליקט עזב לוין במפתיע את ברלין, הודיע במכתב לפרנסי העיר כי בכוונתו לעלות לארץ ישראל, וביקש שיעזרו לאשתו ולבניו בסידורי העזיבה והנסיעה. מנהיגי הקהילה וביניהם הבנקאי דניאל יפה, מיהרו לדבר על לבו ולפייס אותו, ובסופו של דבר חזר לקהילה והמשיך בתפקיד עוד שמונה שנים, עד פטירתו .

בנו, שאול ברלין, שהיה בעצמו רב קהילה בפרנקפורט על נהר אודר, היה משכיל במחתרת, כנראה גם ללא ידיעתו של אביו. האב עמד לצדו של הבן בשני פולמוסים שהתעוררו כנגדו: ב-1789 פרסם הבן את "מצפה יקתאל", ביקורת נוקבת על ספרו של הרב רפאל זיסקינד הכהן (רב קהילות אה"ו). בעקבותיה ביקשו רבנים להחרים אותו והאב הוכיח שאין תוקף לחרם; ב- 1793 פרסם הבן את "בשמים ראש", לפי טענתו שו"ת של הרא"ש מן המאה ה-13. הפעם טענו נגדו - ככל הנראה בצדק - שהספר מזויף, והאב עמד לצד הבן להוכיח את מקוריותו של החיבור.

מחיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ר' צבי יחזקאל מיכלסון, פתחא זעירא, מבוא לספר צבא רב, מכון ירושלים, תשס"ב,‫ עמ' 35-56.
  • ר’ אברהם הלוי שישא, שם עמ’ 10-16.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]