צבי הנגב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgצבי הנגב
Dorcasgazellemarwell.jpg
מצב שימור

מצב שימור: פגיע (VU)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששמצב שימור: פגיע
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: מכפילי פרסה
משפחה: פריים
תת־משפחה: צבאיים
סוג: צבי
מין: צבי הנגב
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Gazella Dorcas
‏(ליניאוס)
תחום תפוצה
Gazella dorcas map.png

צבי הנגב (שם מדעי: Gazella dorcas), מין מהסוג צבי, ממשפחת הפריים, המצוי בישראל.

מאפיינים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גבו של צבי הנגב צבוע בחום בהיר, והוא מזוהה גם על פי צבע פס הצד החום כהה, המצוי במעבר בין הגב הכהה לבטן הבהירה. חלקה העליון של רגלו הקדמית צבוע בלבן, אין כתם על אפו וקרניו עבות ומעוקלות.

אוזניו גם גדולות יותר, וזנבו ארוך יותר משל צבי מצוי.

אזורי תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצביים חיים בעדרים. צבי הנגב היה מצוי בעבר באזורים שונים: בדרום ישראל (מדבר יהודה, עמק הערבה והנגב הדרומי), בסיני, בירדן, במדבריות השחונים של צפון אפריקה ובערב הסעודית. אחת התכונות המייחדות אותו, היא העובדה שהוא יכול להסתגל לשהייה במדבריות ללא צורך לשתות מים. זאת משום שהוא מפיק את המים הנחוצים לו מנוזלים המצויים בעלי השיטה שאותם הוא נוהג לאכול. משום כך הוא היה נפוץ כל כך באזורים מדבריים.

בשנים האחרונות, הושמד צבי הנגב כמעט כליל, מכל אזורי המחיה שלו, בעיקר כתוצאה מציד לא מבוקר אך גם בשל פיתוח שטחי חקלאות ושטחי מרעה לצאן ולגמלים באזורי המחיה של הצבי, תאונות דרכים ופגיעה כתוצאה מאימונים צבאיים. ישראל הינה המקום האחרון בעולם, בה מובטח כיום המשך קיומו של צבי זה.

ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוכלוסיית צבאי הנגב בישראל מתרכזים באזוריה הערבה והנגב הדרומי. בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20 האוכלוסייה בנגב כמעט והושמדה לחלוטין בשל ציד לא מבוקר, אך מאז נבלמה התופעה וניכרת התאוששות הדרגתית במספר הפרטים הנצפים.

בשנים האחרונות מקיימת מדי שנה רשות הטבע והגנים ספירת פרטים כדי להעריך את מצבה של אוכלוסיית הצבאים ולבחון את מגמות השינוי. הספירה נערכת לקראת סוף חודש אוקטובר באזורי מקורות המים ובעיקר בנחלים הספורים בנגב שבסביבתם יש גם שטחי מרעה. הספירה מנסה לסווג את הצבאים הנצפים לזכרים, נקבות וצעירים. בשנת 2009 נרשם שיא במספר הצבאים שנספרו. להלן תוצאות הספירה של השנים האחרונות ‏[1]:

שנת הספירה מספר הצבאים שנצפו
2009 188
2008 164
2009 173
2007 158
2004 123 (ספירה חלקית בלבד בשל שטפונות)
2001 165

סימביוזה עם עץ השיטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבי הנגב קשור בקשר הדוק סמביוטי לעץ השיטה. עץ השיטה ידוע בקשרים הסימביוטיים שיש בינו ובין בעלי חיים שונים. קשר כזה קיים גם בינו ובין צבי הנגב.

בעונת הקיץ נוהג צבי הנגב לחסות בצילו של עץ השיטה בשעות החמות, והוא ניזון בעיקר מעליו ופירותיו. כאמור, מזון זה מספק לו גם את כמות המים הדרושה לקיומו. הצבי האוכל את פירותיו של עץ השיטה לועס רק חלק מן הזרעים המצויים בפרי. הזרעים שלא נלעסו, עוברים דרך מערכת העיכול שלו מבלי להיפגע, ונפלטים החוצה עם הגללים. בדרך זו מפיץ הצבי את זרעי השיטה. מחקרים גילו כי זרעים אלה נבטו בהצלחה רבה יותר מאשר זרעים שלא עברו דרך מערכת העיכול של הצבי. הסתבר כי הקליפה הקשה של זרעי השיטה מתרככת במערכת העיכול של הצבי. ריכוך הקליפה מגדיל את הסיכוי שהזרעים ינבטו. נתגלה גם כי חומרי העיכול בקיבת הצבי ממיתים את זחלי חיפושיות הזרעונית, המתפתחים בתוך הזרעים ופוגעים בהם.

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא צבי הנגב בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ארז ארליכמן, עלייה במספר צבאי הנגב בערבה, באתר ynet‏, 05/11/2009