צבי מאיר שטיינמץ
 | |
| לידה |
20 במרץ 1915 ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
16 באפריל 2005 (בגיל 90) |
| מדינה |
הונגריה, ארצות הברית |
| שפות היצירה |
עברית |
  | |
צבי מאיר שטיינמץ (מוכר בשם העט צבי יאיר; ה' בניסן תרע"ה, 20 במרץ 1915 - י"ב באלול ה'תשס"ה, 16 בספטמבר 2005) היה משורר עברי יהודי-הונגרי, חסיד חב"ד.
תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
שטיינמץ נולד בבודפשט וגדל בכפר בריסטר שמרמורש (כיום לופוחיב שליד טיאצ'יב באוקראינה). היה בן יחיד עם שבע אחיות לאביו שלמה דב.
את רוב חינוכו קיבל ממורים בני גליציה שעברו בימי מלחמת העולם הראשונה בדרכם מערבה והשתקעו במרמורש. יותר מכולם הטביע עליו את חותמו ר' יוסלי וילנר מנדבורנה שהיה בקי בתלמוד, בתנ"ך, בדקדוק ובספרות עברית וגרמנית. תקופות קצרות למד בישיבות סלוטפינה, הלמין וגלנטה. לאחר מכן נסע להשתלם בלימודי חול בפרשבורג שבסלובקיה.
בשנת ת"ש נישא לדבורה לבית אייזנברג מדברצן. שרד את השואה בבודפשט ובשנת תש"ח (1948) עבר לגור בווינה. בשנת תשי"ב (1952) העתיק את מושבו לניו יורק שבארצות הברית.
בהגיעו לברוקלין הכיר את הרבי מנחם מנדל שניאורסון ונעשה חסיד חב"ד. האדמו"ר עודדו בכל עת לפרסם את שיריו ולהמשיך לכתוב, ואת חששו של שטיינמץ לביטול תורה ביטל הרבי באומרו כי שיריו יביאו עוד אלפים ללימוד תורה.
שטיינמץ נפטר בברוקלין ניו יורק בי"ב באלול תשס"ה (2005). הוא נקבר בחלקה הסמוכה לאוהל חב"ד לובביץ'. הותיר אחריו שלוש בנות; רבים מנכדיו משמשים כשלוחי חב"ד ברחבי תבל, ביניהם רבה הראשי של רוסיה, הרב ברל לזר.
יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
את ספרו הראשון, "גשרים" (דברצן, הונגריה, תש"ב), הוציא לאור בימי השואה. בספר שירים ליריים, שבאחדים מהם ניכרים אותות השואה הממשמשת ובאה (אספת נמירוב, בוכה אני עליכם, מכתבו של רבנו יחיאל מנימירוב). קובץ שירים שני שלו נדפס בווינה, בשנת תשי"ב בשם "נתיב" ועל שניהם חתם בשם "בן שלמה".
שלושה קובצי שירה שלו ראו אור בארץ ישראל, מחברת שירים "על החוף" (רמת גן, תשכ"ח).
בשנת תשל"ג הוציא את "מראש צורים" (עקד, תל אביב)[1] ובתשמ"א "מכנף הארץ",[2] בשנת תשנ"ז יצא לאור הספר האחרון "בחביון נפש" שכלל בתוכו גם שירים שלא נדפסו עד כה. באותה הזדמנות נדפסו מחדש גם הספרים "מראש צורים" ו"מכנף הארץ" בהוצאה במתכונת של סט, כשעל כולם הוא חותם בשם צבי יאיר.
צבי יאיר שטיינמץ הוא משורר בעל נימה דתית. הסתכלותו בעולם היא של אדם מאמין. לפי ישורון קשת הוא: "משורר הממשיך את הקלאסיקה העברית בלשונו ואת רוח היהדות הצרופה בצביונו".[3]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לאה ברק, משירי צבי יאיר, ירושלים : משרד החינוך והתרבות - אגף החינוך הדתי, תש"ם 1980
- יהודית מנוביץ', צבי יאיר (צבי מאיר שטיינמץ), אחרון משוררי העברית בהונגריה ערב השואה - האיש ושירתו, מונוגרפיה (רמת-גן, תשס"ו)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של שירי צבי יאיר- שירים ירושלים ושריון האימה מתוך כתב עת מבוע (גיליון י"א), אתר דעת
- שירים שביב והכהן הגדול בקדש הקדשים מתוך כתב עת מבוע (גיליון י"ב), אתר דעת
צבי מאיר שטיינמץ (1915-2005), דף שער בספרייה הלאומית- צבי מאיר שטיינמץ, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ על הספר ראו: דב סדן, ארחות ושבילים : מסה, עיון, חקר: כרך האישים (תל-אביב : עם עובד, תשל"ח 1977), עמ' 171־174; יוסף פרידלנדר, מראש צורים, קשת שנה 16, גל' ב' (ס"ב) (חורף 1974), עמ' 175
- ^ על הספר ראו: אהרן מירסקי, על "מכנף הארץ" ל"צבי יאיר" : שירה בסוד הזמן של עבר ועתיד. בצרון: רבעון לספרות הגות ומחקר, שנה ה', גל' 19־20 (1983), עמ' 85־90
- ^ ישורון קשת, על צבי יאיר, משורר עברי. הארץ, תרבות וספרות, י"א בתשרי תשל"ה, 27 בספטמבר 1974, עמ' 16; ראו גם מאמרו, "צבי יאיר משורר עברי", הדאר נד (תשלה) 43-44