צבי נרקיס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צבי נרקיס
לידה 13 בינואר 1921
בוטושאן, רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 8 באוגוסט 2010 (בגיל 89) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה נחשון עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה עיצוב גרפי, טיפוגרפיה, עיצוב גופנים עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע על ידי יעקב שטיינהרדט, מרדכי ארדון עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס א.מ.ת. (2006) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
צבי נרקיס עובד על בולי יום העצמאות החמישה עשר, 1963
נרקיס מציג עבודת טיפוגרפיה

צבי נרקיס (קיסנר) (13 בינואר 19218 באוגוסט 2010) היה גרפיקאי ומעצב גופנים, טיפוגרף ומעצב בולים ויוצר גופנים עבריים. זכה ב-2006 בפרס א.מ.ת על מפעלו בעיצוב.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נרקיס נולד בבוטושאן שברומניה. למד בבית ספר יהודי והצטיין בציור האותיות העבריות. בהיותו בן 6 נפטר אביו (בגיל 38), ואמו נקלעה למצוקה כלכלית. בגיל 10 נאלץ להפסיק את לימודיו ויצא לעבוד אצל דודו. בגיל 15 הצטרף לקן תנועת הנוער הציונית ״השומר הצעיר״ שבעירו. בגיל 18 יצא עם חבריו להכשרה במסגרת תנועת ״החלוץ״. בתום תקופת ההכשרה התנדב נרקיס להקים סניף הכשרה חדש בעיר טימישוארה, שם גם הכיר את אשתו לעתיד, קלרה לבית קורמוש. הוא שהה שם כשנה. בעקבות הצטרפות רומניה למדינות הציר נשלח עם כל הגברים היהודים מגיל גיוס ועד 60 לעבודות כפייה בהרי הקרפטים. הוא הצליח להיחלץ משם בזכות יכולותיו כצייר ונשלח לטימישוארה כדי לשרטט תמרורי דרך עבור הצבא הרומני. כאשר שמע בשנת 1944 על התארגנות לעליה בלתי לגאלית לארץ ישראל עזב עם קלרה לנקודת המפגש בבוקרשט. משם העפילו השניים באניית סוחר קטנה לארץ ישראל.

בהגיעם נקלטו בקיבוץ אילון ובהמשך עברו לשער העמקים.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיוון שרצה ללמוד גרפיקה עברו בני הזוג לירושלים ונרקיס החל ללמוד ציור אצל יעקב שטיינהרדט ומרדכי ארדון. לאחר מכן החל בלימודי גרפיקה בבצלאל ושימש בתפקיד המעצב הראשי ביחידה לעזרי אימון בצה"ל. בשנת 1952 נבחר עיצובו לסמל העיר רמלה. נרקיס פתח בשנת 1955 סטודיו פרטי לציור ועסק בעיקר בהכנת כרזות ואילוסטרציות[1]. סדרת בולים שאייר זכו בפרס שני בתחרות עיצוב לקראת יום העצמאות תשי"ט. כמו כן, הוא עיצב בולים נוספים. נרקיס עיצב את גבו של מטבע הלירה הישראלית, שהונפק החל מספטמבר 1967.

נרקיס עסק בעיצוב ופיתוח דגמי אותיות עבריות. בין הגופנים המוכרים שפיתח אפשר למצוא את אות נרקיס, אות נרקיס בלוק, אות נרקיס תם, ונרקיסים. הצורה העברית של הפונט אריאל עוצב על בסיס הפונט נרקיס תם ללא ידיעתו. נרקיס עיצב את הטיפוגרפיה לסדרה הרביעית של הלירה הישראלית והראשונה של השקל. כמו כן עיצב גם את הטיפוגרפיה לשטרות החדשים יותר של השקל (אלף עד עשרת אלפים שקלים), למטבעות השקל ולשטרות ה-20 וה-100 בסדרת השקלים החדשים[2]. ב-1989, בעקבות פיתוח תוכנת מחשב מתאימה, פיתח נחום בן צבי בעל בית דפוס בירושלים בשיתוף עם נרקיס, גּוֹפָן (פוֹנְט) זהה לגופן היפה והאמנותי של "הכתר", עבור פרויקט התנ"ך "כתר ירושלים" - עיצוב ספר תנ"ך זהה ככל האפשר לכתר ארם צובא, שנדפס בשנת 2000. עוד לפני כן, בשנת 1998, נדפסה מהדורת תנ"ך "חורב" - שעל בסיס נוסחה הודפס "כתר ירושלים" - באות בעיצובו של נרקיס.

פעילות אקדמית וציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נרקיס שימש יו"ר אגודת המעצבים משנת 1969 ואילך, ובשנות כהונתו נעשה רבות לשיפור היחסים בין האגודה לבין מעצבי בולי ישראל. הוא שימש כיועץ אקדמי לקורס לעיצוב גרפי בטכניון וכמרצה בעיצוב גרפי וטיפוגרפיה וכן כחבר הוועדה המייעצת של בנק ישראל בנושא עיצוב שטרות ומטבעות.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבי נרקיס נפטר בשנת 2010 ונטמן בבית העלמין של קיבוץ נחשון, מקום מגוריה של בתו הבכורה, תמר. הוא הותיר אחריו שתי בנות.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2014 נמצא בשלבי הפקה, ספר על פועלו שיכלול חומרים מעזבונו[3].

ספרים שעיצב[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Beletsky, Misha: Zvi Narkiss and Hebrew type design, in: John D. Berry: Language Culture Type, New York 2002, p.91–106
  • אות היא לעולם, קובץ מאמרים מוקדש לעיצוב האות העברית, בעריכת דר' משה שפיצר, הוצאת משרד החינוך, האגף לתרבות תורנית, מחלקת הפרסומים בשיתוף האגודה לאמנות יהודית, תש”ן, ירושלים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא צבי נרקיס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ א. לינדנבאום, הבולים היפים של 1959, דבר, 12 בפברואר 1960
  2. ^ כתבה באתר "העוקץ" משנת 2007
  3. ^ גיא פרחי, ‏נרקיסיזם, באתר "Time Out ישראל", 9 באפריל 2014