צבי קוליץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

צבי קוֹליץ (דצמבר 1912, תרע"ג29 בספטמבר 2002) היה סופר, פוליטיקאי, מפיק קולנוע ותיאטרון ישראלי. קוליץ ידוע כמפיקו של הסרט העלילתי הגדול הראשון שהופק במדינת ישראל, "גבעה 24 אינה עונה", וכן כמחברו של הסיפור הקצר "יוסל רָקוֹבֶר מדבר אל אלוהים", שרבים סברו כי הוא צוואה אותנטית של אדם שנספה בגטו ורשה[1].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוליץ נולד בדצמבר 1912 באליטא שבליטא. למד בין היתר בישיבת טלז, ובשנת 1929 התמנה לסגן המזכיר של התנועה הרוויזיוניסטית בקובנה. בשנת 1936 נסע לאיטליה, והשלים את לימודיו באוניברסיטת פירנצה. לאחר שהות של כשלוש שנים באיטליה, ולימודים בבית הספר הימי בצ'יוויטווקיה, עלה לארץ ישראל והצטרף באופן פעיל אל התנועה הרוויזיוניסטית. בארץ פרסם ספר בשם "מוסוליני, אישיותו ותורתו". היה פעיל באצ"ל[2], ולאחר מכן התגייס לצבא הבריטי. באמצע שנות ה-40 היה פעיל בוועד ההצלה של הסתדרות ציונית חדשה[3] ושימש בשנת 1945 כשליח ההסתדרות הציונית החדשה בדרום אמריקה[4].

בשנת 1946 כתב את הקטע "יוסל רקובר מדבר אל אלוהים", ופרסם אותו כסיפור בעיתון היהודי "די יידישע צייטונג" בבואנוס איירס. הקטע הוא כביכול צוואתו של אדם בשם יוסל רקובר, חסיד גור, שנמצאה בין חורבות גטו ורשה, "בין ערימות אבנים ועצמות אדם". במספר מילים רבות עוצמה משרטט קוליץ את דמותו של אדם, שעל אף כל הקורות אותו, אינו חדל מלהאמין באלוהים. בתחילת שנות ה-50 מסר אלמוני את הקטע לעיתון די גאלדענע קייט בטענה שהקטע הוא מסמך אותנטי שנמצא בגטו ורשה. הסיפור פורסם בעיתון כמסמך אותנטי וממנו הועתק לעיתונים רבים ברחבי העולם כמסמך אותנטי. אז נתברר הדבר לקוליץ שדרש שיפורסם שמדובר בסיפור מפרי עטו. דרישתו נתקבלה, אולם היו שטענו שלא ייתכן שקוליץ כתב סיפור אותנטי כזה ולא אדם שבאמת היה בגטו‏[5]. בשנת 2000 יצא בעברית בהוצאת משרד הביטחון הספר "יוסל רקובר מדבר אל אלוהים", שכלל את היצירה, ומאמרים מתורגמים על נושאיה ומחברה, לרבות תגובה מאת עמנואל לוינס. פרט לעברית, הסיפור תורגם לגרמנית, אנגלית, איטלקית, ספרדית ופורטוגזית.

לאחר סיום שליחותו בדרום אמריקה, שם פגש את אשתו מתילדה, ילידת מקסיקו, לה נישא בשנת 1952 (נישואים שניים), ביקר קוליץ לארצות הברית[6]. בשנת 1953 הקים ביחד עם מפיק בשם ג'ק פדואה את חברת "זיק אור" שהפיק בישראל את הסרט גבעה 24 אינה עונה[7][8]. כדי לממן את הפקת הסרט נסע קוליץ למסע גיוס כספים באנגליה ודרום אפריקה.

בהמשך והשתקע בארצות הברית בה היה למרצה בישיבה יוניברסיטי ולמפיק בברודוויי. בין ההצגות שהפיק: "ממלא המקום" על פי מחזהו של רולף הוכהוט (1964)‏[9], "המגילה" על פי איציק מאנגער (1968) ומחזמר בשם "אני שלמה המלך" (1968)‏[10][11].

קוליץ נפטר במנהטן בשנת 2002. הותיר את אלמנתו מתילדה, את שלושת ילדיו, וכן נכדים ונינים.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוליץ היה אב לשלושה: ד"ר ג'ונתן קוליץ (רוזלין הייטס, ניו יורק), דליה שילוני (כפר סבא) ואלינוער רוזן (אביחיל), וכן סב לנכדים ונינים.

בין אחיו של צבי קוליץ:

מפרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מוסוליני: אישיותו ותורתו, תל אביב: תבל, 1936.
  • עם כידון בלב: ששה ספורי מלחמה, ירושלים: אחיעם, 1942.
  • "הגבורה בישראל: מוקדש ללוחמי הגיטו", ירושלים: בית העם ('ספרית בית העם'), תש"ג. (ספרון)
  • 'יאסָל ראקאָווערס ווענדונג צו גאָט', די אידישע צייטונג (בואנוס איירס), 25 בספטמבר 1946. ("יוסל ראקובר מתדיין עם אלקיו") (יצא בהדפסה נפרדת בירושלים ב-1955)
  • The Tiger beneath the Skin: Stories and Parables of the Years of Death, New York: Creative Age Press,‎ 1947.‎
  • "Survival for What?‎", New York: Philosophical Library,‎ 1969. (ספרון)
  • The Teacher: An Existential Approach to the Bible, New York: Crossroad, 1982‎.
  • Confrontation: The Existential Thought of Rabbi J.B. Soloveitchik, Hoboken, N.J.: Ktav,‎ 1993.‎

בתרגום[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל התרגומים שלהלן הם ל"יוסל רקובר מדבר אל אלוהים":

  • Jossel Rakovers Wendung zu Gott; aus dem Jiddischen übertragen von Paul Badde, Möhlin: Rauhreif, 1994.‎ (גרמנית)
    • Jossel Rakovers Wendung zu Gott: Jiddisch-Deutsch; aus dem Jiddischen übertragen, herausgegeben und kommentiert von Paul Badde; mit Zeichnungen von Tomi Ungerer, Zürich: Diogenes, 2004.‎
  • Yossel Rakover Speaks to God: Holocaust Challenges to Religious Faith, Hoboken, N.J.: Ktav Pub. House,‎ 1995.‎ (Also includes an additional story by Zvi Rakover, together with essays by various authors) (אנגלית)
  • Yossl Rakover si rivolge a Dio; traduzioni di Anna Linda Callow [il testo di Zvi Kolitz] e Rosella Carpinella Guarneri, Milano: Adelphi, 1997.‎ (איטלקית)
  • Iosl Rákover habla a Dios; traducido del ídish por Eliahu Toker; "Zvi Kolitz" por Paul Badde, traducido del alemán por Mariana Rojas Bermúdez, Mexico: Fondo de Cultura Económica,‎ 1998.‎ (ספרדית)
  • Yosl Rakover Talks to God; translated by Carol Brown Janeway from the edition established by Paul Badde; afterwords by Emmanuel Lévinas and Leon Wieseltier, New York: Vintage International,‎ 1999.‎ (אנגלית)
  • Yossel Rakover dirige-se a Deus; tradução, Fábio Landa, São Paulo: Editora Perspectiva (Coleção Elos), 2003.‎ (פורטוגזית)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על "יוסף רקובר מדבר אל אלוהים":

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כך, למשל, מופיע בספר לימוד לבית-הספר הממלכתי משנת 1981: ממלחמה למלחמה, 1945-1918, ירושלים: משרד החינוך והתרבות, התשמ"א, עמ' 195-194.
  2. ^ מאסרי יהודים בירושלים, הצופה, 28 בפברואר 1939
  3. ^ ועדת הצלה על יד הצ"ח, הצופה, 11 בינואר 1944
  4. ^ אישים ומוסדות, הצופה, 28 בינואר 1946
  5. ^ יצחק המאירי, יוסל ראקובר מתדיין עם אלוקיו, חרות, 26 במאי 1955
  6. ^ מעטים באו לאזכרת אנשי אצ"ל, דבר, 5 ביולי 1948
  7. ^ ר. עזריהיובן סרט עלילתי על הקרב על ירושלים, מעריב, 20 בספטמבר 1953
  8. ^ ר. עזריהגבעה 24 אינה עונה, מעריב, 29 בספטמבר 1953
  9. ^ חברו של הזקן הרוגז בברודווי, דבר, 10 באוגוסט 1964
  10. ^ פיליפ בן, מרלון בראנדו, שלמה המלך ושלמיי בברודוויי, מעריב, 7 בפברואר 1965
  11. ^ היגיע שלמה המלך לברודוויי, מעריב, 5 באפריל 1968