צבי תורן
 | |
| אדריכל צבי תורן | |
| לידה |
1913 בוהמיה, אוסטריה |
|---|---|
| פטירה | 6 ביולי 1999 (בגיל 86 בערך) |
| מקום קבורה |
הרצליה  |
| תקופת הפעילות | 1938–1987 (כ־49 שנים) |
| תחום יצירה | אדריכלות |
| יצירות ידועות | ספרייה עירונית אילת, בית יד לבנים תל אביב |
  | |
צבי אוטו תורן (אוטו טרייכלינגר) (28 באפריל 1913, קלטובי, בוהמיה – 6 ביולי[1] 1999, ירושלים) היה אדריכל ישראלי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תורן נולד בשם אוטו טרייכלינגר (Otto Treichlinger) בעיר קלָטוֹבי (אנ') שבדרום בוהמיה, אוסטרו-הונגריה (לאחר המלחמה בצ'כוסלובקיה; כיום בשטח צ'כיה). גדל והתחנך בבירה פראג, שם גם קיבל את הכשרתו כאדריכל באוניברסיטה הטכנית (1931-36). לאחר לימודיו שירת שירות חובה בצבא הצ'כוסלובקי (1936-38) ועבר קורס קצינים. לאחר שחרורו מהצבא החל לעבוד כאדריכל במשרד בפראג, עד פרוץ מלחמת העולם השנייה. עם כניסת הגרמנים לפראג בשנת 1939 היגר לאנגליה בסיוע חברי המועדון הציוני. באנגליה הצטרף לצבא הצ'כי החופשי ושירת כקצין הממונה על תערוכות והפקת חומר הסברתי (1939-45). במסגרת זו עסק בעיצוב התערוכות והחומרים הפרסומיים. ביוני[2] 1945, לאחר הניצחון על גרמניה הנאצית, חזר לצ'כוסלובקיה וכיהן כאדריכל במשרד העבודה הצ'כי. במקביל, נתן שירותי תכנון לשגרירויות ישראל ובריטניה. ב-1949, לאחר עלות הקומוניסטים לשלטון, כשהיה בן 36, עלה לישראל עם אשתו דבורה ובתם לאה (נולדה ב-1944) והתיישב בהרצליה. תחילה התגורר במעברה, ולאחר מכן בדירה בדמי מפתח עד לשנת 1962, אז עבר לתל אביב. בשנת 1951 עִברת את שמו ל"תורן".[3] בפברואר אותה השנה נולדה בתו השנייה נעמי ברבורה, הקרויה על שם אימו שנספתה בשואה.
בישראל עבד כשנה כשכיר במשרדו של האדריכל זאב רכטר, וב-1950 פתח משרד עצמאי. במסגרת זו תכנן פרויקטים רבים בכל רחבי הארץ. בשנת 1985 הצטרפו למשרדו כשותפים בתו לאה ובן-זוגה שמואל רוזנבאום, שניהם אדריכלים בוגרי הטכניון. נעמי בחרה שלא לפנות לתחום האדריכלות וכיום היא מכהנת כסמנכ"לית בחברת הייטק. תורן זכה בפרס קפלן והיה מהאדריכלים הפעילים בתחום פרסום כתבי העת והספרים בישראל, כשתרומתו המרכזית הייתה לכתב העת "תוי" שבעריכתו השתתף.
תורן פרש מעבודה בשנת 1987. נפטר בירושלים ב-6 ביולי 1999, בגיל 86. הותיר את אשתו דבורה ובנותיהם לאה תורן-רוזנבאום ונעמי תורן-עמר.
עבודות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מעונות דובנוב (בית שני), רחוב דובנוב, תל אביב, 1950
- בית הספר ע"ש ברנר, הרצליה, 1951
- ישיבת השרון, הרצליה, 1954
- בניין מגן דוד אדום, הרצליה, 1959
- בית חרושת לודז'יה, חולון, 1959
- בית "יד לבנים", תל אביב, 1960 (פרס ראשון בשותפות עם ישראל לוטן)
- בית "ויצו", הרצליה, 1962
- בית הרב הרברט פרדימן, קיסריה, שנות ה-60
- ספרייה עירונית, אילת, 1968
- ספרייה עירונית, קריית מלאכי, 1968
- בית חולים אייזנברג, יפו, בשותפות עם אברהם יסקי ויעקב גיל, 1969 (הבניין לא הושלם)
- בית כנסת, רמלה, 1970
- בית ספר מקיף, אור יהודה, 1973
- היכל שלמה, מרכז היהדות הקראית העולמית, רמלה, 1978
גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
בניין הספרייה העירונית באילת -
בית כנסת ברמלה -
היכל שלמה, המרכז הקהילתי העולמי של היהדות הקראית העולמית , ברמלה
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "תורן, צבי", בתוך: אליעזר פרנקל, כרונולוגיה: תולדות האמנות: אדריכלות, עיצוב, פיסול, ציור, תל אביב: הסדנא לעיצוב ואדריכלות, 1993, עמ' 721, באתר sadnafrenkel
- מיכאל יעקובסון: סקירה אדריכלית על בניין הספרייה באילת, באתר 'חלון אחורי', 15.9.2014
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 'הודעות לפי חוק הירושה', ילקוט הפרסומים 4828 (כ"ב בכסלו התש"ס, 1 בדצמבר 1999), 1533.
- ^ Jan Björn Potthast, Das Jüdische Zentralmuseum der SS in Prag. Gegnerforschung und Völkermord im Nationalsozialismus, Frankfurt am Main: Campus, 2002, p. 396.
- ^ 'הודעה בדבר רישום שינויי שם', ילקוט הפרסומים 140 (ב' באדר א' תשי"א, 8 בפברואר 1951), 626.