צדוק כהן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב צדוק כהן. לבוש רבני צרפת היה כמעט זהה לכמרים, שכן הוא נרכש באותה רשת ב-St. Sulpice בפריז

הרב צדוק כָּהןצרפתית: Zadoc Kahn;‏ 18 בפברואר 1839 - 8 בדצמבר 1905) היה תאולוג ומנהיג יהודי צרפתי, היה רבה האורתודוקסי של פריז, ובהמשך שימש כרבה הראשי של צרפת (18891905). היה מראשי תנועת חיבת ציון, והשפיע על ידידו, הברון דה רוטשילד, לסייע לתנועה הציונית בארץ ישראל.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כהן נולד ב-18 בפברואר 1839 במומנהיים שבחבל אלזס הצפונית בצרפת למשפחה דתית-אורתודוקסית. אביו היה אדם פשוט שעסק ברוכלות, אמו הייתה צאצאית לשושלת ארוכה של רבנים: סבה, הרב יעקב מאיר, היה חבר בסנהדרין שהוקם על ידי נפוליאון, ושימש כרב הראשי של חבל הריין הדרומי. מגיל 11 נשלח ללמוד אצל הרב איזק בר מבישהיים, לאחר מכן ביישוב ברימאט אצל הרב סלומון לוי, שהכין אותו למבחני הכניסה לבית הספר לרבנות במץ. כהן למד בישיבה בשטרסבורג, היה תלמידו של הרב משה בלוך מאוּ‏טנהיים המכונה "החכם מאוטנהיים" מחבר ספר "ישמח משה על מסכת חולין (ירושלים תשנ"ח) ומאוחר יותר, החל משנת 1856 השתלם לרבנות במכון Ecole Rabbinique במץ. בשנת 1859 עבר עם בית הספר הרבני למושבו החדש בפריז. יחד עם איזידור לב הצטיין כראשון בלימודים במחזורו.

ב-1862 הוסמך לרבנות, והחל לשמש כמנהל התלמוד תורה של המכון. ארבע שנים מאוחר יותר הפך לסגנו של הרב הראשי של פריז, איזידור לזר (Isidore Lazare). עם פרישתו של לזר, קפצו רבים על תפקיד הרב הראשי, אולם הרב כָּהן נבחר, בעיקר בשל ההתפעלות הרבה שעורר החיבור שכתב: "L'Esclavage selon la Bible et le Talmud" ב-1867. בשנים 1870-1871 קיבל הרב צדוק כהן את מאוגעות המלחמה בין פרוסיה ובין צרפת ואת ניתוק חבל הולדתו, אלזס, משאר צרפת, בעקבות כיבושו על ידי פרוסיה.

פעילותו הציבורית ופרשת דרייפוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכתב שבו מבקש כָּהן לבקר את דרייפוס בכלאו, למחרת הרשעתו

עד שנת 1880 ייצג אדולף כרמיה את יהודי צרפת בתחומים רבים, ולאחר מותו ראו רבים ברב כָּהן את ממשיכו. באותה שנה הוא הקים את "החברה ללימודים יהודיים" (Société des Études Juives), שבראשה עמד, ואשר ביטאונה 'Revue des Études Juives' משמש עד היום כמקור מחקר חשוב ללימודי יהדות צרפת. החברה ללימודים יהודיים נחשבת כור מחצבתה של "היהדות הצרפתית" franco-judaïsme .

בשנים 1881-‏1882 החלה הגירה גדולה של יהודים ממזרח אירופה, וחלקם הגיע לצרפת. הרב כָּהן נרתם לקליטת המהגרים, אולם נאלץ להתמודד עם ארגוני הצדקה היהודיים בצרפת, שביקשו לצמצם את מספר המהגרים. כאשר עלה על הפרק רעיון יישוב יהודים במושבות בארגנטינה, תמך בכך הרב כָּהן, ואף הסמיך את הברון הירש להוציא את התוכנית לפועל.
ב-1882 סייע הרב כהן לרב שמואל מוהליבר להיפגש עם הברון רוטשילד. בעקבות פגישה זו הוקמה המושבה מזכרת בתיה והחל שיתוף הפעולה של הברון עם היישוב היהודי בארץ ישראל. בשנת 1889, בהיותו בן 50, נבחר הרב כָּהן לשמש כרבה של צרפת כולה, תפקיד שבמסגרתו תרגם עם רבנים נוספים את התנ"ך לצרפתית, והיה שותף לכתיבתה של אנציקלופדיה יהודית. רבות מדרשותיו הועלו על הכתב ופורסמו בכמה קבצים.
בשנת 1895, התחוללה פרשת דרייפוס. הרב כָּהן הכיר את דרייפוס מאלזס, ואף היה הרב שחיתן אותו. הוא היה משוכנע בחפותו, והעיד על יושרו בפני בית המשפט. הוא יצא נגד התקשורת, בטענה שכבר הרשיעה את דרייפוס לפני תום משפטו, ולאחר שהורשע ביקש לבקר את דרייפוס בכלאו. בקשתו נדחתה. כרבה הראשי של צרפת לחם הרב כּהן לא רק למען דרייפוס, אלא נגד האנטישמיות בצרפת בכלל, ובמיוחד נגד העיתון האנטישמי - La Libre Parole. פעילותו האקטיבית הייתה בניגוד לעמדת רבני צרפת, שסברו כי יש להחריש ולתת לפרשה לגווע, ולגרום בכך נזק פחוּת ליהודי צרפת. הוא הצהיר כי "ליהדות אין מה להתבייש, לא בעבר ולא בהווה שלה, וזה דבר שיש להצהיר באופן גלוי ואמיץ."‏‏[1]

פעילותו הציונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הקמתה של תנועת חיבת ציון, הצטרף אליה הרב כָּהן ועמד בראש הסניף הצרפתי. הוא אף שימש כאחד מראשי ארגון כל ישראל חברים. בשלב זה האמין כי היעד הנכון ליהודים המהגרים מארצות המצרות את צעדיהם היא ארץ-ישראל, ולכן תמך בכל מאודו בחלוצים בני העלייה הראשונה והשנייה מוראלית וכספית. הוא היה מעורב מאד בנעשה במושבות בארץ ישראל, ולא פעם הציג שליחים מטעם חלוצי ארץ ישראל בפני הברון רוטשילד, ועודד אותו לתמוך בהם.
בנובמבר 1895 נפגש עמו הרצל, שהושפע עמוקות מפרשת דרייפוס, במטרה לשתפו בייסוד "אגודת היהודים" - גוף מייצג ומבצע מרכזי של העם היהודי. הרב כָּהן קיבל את הרצל במאור פנים ואף הביע אהדה לרעיונותיו, אך סירב לשתף עמו פעולה, מפני שסבר כי נאמנותם של יהודי צרפת צריכה להיות לארצם בלבד. בשל כך הוא מעולם לא תמך בגלוי בציונות המדינית.

פעילותו למען השפה העברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב כָּהן תמך מאד ברעיון החייאת השפה העברית, ועודד את אליעזר בן יהודה להשלים את כתיבת המילון העברי הראשון. הוא סחף בהתלהבותו זו את הברון רוטשילד, שתמך בבן יהודה כלכלית. בפרק "המבוא הגדול" למילון, בפרק התודות, הקדיש לו בן יהודה פסקה:

"ופה המקום לי להודות תודתי והכרת טובה העמקה שלי מעמקי נפשי לכל מי שעזר לי במפעלי זה עזרה רוחנית, מוסרית או חמרית... להנדיב ברון אדמונד די רותשלד שתמכני שנים רבות ונתן לי היכֹלת להתקים בירושלם ולעבד עבודתי, ואת הרב צדוק כָּהן שתמך עבודת המלון בכל כחו..."‏‏[2]

לאחר מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב כָּהן נפטר בפריז ב-8 בדצמבר 1905, ולאחר מותו קיימו חלוצי ארץ ישראל עצרות לזכרו. אלברט ענתבי, מעסקני ארץ ישראל, יזם בשנת 1906, חודשים ספורים לאחר מותו של הרב כָּהן, את הקמתה של שכונת נחלת צדוק לזכרו. השכונה קיימת עד היום בירושלים. בצמוד לשכונת שערי חסד, שנבנתה שנתיים אחריה. חודשים ספורים לאחר מותו הפרידה צרפת את הדת מהמדינה, והרבנים הראשיים הבאים שכיהנו לא נחשבו עוד לבעלי תפקיד ממשלתי.

פרסים ומחוות כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1867 - L'Esclavage selon la Bible et le Talmud ("העבדות בתנ"ך ובתלמוד")
  • Etudes sur le livre de Joseph le zélateur, 1887
  • Titus d'après le Talmud et d'après l'histoire (טיטוס לפי התלמוד וההיסטוריה)
  • Souvenirs et regrets, Paris, 1898 ( זכרונות ומחשבות נוגות) הכוללים את ההספד שנשא ב-22 בפברואר 1886 לפרופסור נתניאל פיליפ סאנדר.
  • La Bible du Rabbinat, 1899 - תרגום (בשתופות) התנ"ך לצרפתית הקרוי "תנ"ך הרבנות הצרפתית"
  • La Bible de la jeunesse, 1899 - תנ"ך הנוער
  • Jewish Encyclopedia) - השתתפות בג'ואיש אנסיקלופדיה
  • Sermons et allocutions) (4 volumes) - דרשות ונאומים - ב4 כרכים
  • Biographie de M. Isidore Loeb - הביוגרפיה של מר איזידור לב

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]