צווארון לבן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

צווארון לבן הוא כינוי בלתי פורמלי לאנשים המשתייכים למעמד הביניים, אשר עובדים בעבודות מקצועיות הדורשות על פי רוב השכלה אקדמית. בין מקצועות הצווארון הלבן נמנים מקצועות הניהול, עבודות משרד ואדמיניסטרציה, שיווק ומכירות ומקצועות חופשיים כגון עריכת דין ורפואה. אנשי הצווארון הלבן מובחנים מאנשי הצווארון הכחול, שעבודתם מצריכה עבודת כפיים.

מקור המונח[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוגה המונח "צווארון לבן" היה אפטון סינקלר. הוא השתמש בו לראשונה כדי לתאר את העובדים המודרניים בתחומי הפקידות, האדמיניסטרציה והניהול בשנות השלושים של המאה ה-20. השימוש במונח זה דווקא נבע מהעובדה, שבמהלך רוב שנות המאה ה-19 והמאה ה-20, גברים שעבדו בעבודות משרדיות במדינות אירופה ובארצות הברית נדרשו כמעט תמיד לקוד לבוש שכלל חולצות לבנות בעלות צווארון לבן. בנוסף לכך, במגזר התעשייתי של המדינות דוברות האנגלית במאה ה-20, צבעם של הסרבלים או הבגדים העליונים הצביע על מעמדם של העובדים: עובדי הכפיים לבשו כחול, מנהלי העבודה לבשו חום והצוות המקצועי הבכיר, דוגמת המהנדסים, לבשו לבן. איש צווארון לבן הוא זה שעובד במשרד או שאינו עובד בעבודת כפיים.

נתונים דמוגרפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיעורם של עובדי הצווארון הלבן בארצות הברית עלה בהתמדה, מ-17% מכלל העובדים בשנת 1900 ל-59.4% מכלל העובדים בשנת 1998. הסיבות העיקריות לכך הן המהפכה הטכנולוגית והשינויים במבנה הכלכלה בארצות הברית.

עובדי הצווארון הלבן, שהיוו מיעוט בחברה החקלאית ובראשית ימי החברה התעשייתית, הפכו לרוב במדינות המתועשות. המהפכה הטכנולוגית יצרה דרישה רבה לעבודות משרדיות והפחיתה משמעותית את מספר המשרות הדורשות עבודה ידנית במפעלים. באופן כללי, רמת השכר של עובדי הצווארון הלבן גבוהה יותר מזו של עובדי הצווארון הכחול, אם כי רבים מעובדים אלה אינם מרוויחים שכר הגבוה משמעותית מהשכר הממוצע במשק. בנוסף, במספר הולך וגדל של חברות לא מועסקים כלל עובדי צווארון כחול, מאחר שפיזית הן אינן מייצרות שום דבר, ובמקום זאת ישנה היררכיה של עובדי צווארון לבן. בסביבת עבודה כזו העובדים מתלבשים לרוב אותו הדבר, והבדלי הדרגות ביניהם באים לידי ביטוי בסמכויות המואצלות להם, בגודל ואיכות מרחב העבודה או המשרד, בהטבות שלהן הם זוכים וכמובן בגובה המשכורת עצמה.

כעובדים שכירים, גם עובדי הצווארון הלבן מאוגדים לעתים באיגודים מקצועיים משלהם, ואף הם עשויים לנקוט בצעדים כגון עיצומים או שביתות, במסגרת מאבקים לשיפור תנאי עבודתם. עם זאת, תופעה זו שכיחה הרבה יותר באירופה מאשר בארצות הברית, שבה פחות מ-10% מכלל העובדים במגזר הפרטי חברים באיגודים מקצועיים.

הסוציולוג האמריקאי סי. רייט מילס ערך מחקר מעמיק על עובדי הצווארון הלבן, ופרסם את מסקנותיו בספר בשנת 1951. בספרו הוא טען שעובדי הצווארון הלבן סובלים מתחושה חזקה של ניכור, הנובעת מכך שהם אינם מוכרים רק את זמנם, אלא הם נאלצים אף למכור את אישיותם ולעשות זאת "עם חיוך על הפנים". הוא הביא כדוגמה את סוכני הביטוח (דוגמה שהייתה קרובה ללבו, מאחר שאביו היה סוכן ביטוח).

פשעי צווארון לבן[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – עבירת צווארון לבן

בקרימינולוגיה, "פשעי צווארון לבן" הם סוגי פשעים המבוצעים בדרך כלל על ידי אנשים ממעמד הביניים או מהמעמד הגבוה, במסגרת או בקשר למקום עבודתם. בניגוד לפשעים ה"קלאסיים", פשעי צווארון לבן מבוצעים ללא שימוש באלימות. דוגמאות לפשעי צווארון לבן: מעילה, מרמה והפרת אמונים, שוחד, סחר במידע פנים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]