צומת רעננה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

צומת רעננה החל לפעול כצומת דרכים בשנת 1936. היה זה לאחר שבמאורעות שפרצו באותה שנה, נמנעה תנועת יהודים בכביש האורך שהיה קיים עד אותה שנה, הוא כביש 444 הנוכחי, שעבר דרך הערים הערביות קלקיליה וטול כרם. עד לאותה שנה התנהלה התחבורה לאורכה של ארץ ישראל במסלול "כביש 444", הוא דרך הים ההיסטורית, בשיפולי הרי השומרון. מכביש זה עד שפת הים לא היה מעבר יבשתי נוח לאור הביצות שנוצרו לאורך נחל הירקון. בשנת 1937 סיימו שלטונות המנדט לסלול את הכביש, הקרוי היום כביש 4 בין חיפה לתל אביב. הכביש עבר מצפון לפתח תקוה (צומת סגולה), דרך רמתיים, חצה את המושב כפר מלל בין שדרות עצי אקליפטוס, הגיע לצומת רעננה, ומשם לצומת השרון, חדרה עד לעיר חיפה. לאחר סלילת כביש החוף, באמצע שנות ה-60, קיבל המשך הכביש הצפוני את הכינוי "כביש תל אביב חיפה הישן".

ממערב לצומת רעננה יצא הרחוב הראשי של המושבה רעננה - רחוב אחוזה. ממנו נמשכה הדרך להרצליה ובדרך מפותלת וצרה, דרך המושבה רמת השרון הסתיימה הדרך בעשר תחנות ברמת גן, היום אצטדיון רמת גן. כביש זה בחלקו הראשון נקרא היום כביש 541.

במהלך שנות ה-90 נודע הצומת כמוקד של הפגנות בין פעילי ימין ושמאל, בעיקר בתקופת שלטונם של יצחק רבין, שמעון פרס ובנימין נתניהו.

ממזרח לצומת רעננה יצאה דרך למושבה כפר סבא, ממנה נמשכה דרך צרה לכיוון קלקיליה, התחברה עם כביש 444 והמשיכה עד שכם, הוא כביש 55.

"צומת רעננה" הוא מוקד לפקקי תנועה. תוכניתו המקורית של משרד התחבורה לשחרר את העומס מהצומת היא באמצעות סיום סלילתם של שני כבישי רוחב: האחד, מצפון לצומת רעננה צפון באמצעות כביש 551 שיחבר בין כביש 444 וכביש 6 עם כביש 2 (כביש החוף), והשני, כביש 531, מדרום לצומת רעננה, שכבר חלקו פתוח לציבור, מכביש 444 אף הוא לכביש החוף הוא כביש 2.

[עריכה] לקריאה נוספת

• זאב וילנאי, מדריך ארץ ישראל - תל אביב, השרון, השפלה והנגב, הוצאת "תור" ירושלים, 1941, מהדורה שלישית - 1950