צוער (עיר מקראית)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
א-צאפי, מיקום משוער של צוער. מבט מנחל פרס

צוֹעַר (מוכרת גם בשם הרומאי Zoara) היא עיר המוזכרת במקרא כעיר היחידה מערי סדום ששרדה לאחר מהפכת סדום ועמורה. מיקומה המשוער הוא קילומטרים אחדים מדרום-מערב לעיירה הירדנית א-צאפי, לחופו הדרום מזרחי של ים המלח.

אזכורים מקראיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר בראשית העיר מתוארת כגבול תחומו של לוט: "וַיִּשָּׂא-לוֹט אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת-כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן, כִּי כֻלָּהּ, מַשְׁקֶה לִפְנֵי שַׁחֵת ה', אֶת-סְדֹם וְאֶת-עֲמֹרָה, כְּגַן ה' כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בֹּאֲכָה צֹעַר"[1]. יחד עם שאר מלכי ככר סדום יוצא מלך צוער למלחמה נגד כְּדָרְלָעֹמֶר, אשר שיעבד אותם במשך 14 שנה: "עָשׂוּ מִלְחָמָה (נגד כדרלעומר), אֶת-בֶּרַע מֶלֶךְ סְדֹם, וְאֶת-בִּרְשַׁע, מֶלֶךְ עֲמֹרָה; שִׁנְאָב מֶלֶךְ אַדְמָה, וְשֶׁמְאֵבֶר מֶלֶךְ צְבֹיִים, וּמֶלֶךְ בֶּלַע, הִיא-צֹעַר"[2]. צוער או "מצער" היא גם עיר מקלטו של לוט ומשפחתו: "הִנֵּה-נָא הָעִיר הַזֹּאת קְרֹבָה, לָנוּס שָׁמָּה וְהִוא מִצְעָר; אִמָּלְטָה נָּא שָׁמָּה, הֲלֹא מִצְעָר הִוא וּתְחִי נַפְשִׁי"[3].

צוער הייתה אחת מחמש ערי הכיכר של מישור סדום, בנוסף לסדום, עמורה, אדמה וצבויים‏‏‏[4]. השורש "צער" קשור ל"זעיר", ל"קטן", ל"קרוב" ו"מעט" בשפות שמיות, והוא מעיד כנראה על קוטנה של העיר בהשוואה לארבע הערים הסמוכות או קרבתה למקום המצאם של לוט ומשפחתו. על פי הסיפור התנ"כי צוער הייתה העיר היחידה מבין החמש שניצלה מהחורבן שהמיט אלוהים על האזור, כעונש על חטאיהם של בני המקום. אחיינו של אברהם, לוט, היה הצדיק היחיד שחי באזור. ה' שלח שני מלאכים על מנת שילוו את לוט ומשפחתו במסעם מסדום לצוער. בדרכם למקלט, עצרה אשתו של לוט והביטה לאחור לעבר סדום, למרות האיסור האלוהי, ועל כן הפכה נציב מלח. לוט ובנותיו הצליחו להגיע לצוער, שהחורבן פסח עליה. בהמשך הם עברו למערה בהר סמוך‏[5] - מקור המסורת על מיקומה של צוער‏‏, כמתואר להלן.

בתקופה הביזנטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במפת מידבא, מפת פסיפס גדולה הניצבת בכנסייה הקדוש ג'ורג' הביזאנטית בעיר מידבא בירדן, מופיע תיאור מצויר של צוער, עם הכתובת "בלע היא צוער", המבוססת על הפסוק מהמקרא. המפה נוצרה בשנים 542-570 לספירה לערך (התקופה הביזנטית בארץ ישראל) והיא מהווה את התיאור הקרטוגרפי המוקדם ביותר של ירושלים וארץ הקודש. צוער מוצגת כעיירה המוקפת בשישה עצי דקל ובה ניצב שער מקומר בין שלושה מגדלים בולטים‏‏‏[6].

העיר שימשה מרכז מנהלי ומושב הבישוף וכס טיטולרי של הכנסייה הקתולית. בין הבישופים האחראיים האזור ניתן למנות את מוסוניוס ואפסוס בשנת 449, קאלסדו בשנת 451, איסידור בשנת 518 וג'ון בשנת 536‏‏ ‏[7]. כן השתבחה בפירותיה ובצמחי הבושם שלה. במאה הרביעית והחמישית לספירה הייתה קהילה יהודית במקום. היא הייתה גם אתר עלייה לרגל כי לירושלים נאסרה הגישה ליהודים[דרוש מקור].

ים המלח במפת מידבא - צוער נראית בין עצי התמר מימין

אזכורים נוספים של צוער[עריכת קוד מקור | עריכה]

צוער משכה את תשומת לבם של מספר מבקרים והיסטוריונים של התקופה הביזנטית. במסמך הגנזך של האימפריה הרומית, Notitia Dignitatum, משנת 72 לספירה, מצוין חיל המשמר של הרומי שניצב בצוער, בתקופה שהעיר הייתה מרכז אדמיניסטרטיבי שהגן על רכוש האימפריה. יוסף בן-מתתיהו הזכיר את צוער בספרו קדמוניות היהודים בין יישובי עמק ים המלח בתקופה הרומית המוקדמת‏‏. בנוסף, אזכורים של צוער מופיעים בכתביו של אוסביוס מקיסריה, שטען שים המלח נמתח בין צוער ויריחו, ובכתבים של גאוגרפיים מוסלמים[דרושה הבהרה] שציינו שצוער היוותה תחנה בנתיב המסחר בין עקבה ויריחו.

מחקרים ארכאולוגיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חפירות ארכאולוגיות שנערכו בדרום ים המלח החל משנות ה-80, בראשות ב. מקדונלד ולאחר מכן בניהולו של ק.ד. פולייטס, גילו את אתר דיר עין עבאטה (בערבית: "מנזר מעיין עבאטה") בע'ור א-צאפי‏‏ ‏[8]. כנסיית בזיליקה שנבנתה סמוך למערה טבעית במקום, ובה נמצאו שתי אבנים עם כיתוב, זוהתה כמקדש הקדוש לוט, שגם הוא מוצג במפת מידבא. המערה מזוהה[דרוש מקור] כמערה המוזכרת בספר בראשית. מיקום המקדש תואם את המיקום המשוער של צוער על סמך מפת מידבא, מדרום מערב למקדש בוואדי אל-קראחי במישור ים המלח‏‏‏[9]. כתובת ביוונית מהתקופה הביזאנטית מהמאה ה-7 לספירה מופיעה על רצפת הפסיפס של הכנסייה וכמו כן כלי חרס מהתקופה הנבטית ומצבות קבורה מתקופת הברונזה מאשרים שהמקום היה מיושב עוד לפני העידן הנוצרי.

אתרי חפירות נוספים באזור, סביב רובע חירבת שייך עיסא וא-נאק בע'ור א-צאפי נחקרו לעומק במטרה לגלות את מיקומה המדויק של צוער. מספר משכילים, ביניהם טריסטראם (1873), אָבֶּל (1938) ומקדונלד (1986) טענו שממצאים ארכיטקטונים מעידים על כך שצוער הביזנטית ניצבה במקום. במהלך בניית תעלות מים תת-קרקעיות בשנות ה-70 וה-80 התגלו מספר ממצאים נוספים שתומכים בהנחה זו.

ב-1995 במהלך החפירות בחירבת שייך עיסא וא-נאק התגלה מבנה גדול שאולי קשור לשלושת הבניינים שמייצגים את צוער במפת מידבא. כמו כן התגלו במקום יותר מ-300 מצבות קבורה מאבן. רוב המצבות כללו כיתובים ביוונית ועל כן הוסק שהן מצבות קבורה נוצריות. עם זאת נמצאו במקום גם שלוש מצבות עם כיתוב בארמית המיוחסות לשנים 300, 364 ו-435 לספירה‏‏‏[10] שהיו שייכות לקברי יהודים. ממצאים אלו תואמים עדויות לגבי צוער בתקופה הביזנטית, בכך שבמאות ה-4-5 לספירה העיר היוותה מרכז יהודי חשוב, לאחר שהשלטון הרומי אסר על יהודים לבקר באתרים הקדושים בירושלים‏‏‏[11]. למרות העדויות הרבות אודות מיקומה של צוער והכתבים שתיארו אותה, לא ברור מתי וכיצד נחרבה העיר.


לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גבריאל ברקאי ואלי שילר, אתרים ומקומות במפת מידבא, בתוך ארץ ישראל במפת מידבא, אריאל - 116, 1996

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר בראשית, פרק י"ג, פסוק י'
  2. ^ ספר בראשית, פרק י"ד, פסוק ב'
  3. ^ ספר בראשית, פרק י"ט, פסוק כ'
  4. ^ ספר בראשית, פרק י"ד, פסוקים ב'-ח'
  5. ^ ספר בראשית, פרק י"ט, פסוק ל'
  6. ^ מיכאל אבי-יונה, מפת מידבא, תרגום ופירוש, ספר ארץ ישראל, ירושלים‏, 1954
  7. ^ ‏Le Quien, "Oriens Christ.", III‏[דרושה הבהרה]
  8. ^ ‏P., K. D. (1999). The Sanctuary of Agios Lot, the City of Zoara and the Zared River. In The Madaba Map Centenary 1897-1997 (pp. 225-227). Jerusalem‏
  9. ^ ‏Konstantinos, 1999[דרושה הבהרה]
  10. ^ ספר היישוב, I, 1939, עמ' 126‏[דרושה הבהרה]
  11. ^ ספר היישוב, II, 1939‏[דרושה הבהרה]

קואורדינטות: 31°02′10″N 35°29′20″E / 31.03611°N 35.48889°E / 31.03611; 35.48889