צופית גרנט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
צופית גרנט

צוּפִית גרנט (נולדה ב-13 בנובמבר 1964) היא עיתונאית, מנחת טלוויזיה ושחקנית ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בשם צופית אלישיב בפתח תקווה. בגיל 5 התגרשו הוריה, והיא נפרדה מאביה. אחותה ואחיה ועברה להתגורר עם אימה. עקב קשיים של אימה בגידולה היא עברה להתגורר בגיל 9 בפנימייה. את לימודי התיכון סיימה גרנט בבית הספר החקלאי "עיינות". לאחר שירותה הצבאי למדה משחק בבית הספר למשחק "בית צבי" אותו סיימה בהצלחה בשנת 1989.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתיאטרון ובקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרנט הופיעה בהצגות תיאטרון רבות, ביניהן "חלום ליל קיץ", "אהבה בצל האיידס", "היערות", "בית העלים הכחולים" והגרסה המחודשת לקומדיה "הזוג המוזר". כמו כן, העלתה הצגת יחיד בשם "הפרס הגדול של דומה'לה" במסגרת פסטיבל תיאטרונטו.

בקולנוע הופיעה לראשונה בסרט "אפטר" בשנת 1990, בתפקיד מלי. בשנת 2004 שיחקה את ג'ודי בסרט "הבשורה על פי אלוהים". ב-2007 שיחקה את דנה בסרט "מתוק ומר" לצד אייל שכטר.

בטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטלוויזיה הופיעה גרנט בתוכניות רבות - "בעיטת פתיחה", "הם יגיעו מחר", "כל דיכפין", "רצח בשבת בבוקר", "בועות", "מי מפחד מצופית גרנט?", "כתב פלילי", "שעות אמיתיות" ותוכנית בערוץ בייבי+ ב-yes.

את הפריצה הראשונה שלה לתודעה החלה גרנט בשנים 2001-1999, אז הגישה תוכנית אירוח בשעות הבוקר בשם "מילקשייק". התוכנית התפרסמה בעיקר בפרובוקציות השערורייתיות שלה בתוכנית זו, בהן ישיבה באמבטיות שוקולד וספגטי, טנטרה בשידור חי, טיפול באמצעות עקיצת דבורה, טיפול עצמי בעלוקות, והמוכרת ביותר - שהייתה כאשר שתתה שתן של עצמה מתוך כוס בשידור. לסדרה הופקו 45 תוכניות ובזכות הצלחתה היא הועברה לשעות הלילה ונקראה "מילקשייק בלילה". עם זאת, במקביל התוכנית זכתה גם לביקורות שליליות בשל הפרובוקציות יוצאות הדופן שהופיעו בה.

מסוף 2006 הנחתה גרנט, לראשונה מאז הקמתו של ערוץ 10, תוכנית אירוח מקורית ביום שישי בערב. היה בכך אתגר עבורה, משום שבמקביל שודרה בערוץ 2 התוכנית המצליחה "ארץ נהדרת". באחת מן התוכניות, בדצמבר אותה שנה, הוצג אדם בשם מוטי מורן, לכאורה נכה על כיסא גלגלים שקם מכסאו לאחר ש"טופל" על ידי יוסף אלגזר, מטפל בעל "ידי חשמל". בינואר 2007 שודרה כתבה בתוכנית כלבוטק בערוץ 2 שהוכיחה שמורן, אשר הוצג כנכה בתוכנית, אינו נכה אלא נוכל (במציאות מורן הוא בעל מגבלה רגשית שאמנם קשורה גם להליכה עצמאית, אך היא אינה מסוג הנכות שהוצגה בתוכנית), וכי גרנט וצוות התוכנית ידעו על כך‏[1]. עם זאת, לאחר שגרנט עברה בדיקת פוליגרף, תוצאות הבדיקה הראו כי היא דוברת אמת ושבעצם גם מורן וגם רפי גינת וצוות "כלבוטק" הוליכו אותה שולל (מורן על שהתחזה לנכה ו"כלבוטק" על שהציגה פרטים לא נכונים על גרנט בהקשר לנכותו המדומה של מורן).

ב-2007, גרנט הופיעה בהופעת אורח בכמה מפרקי העונה השנייה של הטלנובלה האלופה. בשנת 2008 החלה לככב בטלנובלה "חשופים", בדמותה של מרב בן-בסט, עורכת המהדורה הקשוחה. בספטמבר 2008 פורסם כי גרנט תככב יחד עם ילדיה דניאל ורומי בעונה הרביעית של "פעם בחיים", תוכנית המתעדת סלבריטאים במקומות שונים.

במהלך מונדיאל 2010 הנחתה ביחד עם טל ברמן את תוכנית האירוח "נבחרת החלומות" בערוץ הראשון שזכתה לביקורות חיוביות. בשנת 2011 החלה להגיש סדרת מציאות בערוץ 2 בשם "אבודים", בה מאחדת הפקת התוכנית בני משפחה שאיבדו קשרים (ביניהם אנשים שגודלו על ידי הורים מאומצים) ובו גרנט טסה ברחבי העולם כדי לאתר את בני המשפחה האבודים ולפעמים גם בלי קצה של חוט היכן הם נמצאים. במהלך הסדרה גרנט שבה ומזכירה גם את סיפורה האישי, בו נלקחה מהוריה בגיל צעיר, הסיפור שבעצם הוביל לרעיון של יצירת הסדרה. נכון ל-2013, צולמו שלוש עונות של הסדרה.

בשנת 2012 הנחתה תוכנית בשם "למה לא סיפרת לי", העוסקת בנערות צעירות שנכנסו להריון רצוי ולא רצוי, על ההשלכות המלוות אותן והבחירה אם לגדל או להפיל את העובר ברחמן. בתוכנית הוצג סיפור שעורר סערה קטנה של אחת מהנערות ההרות שהתראיינו בסדרה. הנערה סיפרה על תהליך ההפלה של עוברה, אותו ביצעה באמצעות כדור פוסטינור למרות הידיעה שהתינוק היה בחודש השישי להריונה. באותה שנה, לקחה חלק בשני פרקים בסדרת התוכניות "הסיפור" ששודרגה בערוץ 2. הפרק הראשון דן בתופעת האלימות באינטרנט והשני דן בשאיפה למצוינות. גרנט גם חזרה לשחק את דמותה של מרב בן בסט בסדרה תנוחי.

ברדיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2010 הצטרפה לתוכנית "ציפורי לילה" בגלי צה"ל, שם היא מדברת עם מאזינים, ומספרת על חייה.

חיים פרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרנט נשואה למאמן הכדורגל אברהם גרנט, ולזוג שני ילדים. כאשר פורסם בעיתונים כי בעלה צולם יוצא מבית בושת, יצאה צופית להגנתו ואמרה שאין זה מפריע לה: "אנחנו לא צריכים להסתיר שום דבר, אברהם הלך ביודעין, באמצע היום, לקבל מסאז' תאילנדי ולא לבית זונות"‏[2].

לאחר שחשפה בתוכניתה "שעות אמיתיות" את התמודדותה עם מחלת הסכיזופרניה בה לקה אחיה, נענתה לפנייה של עמותת אנוש והחלה בפעילות למען פגועי נפש בישראל. כיום גרנט מכהנת כנשיאת עמותת אנוש‏[3][4].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רתם קלינה, "כלבוטק" מול צופית גרנט, באתר nrg‏, 22 בינואר 2007
  2. ^ מיכל גרונדלנד, ‏צופית גרנט: זכותו של אברהם ללכת לאן שהוא רוצה, באתר ONE‏, 4 בפברואר 2010
  3. ^ צופית גרנט – נשיאת עמותת אנוש, באתר אנוש
  4. ^ צופית גרנט, המדינה זונחת את פגועי הנפש, באתר ynet‏, 28 באוקטובר 2013