צופית גרנט
צוּפִית גרנט (נולדה ב-13 בנובמבר 1964) היא עיתונאית, מנחת טלוויזיה ושחקנית ישראלית. אשתו של מאמן הכדורגל אברהם גרנט.
תוכן עניינים |
ביוגרפיה [עריכה]
גרנט נולדה בשם "צופית אלישיב" בפתח תקווה. בגיל 5 התגרשו הוריה, היא נפרדה מאביה, אחותה ואחיה ועברה להתגורר עם אימה. עקב קשיים של אימה בגידולה היא עברה להתגורר בגיל 9 בפנימייה. את לימודי התיכון סיימה בבית הספר החקלאי "עיינות". לאחר שירותה הצבאי למדה משחק בבית הספר למשחק "בית צבי" אותו סיימה בהצלחה בשנת 1989.
קריירה [עריכה]
בתיאטרון ובקולנוע [עריכה]
גרנט הופיעה בהצגות תיאטרון רבות, ביניהן "חלום ליל קיץ", "אהבה בצל האיידס", "היערות", "בית העלים הכחולים" והגרסה המחודשת לקומדיה "הזוג המוזר". היא העלתה הצגת יחיד בשם "הפרס הגדול של דומה'לה" במסגרת פסטיבל תיאטרונטו.
בשנת 2007 שיחקה בסרט מתוק ומר לצידו של השחקן אייל שכטר. בקולנוע הופיעה לראשונה בסרט הקולנוע "אפטר" בשנת 1990. בשנת 2004 הופיעה בסרט "הבשורה על פי אלוהים".
בטלוויזיה [עריכה]
בטלוויזיה הופיעה גרנט בתוכניות רבות, "בעיטת פתיחה", "הם יגיעו מחר", "כל דיכפין", "רצח בשבת בבוקר", "בועות", "מי מפחד מצופית גרנט?", "כתב פלילי", "שעות אמיתיות" ותוכנית בערוץ בייבי+ ב-yes. את הפריצה הראשונה שלה לתודעה החלה בשנים 1999 - 2001, אז הגישה גרנט תוכנית אירוח בשעות הבוקר בשם "מילקשייק". התוכנית התפרסמה בעיקר בפרובוקציות שלה בתוכנית זו, המוכרת ביותר שבהן הייתה כאשר שתתה שתן של עצמה מתוך כוס בשידור. לתוכנית הופקו 45 תוכניות ובזכות ההצלחה של התוכנית היא הועברה לשעות הלילה ונקראה "מילקשייק בלילה".
מסוף 2006 הנחתה גרנט, לראשונה מאז הקמתו של ערוץ 10, תוכנית אירוח מקורית ביום שישי בערב. היה בכך אתגר עבורה, משום שבמקביל שודרה בערוץ 2 התוכנית המצליחה "ארץ נהדרת". באחת מן התוכניות, בדצמבר אותה שנה, הוצג "נכה" על כיסא גלגלים שקם מכסאו לאחר ש"טופל" על ידי אדם בעל "ידי חשמל". בינואר 2007 שודרה כתבה בתוכנית כלבוטק בערוץ 2 ובה הוכח כי האדם שהוצג כנכה בתוכניתה של גרנט אינו נכה וכי גרנט וצוות התוכנית ידעו על כך[1].
ב-2007, גרנט הופיעה בהופעת אורח בכמה מפרקי העונה השנייה של הטלנובלה האלופה. בשנת 2008 החלה לככב בטלנובלה "חשופים", בדמותה של מרב בן-בסט, עורכת המהדורה הקשוחה. בספטמבר 2008 פורסם כי גרנט תככב יחד עם ילדיה דניאל ורומי בעונה הרביעית של "פעם בחיים", תוכנית המתעדת סלבריטאים במקומות שונים.
במהלך מונדיאל 2010 הנחתה ביחד עם טל ברמן את תוכנית האירוח "נבחרת החלומות" בערוץ הראשון שזכתה לביקורות חיוביות. בשנת 2011 החלה להגיש את סדרת המציאות בערוץ 2 בשם "אבודים" בה מאחדת הפקת התוכנית בני משפחה שאיבדו קשרים ובו צופית טסה ברחבי העולם כדי לאתר את האנשים אותם היא צריכה ולפעמים גם בלי קצה של חוט היכן הם נמצאים. במהלך הסדרה היא שבה ומזכירה את סיפורה האישי בו נלקחה מהוריה בגיל צעיר. נכון לשנת 2013 צולמו שלוש עונות של הסדרה "אבודים".
בשנת 2012 הנחתה תוכנית בשם "למה לא סיפרת לי" שמספרת על נערות צעירות שנכנסו להריון רצוי ולא רצוי באותה שנה לקחה חלק בשני פרקים בסדרת התכניות "הסיפור" ששודרגה בערוץ 2. הפרק הראשון דן בתופעת האלימות באינטרנט והשני דן בשאיפה למצוינות. גרנט גם חזרה לשחק את דמותה של מרב בן בסט בסדרה תנוחי.
ברדיו [עריכה]
בשנת 2010 הצטרפה לתוכנית "ציפורי לילה" בגלי צה"ל, שם היא מדברת עם מאזינים, ומספרת על חייה.
חיים פרטיים [עריכה]
גרנט נשואה למאמן הכדורגל אברהם גרנט, ולזוג שני ילדים, דניאל ורומי. כאשר פורסם בעיתונים כי אברהם גרנט צולם יוצא מבית בושת, יצאה צופית להגנתו ואמרה: "אנחנו אמנם אנשים מפורסמים, אבל אנחנו יכולים לעשות מה שאנחנו רוצים בזמן הפנוי שלנו ואני כועסת על כך שאנשים חושבים שזה עניינם. אברהם יכול לעשות מה שהוא רוצה עם הגוף שלו, ומתי שהוא רוצה, וזה לא עניינו של אף אחד".[2]
קישורים חיצוניים [עריכה]
- האתר של צופית גרנט
- צופית גרנט, באתר "אישים"
- צופית גרנט, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- חן פייגלין, שיחוק המאה של צופית גרנט, מגזין "סיגאר", אפריל 2000
- מירב אמיתי כהן, קפה עם צופית גרנט, 11 במאי 2011
- עמית קוטלר, "הייתי אישה חולה"; המהפך הבריא של צופית גרנט, באתר ynet, 15 בדצמבר 2011
- חגית גינזבורג, צופית גרנט: "תהילה וכסף הם מקומות מסוכנים", באתר וואלה!, 12 בספטמבר 2012
- חגית רון רבינוביץ', מצאתי מזור לנשמה, באתר ישראל היום, 9 בנובמבר 2012
- אלקנה שור, ילדת האנרכיה: לצופית גרנט לא אכפת ממה אתם חושבים, באתר nrg מעריב, 5 באפריל 2013
- ד"ר אילן טל, צופית גרנט: "התביישתי שאחי חולה נפש. לא עוד", באתר ynet, 7 באפריל 2013
הערות שוליים [עריכה]
- ^ רתם קלינה, "כלבוטק" מול צופית גרנט, באתר nrg מעריב, 22 בינואר 2007
- ^ מיכל גרונדלנד, צופית גרנט: זכותו של אברהם ללכת לאן שהוא רוצה, One, 4.2.2010