צופן דה וינצ'י (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
צופן דה וינצ'י
The da vinci code.jpg
שם במקור: The Da Vinci Code
בימוי: רון הווארד
הפקה: בריאן גרייזר
ג'ון קאלי
תסריט: דן בראון (סופר)
עקיבא גולדסמן
שחקנים ראשיים: טום הנקס
אודרי טוטו
איאן מק'קלן
ז'אן רנו
אלפרד מולינה
פול בטאני
מוזיקה: האנס צימר
חברת הפצה: סרטי קולומביה
הקרנת בכורה: 18 במאי 2006
משך הקרנה: 149 דקות
שפת הסרט: אנגלית
תקציב: 125,000,000‏$
הכנסות: 758,239,851‏$
דף הסרט ב-IMDb
טום הנקס כרוברט לנגדון ואודרי טוטו כסופי נווה, ובידיהם הקריפטקס

צופן דה וינצ'י (The Da Vinci Code) הוא סרט קולנוע אמריקאי משנת 2006 המבוסס על רב-המכר צופן דה וינצ'י מאת דן בראון. הסרט היה אחד מהסרטים הכי מבוקשים ב-2006, והקרנת הבכורה שלו התקיימה בליל הפתיחה של פסטיבל קאן ב-17 במאי 2006. יום אחד לאחר תאריך זה, ב-18 במאי, החלה הקרנתו של הסרט ברחבי העולם, ואילו הקרנתו הראשונה בארצות הברית הייתה ב-19 במאי.

בגלל פרשנויות שנויות במחלוקת להיסטוריה של הנצרות שנעשו בספר ובסרט, הם ספגו ביקורת נוקבת מהכנסייה הקתולית. מספר בישופים אף המליצו לקהילות שלהם להחרים את הסרט. לרוב ההקרנות המוקדמות התלוו הפגנות מחאה מחוץ לאולמות הקולנוע, והביקורות הראשוניות היו מעורבות. אולם, בשבוע הראשון לאחר תחילת ההקרנה יוצרי הסרט הכניסו למעלה מ-224 מיליוני דולרים בכל העולם, כאשר הסרט היחיד שעבר את צופן דה וינצ'י מבחינת הכנסות היה מלחמת הכוכבים - פרק 3: נקמת הסית'. הסרט ממוקם במקום השני מבחינת הכנסות לשנת 2006, ועד ל-2 בנובמבר של אותה שנה יוצריו הכניסו 756,270,019 דולרים. פסקול הסרט, שהולחן על ידי האנס צימר, היה מועמד לפרס גלובוס הזהב עבור היצירה המקורית ביותר בשנת 2007.

עלילת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – עלילת הספר

לאחר שהמשטרה החשאית הצרפתית נתקלת בתעלומה קשה לאחר רציחתו של אוצר מוזיאון הלובר, ז'אק סונייר, היא מזעיקה את רוברט לנגדון, פרופסור לאיקונולוגיה. אל לנגדון מצטרפת מפענחת צפנים משטרתית בשם סופי נווה (נכדתו של סונייר) וביחד הם מתחילים לגלות שרשרת רמזים שסונייר השאיר ביצירות של דה וינצ'י.

בזו פשה, הקצין המנהל את החקירה, חושד כי לנגדון הוא הרוצח בעקבות בקשה שנכתבה בדיו סתרים על רצפת המוזיאון. נווה מזהירה את לנגדון שפשה רודף אחריו והם נמלטים מהמוזיאון ומתחילים בחיפוש אחר הרמזים שהותיר אחריו סונייר.

בינתיים, מתברר כי הרוצח האמיתי הוא לבקן בשם סילאס החבר בארגון הדתי אופוס דאי. ראש האופוס דאי, בישוף ארינגרוסה, שלח את סילאס על מנת שזה יאתר את מיקומו של הגביע הקדוש. גביע זה הוא חפץ אגדי המצוי ברשותו של מסדר ציון (שבראשו עמד בעבר דה וינצ'י) ונאמר עליו כי ביום שהוא ייחשף בפני העולם תתמוטט הכנסייה הקתולית. כיוון שהאופוס דאי היה זקוק בדחיפות לתמיכת הכנסייה, ארינגרוסה פעל בנחישות להשמדת הגביע.

לאחר גילוי רמזים נוספים (וביניהם קריפטקס המכיל מידע על מיקום הגביע) מגיעים לנגדון ונווה לביתו של ההיסטוריון סר לי טיבינג. טיבינג מציג את התאוריה שלו כי הגביע הוא בעצם מריה מגדלנה. טיבינג גם טוען שמגדלנה היא אם ילדתו של ישו, וכן שישו התכוון להפוך אותה למנהיגת הנצרות לאחר מותו. הכנסייה הסתירה את קיומה של הבת, שרה, כיוון שזה הזיק לדימויו של ישו כבן האלוהים.

בינתיים סילאס מגיע לאחוזת טיבינג אך נלכד על ידיו ועל ידי נווה. לנגדון, נווה וטיבינג טסים במטוסו הפרטי של האחרון לאנגליה ומבקרים בטמפלרים (שנטען כי הם האבות המייסדים של מסדר ציון). סילאס משוחרר על ידי "המורה" (אדם לא ידוע העומד מאחורי הרצח של סונייר ואירועי היום האחרים) ולוקח את טיבינג בשבי. זמן קצר לאחר מכן מתברר כי רמי לגלודק, משרתו של טיבינג, משתף פעולה עם "המורה" ונרצח על ידו. "המורה" דואג גם להכווין את המשטרה אל אחוזה של אופוס דאי, שם עמדו להיפגש סילאס וארינגרוסה. שניהם נורים על ידי השוטרים, סילאס מת, ארינגרוסה נפצע קשה אבל שרד. רגע לפני שפונה, פשה חוקר אותו ומגלה שהוא השתמש בו, והוא הפעיל את "המורה" ואת סילאס. פשה לוקח את הפלאפון שלו ומגלה ביומן השיחות שהמורה הוא טיבינג.

במקביל, לנגדון ונווה מגיעים לקברו של אייזק ניוטון ושם לנגדון מגיע לפתרון החידה. אולם, לפני שהוא מצליח לפתוח את הקריפטקס הם נתפסים על ידי טיבינג. לאחר עימות קצר טיבינג נעצר על ידי המשטרה הבריטית. פשה עורך עליו חיפוש ומגלה את המכשיר אליו ארינגרוסה התקשר, שזה מרשיע את טיבינג וזה נעצר. לנגדון ונווה נוסעים לכנסיית רוזלין. בכנסייה זו נווה מגלה כי היא הנצר האחרון לשושלת ישו, שסונייר לא באמת היה סבה וכי הוא היה נשיא המסדר. נווה פוגשת את סבתה ואת אחיה, שאת מותם סונייר נאלץ לביים.

הבדלים בין הסרט לספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בתחילת הספר נאמר שלנגדון נמצא בפריז בבית מלון, ובזמן השינה מעירים אותו מפאת ביקור של אחד מאנשי המשטרה החשאית בצרפת.

בסרט מפריעים ללנגדון באמצע הרצאה על סמלים.

  • בספר כאשר מדובר על מות הוריה של סופי מבהירים לה שזאת לא הייתה תאונה, אלא שהוריה נרצחו בכוונת זדון, בגלל קשרם למסדר ציון ולשושלת הטמפלרים.

בסרט מראים כאילו פלשבק [זיכרון] של סופי מהתאונה בה מתו הוריה שקרתה מכיוון שהסתובבו אליה ולא שמו לב לכביש.

  • בסרט כאשר מראה סיר לי טיבינג ללנגדון וסופי את הסימנים ב"סעודה האחרונה" שמוכיחים את הקשר של לאונרדו דה ויצ'י להערצת האלים ולמסדר ציון הוא מראה להם בעזרת תוכנת מחשב את הצורה של הגביע [V] שנוצרת בין ישו למרים המגדלית [מריה מגדלנה].

בספר אין אזכור לדבר שכזה.

  • בסרט לאחר הבריחה מבנק הכספות של ציריך, בזו פשה בכבודו ובעצמו בא לבית החולים אל מנהל הבנק ומבקש ממנו להפעיל את האיתורית שבשריונית שלו.
  • בסרט רואים שמודיעים לסילאס להגיע לשאטו וילט.

בספר לא.

  • בספר סילאס תופס את לנגדון בחדר בודד בו הוא יושב לבד לאחר שכבר פירק את הקופסה והוציא את הוורד וקרא את מה שכתוב מתחתיו.

בסרט סילאס תופס את לנגדון מול עיניהם של לי וסופי ולא בחדר נפרד וכל זה קורה לפני שלנגדון מפענח את הסוד שמתחת לוורד או בכלל מצליח לפרק את הקופסה. הוא מצליח לפענח את העניין עם הוורד רק כשהם נמצאים בטיסה.

  • בספר לאחר שסילאס תפס את לנגדון בשאטו וילט ופגע בו לקח לו זמן לחזור להכרה ואז עוד הרבה זמן להתאוששות.

בסרט לנגדון אפילו לא איבד את הכרתו.

  • בסרט כאשר לי טיבינג מבקש להכין את המטוס שלו באמצע הלילה הוא אומר שיעד הטיסה הוא ציריך. ואז לאחר מכן הם מבקשים מהטייס לשנות את היעד ללונדון לאחר שלנגדון בזמן הטיסה פיענח את הצופן שמאחורי הוורד בקופסה.

בספר יעד הטיסה הוא בבירור לונדון. כנראה מפני שבספר לנגדון פיענח את הצופן שבקופסה לפני הטיסה .

  • מבחינה כרונולוגית , הקשר בין גנרל בזו פשה לבין בישופ אינגרוסה מתגלה בסרט הרבה לפני מאשר בספר.
  • בסרט בזו פשה הוא חבר בשורות האופוס דאי. ומראים כי הבישופ אמר לו שהוא פגש את לנגדון ושלגנדון הודה במעשה הרצח, ושהוא גם אמר שהוא ימשיך לרצוח עוד אנשים ומכאן ההנחה של בזו פשה ונחישותו שלנגדון הוא האשם.
  • בספר כאשר סופי לנגדון ולי מגיעים ללונדון לכנסיית ההיכל הם רוצים להיכנס אך אלו אינן שעות הביקור והסיור המותרות בכנסייה לכן מה שעומד בדרכם הוא נער צעיר המנקה את הכנסייה.

בספר מתוארת הצורה שבה הם הצליחו להיפטר ממנו (בסרט כל החלק עם הנער הושמט).

  • כפי הנראה בסרט הכנסייה בכלל לא עגולה כפי שהיא מתוארת בספר.
  • בסרט יש חלק שבו רמי אומר לסילאס שהוא המורה.
  • בספר לאחר שלנגדון מבין שכנסית ההיכל היא אינה המקום הנכון לחפש בו, צץ רעיון בראשו ללכת לספריה של איזו אוניברסיטה. הם הולכים לשם ויש חלק ארוך שבו מתוארת פגישתם עם הספרנית ועזרתה אליהם.

בסרט, לעומת זאת, הם לא נכנסים לספריה, הם פוגשים בסטודנט באוטובוס ונכנסים דרך הפלאפון שלו למאגר הנתונים של הספרייה ומשיגים את המידע שלו הם זקוקים.

  • בספר לאחר שלנגדון וסופי מגיעים למוזיאון ומסתכלים על הפסל של אייזק ניוטון ולא מקבלים תשובה מיידית לפתרון הקריפטקס הם מנסים לחפש תשובה במקום אחר והולכים להיכל שקרוב למוזיאון שמתברר שהוא בכלל בשיפוצים, הם לא יודעים זאת ומובלים לתוך מלכודת, שם בתוך ההיכל הנטוש מחכה להם לי.

בסרט לי מופיע ליד הפסל של אייזק ניוטון במוזיאון, מוציא אקדח מסוג מדוזה ומאיים על לנגדון וסופי ורק אז מוביל אותם להיכל הנטוש.

  • בספר כאשר הם מאויימים בהיכל הנטוש על ידי לי, הוא שואל את לנגדון לגבי הצופן, לנגדון טוען שהוא לא יודע ובנוסף אומר "גם אם הייתי יודע לא הייתי אומר לך"

בסרט זה בדיוק הפוך. לי מאיים על סופי ואומר לה שהיא חייבת להגיד לו את הצופן או שהוא יורה בה, או בלנגדון. היא אומרת שהיא לא יודעת וגם "גם אם הייתי יודעת לא הייתי אומרת לך."

  • לאחר פתיחת הקריפטקס ופגישתה של סופי עם אישה כלשהי [לא מתואר הקשר] היא מראה לה תמונה שלה עם משפחתה. היא גם מראה לה כתב עיתון בו כתוב שכל המשפחה שלה מתה בתאונת דרכים ושם המשפחה שלה הוא "סן קלר" ולא סונייר. San kler – san glear [סן גלר – דם קדוש ]. היא מספרת לה שסונייר רצה להגן עליה כי היא הצאצא היחידי של ישו שנותר בחיים.

לפי הספר שום דבר מאלו לא קרה.

  • לפי הסרט האח של סופי באמת מת. בספר לא.
  • בסרט כאשר לנגדון חוזר לפריז הוא נחתך בגילוח והדם שלו שנוזל על הריצפה מזכיר לו את קו הוורד. הוא הולך לפי הקו הזה עד שהוא מגיע למוזיאון הלובר.

בספר לא מוזכר שום דבר כזה.

צוות השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]