ציורי הסלע בוואל קמוניקה

ערך מומלץ
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ציורי הסלע בוואל קמוניקה
Incisioni rupestri della Val Camonica
יציקת גבס של חריטת סלע של אייל מוואל קמוניקה שנעשתה בשנת 1965
יציקת גבס של חריטת סלע של אייל מוואל קמוניקה שנעשתה בשנת 1965
אתר מורשת עולמית
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1979, לפי קריטריונים 3, 6
נתונים על היצירה
מיקום איטליהאיטליה איטליה
קואורדינטות 46°01′26″N 10°21′00″E / 46.023888888889°N 10.35°E / 46.023888888889; 10.35
(למפת איטליה רגילה)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
עמנואל ענתי
ציור סלע מפופה די נדרו, הוורד הקמוני
דגל לומברדיה מבוסס על הוורד הקמוני. הרקע הירוק מייצג את עמק הפו
אייל בפארק קאפו די פונטה
"הנזיר הרץ" - כינוי זה ניתן לדמות שבמחקר מעמיק יותר התגלתה כלוחם מרקד, בקאפו די פונטה
פגיונות רמדליאניים חרוטים על "סלע בורנו" (Masso di Borno). התמונה צולמה במוזיאון הארכאולוגי של מילאנו ב-2003. הסלע הוחזר לבורנו ב-2008.
דמות אנושית, אייל ושני סמלים בצורת את שמטרתם נתונה במחלוקת בין החוקרים
זירת ציד איילים
סצנה של דו-קרב

ציורי הסלע בוואל קמוניקה (באיטלקית: Incisioni rupestri della Val Camonica) הם אוסף פטרוגליפים (ציורי סלע) פרהיסטוריים הפזורים לאורך עמק ואל קמוניקה שבצפון איטליה. זהו אחד האוספים הגדולים בעולם מסוגו,[1] והוא הוכרז על ידי אונסק"ו ב-1979 כאתר המורשת העולמית הראשון באיטליה.[1] על פי ארגון אונסק"ו, יש בעמק 140,000 דמויות וסמלים,[1] אך בעקבות תגליות חדשות גדל מספרם הכולל של הציורים הידועים לכ-300,000.[2] פטרוגליפים חקוקים בכ-2,000 סלעים במעל ל-180 אתרים לכל אורך העמק, אך הריכוזים העיקריים שלהם מצויים בסביבות היישובים קאפו די פונטה, דרפו בואריו טרמה (Darfo Boario Terme), צ'טו (Ceto), נדרו (Nadro), צ'ימברגו (Cimbergo), סלרו (Sellero), אוסימו (Ossimo) ופספרדו (Paspardo), כשלאורך העמק ישנם שמונה פארקים שהוכנו לצפייה בפטרוגליפים.[3]

תולדות גילוי הציורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמונים (אנ') תושבי העמק ידעו מאז ומעולם על ציורי הסלע, שאותם כינו, בניב הקמוני המיוחד, "פִּיטוֹטִי" (Pitoti), כלומר "בובות". העולם שמחוץ לעמק שמע עליהם לראשונה כאשר ב-1908 או ב-1909 הובילו רועים מהעיירה קאפו די פונטה את ולטר לאנג (Walter Laeng)‏,[4] גאוגרף צעיר מברשה, ל"פיאן דל גרפה" (Pian del Greppe), אתר בסמוך לכפר צ'מו (Cemmo), דרומית-מערבית לקאפו די פונטה, ומעבר לנהר האוליו. הרועים הראו ללאנג שני גושי סלע המכונים "Preda dei Pitoti" ("סלע הבובות"),[5] שעליהם חרוטות דמויות איילים ופגיונות, נוף חריש, דמויות עזים, יעלים, שועלים וחיות אחרות וגם דוגמאות גאומטריות. לאנג דיווח על התגלית לוועדה הלאומית להגנה על מונומנטים (Comitato Nazionale per la Protezione dei Monumenti), וכמו כן פרסם את התגלית ב-1914 בגיליון הראשון של כתב העת "Guida d'Italia" ("מדריך לאיטליה") שפורסם מטעם אגודת המטיילים של איטליה. סלעים אלו נמנים כיום עם המונומנטים החשובים ביותר מתקופת הנחושת המצויים באיטליה.[6]

במלחמת העולם הראשונה, שפרצה באותה שנה, הייתה ואל קמוניקה בקו החזית בין איטליה לאימפריה האוסטרו-הונגרית, ועל כן רק בשנות ה-20 של המאה ה-20 החלו מלומדים לגלות עניין בתופעה. החלו בכך הקלאסיקן ג'וזפה בונפיני (Giuseppe Bonafini), שהיה גם ראש עיריית צ'יוודטה קמונו (בירת ואל קמוניקה בתקופת האימפריה הרומית) בעמק, והגאולוג סנופונטה סקוואינבול (Senofonte Squinabol). בונפיני פרסם תיאור של סדרת חותמות חימר הנושאות אותיות באלף-בית האטרוסקי הצפוני. התברר שהם של קמונים קדומים בתקופה קצרה שקדמה או הייתה עכשווית להגעת הלגיונות של פובליוס סיליוס נרווה (אנ') לעמק בשנת 16 לפנה"ס.[7] מחקר משמעותי יותר החל ב-1929, שעה שהאנתרופולוג ג'ובאני מארו (Giovanni Marro) מאוניברסיטת טורינו, הארכאולוג פאולו גרציוזי (Paolo Graziosi) מאוניברסיטת פירנצה והארכאולוג רפאלו באטאליה (Raffaello Battaglia), שחקר את הציורים מטעם הממונה על חקר העתיקות של פדובה, שוואל קמוניקה הייתה בתחום אחריותו, זיהו את האתרים העיקריים במרכז העמק ושרטטו חלק מהאיורים.[8]

באמצע שנות ה-30 של המאה ה-20 החלה בגרמניה הנאצית התעניינות בפטרוגליפים של ואל קמוניקה, כדוגמה לתרבות פרהיסטורית שהתפתחה באירופה. בתמיכה כספית ואידאולוגית של היינריך הימלר וארגון אננארבה נשלחו פרנץ אלטהיים (Franz Altheim), אז פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת האלה (ואחר כך באוניברסיטה החופשית בברלין), ועוזרתו אריקה טראוטמן (Erika Trautmann), לוואל קמוניקה, כחלק מהמטרה המוצהרת של ארגון אננארבה "לחקור את המדע האינטלקטואלי הבראשיתי של אבות המורשת הגרמנית המודרנית" ולמצוא אישוש לתורת הגזע ולעליונות הגזע הארי. השניים ביקרו באזור מספר פעמים בין 1935 ל-1937. השניים פרסמו את מחקרם בכמה ספרים, בהם "אומנות סלע קלטית של ואל קמוניקה" (Keltische Felsbilder der Val Camonica),[9] ו"מוצא הרונות" (Vom Ursprung der Runen) שבהקדמה שלו יש ברכה אישית של הימלר.[10] מלבד התועלת בפרסומם של סצנות ודמויות שאותם העתיקו, לא היה למחקרם, שנועד להוכיח את העליונות הפרהיסטורית של העמים ההודו-גרמניים, כל ערך מדעי.[8] גם ג'ובאני מארו, שהיה עד אז החוקר האיטלקי החשוב ביותר בנושא, אבל הושפע מהאידאולוגיה הפשיסטית, החרה החזיק אחריהם ופרסם מחקר שעל פיו הציורים נעשו בידי גזע ארי.[8] הפרסומים השונים הביאו חובבים לחפש פטרוגליפים נוספים ולפרסם את תגליותיהם בכתבי עת, תהליך שכונה "חיפוש אחר בובות" (Andare per pitoti).

המחקר על אודות הציורים התחדש לאחר מלחמת העולם השנייה; בשנות החמישים של המאה ה-20 המשיך הרקלי ברטוג (Hercli Bertogg), מנהל מוזיאון העיר כור בשווייץ את המחקר של הפטרוגליפים כשהוא הסתייע בוולטר לאנג, המגלה המקורי של הציורים, ואמנואלה זיס (Emanuele Süss). זיס צייר מפה של תפוצת של הסלעים עם חריטות באזור נקוואנה. מפה זו ייצגה את הסקר הראשון של אתר ספציפי של אמנות הסלע בוואל קמוניקה. המפה כללה 100 סלעים, ומאז נתגלו רק שישה סלעים חדשים מאותו האזור.[10] החשוב בין החוקרים מתקופה זו[11] היה הארכאולוג היהודי עמנואל ענתי. ענתי, יליד פירנצה וניצול שואה,[12] שלמד ארכאולוגיה באוניברסיטה העברית והתפרסם גם בשל מחקריו על הר כרכום, הגיע לעמק ב-1956, והחל במיזם המכונה "משימת ענתי". ענתי היה אז עדיין סטודנט בסורבון בפריז, שביצע מחקר של אמנות הסלע במערב אירופה מטעם CNRS, מרכז המחקר המדעי הלאומי של צרפת.[13] בשנה שלאחר מכן הגיע ענתי עם קבוצת סטודנטים ומתנדבים. סרט תיעודי נעשה על גילוי אתר נקוואנה, ועל החפירות המתמשכות למציאת סלעים שעליהם נחרטו פטרוגליפים. בשנת 1957 החלה המדידה השיטתית הראשונה יחד עם חיפושים נרחבים של שטחי סלע.[13] העבודות כללו שטיפה וניקיון של כ-600 סלעים, צביעה של משטחי הסלעים בתמיסת גואש מדוללת והעברת כל ציור לנייר משובץ. בנוסף צולם כל ציור, מיקומו נרשם במדויק והוא קוטלג לפי נושאו – "דמויות אנוש", "חיות", "מבנים", "מחרשות", "נולים", "כלים וכלי נשק" וכו'. ב-1960 העלה ענתי על הכתב את רשמיו מהציורים שבעמק בספר "התרבות של ואל קמוניקה" (במקור בצרפתית - La civilization du Val Camonica), שתורגם לאנגלית והורחב ב-1960 כ-Camonica Valley, ויצא לאור באיטלקית ב-1964 כ-Civiltà preistorica della Valcamonica.[14] בשנת 1964 הקים ענתי בקאפו די פונטה שבמרכז העמק, שסביבה יש ריכוז גדול של ציורי סלע, את "מרכז קאמונו ללימודי הפרהיסטוריה" (Centro Camuno di Studi Preistorici) – מוסד לימודי ייחודי המתמחה באמנות פרהיסטורית, שענתי משמש כמנהלו הפעיל.[14] קיטלוג, תעתוק וסיווג הדמויות מאלפי משטחי הסלע הוא מיזם גדול ומתמשך המתבצע עד היום.

ב-1955 הגשים המפקח על הארכאולוגיה בלומברדיה (Soprintendenza Archeologica della Lombardia) חלום ישן של לאנג וחוקרים נוספים כדוגמת בונאפיני, והקים בנקוואנה (Naquane), בצמוד לקאפו די פונטה, את "הפארק הלאומי של הסלעים המגולפים של נקוואנה" ("Parco nazionale delle incisioni rupestri di Naquane"), והחלה עבודת שימור הסלעים והפטרוגליפים שעליהם.

משנות ה-60 של המאה ה-20 התחילה תקופה של חפירות ארכאולוגיות בוואל קמוניקה שנמשכת ללא הפסקה. ענתי חפר באזור גושי הסלע שנתלגו בצ'מו ובדוס דל'ארקה (Dos dell’Arca), אתר שהתגלה ככפר מבוצר מתקופת הברונזה ומתקופת הברזל. סלעים עם פטרוגליפים כוסו בשכבות, שכללו קמינים וכלים, כגון כלי חרס, כלי צור ופריטים אחרים של תרבות חומרית. הסטרטיגרפיה הארכאולוגית תמכה בכרונולוגיה המשוערת של אמנות הסלע שהוצעה על בסיס הציורים החופפים (ראו בהמשך). חפירות נוספות נערכות ברחבי העמק תוך שיתוף פעולה בין חוקרים ממדינות שונות, ובהם יגאל שילה מישראל.[15]

ב-1968 נערך "סימפוזיון ואלקמוניקה", התכנסות של כמאה חוקרים ומומחים לאמנות פרהיסטורית מעשרים מדינות, הראשון בסדרה ארוכה של כנסים, שריכזו בוואל קמוניקה חוקרים רבים של אורח החיים, התרבות והאמנות הפרהיסטוריים.

ב-1979 הכריז ארגון אונסק"ו על העמק כאתר מורשת עולמית, והדוגמאות שקוטלגו בו צורפו לרשימת "מורשת אמנות האבן העולמית".[16]

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתחילת הרביעון, לפני שני מיליון שנה, היה העמק מכוסה שוב ושוב בקרח, שלעיתים הגיע לגבהים של כאלף מטרים. באותה תקופה נראו העמק וסביבתו כמו מדבר קפוא, עם פסגות הרים כהות וסלעיות הבולטות מתוך המרחבים הלבנים. הנוף היה דומה לזה שנראה בימינו בגרינלנד ובאנטארקטיקה. שברי הסלעים שנגררו בהחלקה איטית של קרחונים, שמשקלם נדחס אל המדרונות הצדדיים, ליטשו אפילו את הסלעים הקשים ביותר. באופן זה שויפו צידי העמק, עוצבו רכסים וקירות סלעיים מלוטשים ומחורצים, מה שיצר צורות מיוחדות של תוואי נוף בולטים. בני האדם שהגיעו מאוחר יותר, ונמשכו על ידי צורות כאלה שהעניקו להם השראה לחרוט את ביטויי היצירתיות הדמיונית והאמנותית שלהם.[17] קרחוני הפליסטוקן נסוגו מהמישורים והעמקים של צפון איטליה לפני 15,000 עד 10,000 שנה (13,000-8,000 לפני הספירה). התקדמות ונסיגה קלים יותר של קרחונים התרחשו מאוחר יותר.

הציורים נחרטו בסלע על ידי תושבי העמק, המכונים "קמונים", במשך תקופה ארוכה, החל מ-8,000 לפנה"ס (התקופה האפיפלאוליתית) ועד תקופת השלטון הרומי. מסורת חריטת הפטרוגליפים לא הסתיימה בחטף. כמות קטנה של ציורי סלע זוהו כשייכים לתקופת הקיסרות הרומית, ימי הביניים וייתכן שאפילו מהתקופה המודרנית עד המאה ה-19.[1][18] רוב הפטרוגליפים באמנות הסלע של ואל קמוניקה נוצרו באמצעות כלי אבן, אך כמה תחריטים נעשו באמצעות חודי מתכת בעלי צורות שונות. רוב התחריטים נעשו בטכניקת הניקור, עם זאת יש תחריטים שנעשו בסגרפיטו, אחרים נוצרו על ידי ליטוש הסלע ויש מקרים בהם נעשה שימוש בשתי טכניקות או יותר לצורך ביצוע אותה דמות. עומק החריתה משתנה בין שבריר מילימטר לכמה סנטימטרים. לכל תקופה היו הטכניקות המועדפות עליה, וניתן להשתמש בחקר הטכניקות גם לצורך זיהוי כרונולוגי של המכלול הנבדק.[19]

אמנות הסלע בוואל קמוניקה כוללת כמה סוגים של דמויות, וטכניקת יצירתן משתנה במידה ניכרת. גרפמות מסוימות מיוצגות על ידי קו המתחקה אחר קווי המתאר שלהן, ואחרות כל המשטח שלהם נחרט, אחרות מציגות את הדמות באופן סכמתי מבלי לטרוח לגבי פרטים פנימיים. יש דמויות המתוארות בצורה מדויקת ונחרצת, אחרות פחות מוגדרות. כל זה משקף את רוחם ומצבם הנפשי של מי שעשו דמויות אלו. על אותו סלע מתקיימים לרוב מכלולים ודמויות המיוצרים בסגנונות שונים, בעוד שבאלפי מקרים תחריטים מסוימים מונחים זה על זה בסבך של דמויות קודמות או מאוחרות יותר.[20] הדמויות בחלקן חקוקות על גבי הסלע בלא סדר או ארגון; אחרות מסודרות כך שנראה כי יש קשר ביניהן, כך כשבחלק מהמקומות הן משתלבות לתמונה מונומנטלית של זירת ציד או של פולחן. משום כך טוען פיירו אדורנו (Piero Adorno) בספרו "התקופה המזוליתית והנאוליתית" (Mesolitico e Neolitico) שהציורים הם אידאוגרמות, שאינן מייצגות חפץ אמיתי אלא את "הרעיון" שהוא מייצג. מטרתם קשורה לפולחנים של חגיגות, הנצחות, פיוס וטקסי חניכה – תחילה במשמעות דתית, ואחר כך אפילו חילונית, שנערכו במקרים מיוחדים או באופן קבוע.[21] תופעה אופיינית לכל הציורים המציגים דמויות אנושיות היא שמצוירים בהם גברים בלבד.

חוקר אמריקאי בשם סטיוארט האריס (Stuart Harris) טוען שהדמויות בפטרוגליפים הם בעצם כתב ציורים שאותו הוא פענח והוא מבוסס על שפה אירופאית קדומה (Old European) שהשתמרה כיום בשפה הפינית. לדבריו הטקסטים מתארים את חייהם, ומלחמותיהם של תושבי העמק, והטרגדיות של החברה שבעבר אכלסה את מרבית אירופה.[22]

הציור המפורסם ביותר, ש-92 גרסאות שלו נמצאו בין ציורי הסלע של ואל קמוניקה, הוא סמל "הוורד הקמוני" ("Rosa camuna"). הסמל מופיע בצורת צלב שווה-צלעות או צלב קרס סימטרי או אסימטרי, תוצר של התפתחותו לאורך אלפי שנים.[23] בשנת 1975 עוצב דגל עבור מחוז לומברדיה, שבמרכזו הוורד הקמוני בצבע לבן, על-גבי רקע ירוק המייצג את עמק הפו. הדגל נמצא בשימוש המחוז אף שלא אומץ באופן רשמי.[24]

תיארוך ציורי הסלע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסלע ששימש כלוח ציור לפטרוגליפים עשוי מאבן חול צורנית קשה, דקת גרגיר, המתוארכת לתקופת הפרם, שפניה הוחלקו מאוד על ידי פעולת הקרחונים.[25] בניגוד לציורים על גבי סלעים (כדוגמת ציורי המערות) שצוירו בצבעים העשויים מחומרים אורגניים, שאותם ניתן לתארך בעזרת שיטות כדוגמת תיארוך פחמן-14, תיארוך ציורים החרוטים על סלע הוא משימה מורכבת. עד שהגיע עמנואל ענתי ב-1957 לחקור את הציורים, ההנחה הרווחת הייתה שכל הפטרוגליפים נוצרו בתקופת הברזל. ענתי היה הראשון שזיהה כי התקופה שבה נעשו הציורים ארוכה בהרבה ממה שסברו בעבר, וכי חלק מהציורים נעשו בתקופה הנאוליתית, בתקופה הכלקוליתית, בתקופת הברונזה ואפילו בתקופה האפיפלאוליתית.

שיטות תיארוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

ענתי וצוותו השתמשו במגוון טכניקות תיארוך:

  • כאשר ישנם כמה ציורים על אותו משטח ניתן לזהות מי עתיק יותר. תחריטים מאוחרים יותר נראים בדרך כלל חדים יותר, משום שנשחקו פחות על ידי מזג האוויר. לעיתים קרובות ניתן לזהות הבדלים אלה בעין בלתי מזוינת, אך על מנת להגיע לדיוק, לכימות ולהשוואה, יש צורך באנליזות באמצעות מיקרוסקופ או בצילום מאקרו. כאשר התחריטים טריים ונשמרים היטב, מחשבים את מספר סימני הניקור לסנטימטר, כמו שעושים סוחרי שטיחים כדי לבסס את צפיפות הקשרים.
  • הפטינה שעל התחריטים מאפשרת לזהות תחריטים מודרניים בהשוואה לתחריטים בני יותר מ-2,000 שנים. כך אפשר לזהות בקלות זיופים שנעשו מתוך קלות דעת או בניסיון להביך עובדי מחקר.
  • סוגי החפצים שצוירו על הסלעים, כלי נשק (כידונים, חרבות, סכינים, מגינים וכדומה), חפצים אופייניים לתקופה הקשורים ללבוש, האדריכלות של המגורים החרוטים, מחרשות ושאר כלים מספקים מידע כרונולוגי יקר. אפשר להשוות מידע זה לחפצים פיזיים זהים, שכדוגמתם התגלו בחפירות ארכאולוגיות במקומות אחרים, ושאת גילם תיארכו בשיטות מקובלות, כדוגמת תיארוך פחמן-14.
  • סטרטיגרפיה, כאשר הסלעים עם הפטרוגליפים התגלו בתוך שכבות ארכאולוגיות שזוהו ושתוארכו בשיטות שונות.
  • מחקר הציורים החופפים: בחלק מהמקרים נחרטו ציורים על גבי ציורים קודמים. אבן החול משמרת היטב את כל החריטות וקל בבחינה של הסלע לאתר את הסדר שבו בוצעו החריטות.

כל מגוון השיטות אפשר לקבוע נוכחות של תקופות שונות כמעט בכל סלע שנבדק. המחקר ההשוואתי של סטרטיגרפיה של כ-2,000 סלעים תרם לקבוע מסגרת עקבית של אלמנטים שחוזרים על עצמם לאחר מכן, שיכולים לשמש כמאובנים מנחים כדי להכין כרונולוגיה כללית של אמנות הסלע בעמק. עם השנים התפתחו שיטות תיארוך נוספות המתבססות על תהליך היווצרות הפטינה או קרום שיוצרים חזזיות או חומר אורגני אחר, אם כי אלו לא מסוגלות להחליף את שיטות התיארוך המסורתיות.[26]

התיארוך המקובל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1976 הציע ענתי לחלק את הציורים בהתאם לסגנונם לארבע תקופות מסופררות בספרות רומיות. הצעה זו היא כיום שיטת התיארוך המקובלת, אם כי מאז נערכו בה שינויים רבים. החלוקה המקובלת כיום, של התקופות שבהם נוצרו ציורי הסלע של ואל קמוניקה, היא:[27]

  • התקופה האפיפלאוליתית (או התקופה המזוליתית, 8000 לפנה"ס עד 6000 לפנה"ס) – כמה אלפי שנים לאחר נסיגת הקרחון שכיסה את ואל קמוניקה (התקרחנות וירם - Würm glaciation). הגילופים נעשו על ידי ציידים נוודים שעקבו אחר הנדידה של טרפם. הדמויות המגולפות הן ציורים קטנים של בעלי חיים גדולים כדוגמת איילים, שהיו טרף טיפוסי לתקופה זו. הציורים מתארים גם בעלי חיים שנפצעו עם חניתות. אמנות סלע מסוג זה יכולה להיות אופיינית לציידים-לקטים וקשורה לתעשיית להבים ומיקרוליתים.[28] דוגמה לציורים אלו מצויה בסלעים המגולפים של לואינה (Luine).[29]
  • התקופה הנאוליתית (בין המאה החמישית למאה הראשונה של האלף הרביעי לפני הספירה בערך 5,500–3,300 לפני הספירה[28]) – התפשטו שיטות חקלאיות בוואל קמוניקה, בהתאמה להיווצרותם של יישובי הקבע הראשונים. בתחום אמנות הסלע, דמויות אנושיות ומערכות של אלמנטים גאומטריים, כגון מלבנים, מעגלים ונקודות, מהווים את היסודות העיקריים של הקומפוזיציות ומשלימים את המשמעות הסמלית של הפטרוגליפים האנתרופומורפיים.[30] דוגמאות לציורים מתקופה זו מצויים בשמורה האזורית של צ'טו (Ceto), צ'ימברגו (Cimbergo) ופספרדו (Paspardo). קיימת מחלוקת הנוגעת לתיארוך הנאוליתי של הדמויות האנתרופומורפיות הסכמתיות, המכונות "אוראנטי" (oranti, "דמויות מתפללות"), מכיוון שיש חוקרים שמתארכים אותם לתקופת הברונזה.[31] על פי פרשנות זו, מערכת הדמויות היחידה המתייחסת לתקופת הנאוליתית, או לשלב התקופה הנאוליתית-תחילת התקופה הכלקוליתית (האלף הרביעי לפני הספירה), מורכבת מהתבניות הגאומטריות המתפרשות כייצוג טופוגרפי של אדמה מעובדת וחרושה.[32]
בתקופה זו מופיעים בעלי חיים מבויתים כמו כלבים, עזים ושוורים.[28]
עד סוף התקופה הקמונית השנייה, התרחבו מושאי פולחן. במיוחד התחילו לסגוד לכלב, החיה המבויתת הראשונה.[28]
  • התקופה הכלקוליתית (3,300 לפנה"ס – 2,500 לפנה"ס) – הופיעו מוטיבים חדשים, המתעדים את המצאת הגלגל, המצאת העגלה והצורות הראשונות של המטלורגיה. בסלעים חקוקים גרמי שמים, חיות, כלי נשק, איורים של חריש, שרשרות של בני אדם שכנראה מייצגות טקס דתי הקשור בפולחן האבות וסימנים נוספים. אמנות סלע אלפינית החלה להתפתח בתקופה זו.[33] סלעים הוכתמו בסמלים שמימיים, בעלי חיים, כלי נשק, תיאורי חריש, שרשראות של בני אדם וסימנים אחרים. אף על פי שהדמויות האנתרופומורפיות היו פרימיטיביות בהתחלה, מאוחר יותר דימויים אלה היו עזים ומסובכים עוד יותר על ידי הוספת כלי נשק, דיסקים ומלבנים המסמלים את העולם בנוסף לדמויות פשוטות.[28][34] מונומנטים אלו, שהשתמרו בעיקר הפארק הארכאולוגי הלאומי של הסלעים של צֶ'מוֹ ובאזינינו-אנבויה (אוסימו), מעידים על פונקציה פולחנית הקשורה להערצת אבות.[35]
  • תקופת הברונזה (2000–800 לפנה"ס) – בתקופת הברונזה הושם דגש רב יותר על כלי נשק, עדות לחשיבותם של הלוחמים בתרבות הקמונית בתקופה זו. כמו כן, נמשכה המסורת של הדגשת צורות גאומטריות (מעגלים וצורות דומות) בהמשך לחריטות מתקופות קודמות.[36]
סגנון זה מחולק לחמש תקופות משנה המסומנות:
  • תקופת הברזל (800 לפנה"ס – 100 לספירה) – כ-80% מהציורים בוואל קמוניקה הם מתקופה זו. יצירות אלה מבטאות את האידיאלים של גבריות ועליונות הרואיות. סגנון זה מחולק לחמש תקופות בנות מאתיים שנה. התקופות הראשונות עשירות בייצוגים של דו-קרב ודמויות אנושיות, אפילו גדולים, המתהדרים בכלי הנשק שלהם, בשריריהם ובאיבר המין שלהם. יש גם דמויות של בקתות, מבוכים, טביעות רגליים, סצנות ציד וסמלים אחרים. דווקא במאות האחרונות של תקופה זו ניכרת נסיגה מתמשכת באיכות הציורים.[38] קיימים גם דפוסים טופוגרפיים, בעיקר בחלק המרכזי של תקופת הברזל (המאות ה-4–6 לפני הספירה), כמו באיור המכונה "מפת בדולינה", אחד המשטחים החרוטים הידועים ביותר בעמק קמוניקה. האיור נחשב לאחת המפות הטופוגרפיות העתיקות ביותר, והפרשנות המקובלת שהיא מתארת חלקות מעובדות, שבילי הרים וכפרים. האיור נחקר לראשונה על ידי מיגל בלטרן לוריס (Miguel Beltrán Llorís), ואחר כך על ידי כריסטינה טורקוני (Cristina Turconi)[39] עבור אוניברסיטת מילאנו.
סוגים בולטים של סמלים מתקופת הברזל כוללים:
  • פרש – הפרשים בפטרוגליפים עוסקים בציד, כשהם עומדים ברתמות. מממצאים ממקומות אחרים ידוע שהסוס הגיע לאיטליה רק בסוף המאה השמינית לפנה"ס, היה נדיר תחילה ורכבו עליו כנראה רק מנהיגים וראשי הלוחמים. בין הפטרוגליפים נמצאו גם איורים של פרשים על גבי איילים, כשאין יודעים האם מדובר בעובדה או בפרי דמיונו של המאייר.
  • "את" – מטרתו של הכלי שקיבל כינוי זה, המופיע במספר רב של ציורים, נתונה במחלוקת בין החוקרים. פטרוגליפים דומים נתגלו גם בשוודיה, בצרפת ובחצי האי האיברי. יש הסוברים שמדובר במשוט, אחרים סוברים כי מדובר באיור של עגלה, פעמון או נשק. הסברה המקובלת, הנתמכת בכלים דומים מברונזה שנמצאו בקברים מסוף תקופת הברונזה – תחילת תקופת הברזל, היא שכלים אלו שימשו כנראה מחתה לפינוי גחלים.
דמות קשת
  • עופות וסירות בצורת עופות – באחד הפטרוגליפים מופיע ציור של השמש בתוך סירה בעלת ראש ציפור, כנראה כחלק מפולחן השמש.
  • כלי נשק – בהם בולטים ציורים של האלברדים (המתוארכים למאה השלישית עד המאה השנייה לפני הספירה).
  • האל קרנונוס (Cernunnos) – אל במיתולוגיה הקלטית (שנקלטה גם בוואל קמוניקה), המופיע כשבני אדם סוגדים לו.[40]

בתקופה שבאה אחר כך, תקופת השלטון הרומי על ואל קמוניקה (החל משנת 16 לספירה ועד סביבות 500 לספירה), נפסקה לחלוטין אמנות הציור בסלע. בימי הביניים שוב החלו להופיע פטרוגליפים המאופיינים על ידי סמלים נוצריים כדוגמת צלב ומפתח, בדרך כלל על גבי פטרוגליפים קיימים שבהם יש סממנים פגניים, ככל הנראה בכוונה "לטהר" את המקום.

חשיבות הציורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמנואל ענתי מסכם בספרו "אמנות הסלע של וואלקמוניקה" את החשיבות של הציורים כך:

עד מהרה הבנו שעמק ואלקמוניקה יכול לספק שפע של נתונים על התפתחות תרבותית, היסטוריה של דת והיסטוריה של האמנות, בגלל מיקומו הגאוגרפי במרכז האלפים עם מוצא לעמק הפו, ובגלל הכמות יוצאת הדופן של דמויות בעלות מאפיינים מציאותיים-תיאוריים. הממצאים הוכיחו לא רק עושר יוצא דופן של אמנות סלע, אלא גם שרידי תרבות שאף על פי ששמרה על עקביות משלה ועל אישיות אתנית-תרבותית חזקה לאורך אלפי שנים, היא מציגה את עצמה כיום כהמחשה למופת להיסטוריה של אירופה. שלוש מאות אלף תחריטים מייצגים ארכיון ענק שתיעד את נטיותיהם, רוחם, מאפייניהם הכלכליים, החברתיים והפוליטיים, החוזקות והחולשות, התקוות, השאיפות והרצונות. במהלך שמונה אלפי השנים הקדם-רומאיים הללו, האגוצנטריות האירופית הגתה, התגבשה ורכשה את הפיזיונומיה שאכפה מאוחר יותר את זהותה על שאר כדור הארץ. ואלקמוניקה הוא המקור לידע חדש על אופן צמיחתה של הציוויליזציה האירופית העכשווית, והוא מוכיח שהוא אלמנט בסיסי בהיסטוריה החדשה של אירופה ומקורותיה.

— Emmanuel Anati, THE ROCK ART OF VALCAMONICA, pages 46-47

האתרים שבהם נמצאו ציורי הסלע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציורי הסלע מפוזרים ב-180 אתרים בעמק, על פני 2,400 מחשופי סלעים, בשטחן של 24 מועצות בחלקו הנמוך, האמצעי והעליון של העמק, בגבהים הנעים בין 200 מטרים ל-2,000 מטרים מעל לפני הים.[41] הריכוז הגדול ביותר של הציורים נמצא ברצועה בת 40 קילומטרים בחלקו התחתון של מרכז העמק, בין פסגות ההרים קונקראנה (Concarena) ופיצו בדילה קמונו (Pizzo Badile Camuno).

האתרים העיקריים שבהם נמצאים ציורי סלע הם:

מספר שם האתר יישוב קואורדינטות תמונות
1

"הפארק הלאומי של הסלעים המגולפים של נַקְוָאַנֶה" - הפארק, המצוי בגבהים שבין 400 ל-600 מטרים מעל לגובה פני הים, משתרע על שטח של 350 דונם וכולל 104 מחשופי סלעים שעל פניהם מצויים פטרוגליפים, מלווים בלוחות מידע ומחולקים ל-5 מסלולי הליכה באורך כולל של כ-3 קילומטרים.[42]

קאפו די פונטה 46°01′32″N 10°20′57″E / 46.02556°N 10.34917°E / 46.02556; 10.34917
2

"הפארק הארכאולוגי הלאומי של הסלעים של צֶ'מוֹ" - האתר שחשף לעולם את ציורי ואל קמוניקה. ב-1909 ראה הגאוגרף לאנג שני סלעים שעליהם נחרטו במשך כמה שלבים בתקופת הנחושת פגיונות רמדליאניים ובעלי חיים רבים: איילים, יעלים ושועלים. חפירות חשפו גושי סלע חרוטים נוספים.[43]

קאפו די פונטה 46°01′52″N 10°20′20″E / 46.03111°N 10.33889°E / 46.03111; 10.33889
3

"הפארק הארכאולוגי העירוני של סֶרַדִינָה-בֶּדוֹלִינָה" - הפארק הוקם בשנת 2005, וכולל אוסף סלעים שנחרטו בעיקר בתחילת תקופת הברונזה (2000 לפני הספירה) ותקופת הברזל (1000 לפני הספירה), בולט במיוחד ציור מפורט של עבודת חריש. בפארק יש חמישה מסלולי הליכה.[44]

קאפו די פונטה 46°02′00″N 10°20′29″E / 46.03333°N 10.34139°E / 46.03333; 10.34139
4

"הפארק הארכאולוגי של אזינינו-אנבויה" – מקדשים מגליתיים מתקופה הכלקוליתית (האלף השלישי לפני הספירה). כאן, למעשה, ידועים אזורי פולחן שונים עם אסטלות וסלעים חרוטים, סביבם התקיימו טקסים ופולחנים.[45]

אוסימו (Ossimo) 45°57′19″N 10°14′47″E / 45.95528°N 10.24639°E / 45.95528; 10.24639
5

"הפארק הלאומי של הסלעים המגולפים של לוּאינֶה" - באתר יש כ-50 סלעים שעליהם חקוקים ציורים מתקופת הברונזה שנתגלו ב-1955. בפארק שהוקם בשנות ה-70 של המאה ה-20 יש שלושה מסלולי הליכה שבהם ניתן לראות את התחריטים הרבים של ציד, מלחמה, חיי היומיום או היבטים דתיים של תושבי העמק הקדומים.[46]

דרפו בואריו טרמה
(Darfo Boario Terme) 		45°53′20″N 10°10′46″E / 45.88889°N 10.17944°E / 45.88889; 10.17944
6

"הפארק העירוני לארכאולוגיה ולכרייה של סלרו". מכיל ארבעה אתרי אומנות סלע שונים ואת אזור הכרייה של קרונה (Carona). כרייה החלה באזור מתקופת הברזל ולאורך כל ההיסטוריה, ובלטה במאות ה-16 וה-17. מכרות קרונה, הממוקמים מצפון-מערב לעיירה סלרו, בגובה של כ-800 מטר מעל פני הים, מאופיינים במנהרות, גלריות ושרידי מבני דיור לעובדים ומבנים לכלים. במכרות כרו אבן גיר, כלקופיריט וגם נחושת וברזל. מבין ארבעת אתרי אמנות הסלע אפשר לבקר באתר אחד.[47]

סלרו (Sellero) 46°03′26″N 10°20′29″E / 46.05722°N 10.34139°E / 46.05722; 10.34139
7

"הפארק העירוני לארכאולוגיה של סוֹנִיקוֹ" – אתר בקצה הצפוני של העמק. איכות הפטרוגליפים ירודה, בעיקר דוגמאות גאומטריות, אם כי יש גם דמויות. יצירת הפטרוגליפים באתר זה התחילה בתקופה הנאוליתית ונמשכה עד תקופת הברונזה.[48]

סוניקו (Sonico) 46°10′7″N 10°21′20″E / 46.16861°N 10.35556°E / 46.16861; 10.35556
8

"שמורת הטבע של הסלעים המגולפים של צ'מו-צ'ימברגו-פספרדו" - אזור עשיר בציורי סלע בסמוך לקהיליית פספרדו. מהווה חלק משמורת אמנות האבן המשותפת לשלוש קהילות (צ'מו-צ'ימברגו-פספרדו). באזור ציורי סלע החל מהתקופה הנאוליתית המאוחרת דרך תקופת הברזל ועד ימי הביניים. בפוֹפֶּה דִי נָדְרוֹ (Foppe di Nadro), חלק משמורת הטבע, יש אלפי ציורי סלע: דמויות, טביעות רגליים מאמצע תקופת הברזל, כלי נשק מתקופת הברונזה, לוחמים מתקופת הברזל, ורדים קמוניים ובקתות. באתר שחזור בגודל טבעי של אסם מתקופת הברזל על פי ציורים שנמצאו במקום.[49]

צ'טו (Ceto)
נדרו (Nadro)
צ'ימברגו (Cimbergo)
פספרדו (Paspardo) 		46°01′6″N 10°21′10″E / 46.01833°N 10.35278°E / 46.01833; 10.35278

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Emanuele Süss, Rock Carvings in the Valcamonica, Edizioni del Milione, 1959
  • Emmanuel Anati, Camonica Valley: A Depiction of Village in the Alps From Neolithic Times to the Birth of Christ as Revealed by Thousands of Newly found Rock Carvings, 1961
  • Emmanuel Anati, Evolution and style in Camunian rock art: An inquiry into the formation of European civilization, 1976
  • Emmanuel Anati, I Camuni, 1982
  • Emmanuel Anati, Valcamonica rock art: A new history for Europe, 1994.
  • Emmanuel Anati, The rock art of Valcamonica, Atelier, 2015, ISBN 9788898284177
  • The intellectual expressions of prehistoric man, art, and religion, Acts of the Valcamonica Symposium, 1979
  • Angelo Eugenio Fossati, The rock art tradition of Valcamonica-Valtellina during the Neolithic period, In the The Oxford Handbook of Neolithic Europe, OUP Oxford, 2015, ISBN 9780191666896
  • Piero Adorno, Mesolitico e Neolitico, in L'arte italiana, Firenze, D'Anna, 1992, Vol. 1, tomo I, pp. 14-23
  • Alberto Marretta, Angelo Fossati, Tiziana Cittadini, La Riserva Naturale Incisioni Rupestri di Ceto, Cimbergo e Paspardo. Guida ai percorsi di visita, Capo di Ponte, Edizioni del Centro, 2007, ISBN 88-86621-48-5

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ציורי הסלע בוואל קמוניקה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 אתר אונסק"ו
  2. ^ Dipartimento Valcamonica e Lombardia del Centro Camuno di Studi Preistorici
  3. ^ Arte rupestre della Valle Camonica
  4. ^ שמו מאוית גם כגולטיירו לאנג (Gualtiero Laëng)‏.
  5. ^ Emmanuel Anati, THE ROCK ART OF VALCAMONICA, page 19
  6. ^ Alberto Marretta, CENTO ANNI DI RICERCHE IN VALCAMONICA
  7. ^ Emmanuel Anati, THE ROCK ART OF VALCAMONICA, page 20
  8. ^ 1 2 3 Alberto Marretta, Una breve storia delle ricerche in Valcamonica (parte 1)
  9. ^ Franz Altheim, Erika Trautmann-Nehring, Keltische Felsbilder der Val Camonica, Schnell & Steiner, 1939
  10. ^ 1 2 Emmanuel Anati, THE ROCK ART OF VALCAMONICA, page 22
  11. ^ כך על פי השלט בכניסה לפארק ובדפים המחולקים למבקרים
  12. ^ שלושה אחים ומערה
  13. ^ 1 2 Emmanuel Anati, THE ROCK ART OF VALCAMONICA, page 23
  14. ^ 1 2 Emmanuel Anati, THE ROCK ART OF VALCAMONICA, page 27
  15. ^ Emmanuel Anati, THE ROCK ART OF VALCAMONICA, pages 37-46
  16. ^ פרק זה מתבסס במידה רבה על מאמרים באיטלקית בשני חלקים שכתב אלברטו מרטה (Alberto Marretta)‏, היסטוריה קצרה של המחקר בוואלקמוניקה.
  17. ^ Emmanuel Anati, THE ROCK ART OF VALCAMONICA, page 60
  18. ^ Il territorio e le incisioni
  19. ^ Emmanuel Anati, THE ROCK ART OF VALCAMONICA, pages 71-72
  20. ^ Emmanuel Anati, THE ROCK ART OF VALCAMONICA, page 31-32
  21. ^ Le incisioni rupestri... segni del pensiero
  22. ^ Staurt L. Harris, Val Camonica Translations, CreateSpace 2013
  23. ^ The “Camunnian Rose”, Valcamonica Rock Art
  24. ^ La Rosa Camuna? In Regione la «impose» Sandro Fontana
  25. ^ Valcamonica Rock Art chronology
  26. ^ Emmanuel Anati, THE ROCK ART OF VALCAMONICA, pages 36-37
  27. ^ חלוקת התקופות להלן (כלקוליתית, ברונזה וברזל) לפי החלוקה לתקופות הנהוגה בחצי האי האפניני
  28. ^ 1 2 3 4 5 "The Way of Life Recorded in the Rock Art of Valcamonica" (PDF).
  29. ^ L'Epipaleolitico camuno
  30. ^ "Il Neolitico camuno on Archeocamuni.it" (באיטלקית).
  31. ^ Chronology and interpretation of the “Praying figures” in Valcamonica rock-art
  32. ^ Settlements in topographic engravings
  33. ^ Defresne, Claudia (2016). "Rock Art Studies: News from the Alps (2010-2014)". Rock Art Studies: News of the world. Vol. 5. Archaeopress Archaeology. ISBN 978 1 78491 354-0.
  34. ^ Gavaldo, Silvana; Sansoni, Umberto (2012). "Rock Art in Valcamonica: the last four years of research and discoveries" (PDF). Adoranten.
  35. ^ "L'età del Rame camuna on Archeocamuni.it" (באיטלקית). נבדק ב-10 בספטמבר 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  36. ^ L'età del Bronzo camuna
  37. ^ פגיונות שצורת הלהב שלהם משולשת והידית בצורת חצי ירח, הקרויים כך משום שפגיון מסוג זה נמצא בקבר בסמוך לעיירה רמדלו (Remedello) שבנפת ברשה.
  38. ^ L'età del Ferro camuna
  39. ^ The map of Bedolina, Valcamonica Rock Art
  40. ^ מקור מידע זה בפרוספקט המחולק בכניסה לפארק נקוואנה.
  41. ^ כל הנתונים בפסקה זו נלקחו מאתר אונסק"ו
  42. ^ Parco Nazionale delle Incisioni Rupestri di Naquane CAPO DI PONTE
  43. ^ Il Parco Archeologico Nazionale dei Massi di Cemmo
  44. ^ Parco Archeologico Comunale di Seradina-Bedolina
  45. ^ Parco Archeologico di Asinino-Anvòia
  46. ^ Parco Comunale delle Incisioni Rupestri di Luine
  47. ^ Parco comunale archeologico e minerario di Sellero
  48. ^ Parco archeologico comunale di Sonico ‐ sito UNESCO nr 94
  49. ^ Riserva Naturale Incisioni Rupestri di Ceto, Cimbergo e Paspardo


Flag of Italy.svg
Flag of Italy.svg
סמל אונסק"ו
סמל אונסק"ו
אתרי מורשת עולמית באיטליה
אגריג'נטו • המרכז ההיסטורי של אורבינו • הטרולי באלברובלו • אסיזי • ארמון קזרטה, אקוודוקט ונוויטלי וסן לאוצ'ו • ג'נובה • האזורים הארכאולגיים בפומפיי, הרקולנאום וטורה אנונציאטה • האיים האיאוליים • הבזיליקה של אקוויליה • הגן הבוטני בפדובה • ההרים הקדושים • הווילה הרומאית בקזאלה • המעונות המלכותיים של בית סבויה • סו נוראז'י די ברומיני • הנקרופוליס בצ'רווטרי והנקרופוליס בטרקוויניה • הפארק הלאומי צ'ילנטו וואלו די דיאנו (כולל פסטום, וליה וצ'רטוזה די פאדולה) • ואל ד'אורצ'ה • עיירות שלהי הבארוק של הוואל די נוטו (דרום-מזרח סיציליה) • ציורי הסלע בוואל קמוניקה • וילה אדריאנה • וילה ד'אסטה • ויצ'נצה והווילות הפלדיאניות בוונטו • ונציה • ורונה • כנסיית סנטה מריה דלה גרציה והסעודה האחרונה מאת לאונרדו דה וינצ'י • מודנה • קסטל דל מונטה • הסאסי במטרה • המרכז ההיסטורי של נאפולי • המרכז ההיסטורי של סיינה • סירקוזה והנקרופוליס בפנטליקה • המרכז ההיסטורי של סן ג'ימיניאנו • פורטו ונרה וצ'ינקווה טרה • פיאצה דיי מיראקולי • המרכז ההיסטורי של פיינצה • המרכז ההיסטורי של פירנצה • המרכז ההיסטורי בפרארה • קרספי ד'אדה • החוף האמאלפיטאני • המונומנטים הנוצריים המוקדמים ברוונה • המרכז ההיסטורי של רומא ורכוש הכס הקדוש הנהנה ממעמד אקסטרה טריטוריאלי ובזיליקת פאולוס הקדוש מחוץ לחומות • מנטובה וסביונטה • נופי הרכבת הרטית באלבולה ובברנינה (בשיתוף עם שווייץ) • הרי הדולומיטים • מוקדי הכוח של הלומברדים באיטליה • בתי הכלונסאות הפרהיסטוריים בהרי האלפים (עם חמש מדינות אחרות) • הר אטנה • הווילות והגנים של משפחת מדיצ'י בטוסקנה • נוף הכרמים של פיימונטה: לאנגה-רוארו ומונפראטו • האתרים הערביים-נורמניים בפלרמו והקתדרלות של צ'פלו ומונריאלה • יערות האשור העתיקים והבראשיתיים של הרי הקרפטים ושל אזורים אחרים באירופה (עם שבע עשרה מדינות נוספות) • מפעלי ההגנה הוונציאניים בין המאות ה-16 וה-17: סטטו דה טרה ומערב סטטו דה מאר (עם מונטנגרו וקרואטיה) • איווריאה • גבעות הפרוסקו של קונליאנו וואלדוביאדנה • מחזורי הפרסקו של פדובה מהמאה ה-14 • ערי הספא הגדולות של אירופה (יחד עם שש מדינות): מונטקטיני טרמה • אדריכלות הפורטיקו של בולוניה • קרסט ומערות אוופוריטיים באפנינים הצפוניים
סלע מספר אחד בפארק הסלעים המגולפים של נקוואנה. ניתן לראות עד כמה חלקים פני הסלע כתוצאה מפעולת הקרחונים.
סלע מספר אחד בפארק הסלעים המגולפים של נקוואנה. ניתן לראות עד כמה חלקים פני הסלע כתוצאה מפעולת הקרחונים.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ציורי_הסלע_בוואל_קמוניקה&oldid=38424639"