ציורי הסלע בוואל קמוניקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ציורי הסלע בוואל קמוניקה
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Scena di duello R6 - Foppe - Nadro (Foto Luca Giarelli).jpg
פטרוגליף של דו-קרב. פופה די נדרו, ואל קמוניקה
מדינה Flag of Italy.svg איטליה
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1979, לפי קריטריונים 3, 6
מפת מחוז לומברדיה שבצפון איטליה
עמנואל ענתי
ציור סלע מפופה די נדרו, הוורד הקמוני
דגל לומברדיה המבוסס על הוורד הקמוני. הרקע הירוק מייצג את עמק הפו
אייל בפארק קאפו די פונטה
נזיר הרץ" - כינוי זה ניתן לדמות שבמחקר מעמיק יותר נתגלתה כלוחם מרקד, בקאפו די פונטה
פגיונות רמדליאניים חרוטים על "סלע בורנו" (Masso di Borno). התמונה צולמה במוזיאון הארכאולוגי של מילאנו ב-2003. ב-2008 הוחזר הסלע לבורנו.
דמות אנושית, אייל ושני סמלים בצורת את שמטרתם נתונה במחלוקת בין החוקרים

ציורי הסלע בוואל קמוניקה (איטלקית Incisioni rupestri della Val Camonica) הם אוסף פטרוגליפים (ציורי סלע) פרהיסטוריים הפזורים לאורך עמק ואל קמוניקה שבצפון איטליה. זהו אחד האוספים הגדולים בעולם מסוגו,‏[1] והוא הוכרז על ידי אונסק"ו ב-1979 כאתר המורשת העולמית הראשון באיטליה. על פי ארגון אונסק"ו, יש בעמק 140,000 דמויות וסמלים,‏[1] אך תגליות חדשות הגדילו בהדרגה את מספרם הכולל של הציורים הידועים ל-200,000 ול-300,000.‏[2] פטרוגליפים חקוקים בסלעים לכל אורך העמק, אך הריכוזים העיקריים שלהם מצויים בסביבות דרפו בואריו טרמה (Darfo Boario Terme), קאפו די פונטה (Capo di Ponte), נדרו (Nadro), צ'ימברגו (Cimbergo) ופספרדו (Paspardo).

תולדות גילוי הציורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמונים תושבי העמק ידעו מאז ומעולם על ציורי הסלע, שאותם כינו, בניב הקמוני המיוחד, "פִּיטוֹטִי" (Pitoti), כלומר "בובות". העולם שמחוץ לעמק שמע עליהם לראשונה כאשר ב-1908 או ב-1909 הובילו רועים מהעיירה קאפו די פונטה את ולטר לאנג (Walter Laeng)‏,[3] גאוגרף צעיר מברשה, ל"פיאן דל גרפה" (Pian del Greppe), אתר בסמוך לכפר צ'מו (Cemmo), דרומית-מערבית לקאפו די פונטה ומעבר לנהר האוליו (Oglio). הרועים הראו ללאנג שני גושי סלע שעליהם חרוטים דמויות איילים ופגיונות, נוף חריש, דמויות עזים, יעלים, שועלים וחיות אחרות וגם דוגמאות גאומטריות. לאנג דיווח על התגלית לוועדה הלאומית להגנה על מונומנטים (Comitato Nazionale per la Protezione dei Monumenti), וכמו כן פרסם את התגלית ב-1914 בגיליון הראשון של כתב העת "Guida d'Italia" ("מדריך לאיטליה") שפורסם מטעם אגודת המטיילים של איטליה. סלעים אלו נמנים כיום עם המונומנטים החשובים ביותר מתקופת הנחושת המצויים באיטליה.

במלחמת העולם הראשונה, שפרצה באותה שנה, הייתה ואל קמוניקה בקו החזית בין איטליה לאימפריה האוסטרו-הונגרית, ועל כן רק בשנות ה-20 של המאה ה-20 החלו מלומדים לגלות עניין בתופעה. החלו בכך הקלאסיקן ג'וזפה בונפיני (Giuseppe Bonafini), שהיה גם ראש עיריית צ'יוודטה קמונו בעמק, והגאולוג סנופונטה סקוואינבול (Senofonte Squinabol). מחקר משמעותי יותר החל ב-1929, שעה שהאנתרופולוג ג'ובאני מארו (Giovanni Marro) מטורינו, הארכאולוג פאולו גרציוזי (Paolo Graziosi) מפירנצה והארכאולוג רפאלו באטאליה (Raffaello Battaglia), שחקר את הציורים מטעם הממונה על חקר העתיקות של פדובה, שוואל קמוניקה הייתה בתחום אחריותו, זיהו את האתרים העיקריים במרכז העמק ושרטטו חלק מהאיורים. באמצע שנות ה-30 של המאה ה-20 החלה בגרמניה הנאצית התעניינות בפטרוגליפים של ואל קמוניקה, כדוגמה לתרבות פרהיסטורית שהתפתחה באירופה. בתמיכה כספית ואידאולוגית של היינריך הימלר וארגון אננארבה נשלחו פרנץ אלטהיים (Franz Altheim), אז פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת האלה (ואחר כך באוניברסיטה החופשית בברלין), ועוזרתו אריקה טראוטמן (Erika Trautmann), לוואל קמוניקה, כחלק מהמטרה המוצהרת של ארגון אננארבה "לחקור את המדע האינטלקטואלי הבראשיתי של אבות המורשת הגרמנית המודרנית" ולמצוא אישוש לתורת הגזע ולעליונות הגזע הארי. השניים ביקרו באזור מספר פעמים בין 1935 ל-1937. מלבד התועלת בפרסומם של סצנות ודמויות שאותם העתיקו, לא היה למחקרם, שנועד להוכיח את העליונות הפרהיסטורית של העמים ההודו-גרמניים, כל ערך מדעי.‏[4] גם ג'ובאני מארו, שהיה עד אז החוקר האיטלקי החשוב ביותר בנושא, אבל הושפע מהאידאולוגיה הפשיסטית, החרה החזיק אחריהם ופרסם מחקר שעל פיו הציורים נעשו בידי גזע ארי.

המחקר על אודות הציורים התחדש לאחר מלחמת העולם השנייה; ולטר לאנג, המגלה המקורי של הציורים, עמד בראש קבוצת מומחים איטלקים ומומחים זרים שנשלחו מטעם המוזיאון למדעי הטבע של ברשה. החשוב בין החוקרים מתקופה זו‏[5] היה עמנואל ענתי, ארכאולוג ישראלי יליד פירנצה, שהגיע לעמק ב-1957. ענתי שטף וניקה כ-600 סלעים, צבע את משטחי הסלעים בתמיסת גואש מדוללת והעביר כל ציור לנייר משובץ. בנוסף צולם כל ציור, מיקומו נרשם במדיוק והוא קוטלג לפי נושאו – "דמויות אנוש", "חיות", "מבנים", "מחרשות", "נולים", "כלים וכלי נשק" וכו'. את רשמיו מהציורים שבעמק העלה ענתי על הכתב בספר "התרבות של ואל קמוניקה" (במקור בצרפתית - La civilization du Val Camonica; תורגם לאנגלית ב-1960 כ-Camonica Valley). בשנת 1964 הקים ענתי בקאפו די פונטה שבמרכז העמק, שסביבה יש ריכוז גדול של ציורי סלע, את "מרכז קאמונו ללימודי הפרהיסטוריה" (Centro Camuno di Studi Preistorici) – מוסד לימודי ייחודי המתמחה באמנות פרהיסטורית, שענתי משמש כמנהלו הפעיל. קטלוג, תעתוק וסיווג הדמויות מאלפי משטחי הסלע הוא מיזם גדול ומתמשך המתבצע עד היום.

ב-1955 הגשים המפקח על הארכאולוגיה בלומברדיה (Soprintendenza Archeologica della Lombardia) חלום ישן של לאנג וחוקרים נוספים כדוגמת בונאפיני, והקים בנקוואנה (Naquane), בצמוד לקאפו די פונטה, את "הפארק הלאומי של הסלעים המגולפים של נקוואנה" ("Parco nazionale delle incisioni rupestri di Naquane"), והחלה עבודת שימור הסלעים והפטרוגליפים שעליהם.

ב-1968 נערך "סימפוזיון ואלקמוניקה" – הראשון בסדרה ארוכה של כנסים, שריכזו בוואל קמוניקה חוקרים רבים של אורח החיים, התרבות והאמנות הפרהיסטוריים.

ב-1979 הכריז ארגון אונסק"ו על העמק כאתר מורשת עולמית, והדוגמאות שקוטלגו בו צורפו לרשימת "מורשת אמנות האבן העולמית".‏[6]

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הציורים נחרטו בסלע על ידי תושבי העמק, המכונים "קמונים", במשך תקופה ארוכה, החל מ-8000 לפנה"ס (התקופה האפיפלאוליתית) ועד תקופת השלטון הרומי. מסורת חריטת הפטרוגליפים לא הסתיימה בחטף. כמות קטנה של ציורי סלע זוהו כשייכים לתקופת הקיסרות הרומית, ימי הביניים וייתכן שאפילו מהתקופה המודרנית עד המאה ה-19.‏[1] יצירת הפטרוגליפים נעשתה באמצעות הסרת שכבה דקה של הסלע בטכניקות של הכאה בכלי אבן או שריטת פני הסלע באמצעות חפצים חדים.

הדמויות בחלקן חקוקות על גבי הסלע בלא סדר או ארגון; אחרות מסודרות כך שנראה כי יש קשר ביניהן, כך כשבחלק מהמקומות הן משתלבות לתמונה מונומנטלית של זירת ציד או של פולחן. משום כך טוען פיירו אדורנו (Piero Adorno) בספרו "התקופה המזוליתית והנאוליתית" (Mesolitico e Neolitico) שהציורים הם אידאוגרמות, שאינן מייצגות חפץ אמיתי אלא את "הרעיון" שהוא מייצג. מטרתם קשורה לפולחנים של חגיגות, הנצחות, פיוס וטקסי חניכה – תחילה במשמעות דתית, ואחר כך אפילו חילונית, שנערכו במקרים מיוחדים או באופן קבוע.‏[7] תופעה אופיינית לכל הציורים המציגים דמויות אנושיות היא שמצוירים בהם גברים בלבד.

הציור המפורסם ביותר, ש-92 גרסאות שלו נמצאו בין ציורי הסלע של ואל קמוניקה, הוא סמל "הוורד הקמוני" ("Rosa camuna"). הסמל מופיע בצורת צלב שווה-צלעות או צלב קרס סימטרי או אסימטרי, תוצר של התפתחותו לאורך אלפי שנים. בשנת 1975 עוצב דגל עבור מחוז לומברדיה, שבמרכזו ורד הקמוני בצבע לבן, על-גבי רקע ירוק המייצג את עמק הפו. הדגל נמצא בשימוש המחוז אף שלא אומץ באופן רשמי.

תיארוך ציורי הסלע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסלע ששימש כלוח ציור לפטרוגליפים עשוי מאבן חול צורנית קשה, דקת גרגיר, המתוארכת לתקופת הפרם, שפניה הוחלקו מאוד על ידי פעולת הקרחונים.‏[8] בניגוד לציורים על גבי סלעים (כדוגמת ציורי המערות) שצוירו בצבעים העשויים מחומרים אורגניים, שאותם ניתן לתארך בעזרת שיטות כדוגמת תיארוך פחמן-14, תיארוך ציורים החרוטים על סלע הוא משימה מורכבת. עד שהגיע עמנואל ענתי ב-1957 לחקור את הציורים, ההנחה הרווחת הייתה שכל הפטרוגליפים נוצרו בתקופת הברזל. ענתי היה הראשון שזיהה כי התקופה שבה נעשו הציורים ארוכה בהרבה ממה שסברו בעבר, וכי חלק מהציורים נעשו בתקופה הנאוליתית, בתקופה הכלקוליתית, בתקופת הברונזה ואפילו בתקופה האפיפלאוליתית. ענתי ביסס את ממצאיו על סוגי החפצים שצוירו על הסלעים, בדרך כלל כלי נשק (כידונים, חרבות, סכינים, מגינים וכדומה), שכדוגמתם התגלו בחפירות ארכאולוגיות במקומות אחרים ושאת גילם תיארכו בשיטות מקובלות. טכניקה נוספת שנעשה בה כיום שימוש היא מחקר הציורים החופפים: בחלק מהמקרים נחרטו ציורים על גבי ציורים קודמים. אבן החול משמרת היטב את כל החריטות וקל בבחינה של הסלע לאתר את הסדר שבו בוצעו החריטות.

ב-1976 הציע ענתי לחלק את הציורים בהתאם לסגנונם לארבע תקופות מסופררות בספרות רומיות. הצעה זו היא כיום שיטת התיארוך המקובלת, אם כי מאז נערכו בה שינויים רבים. החלוקה המקובלת כיום, של התקופות שבהם נוצרו ציורי הסלע של ואל קמוניקה, היא:‏[9]

  • I) התקופה האפיפלאוליתית (או התקופה המזוליתית, 8000 לפנה"ס עד 6000 לפנה"ס) – כמה אלפי שנים לאחר נסיגת הקרחון שכיסה את ואל קמוניקה (התקרחות וירם - Würm glaciation). הגילופים נעשו על ידי ציידים נוודים שעקבו אחר הנדידה של טרפם. הדמויות המגולפות הן ציורים קטנים של בעלי חיים גדולים כדוגמת איילים, שהיו טרף טיפוסי לתקופה זו. דוגמה לציורים אלו מצויה בסלעים המגולפים של לואינה (Luine).‏[10]
  • II) התקופה הנאוליתית (האלף החמישיהרביעי לפנה"ס) - התקופה הכלקוליתית (3400 לפנה"ס – 2900 לפנה"ס) – כשהחקלאות התחילה להתפשט בוואל קמוניקה, והחלו לקום יישובי הקבע הראשונים. דמויות אנוש ואלמנטים גאומטריים דוגמת מלבנים, מעגלים ונקודות, מהווים את האלמנטים העיקריים בציורי הסלע מתקופה זו. דוגמאות לציורים מתקופה זו מצויים בצ'טו (Ceto), צ'ימברגו (Cimbergo) ופספרדו (Paspardo).‏[11]
  • III) התקופה הכלקוליתית (29002200 לפנה"ס) – תקופת הברונזה (2000800 לפנה"ס) – בתקופה הכלקוליתית הופיעו מוטיבים חדשים, המתעדים את המצאת הגלגל, המצאת העגלה והצורות הראשונות של המטלורגיה. בסלעים חקוקים גרמי שמים, חיות, כלי נשק, איורים של חריש, שרשרות של בני אדם שכנראה מייצגות טקס דתי הקשור בפולחן האבות וסימנים נוספים. דוגמאות לתקופה זו מצויות בפארקים בצ'מו (Parco dei Massi di Cemmo) ובאזינינו-אנווויה (Parco di Anvòia ad Ossimo).‏[12] בתקופת הברונזה הושם דגש רב יותר על כלי נשק, עדות לחשיבותם של הלוחמים בתרבות הקמונית בתקופה זו. כמו כן, נמשכה המסורת של הדגשת צורות גאומטריות (מעגלים וצורות דומות) בהמשך לחריטות מתקופות קודמות.‏[13]
סגנון זה מחולק לחמש תקופות משנה המסומנות:
  • IV) תקופת הברזל (800 לפנה"ס100 לספירה) – כ-80% מהציורים בוואל קמוניקה הם מתקופה זו. סגנון זה מחולק לחמש תקופות בנות מאתיים שנה. התקופות הראשונות עשירות בציורי ציד, לחימה, טביעות כף רגל, ציורי בקתות ומבוכים. דווקא במאות האחרונות ניכרת נסיגה מתמשכת באיכות הציורים. סוגים בולטים של סמלים:
    • פרש – הפרשים בפטרוגליפים עוסקים בציד, כשהם עומדים ברתמות. מממצאים ממקומות אחרים ידוע שהסוס הגיע לאיטליה רק בסוף המאה השמינית לפנה"ס, היה נדיר תחילה ורכבו עליו כנראה רק מנהיגים וראשי הלוחמים. בין הפטרוגליפים נמצאו גם איורים של פרשים על גבי איילים, כשאין יודעים האם מדובר בעובדה או בפרי דמיונו של המאייר.
    • "את" – מטרתו של הכלי שקיבל כינוי זה, המופיע במספר רב של ציורים, נתונה במחלוקת בין החוקרים. פטרוגליפים דומים נתגלו גם בשבדיה, בצרפת ובחצי האי האיברי. יש הסוברים שמדובר במשוט, אחרים סוברים כי מדובר באיור של עגלה, פעמון או נשק. הסברה המקובלת, הנתמכת בכלים דומים מברונזה שנמצאו בקברים מסוף תקופת הברונזה – תחילת תקופת הברזל, היא שכלים אלו שימשו כנראה מחתה לפינוי גחלים.
    • עופות וסירות בצורת עופות – באחד הפטרוגליפים מופיע ציור של השמש בתוך סירה בעלת ראש ציפור, כנראה כחלק מפולחן השמש.
    • כלי נשק – בהם בולטים ציורים של האלברדים (המתוארכים למאה השלישית עד המאה השנייה לפני הספירה).
    • האל קרנונוס (Cernunnos) – אל במיתולוגיה הקלטית (שנקלטה גם בוואל קמוניקה), המופיע כשבני אדם סוגדים לו.‏[15]

בתקופה שבאה אחר כך, תקופת השלטון הרומי על ואל קמוניקה (החל משנת 16 לספירה ועד סביבות 500 לספירה), נפסקה לחלוטין אמנות הציור בסלע. בימי הביניים שוב החלו להופיע פטרוגליפים המאופיינים על ידי סמלים נוצריים כדוגמת צלב ומפתח, בדרך כלל על גבי פטרוגליפים קיימים שבהם יש סממנים פגניים, ככל הנראה בכוונה "לטהר" את המקום.

האתרים שבהם נמצאו ציורי הסלע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציורי הסלע מפוזרים ב-180 אתרים בעמק, על פני 2,400 מחשופי סלעים, בשטחן של 24 מועצות בחלקו הנמוך, האמצעי והעליון של העמק, בגבהים הנעים בין 200 מטרים ל-2,000 מטרים מעל לפני הים.[16] הריכוז הגדול ביותר של הציורים נמצא ברצועה בת 40 קילומטרים בחלקו התחתון של מרכז העמק, בין פסגות ההרים קונקראנה (Concarena) ופיצו בדילה קמונו (Pizzo Badile Camuno). האתרים העיקריים שבהם נמצאים ציורי סלע הם:

מס' שם האתר יישוב קואורדינטות פטרוגליפים
1.

"הפארק הלאומי של הסלעים המגולפים של נַקְוָאַנֶה" - הפארק, המצוי בגובהים שבין 400 ל-600 מטרים מעל לגובה פני הים, משתרע על שטח של 350 דונם וכולל 104 מחשופי סלעים שעל פניהם מצויים פטרוגליפים.

קאפו די פונטה
(Capo di Ponte)
46°01′32″N 10°20′57″E
2.

"הפארק הארכאולוגי הלאומי של הסלעים של צֶ'מוֹ" - האתר שחשף לעולם את ציורי ואל קמוניקה. ב-1909 ראה הגאוגרף לאנג שני סלעים שעליהם נחרטו במשך כמה שלבים בתקופת הנחושת פגיונות רמדליאניים ובעלי חיים רבים: איילים, יעלים ושועלים.

קאפו די פונטה
(Capo di Ponte)
46°01′52″N 10°20′20″E
3.

"הפארק הארכאולוגי העירוני של סֶרַדִינָה-בֶּדוֹלִינָה - ציורי סלע מתקופת הברזל, וציור מפורט של עבודת חריש.

קאפו די פונטה
(Capo di Ponte)
46°02′0″N 10°20′29″E
4.

"הפארק הארכאולוגי של אזינינו-אנוביה"

אוסימו (Ossimo) 45°57′19″N 10°14′47″E
5.

"הפארק הלאומי של הסלעים המגולפים של לוּאינֶה" - באתר יש כ-50 סלעים שעליהם חקוקים ציורים מתקופת הברונזה שנתגלו ב-1955.

דרפו בואריו טרמה
(Darfo Boario Terme)
45°53′20″N 10°10′46″E
6.

"הפארק העירוני לארכאולוגיה ולכרייה של סלרו".

סלרו (Sellero) 46°03′26″N 10°20′29″E
7.

"הפארק העירוני לארכאולוגיה של סוֹנִיקוֹ" - דוגמאות גאומטריות.

סוניקו (Sonico) 46°10′7″N 10°21′20″E
8.

"שמורת הטבע של הסלעים המגולפים של צ'מו-צ'ימברגו-פספרדו" - אזור עשיר בציורי סלע בסמוך לקהיליית פספרדו. מהווה חלק משמורת אמנות האבן המשותפת לשלוש קהילות (צ'מו-צ'ימברגו-פספרדו). באזור ציורי סלע החל מהתקופה הנאוליתית המאוחרת דרך תקופת הברזל ועד ימי הביניים. בפוֹפֶּה דִי נָדְרוֹ (Foppe di Nadro), חלק משמורת הטבע, יש אלפי ציורי סלע: דמויות, טביעות רגליים מאמצע תקופת הברזל, כלי נשק מתקופת הברונזה, לוחמים מתקופת הברזל, ורדים קמוניים ובקתות. באתר שחזור בגודל טבעי של אסם מתקופת הברזל על פי ציורים שנמצאו במקום.

צ'טו (Ceto) נדרו (Nadro)
צי'מברגו (Cimbergo)
פספרדו (Paspardo)
46°01′6″N 10°21′10″E

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 אתר אונסק"ו
  2. ^ "אתרי אונסק"ו באיטליה"
  3. ^ שמו מאוית גם כגולטיירו לאנג (Gualtiero Laëng)‏.
  4. ^ מתוך Una breve storia delle ricerche in Valcamonica (parte 1)"
  5. ^ כך על פי השלט בכניסה לפארק ובדפים המחולקים למבקרים
  6. ^ פרק זה מתבסס במידה רבה על מאמרים באיטלקית בשני חלקים שכתב אלברטו מרטה (Alberto Marretta)‏, היסטוריה קצרה של המחקר בוואלקמוניקה.
  7. ^ Le incisioni rupestri... segni del pensiero
  8. ^ Valcamonica Rock Art chronology, הפרק הנוכחי בערך מבוסס בעיקר על המאמר בקישור זה.
  9. ^ חלוקת התקופות להלן (כלקוליתית, ברונזה וברזל) לפי החלוקה לתקופות הנהוגה בחצי האי האפניני
  10. ^ L'Epipaleolitico camuno.
  11. ^ Il Neolitico camuno
  12. ^ L'età del Rame camuna
  13. ^ L'età del Bronzo camuna
  14. ^ פגיונות שצורת הלהב שלהם משולשת והידית בצורת חצי ירח, הקרויים כך משום שפגיון מסוג זה נמצא בקבר בסמוך לעיירה רמדלו (Remedello) שבנפת ברשה.
  15. ^ מקור מידע זה בפרוספקט המחולק בכניסה לפארק נקוואנה.
  16. ^ כל הנתונים בפסקה זו נלקחו מאתר אונסק"ו


Flag of Italy.svg
סמל אונסק"ו
אתרי מורשת עולמית באיטליה

אגריג'נטוהמרכז ההיסטורי של אורבינוהטרולי באלברובלואסיזיארמון קזרטה, אקוודוקט ונוויטלי וסן לאוצ'וג'נובה • האזורים הארכאולגיים בפומפיי, הרקולנאום וטורה אנונציאטההאיים הליפרייםהבזיליקה של אקוויליההגן הבוטני בפדובהההרים הקדושיםהווילה הרומאית בקזאלההמעונות המלכותיים של בית סבויהסו נוראז'י די ברומיניהנקרופוליס בצ'רווטרי והנקרופוליס בטרקוויניההפארק הלאומי צ'ילנטו וואלו די דיאנו (כולל פאסטום, וליה וצ'רטוזה די פאדולה) • ואל ד'אורצ'העיירות שלהי הבארוק של הוואל די נוטו (דרום-מזרח סיציליה)ציורי הסלע בוואל קמוניקהוילה אדריאנהוילה ד'אסטהויצ'נצה והווילות הפלדיאניות בוונטוונציהורונהכנסיית סנטה מריה דלה גרציה והסעודה האחרונה מאת לאונרדו דה וינצ'ימודנהקסטל דל מונטההסאסי במטרההמרכז ההיסטורי של נאפוליהמרכז ההיסטורי של סיינהסירקוזה והנקרופוליס בפנטליקההמרכז ההיסטורי של סן ג'ימיניאנופורטוונרה וצ'ינקואה טרהפיאצה דיי מיראקוליהמרכז ההיסטורי של פיינצההמרכז ההיסטורי של פירנצההמרכז ההיסטורי בפרארהקרספי ד'אדההחוף האמאלפיטאניהמונומנטים הנוצריים המוקדמים ברוונההמרכז ההיסטורי של רומא ורכוש הכס הקדוש הנהנה ממעמד אקסטרה טריטוריאלי ובזיליקת פאולוס הקדוש מחוץ לחומותמנטובה וסביונטהנופי הרכבת הרטית באלבולה ובברנינה (בשיתוף עם שווייץ) • הרי הדולומיטיםמוקדי הכח של הלומברדים באיטליהבתי הכלונסאות הפרהיסטוריים בהרי האלפים (עם חמש מדינות אחרות) • הר אטנההווילות והגנים של משפחת מדיצ'י בטוסקנה

סלע מספר אחד בפארק הסלעים המגולפים של נקוואנה. ניתן לראות עד כמה חלקים פני הסלע כתוצאה מפעולת הקרחונים.
ערך מומלץ
Article MediumPurple.svg