ציור איטלקי ברנסאנס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הציור האיטלקי ברנסאנס הוא הציור בתקופה שמתחילת המאה ה-15 ועד לאמצע המאה ה-16 באזור איטליה של היום, שהיה מחולק אז לחלקים עצמאיים רבים. הציירים של הרנסאנס האיטלקי, למרות שהיו קשורים בדרך כלל לחצרות אצולה מסוימות ולערים מסוימות, נדדו לאורך ולרוחב המגף האיטלקי והפיצו את הרעיונות האמנותיים והפילוסופיים שלהם. העיר שנחשבת למקום הולדת הרנסאנס ובמיוחד לציור הרנסאנס היא פירנצה.

ציו הרנסאנס יכול להיות מחולק לארבע תקופות:

הייצירה "אסכולת אתונה" של אומן הרנסאנס האיטלקי רפאל

תקופת הפרוטו-רנסאנס התחילה עם תחילת עבודתו של הצייר ג'וטו, וכוללת אמנים כמו אורקניה ואלטיקיירו. תקופת הרנסאנס המוקדם כוללת את עבודותיהם של פרה אנג'ליקו, ורוקיו ועוד. שיא הרנסאנס היה בתקופתם של לאונרדו דה וינצ'י, מיכלאנג'לו ורפאל. התקופה המנייריסטית כללה את טינטורטו ויאקופו דה פונטורמו.

השפעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – הרנסאנס, אדריכלות הרנסאנס

ההשפעות על התפתחות ציור הרנסאנס באיטליה היו אותן השפעות שהשפיעו על הפילוסופיה, הספרות, האדריכלות, התאולוגיה, המדע, הממשל ושאר ההיבטים של החברה באותה התקופה. ההשפעות החשובות ביותר בתקופת הרנסאנס כללו:

  • גילוי מחדש של טקסטים קלאסיים, שהיו אבודים לאירופה המערבית במשך מאות שנים. גילוי הטקסטים התאפשר כתוצאה מנפילת קונסטנטינופול בידי העות'מאנים בשנת 1453.
  • התעניינות מחודשת בעת העתיקה שהביאה למחקר הראשון של הריסות רומאיות על ידי האדריכל ברונלסקי והפסל דונטלו. האדריכלות החדשה שלקחה השראה מהאדריכלות העתיקה נתנה השראה להתפתחות דומה גם בתחום הציור.
  • המצאת הדפוס במאה ה-15, שאפשרה הפצה מהירה ונרחבת יותר של רעיונות חדשים.
  • ייסוד הבנק של משפחת מדיצ'י, שהביא ממון רב לפירנצה ומימן יצירות אמנות רבות. הפטרונות של משפחת מדיצ'י הייתה חדשנית, משום שלא הייתה קשורה לכנסייה.
  • התפתחות הפילוסופיה ההומניסטית, שטענה כי יחסיו של האדם עם היקום ועם האל אינם שייכים לכנסייה.
  • התפתחות טכניקת השימוש בצבעי שמן.

מוטיבים מרכזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב יצירות האמנות בתקופת הרנסאנס הוזמן על ידי הכנסייה. יצירות אלו היו בדרך כלל בקנה מידה גדול וכללו סצנות מחיי הקדושים הנוצריים. היו גם ציורים אלגוריים רבים שהתייחסו לנושא הגאולה ולתפקיד הכנסייה בהשגתה. חוץ מיצירות גדולות עבור כנסיות נוצרו גם תמונות דתיות קטנות, לכנסיות וכן לאנשים פרטיים, שהשכיחות מביניהן תיארו את המדונה עם הילד. באותה התקופה גם הזמנות פרטיות היו חשובות. בנייני ממשלה מקומיים עוטרו בציורי קיר דתיים וכן חילוניים.

באמצע המאה ה-15 ציור הפורטרטים החל להיות פופולרי משהיה לפני. בתחילה היו מציירים בעיקר פרופילים רשמיים, אך במהרה הציורים גדלו וכללו גם את חצי הגוף העליון. פטרוני האמנות שהזמינו ציורי קיר גדולים תוארו לעתים קרובות כאחת הדמויות בציור. ציור הפורטרטים הפך לנושא חשוב לציירי תקופת שיא הרנסאנס, כמו טיציאן ורפאל.

עם העלייה בפופולריות של פילוסופיית ההומניזם החדשה, האמנים השתמשו יותר ויותר בנושאים קלאסים, בעיקר ביצירות שהוזמנו במטרה לקשט את בתי האצולה. דוגמה טובה לכך היא היצירה הולדת ונוס, של סנדרו בוטיצ'לי, שהוזמנה על ידי משפחת מדיצ'י. ההומניזם השפיע גם על יצירות בעלות נושאים דתיים, כמו תקרת הקפלה הסיסטינית שצוירה על ידי מיכלאנג'לו. מוטיבים אחרים נלקחו מחיי היום יום, לעתים עם משמעות אלגורית, ובהדרגה החלו לצייר גם טבע דומם וסצנות דקורטיביות גרידא. לעתים צוירו אירועים היסטוריים חשובים ופסטיבלים דתיים מקומיים. דמויות ואירועים היסטוריים תוארו בדרך כלל בדרך ששיקפה את אירועי התקופה. לעתים הדמויות ההיסטוריות היו בעצם דיוקנאות של אנשים מאותה התקופה.

בכל המוטיבים הללו, וביצירותיהם של כמעט כל ציירי הרנסאנס, ניתן לראות התפתחות של טכניקות חדשות: ההתבוננות בטבע, לימוד אנטומיה, לימוד טבעו של האור, וכן לימוד הפרספקטיבה.