צילום דיגיטלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מראה אחורי של מצלמה דיגיטלית מדגם קנון EOS 5D
חתך של מצלמת DSLR מסוג אולימפוס E-30. סרט הצילום הוחלף בחיישן רגיש לאור וכרטיס זיכרון

צילום דיגיטלי הוא צורת צילום המשתמשת בטכנולוגיה דיגיטלית כדי ליצור תמונות של עצמים. בטכנולוגיה זו נעשה שימוש באמצעות חיישן אלקטרוני כדי לעבד ולהקליט את התמונה כמידע דיגיטלי (קובץ תמונה), ולא כשינויים כימיים בסרט צילום כבמצלמת פילם אנלוגית. מעבד אינטגרלי DSP, ממיר את התמונה הנקלטת בחיישן המצלמה לקובץ מחשב באחד הפורמטים המקובלים, ושומר אותה בזיכרון פנימי או על כרטיס זיכרון מוליך למחצה, המשמש לאחסון התמונות. באמצעות טכנולוגיה זו תמונות ניתנות להצגה, הדפסה, אחסון, העברה ושידור, עיבוד ועשיית מניפולציות, ואירכוב מבלי לעשות שימוש בתהליכים כימיים.

הרכב המצלמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החלקים המכניים במצלמה (עדשה, צמצם וכדומה) זהים לאלו אשר קיימים במצלמה רגילה (ראו מצלמה למידע נוסף). ההבדל בין מצלמה רגילה למצלמה דיגיטלית מופיע, כאמור, בדרך בה התמונה הנקלטת "נרשמת" במצלמה ונשמרת. במצלמה דיגיטלית הדבר נעשה בחיישן מיוחד הקולט את התמונה, שבבי עיבוד שהופך את האותות החשמליים לקובץ דיגיטלי, ורכיבי זיכרון דיגיטליים השומרים אותה.

חיישן האור[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיישן CCD
סכימה המדגימה גדלים של חיישנים

ההבדל העיקרי בין מצלמה דיגיטלית למצלמה מבוססת סרט הוא שלמצלמה דיגיטלית אין סרט צילום. כתחליף, יש לה חיישן שממיר אור למסרים חשמליים. חיישן התמונה הנפוץ ביותר במצלמות דיגיטליות הוא מסוג Charge Coupled Device) CCD), במקביל לו קיים חיישן נפוץ נוסף מסוג CMOS. ה-CCD הוא אוסף של תאים רגישים לאור, הממירים פוטונים (חלקיקי אור) לאלקטרונים (חלקיקי מטען חשמלי). תאים אלו נקראים תאים פוטואלקטריים. בחיישן, כל תא פוטואלקטרי הנו רגיש לאור – ככל שיותר אור פוגע בתא, כך המטען החשמלי שייוצר בו יהיה גדול יותר. ישנם סוגים רבים של חיישנים הנבדלים בתצורה הפנימית ובגודל הפיסי שלהם. במצלמות רגילות החיישן הוא בגודל רבע פילם, במצלמות רפלקס דיגיטליות החיישן הוא בגודל חצי פילם ואף פילם שלם. ככל שהחיישן גדול יותר הוא רגיש פחות לרעשי רקע (בגלל שהמרחק בין תאי האור גדול יותר), ויכול לקלוט רזולוציות גבוהות יותר, אך גם יקר יותר.

טבלה של גודל חיישן
סוג רוחב (מילימטר) גובה (מ"מ) גודל (מילימטר מרובע)
1/3.6" 4.00 3.00 12.0
1/3.2" 4.54 3.42 15.5
1/3" 4.80 3.60 17.3
1/2.7" 5.37 4.04 21.7
1/2.5" 5.76 4.29 24.7
1/2" 6.40 4.80 30.7
1/1.8" 7.18 5.32 38.2
1/1.7" 7.60 5.70 43.3
2/3" 8.80 6.60 58.1
1" 12.8 9.6 123
4/3" 18.0 13.5 243
APS-C 25.1 16.7 419
פילם 36 24 864
Back 48 36 1728

צבעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סכימה של מצלמה דיגיטלית

כל אחד מהתאים הפוטואלקטריים הוא "עיוור צבעים": הוא יכול לעקוב רק אחר עוצמת האור הכוללת הפוגעת בפני השטח שלו אך לא אחרי הצבע שלה. על-מנת לקבל תמונת צבע מכילים רוב החיישנים מסננים אופטיים בשלושה צבעי יסוד. מרגע שנדגמו שלושת הצבעים, ניתן לצרפם וליצור את מגוון הצבעים המקובל בצגי המחשב ובמדפסות הצבע. ישנן מספר דרכים לקליטת שלושת צבעי היסוד במצלמה דיגיטלית:

  • מפצל אלומה
במצלמות בעלות האיכות הגבוהה ביותר נמצאים שלושה חיישנים נפרדים, כל אחד מכוסה במסנן אחר. האור מכוון לחיישנים השונים על ידי הצבת מפצל אלומה במצלמה. ניתן לחשוב על האור הנכנס למצלמה כמים הזורמים בצינור. שימוש במפצל אלומה כמוהו כחלוקת מים באופן שווה לשלושה צינורות שונים. כל חיישן מקבל מבט זהה בתמונה; אך בגלל המסננים, כל חיישן מגיב רק לאחד משלושת צבעי היסוד.
  • רוטציה
דרך אחרת לקלוט את כל שלושת צבעי היסוד מתמונה אחת היא להציב באופן זמני מסנן שונה מעל כל תא פוטואלקטרי. על ידי פיצול החיישן למגוון של פיקסלים אדומים, כחולים וירוקים, ניתן לקבל מספיק מידע בסביבה הכללית של כל תא פוטואלקטרי כדי לקבל ניחוש טוב לגבי הצבע האמיתי של אותו מיקום.
  • תבנית באייר
סכימה המדגימה מטריצת באייר
התבנית הנפוצה ביותר במסננים היא תבנית באייר (Bayer). תבנית זו משלבת שורה של מסננים אדומים וירוקים עם שורה של מסננים כחולים וירוקים. הפיקסלים אינם מחולקים במידה שווה – מספר הירוקים הוא כמספר הכחולים והאדומים יחדיו. הסיבה לכך היא שהעין האנושית אינה רגישה במידה שווה לכל שלושת הצבעים. יש לכלול יותר מידע מהפיקסלים הירוקים על-מנת ליצור תמונה שהעין תקלוט כתמונה בעלת "צבעים אמיתיים".
היתרונות של שיטה זו הם שנדרש רק חיישן אחד, וכל המידע על הצבעים (אדום, ירוק וכחול) נקלט באותו רגע. במילים אחרות, המצלמה יכולה להיות קטנה יותר, זולה יותר ושימושית יותר במגוון רחב יותר של מצבים.

מיקוד אוטומטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מיקוד אוטומטי

אוטופוקוס (נקרא גם מיקוד אוטומטי) הוא המנגנון המאפשר למצלמה לבצע מיקוד על אובייקט מסוים באופן אוטומטי, ללא עזרת הצלם.

במצלמת רפלקס עם מיקוד אוטומטי נעשה בדרך כלל שימוש במנגנון זיהוי פאזות (Phase Detection AF). במצלמה דיגיטלית שאינה רפלקס, מנגנון המיקוד האוטומטי פועל בשיטת זיהוי קונטרסט (Contrast Detection AF).

דגשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנו קושי להשוות איכות תמונה בין סרט צילום למגה פיקסל. סרט צילום 35 מ"מ ISO 100 יכול להגיע לכדי 10-25 מגה פיקסל, אך נתון זה משתנה בהתאם למצלמה, העדשה, סרט הצילום, תוכן התמונה, וצורת עיבוד התמונה הנקלטת בחיישן לקובץ דיגיטלי. כדי לקבל איכות שקרובה למצלמת סרט (הדפסה בגודל של 10x13) אפשר להשתמש במצלמה של 3-4 מגה פיקסל, וככול שרוצים להגדיל את התמונה יש להשתמש במצלמה בעלת יותר מגה פיקסלים.

באופן כללי ניתן לומר כי המצלמות הדיגיטליות קומפטיות יותר ממצלמות סרט, וזאת עקב החיסכון במקום שהתפנה בהוצאת סרט הצילום והמנגנון המכני הנילווה, (ישנן כאלו בגודל של כרטיס אשראי), והגודל שלהן אפשר לשלב אותם בטלפונים סלולריים כמו במחשבי כף יד. למצלמות הדיגיטליות אפשרויות מגוונות וגמישות גדולה בצילום.

יתרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצלמה דיגיטלית מפרקית של ניקון
במצלמות דיגיטליות מה שאתה רואה - אתה מקבל. בניגוד למצלמות אנלוגיות שם הצילום היה "על עיוור" והיה קשה לצפות את תוצאותיו. (בתמונה הדגמה של צילום במצלמת DSLR ניקון D90)
כרטיס זיכרון סטנדרטי שמחירו קרוב למחיר פילם בעבר (8 ג'יגהבייט ב-2012), עשוי להכיל יותר מפי 50 תמונות, ממה שמכיל הפילם.
  • צפיה מיידית בתוצאת הצילום - ניתן לראות על המסך את הצילום כפי שהוא, לפני ואחר הצילום, מבלי לחכות עד לשלב הפיתוח. במידה והתמונה אינה מספקת את רצון הצלם, יש באפשרותו לצלם תמונה חדשה, ולמחוק את הקודמת באופן מיידי.
  • נוחות - בניגוד למצלמות אנלוגיות שהיה צריך להביט בעינית כדי לצלם במצלמות דיגיטליות ניתן הן להביט בעינית והן לצפות במסך LCD, כך שניתן למשל לצלם תמונות מעל הראש, כאשר מביטים במסך. במצלמות שיש בהן מסכים מפרקיים ניתן לעשות מניפולציות שונות בצילום.
  • אוטומציה בצילום - אלגוריתמים שונים לשיפור איכות הצילום מוכנסות בזמן הצילום. בחלק ניכר מהמצלמות ישנה תוכנית שמצלמת חמש תמונות בלחיצה אחת ובוחרת את התמונה החדה ביותר. ברוב המצלמות קיים מייצב תמונה שמבטל רעידות של הצלם וגורם לתמונה להיות חדה. במצלמות אחרות קיים מנגנון לזיהוי פנים שגורם למצלמה להתפקס על הפנים של המצולמים. ככל שהטכנולוגיה מתפתחת צפויים להיכנס חידושים נוספים שישפרו את תהליך הצילום, ויהפכוהו לאמין יותר, כך שיהיה ניתן להפיק צילומים איכותיים בקלות יחסית.
  • חיסכון בעלות השוטפת - בניגוד למצלמות אנלוגיות אין צורך לקנות סרט צילום, לפתח אותו ולהדפיס ממנו תמונות ואפשר להדפיס תמונות באופן סלקטיבי, או פשוט לצפות בהן במחשב או בטלוויזיה. עלות שוטפת שבמשך הזמן מגיעה לרוב למחירה המקורי של המצלמה ואף יותר. למעשה בעלות של סרט צילום בודד, ניתן למחזר כרטיס זיכרון שוב ושוב ולצלם עליו בסופו של דבר בין עשרות למאות אלפי תמונות.
  • גמישות בצילום רגיש לאור - בעוד שבצילום אנלוגי היו סרטים שונים לרגישות שונה לאור (בין ISO של 100 ל-1600), והיה צריך לגמור סרט שלם בשביל לעבור לסרט בעל רגישות שונה, ובתנאי שהוכן מראש, בצילום דיגיטלי אפשר לעבור מרגישות של צילום הגבוה ביותר לנמוך ביותר, תוך כל הדרגות שבאמצע, כל זאת אף בין כל צילום בודד.
  • רגישות לאור גבוהה יותר - בעוד שבצילום אנלוגי הרגישות הגבוהה ביותר לאור הייתה 1,600 ISO, בצילום דיגיטלי ניתן להגיע לרגישות גבוהה יותר לאור של יותר מפי עשר. בין 1,600-6,400 ISO במצלמות קומפקטיות, ועד ערכי 12,800 ISO במצלמות סופר זום, וכלה בעד ערכי 25,600 ISO במצלמות DSLR (ב-2012).
  • זמינות - ניתן לשלוח את התמונה בדואר אלקטרוני במהירות לכל מקום, או להעלות לכל אתר אינטרנט זמין, ולשתף ברשת את מי שרוצים, כיוון שאין צורך לסרוק אותה כפי שצריך לעשות בצילום סרט. בניגוד לצילום הכימי, שחייב העברה פיזית של סרט ממקום הצילום, יכולת השידור המהירה של התצלום הדיגיטלי משחררת אותו ממגבלות טריטוריאליות ומגבולות פוליטיים.
  • איכות - התחרות הרבה בשוק ופתיחתו לחברות רבות, מביאה איכות גבוהה במחירים נמוכים יחסית. בשנת 2012 הגיעו מרבית המצלמות הבינוניות (העולות 2,000 שקלים לערך) עם תכונות של מצלמות חצי מקצועיות. כלומר, מצלמות אלו מגיעות עם זום של בין פי 10 עד פי 50, רזולוציה באיכות של פוסטר, רגישות גבוהה לאור (ISO), מנגנוני ייצוב וביטול רעידות ועוד.
  • גמישות - מרבית המצלמות כוללות אופציות רבות ומגוונות, שמגדילות את אפשרויות הצילום. למשל ריבוי תוכניות צילום קבועות המתאימות למצבים רבים ומגוונים. למשל ניתן בקלות גבוהה ליצור צילום פנורמי, דבר שהיה כרוך בטרחה רבה ובמיומנות גבוהה של הצלם בצילום האנלוגי.
  • אמינות בתהליך הצילום - בניגוד לצילום האנלוגי שם הייתה תלות גדולה בסוג הפילם ובתהליך הפיתוח שלו, דבר שהיה עלול ליצור תמונות באיכות גרועה, וכן תופעה של חשיפת יתר, שהביאה ל"שריפת" הפילם, הצילום הדיגיטלי הרבה יותר אמין, ותופעות של שריפת תמונה ואיבוד כל הפרטים אינן מתרחשות.
  • נפח - אם בצילום האנלוגי כל פילם היה מוגבל ל-36 תמונות, וצילום מאות תמונות היה כרוך בסרבול, כיום ניתן בכרטיס זיכרון ממוצע לשמור אלפי תמונות (למשל בכרטיס בנפח של 16 ג'יגבייט ניתן לשמור כ-3,200 תמונות ברזולוציה של 5 מגהבייט). וגם נפח זה ילך ויגדל במרוצת הזמן, כיוון שהנפחים של כרטיסי הזיכרון גדלים משנה לשנה.
  • תיקוני צילום - שלא כבצילום אנלוגי שבו התמונה המצולמת מודפסת כפי שהיא, בצילום הדיגיטלי ניתן לעבד את התמונה כבר במצלמה, או להעביר את התמונה למחשב ולעבד אותה באמצעות מגוון התוכנות הקיימות: לגזור שוליים וחלקים מיותרים, להבהיר או להחשיך את התמונה, לתקן עיניים אדומות וצבעים, לעשות מניפולציה על הצבעים, ולאחר מכן להדפיסה.
  • קומפקטיות - טכנולוגית המיזעור מאפשרת להקטין את כל המצלמות. מכיוון שאין צורך במנגנון שיטפל בסרט הצילום ויגלגל אותו מצד אל צד, ישנה אפשרות למזער את המצלמות עד לגודל של כרטיס אשראי או להכניסה בעט. עדשות הזום של המצלמות הדיגיטליות קטנות וקלות ממקבילותיהן. אף מצלמות החובבים החצי מקצועיות קלות וקטנות ממקבילותיהן האנלוגיות.
  • צילום וידאו - רוב המצלמות הדיגיטליות תומכות בצילום וידאו, יכולת שנעדרה לגמרי ממצלמות אנלוגיות. אף שישנה הגבלה של 29 דקות על אורך צחלום רציף, צילום הווידאו באיכות FHD, נותן תוצאות טובות של צילום, ואף ניתן ברבות מהמצלמות לשמור תמונות בקצב גבוה של עד 120 פריימים בשנייה.
  • מידע אודות הצילום נשמר בקובץ - בכל קובץ תמונה קיים תוכן אודות התמונה, המכיל נתונים רבים חלקם טכניים וחלקם פרקטיים. הנתונים לדוגמה הם החל משם היצרן והמצלמה, מהירות החשיפה, ערך ISO ורזולוציה צילום מקורית, ועד אורך מוקדי העדשות, תאריך הצילום, והאם הופעל מבזק. ובמצלמות בעלות מקלט GPS אף מיקום הצילום (לפי קווי אורך ורוחב), ואף הגובה. נתונים אלו יכולים לתת אינדיקציות שונות אודות התמונה, ולאפשר עיבודים שונים על התמונה. למשל לנתח את איכות הצילום ולהציע שיפורים, או לקבץ באוטומציה תמונות לפי אזורים.
  • קישוריות WIFI - בחלק מהמצלמות החל מסוף העשור הראשון של המאה ה-21 ישנה קישוריות אלחוטית שמאפשר להעביר תמונות לאינטרנט, ולעתים אף להזרים אותו ישירות להתקנים אחרים כמו סמרטפונים וטאבלטים.
  • GPS - בחלק מהמצלמות (וברובן של מצלמות סמרטפונים) ישנו תיוג של מיקום גאוגרפי שנכתב לקובץ התמונה.
  • עדכון תכנת המצלמה - בחלק מהמצלמות ניתן לעדכן את מערכת ההפעלה (קושחה) בגרסאות חדשות, שיש בהן תכונות נוספות על אלה שהיו בעת ייצור המצלמה. אבל בשל שיקולים כלכליים נדיר שיוצאות גרסאות קושחה, שיש בהן תכנות חדשות, מעבר לתיקוני באגים.

חסרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצלמה דמויות SLR של פוג'י
  • משרעת הצבעים - משרעת הצבעים במצלמות דיגיטליות איננה באותה איכות של מצלמות פילם.
  • זמן מחזור איטי - במצלמות החובבים קיימת השהיה של כשנייה מלחיצת הצילום ועד דגימתה והעברתה לזיכרון. דבר הגורם לכך שהמצלמה לוכדת תמונה מאוחרת מהתמונה שהתבקשה לצילום בשל ההשהיה. כאשר מדובר באובייקט סטטי הבעיה איננה ניכרת, אך באובייקטים דינמיים כמו ילדים וכדומה הבעיה ניכרת (ראו גם Rolling shutter). במצלמות DSLR זמן המחזור מהיר בדרך כלל.
  • רוחב שדה מוגבל - רוחב השדה מוגבל בשל גודל החיישן. רק במצלמות רפלקס יקרות שבהן גודל חיישן בגודל פילם, אפשר להגיע לרוחב שדה כמו במצלמת סרט, ואו בשימוש בעדשות רחבות (לרוב יקרות) במצלמות מצלמת רפלקס דיגיטאלית.
  • עומק שדה רדוד - אין אפשרות להגיע לעומק שדה רדוד מאוד במצלמות בעלות חיישן קטן, שבו אובייקטים בקדמת הצילום יהיו בפוקוס, בעוד שאובייקטים שקרובים אליהם מאחריהם יטושטשו.
  • אמינות - החיישן בחלק מהמצלמות הדיגיטליות רגיש ומועד לקלקולים, בעוד שבמצלמות רגילות ורפלקס, המצלמה יכלה להחזיק מעמד שנים רבות מאוד. כדי להתגבר על מחסום זה, חברת ניקון למשל נוקטת במדיניות של החלפת חיישן ללא כל תשלום, אף שלא בתקופת האחריות על המוצר. בעיות עלולות להיווצר בשמירת הקובץ על גבי כרטיס הזיכרון.

שינויים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הטכנולוגיה הדיגיטלית אפשרה להכניס מטריצה (matrix) של אלמנטים זעירים, המאפשרת מניפולציה של הבסיס החומרי של הדמות המתקבלת. בעוד שבצילום האנלוגי-כימי, אין לצלם גישה לבסיס החומרי של הדמות, הנמצא ברמת גרעיני הכסף הזעירים המרכיבים את התחליב (אמולסיה) המשוקעת על סרט הצילום הגולמי), הרי שדיגיטצית הצילום מאפשרת לחדור לרמה הבסיסית של הדמות המתקבלת ולשנות אותה בצורה מדויקת ועדינה, מבלי שניתן יהיה להבחין במניפולציה‏[1].
  • הטכנולוגיות הדיגיטליות טשטשו את הגבולות בין תחומי מומחיות ותיקים, בעיקר בין צילום, טיפוגרפיה ועיצוב גראפי, עבודת עריכה, ויצירת דימויים נעים ומוקפאים. הן מאפשרת לשלב ולאחד באופנים חדשים, ואף חסרי תקדים, את הדימוי המצולם עם צורות מדיה שבעבר היו נפרדות ממנו (למשל, אודיו, וידאו, אנימציה, גרפיקה ואנימציה, צורות של מולטימדיה אינטראקטיבית וכדומה).
  • עמידות גבוהה של התמונה באמצעות גיבוי. אם בעבר עותק יחיד של מקור הצילום היה קיים בפילם המקורי. כיום ניתן לגבות את התמונה המקורית אינספור פעמים במדיות שונות, ואף באתרי אינטרנט ייעודיים, ובכך להציל אותה מפגעים שונים שעלולים להתרגש על התמונה הזו.
  • טכנולוגיות הצילום הדיגיטלי פתחו את העולם לתפוצה נרחבת של התמונות ואף לשיתופיות שלהם ברשת. בניגוד לתמונה אנלוגית שפותחה על נייר צילום והייתה נגישה לחבריו של הצלם, או לקוראי המגזין שבו פרסם הצלם את תמונותיו. כיום ניתן לצלם ולהעלות תמונות באופן קל לאחד מהאתרים הרבים שיועדו לצורך זה, ולחשוף אותן לכל דכפין. חלק ניכר מהחברות מציעות נפח אכסון שנועד לתמונות של משתמשים.
  • טכנולוגיות הצילום החדשות, יחד עם מזעורן, תפוצתן הגדולה, ושילובן ברשתות מידע גלובליות, מהוות פוטנציאל להרחבה משמעותית של שיטות מעקב צבאיות ואזרחיות‏[2].

התפתחות המצלמות הדיגיטליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת התמונות הדיגיטליות הראשונות בהיסטוריה משנת 1957, בה נראה וולדן קירש, בנו של רסל א. קירש, ראש הצוות שפיתח סורק תוף מכני במשרד הסטנדרטים הלאומי בארצות הברית (NIST) בשנות החמישים של המאה ה-20
מצלמה דיגיטלית קודאק DCS 420. המצלמה הורכבה מגב דיגיטלי של קודאק, שהורכב על מצלמת ניקון F90 (בתמונה החלקים נראים בנפרד)
דגם DP-GPS N2 של חברת ניקון היא מצלמת DSLR שמשלבת בקובץ התמונה גם נתוני מיקום גלובלי בכדור הארץ עם זמן UTM של מקום הצילום.
מצלמת פורמט בינוני של חברת פנטקס בעלת רזולוציה של 40 מגהפיקסל וגודל חיישן של 44×33 מ"מ
מצלמת השגחה לבישה
מערכת מצלמות שמצלמת ב-360 מעלות, לצורך מיפוי רחובות של גוגל סטריט

ויליאם מיטשל, בספרו (1992)The Reconfigured Eye: Visual Truth in the Post-Photographic Era, טוען כי טכניקות הדמיה דיגיטאליות החלו להופיע עם בנייתו סורק תוף מכני במשרד הסטנדרטים הלאומי בארצות הברית (NIST) בשנות החמישים של המאה ה-20, תחת ניהולו של ראסל א. קירש (Kirsch). הסורק איתר שינויים בדחיסות הגוונים על פני תצלומים, והמיר את אותות האור שהתקבלו למערך של 176X176 ספרות בינאריות אותן ניתן היה לאחסן בזיכרון של צורה קדומה של מחשב (מחשב SEAC)‏[3]. במשך העשורים הבאים ההדמיה הדיגיטלית הפכה לשדה מדעי מרכזי וחשוב. תאוריה מתמטית מתוכחמת להמרת והרכבת דימויים דיגיטליים פותחה והפכה לבסיסן של מערכות עיבוד תמונה ממוחשבות. הומצאו עזרים חדשים ללכידת, אחסון, שידור והצגת תמונות דיגיטליות.

הפיתוחים הראשונים של הצילום הדיגיטלי התחוללו במקביל, ובמידה רבה בעקבות, תוכניות חקר החלל. הצורך לשדר מידע ממרחקים גדולים ולעבדו לצורה תמונתית, הובילה לשיטות עיבוד דימויים מתוחכמות. בשנת 1964 מדעני נאס"א השתמשו בטכניקות עיבוד תמונה דיגיטליות כדי להסיר הפרעות מתמונות של פני הירח, שנשלחו מהגשושית ריינג'ר 7. טכניקות להעצמה דיגיטלית של תמונות שיפרו באופן דרמטי את תצלומי התקריב של החללית Surveyor 7 מהירח, בשנת 1968. מערכות הדמיה דיגיטלית מלאו תפקיד חשוב גם במסעות של הגשושיות של תוכנית וויאג'ר ומגלן. מידע ששוגר מוויאג'ר 1 ב-1979 עובד והפיק תמונות צבע מרהיבות של צדק וירחיו. ב-1989 שדרה וויאג'ר 2 תמונות דיגיטליות של נפטון[4].

מערכת ההדמיה הדיגיטלית הראשונה בעולם ליישומים רפואיים פותחה בישראל בחברת אלסינט בע"מ בחיפה בשנת 1971 על ידי צוות המהנדסים יורם צוקרמן, בצלאל הלוי, ויוסי הוכמן. צוות המהנדסים פיתח מערכת חדשנית לרכישה, תצוגה, ואנליזה של נתונים שהתקבלו מסורק-גרעיני במחלקה לרפואה-גרעינית של בית החולים רמב"ם בחיפה. הנתונים שהתקבלו מהסורק הומרו לתמונות דיגיטליות צבעוניות והוצגו לרופא בזמן אמת, ללא המתנה לפיתוח של פילמים. התמונות הדיגיטליות הראשונות אוכסנו בזיכרון מבוסס מוליך למחצה (שהחליף את זיכרון "טבעות מגנטיות" שהיה נפוץ במחשבים של אז) והוצגו על גבי צג טלוויזיוני צבעוני (שהחליף את הפילמים). במערכת הצילום הדיגיטלי הראשונית פותחה גם יכולת עיבוד וניתוח של התמונות לשם עזרה לרופאים באבחון כמותי של גידולים סרטניים באיברים פנימיים בגוף האדם. פיתוח המערכת הדיגיטלית הזו היה פריצת דרך עולמית, ולראשונה בוטל השימוש בפילמים בצילומים רפואיים והתרחש מעבר לטכנולוגיה חדשה: צילום דיגטלי ועיבוד תמונות ממוחשב. על פיתוח ראשוני וחדשני זה בקנה מידה עולמי, הוענק לקבוצת המהנדסים של יורם צוקרמן בשנת 1974 "פרס קפלן" היוקרתי לחדשנות טכנולוגית מאת נשיא מדינת ישראל דאז מר אפרים קציר.

חיישן ה-CCD הראשון פותח במעבדות חברת Bell באמצע שנות השבעים. פיתוח המצלמה הדיגיטלית הראשונה נעשה בשנת 1975 על ידי סטיבן ששון, מהנדס אלקטרוניקה בחברת קודאק. המצלמה פותחה על בסיס חיישן ה-CCD שפותח על ידי חברת Fairchild. המצלמה שקלה 3.6 ק"ג וצילמה בשחור לבן ברזולוציה של 0.01 מגה פיקסל, בעומק צבע של 4 ביט לפיקסל, בזמן של 23 שניות לפריים בודד‏[5]. הצגת מצלמה דיגיטלית ראשונה נעשה על ידי חברת קנון היפנית בשנת 1984. בשנים 1987-1988 פיתחה חברת קודאק חיישני ה-CCD, ברזולוציות של 1.4 מגהפיקסל ו-4 מגהפיקסל.

מערכות הדמיה דיגיטליות שימשו מדענים בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20 בהמרת מידע שהתקבל ממדידות של שינויים זעירים בפני שטח של חומרים שונים למראות פרספקטיביים מרהיבים, כגון במיקרוסקופים אלקטרוניים סורקים ומיקרוסקופים אטומיים. גם ברפואה, מכשירי שיקוף והדמיה כגון טומוגרפיה ממוחשבת (CAT) הדמיות PET ודימות תהודה מגנטית (MRI) ייצרו מודלים דיגיטליים מפורטים של האנטומיה האנושית‏[6]. בנוסף, טכנולוגיות הדמיה דיגיטליות שפרו והגדירו מחדש את השימושים הצבאיים במידע ויזואלי, עם שילובן של טכנולוגיות אלו בפרקטיקה הצבאית. בעת מלחמת המפרץ הראשונה ב-1990, נשענו הכוחות האמריקאים על טכנולוגיות הדמיה דיגיטלית כדי להשיג מידע טקטי; כמו כן, הן שולבו במערכות נשק, כגון בחרטומן של פצצות מונחות לייזר, ובאמצעי ראיית לילה שהפיקו תמונות משופרות דיגיטלית משדה הקרב החשוך.

סוף שנות ה-80 וראשית שנות התשעים היו רגע של מפנה דרמטי, בו החלו טכנולוגיות דיגיטליות להיטמע בתחום התקשורת ובצילום הפופולרי והביתי, ולהפוך למדיום המונים. יכולות שהיו נגישות רק לקומץ מדענים ומומחים נפתח בפני הקהל הרחב. באותן שנים פותחו ושווקו מצלמות דיגיטליות לא יקרות מסוג "point and shoot"; הופיע דור חדש של מחשבים אישיים שהיו בעלי יכולות עיבוד, הצגה ואחסון של תצלומים; תוכנות מתוחכמות לעיבוד תמונות הונגשו לקהל הרחב; אל סביבת העבודה של המחשב הביתי חוברו סורקים שיכלו להמיר תצלומים, שקופיות ונגטיבים אנלוגיים למידע דיגיטלי (ה-Canon Pixel Epo digital color copier היה מהראשונים ששווקו לשימוש ביתי ב-1991); החל משנת 1990 הותאם התקליטור, ששימש עד אז לקובצי מוזיקה, לאחסון תמונות, והביא לצמצום נוסף בין מדיומים כגון צילום סטילס, וידאו, משחקי מחשב ומוזיקה, שנתפסו עד כה כתחומים נפרדים. עזרים אלו אפשרו לרטש, לתקן צבעים ולבצע הפרדת צבעים בתהליכי ההכנה לדפוס של תמונות בתחומי הפרסום וההוצאה לאור. ב-1989 הערך הוול סטריט ג'ורנל שכעשרה אחוזים מכלל תצלומי הצבע שפורסמו באותה שנה עברו ריטוש דיגיטלי‏[7].

בסוף שנות ה-80 שווקו מצלמות וידאו-סטילס מתוצרת קנון, ניקון וסוני, שאפשרו לרשום תצלומים על גבי תקליטון, במקום על גבי אמולסיה. מצלמות אלו היו עדיין יקרות מאוד ויועדו לשימוש מסחרי. בראשית שנות התשעים הופיעו מצלמות זולות יותר, שרשמו את המידע ישירות על גבי כרטיס זיכרון, דוגמת ה-Fujix Digital Still Camera, או ה-Kodak Professional DCS, שהורכבה מגוף של מצלמת ניקון F3 עם גב דיגיטלי מסוג CCD בעל מערך של 1280X1024 פיקסלים, ושווקה במחיר של 20,000 דולר.

בסוף שנת 2002, ניתן היה לרכוש מצלמות ברזולוציה של 2 מגה פיקסל עבור פחות מ-100 דולר. בתחילת שנת 2005 רוב המצלמות כבר תמכו ברזולוציה של 4 מגה פיסקל ויותר, ונוספו ליוקרתיות שבהן חידושים רבים כמו מייצבי תנועה, מסכי LCD גדולים וחידושים נוספים. במקביל, מעבדות וחנויות צילום רבות הציעו הדפסות כימיות (בניגוד להדפסות באמצעות מדפסת דיו) של תמונות דיגיטליות, במחירים שמתחרים במחירי הדפסות מסרטי צילום.

ב-2009 רוב המצלמות הדיגיטליות של החברות הידועות הגיעו לאבחנה של 10-12 מגהפיקסל ונתנו תוצאות איכותיות. מצלמות ה"סופר זום" הגיעו כבר לזום כפול 18 ויותר (עד 26), וברובם ככולם צילום הווידאו עלה לאבחנה של HD. בחלק ניכר מהמצלמות משולבים אלגוריתמים שונים של עיבוד תמונה כמו ייצוב תמונה, זיהוי פנים וזיהוי חיוך. יכולות של רגישות לאור ISO הוגברו, וניתן לצלם ברוב המצלמות בתאורה ביתית ללא שימוש במבזק. בחלק קטן מהמצלמות נוספו תכונות ייחודיות כמו שבב GPS, שמאפשר לרשום בקובץ התמונה את המיקום הגלובלי (קוי אורך וקוי רוחב) שבו התבצע הצילום, חיבור אלחוטי WIFI שמאפשר להעביר תמונות היישר מההמצלמה למחשב או לאינטרנט, ויכולת עקיבה אחר מושא הצילום.

ב-2009 מספר מצלמות יוצאות דופן בלטו. בהן מצלמת FinePix READ 3D W1 של חברת פוג'י המאפשרת צילום תלת מימד, ומצלמת Coolpix S1000pj של חברת ניקון בעלת מקרן מובנה, המאפשר להקרין תמונות וסרטונים על גבי קיר או מסך. שברו את השיא מבחינת רזולוציה, מצלמות רפלקס "פול פריים", קנון EOS 5D Mark II בעלת רזולציה של 21 מגהפיקסל, ודגמי אלפא A850 ו-A900 של חברת סוני בעלות רזולוציה של 24.6 מגהפיקסל. באותה שנה הופיעה מצלמה ראשונה של סמסונג התומכת בדואל-ויו, הוספת מסך קדמי לצילום פורטרט עצמי.

ב-2010 מצלמות הסופר זום המשיכו להשתפר. במאי 2010 הופיעה לראשונה מצלמה דמוית רפלקס בעלת זום כפול 30 (אולימפוס SP-800UZ)‏[8]. כמו כן, זלגו מאפייני מצלמות הסופר זום למצלמות הקומפקטיות. לראשונה הופיעו מצלמות כיס עם זום גדול, כך שזום כפול 10 כבר אינו נדיר. (השיאנים היו דגמי לומיקס (DMC TZ7/DMC ZS3) של פנסוניק עם זום כפול 12, ופוג'י Finepix F300EXR, וקנון ממשפחת Powershot SX IS - שתיהן עם זום כפול 15), מספר מצלמות כיס שתמכו בוידאו ברזולציית HD הלך והתרבה. תהליך המזעור במצלמות הכיס המשיך הן מבחינת הגודל והמשקל (התבלטה מצלמת Nikon S220 במשקל 100 גרם). כן הופיעו מספר דגמים של חברות שונות ששולבו בהן מסך מגע, שאיפשר לייתר כפתורי הבקרה ולהגדיל את המסך כמעט לכל גודל גב המצלמה.

בתחילת 2011 הציגה סמסונג מצלמה נשלטת באמצעות טלפון נייד. בדגם SH100 של החברה המצלמה מתממשקת עם טלפון נייד המופעל על ידי מערכת ההפעלה אנדרואיד וניתן בין היתר לשלוט באמצעותו על נתוני הזום והפוקוס של המצלמה. חברת קסיו השיקה דגם (Exliim EX-H20G) הכולל GPS היברידי, הכולל בנוסף לGPS חיישן תנועה למקומות סגורים, וכן מפה עולמית ובסיס נתונים של אלפי אתרי תיירות, המוצגים אוטומטית לפי מיקום המצלמה. בשנה זו החל מעבר של צילום וידאו במצלמות סטילס ל-Full HD. בשנה זו גם הציגה חברת JVC את המצלמה ההיברידית הראשונה (דגמי GC-PX1 ו-GC-PX10), שמשלבת יכולות גבוהות, הן בצילום סטילס והן בצילום וידאו. בשנה זו נסקו מצלמות הסופר זום לעד זום כפול 36 (Nikon Coolpix P500‏) ששווה ערך לזום 800 מ"מ במצלמות פילם. באוקטובר 2011 הכריזה חברת לייטרו על מצלמת שדה אור (Light Field) הראשונה, המצלמת את התמונה במספר רב של ממדים‏[9].

בתחילת 2012 הציגה חברת נוקיה בתערוכת הסלולר בברצלונה סמארטפון PureView 808, הכולל מצלמה עם חיישן של 41 מגה פיקסל, כשהקונספט שלה לצלם ללא זום ולהתמקד במה שרצוי לאחר הצילום באמצעות זום דיגיטלי. בסוף ינואר 2012 הכריזה חברת ניקון על מצלמת סופר זום בעלת זום כפול 42 המקביל לאורך מוקד 1,000 מ"מ, עם אופציה לצילום תלת ממד (Nikon Coolpix P510). ברבעון השני של 2012 השיקה חברת סמסונג קו מצלמות (דגמי NX) עם חיבור WIFI מובנה, המאפשר העלאת תמונות לאינטרנט ותצוגת תמונות במסכים התומכים בתכונה זו‏[10]. במרץ 2012 הכריזה קנון על מצלמת רפלקס מקצועית Canon 5D Mark III, בעלת רגישות ISO שמגיעה עד 25,600 שמאפשרת צילום בתנאים חשוכים. שלה שני כרטיסי זיכרון:CF ו-SD, ובעלת פלס אלקטרוני‏[11]. בינואר 2012 הציגה חברת קודק את מצלמת האנדרואיד הראשונה (Polaroid's Android-powered). ולאחריה באוגוסט 2012 הציגה חברת ניקון אף היא מצלמת אנדרואיד ( Coolpix S800c). באוגוסט 2012 הציגה חברת קנון את מצלמת הסופר זום (PowerShot SX50 HS) עם זום מובנה של פי 50, המקביל לזום אנלוגי של 1,200 מ"מ‏[12].

בספטמבר 2013 הכריזה חברת סוני על עדשות QX10 וה-QX100 לסמארטפונים, המולבשות ומורכבות על הטלפון הנייד. עדשות אלו כוללת זום אופטי, חיישנים, שבבים לעיבוד ולייצוב תמונה, חריצים לכרטיסי microSD ו-Memory Stick Micro, קישוריות NFC, וקישוריות Wi-Fi. עדשות אלו מאפשרות להרחיב ולחזק את יכולות הצילום של הסמארטפון ומצד שני להשתמש בתשתית החזקה והגמישה שלו‏[13]. באוקטובר 2013 הכריזה חברת סוני על מצלמה A7R נטולת מראה בעל חיישן מסגרת מלאה (full-frame), בנפח של 36.8 מגה פיקסל.

בינואר 2014 חברת Phase One חשפה את מצלמת הפורמט הבינוני הראשונה עם חיישן CMOS ברזולוציה של 50 מגה פיקסל, המיועד לפלח שוק קטן של צלמים מקצועיים‏[14]. בין הרבעון האחרון של 2013 לרבעון הראשון של 2014 הזום של מצלמות הסופר-זום עלה עד פי 60 (מקביל לזום אנלוגי של כ-1,400 מ"מ). (פנסוניק, סוני, וניקון). צילום הווידאו ברזולוציית FHD עבר לקצב של 60 פריימים בשנייה במספר מצלמות מובילות. והרזולוציה של צילום הווידאו במצלמות סטילס מובילות עלתה ל-4K. (הראשונה שבהן פנסוניק GH4 בפברואר 2014). יותר ויותר חברות התחילו להכניס קישוריות WIFI מובנת למצלמות, שמאפשרת שליטה על המצלמה מסמרטפון והעברת תמונות למחשבים אחרים ולאינטרנט ישירות מהמצלמה.

סוגי מצלמות דיגיטליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצלמת כיס של חברת פוג'י.

עולם הצילום הדיגיטלי פתח את תחום הצילום לשפע רב של אפשרויות ולשילובים רבים מאוד. הופיעו מספר רב של מצלמות החל ממיקרו מצלמות שקשה להבחין בהן ועד למצלמות גדולות ומגושמות, בכל מיני צירופים. ריבוי המצלמות ובעיקר הכללתן בטלפונים ניידים הגדיל מאוד את כמות האנשים העוסקים בצילום. הכללה של אוטומצית צילום במצלמות רפלקס חובבים וירידת מחירן גרם לכך שמצלמות אלו הרחיבו את מעגלן גם לכאלו שאינם חובבי צילום הבקיאים ברזי הצילום אלא אף תיירים וסתם אנשים שמבקשים להפיק תמונות איכותיות. כיום אפשר לסווג את המצלמות הדיגיטליות למספר רב של קטגוריות. המצלמות נבדלות זו מזו בעיקר במטרתן, בסוג וגודל החיישן (איכות הצילום באותה רזולוציה תעלה ביחס לגודל חיישן). באיכות העדשה וגודלה (בדרך כלל עדשות איכותיות של חברות ידועות, יתנו תוצאות טובות יותר). במעבד ה-DSP, (שיוצר את התמונה הדיגטלית), בגודל ובמשקל המצלמה, במסכי המצלמה ובאלגוריתמים שונים העוסקים בבקרת הצילום.

מצלמות זעירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלו מצלמות זעירות מגודל של שלט רכב ועד גודל של כרטיס אשראי, האבחנה שלהן נמוכה כמו גם איכות העדשה. הן מיועדות בעיקר לצילום חטוף ומהיר ומטרתן העיקרית ריגול וצילום בהחבא. מצלמות אלו מוסלקות בטווח רב של מכשירים קטנים החל מעטים, שלטי רחוק ועד גלאי עשן ושעוני יד. מחירן הטיפוסי של מצלמות אלו הוא כמה מאות שקלים.

עינית רשת (WebCam)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצלמת עינית של חברת לוג'יטק

משפחה זו של מצלמות הינן מצלמות קטנות וזולות שמיועדות בעיקר לשידור וידאו באינטרנט. מצלמות אלו מתחברות למחשב בחיבור USB, ומיועדות בעיקר לוועידת וידאו. למצלמות אלו אין בדרך כלל שליטה באמצעות כפתורים חיצוניים. ובדרך כלל לא קיים זום אופטי. הפוקוס הינו בדרך כלל אוטומטי ומיועד לאזור קרוב. עלות של המצלמות הללו בין 50 ל-700 שקלים. יצרניות בולטות של מצלמות אלו הן מיקרוסופט, לוג'יטק, סיגמהHP, GPT , ,TEAC , Creative ו-Muller.

מצלמות IP[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצלמת IP

משפחה זו של מצלמות מצלמות וידאו ומשדרות אותו באמצעות WIFI לחיבור נקודה חמה לשידור באינטרנט. צורת הפעולה היא בדרך כלל שידור אלחוטי רציף. בחלק מהדגמים קיים מנוע שמאפשר להזיז את המצלמה ואף לעשות זום אופטי באמצעות מחשב מרוחק, תוך שימוש בדפדפן אינטרנט. מצלמות אלו מריצות שרת אינטרנט על מערכת הפעלה שמוטמעת בהן, ובכך מאפשרות גלישה אליהן. בדרך כלל משולבות במצלמות אלו תכונות נוספות כמו גילוי תנועה, התראת באימיילים ועוד. עלות טיפוסית של מצלמות אלו בין 500 ל-1,500 שקלים. יצרניות עיקריות של מצלמות אלו D-Link, טופטיקו, סיסקו.

מצלמות לבישות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת ה-מאה ה-21 התפתחו סדרה של מצלמות לבישות, שמולבשות על הגוף, שמיועדות להנציח את הנוף מנקודת מבטו של האדם, להנציח את פעילות האדם או לשמש כמצלמת אבטחה אישית. אחרת מהמפורסמות שבהן היא מצלמת GoPro שמיועדת בעיקר לצילומי וידאו איכותיים בפעילות אקסטרימית. משפחה אחרת של מצלמות הן מצלמות שמורכבות על גבי משקפיים, שנועדו להיות מערכת למציאות רבודה, בה הנתונים שנראים מנותחים ומסופק עליהן מידע נוסף, למשל זיהוי פנים של אנשים והקרנת השמות שלהם על הצג של המשקפיים. הידועה בהן היא מצלמת גוגל גלס. חברה נוספת שמפתחת משקפיים כאלו היא חברת אפסון.

מצלמות אבטחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחה של מצלמות אלו כוללת מספר רב של מצלמות, בגדלים שונים, ובצורת שונות, לעתים נייחות ולעתים מונחות על פדסטל חשמלי. חלקן מיועדות לתנאי פנים להתקנה בתוך מבנה וחלקן מיועדות לתנאי חוץ. למצלמות אלו רזולוציה לא גבוהה במיוחד (עד 800X600 פיקסלים), והן משמשות לצילומי וידאו בעיקר. היקרות שבהן כוללות עדשת זום למרחקים גדולים. היציאות שלהן הן בדרך כלל יציאות AV, אך לעתים הן יכולות לשדר סטרים ברשת. מחירן מתחיל בכחמש מאות שקלים ויכול להאמיר למאות אלפי דולרים.

מצלמות סלולר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצלמת 3.2 מגהפיקסל בטלפון נייד נוקיה N73, בעלת עדשה איכותית של חברת קרל צ'ייס.

מצלמות סלולר הן מצלמות שמצורפות למכשירי סלולר או טבלטים ואיכותן דומה לאיכות מצלמות הכיס. הן יאופיינו בדרך כלל בעדשה קטנה, חיישן זעיר וללא זום (אם כי יש כמה חברות שנותנות זום כלשהו). ב-2009 רובן היו ברזולציה של 3-5 מגה פיקסל, וב-2014 ברזולוציה שבין 8 ל-13 מגה פיקסל. ברוב המצלמות מסוג זה ניתן לצלם וידאו ברזולוציה של HD ואף Full HD. בדרך כלל המצלמות מגיעות עם שלל תכונות שונות כמו מצבי צילום שונים, טיימר פנימי, צילומים אומנותיים וצילום פנורמי, וקיימת בהן אופטימיזציה לתנאי השטח. בחלק יש מקלט GPS ופלאש קסנון. במכשירי מסך מגע, ממשק זה תורם לידידותיות בהפעלת המצלמה. יתרונן הוא הנגישות והזמינות התפעולית הגבוהה שלהן, עקב העובדה שהן כטלפון סלולרי נלקחות לכל מקום, דלוקות תמיד, ונמצאות במצב הכן, ולכן אפשר להפעילן במהירות ללא כל הכנות, ולעתים אף בלחיצה על כפתור אחד, כמו במכשירי סוני. תפוצתן הגבוהה של מצלמות אלו והשיפור המתמיד באיכותן, פוגעת במכירות רוב המצלמות האחרות, לרבות מצלמות SLR.

יצרניות בולטות של משפחת מצלמות זו הן סוני, נוקיה, אפל, סמסונג, HTC ,LG.

מצלמות קומפקטיות (כיס)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצלמות כיס או בשמן האחר מצלמות קומפקטיות, טובות באיכויות שלהן, נוחות מאוד לשימוש ונותנות תוצאות סבירות למשתמש. יתרונן הוא הקומפקטיות שלהן, האפשרות לשאת אותן תמיד בכיס, בארנק או על החגורה, וזמינותן לצילום מידי. לרוב המצלמות זום בסיס של פי 3, אבל יש שמגיעות עד פי 12 (קנון SX200 IS X12) ועד פי 18 (Samsung WB750) ויותר. והרזולוציה שלהן יכולה להגיע עד 12 מגה פיקסל. משקלן נע בין 100 ל-200 גרם, ומחירן האופייני נע בין כ-500 ל-2,500 שקלים.

יצרניות בולטות של משפחת מצלמות זו הן ניקון, קנון, פוג'י פילם, סוני, אולימפוס, פנסוניק, סמסונג, קסיו ולייקה.

מצלמות דמויות SLR[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצלמת סופר זום פי 18 של חברת אולימפוס. דגם SP-590UZ של אולימפוס, שבר ב-2009 את השיא עם זום של פי 26

מצלמות אלו קרויות גם מצלמות דמויות SLR או מצלמות סופר זום. למצלמות אלו איכויות צילום טובות מאוד, המאפשרות לבצע הגדלות מהצילומים. למצלמות אלו עדשות רחבות, רזולוציה גבוהה (בין 10 ל-16 מגהפיקסל), גודל חיישן אופייני 1/2.3 אינץ', זום גדול (בין פי 10 לפי 50 ב-2012), מסכי LCD של קרוב ל-3 אינץ' (בחלקם מתכווננים או מפרקיים), מבזק מובנה נפתח, מתאם למבזק חיצוני, עינית דיגיטלית (בנוסף לצג), ומנגנונים מתקדמים נוספים כמו ייצוב (אף כפול), צילום מקרו, איזון ותיקון צבעים, בחירת הטובה מבין מספר תמונות, זיהוי פרצופים, זיהוי מצמוץ וזיהוי חיוך, וצילום וידאו (בדור החדש באיכות HD).

לחלק ממצלמות אלו אפשרות של בחירה ידנית של פרמטרים של צילום כמו מהירות תריס ומפתח צמצם בדומה למצלמות SLR. יש מצלמות שתומכות בתכונות מתקדמות, כמו ניקון P90 שתומכת בגילוי תנועה, או אולימפוס SP-590UZ שתומכת בצילום על גבי צילום, או פוג'יפילם S-100FS שמבצעת אמולציה לסוג פילם שהצלם היה נוהג להשתמש בו. בחלק מהמצלמות החדשות הוסרו פנל ה-LCD העליון, סוללות הליתיום הייחודיות, מתאם מבזק חיצוני, וכפתורים חיצוניים לשליטה על פונקציות, לעתים כדי להוזיל את מחירן, ולעתים לבדלן ממצלמות ה-DSLR. משקלן של מצלמות דמויות ה-SLR נע בין 300 ל-600 גרם (אף שיש שמגיעות ליותר מ-900 גרם). ומחירן האופיני נע בין כ-1,000 ל-2,500 ש"ח.

רוב המצלמות הללו כוללות עדשת זום קבועה שאינה ניתנת להחלפה. חלק ממצלמות אלה, כגון ה-Panasonic Lumix DMC-FZ50, מעוצבות כך שממשק המשתמש יהיה דמוי-SLR וכוללות שליטה בזום ובמיקוד דרך טבעות על העדשה, שתי גלגלות לשליטה בחשיפה, תושבת Hot-Shoe למבזק (Flash) חיצוני, שמירה בפורמט JPEG והן בפורמט Raw, ממשק תפריטים מתקדם ועוד.

יצרניות בולטות של משפחת מצלמות זו הן קנון, ניקון, פוג'י פילם, סוני, אולימפוס ופנסוניק.

מצלמות DSLR[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצלמת istDs של פנטקס

מצלמות רפלקס דיגיטליות הן המצלמות הטובות ביותר, שלהן יש את מיטב הביצועים והיכולות. למצלמות אלו חיישן גדול המאפשר צילום איכותי ברזולוציה גבוהה (בין 14 ל-24 מגהפיקסל בסוף 2012), ובתנאי ראות חלשים (ערכי ISO בין 6,400 ל-51,200), מהירות סגר מקסימלית גבוהה (בין 1/4000 ל-1/8000 שנייה) ובעוד פרמטרים רבים.

למצלמות אלו יש את הגמישות המרבית מבחינת אביזרים היקפיים של המצלמה. ישנה אפשרות להחליף עדשות, המאפשרות לצלם בזוויות, מרחקים, ובתנאי תאורה שונים. כמו כן, ניתן להתקין מבזק חיצוני על מצלמה זו, ולתקשר עם מבזקים חיצוניים, כדי להשיג תמונות איכותיות בתנאי תאורה חלשים. מצלמות אלו עשויות להגיע עם שלט חוטי או אלחוטי לשליטה טובה יותר על הצילום, כאשר הדבר נצרך. בחלק ממצלמות בקטגוריה זו, ניתן להזרים וידאו חי מהמצלמה באמצעות יציאת HDMI וכן לצלם במצלמה מתוכנת שליטה (Tethering Software) שרצה במחשב אישי, כאשר אז השליטה על הפרמטרים של הצילום מאוד גמישה.

מחירן בין משפחות המצלמות הוא הגבוה ביותר בשוק, ורק בשנים האחרונות הן נכנסו לשימוש על ידי צלמים חובבים. לעומת מצלמות חובבים שמחירן מתחיל מ-1,000 שקלים, מחירן של מצלמות רפלקס דיגיטליות מתחיל מ-500 דולר למצלמה עם עדשה בסיסית. בדורות הראשונים לא היה אפשר לקבל תצוגה מקדימה של התמונה המיועדת לצילום על המסך (Live View), אלא רק לצלם דרך העינית, הגבלה נוספת הייתה אי האפשרות לצלם וידאו. במצלמות החדשות התגברו על הגבלות אלו. באוגוסט 2008 יצאה חברת ניקון עם דגם D90. מצלמת הרפלקס הראשונה שגם איפשרה לצלם וידאו‏[15].

משקלן של מצלמות אלו מתחיל מ-450-500 גרם ועולה עם העדשות והאביזרים השונים. בקטגוריה זו קיימות גם מצלמות DSLR מקצועיות, בעלות רגישות גבוהה לאור, ובעלות מהירות סגר גבוהה במיוחד, המסוגלות לצלם מספר רב של תמונות בזמן קצר, ומחירן מאמיר לבין עשרות אלפי שקלים לעשרות אלפי דולרים.

יצרניות בולטות של מצלמות DSLR הן ניקון, קנון, פנטקס, סוני ולייקה.

מיקרו ארבעה שלישים ("חסרות מראה")[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסנונית הראשונה במשפחת מצלמות מיקרו ארבעה שלישים (של אינץ'), Lumix G1 של חברת פנסוניק.

בסוף 2008 החלה להופיע משפחה חדשה של מצלמות. מצלמות DSLR קומפקטיות "מיקרו ארבעה שלישים" (Micro Four Thirds system) שיש המכנים אותן "מצלמות נטולות מראה" . במצלמה זו גודל החיישן דומה למצלמות רפלקס, ועדשות המצלמה מתחלפות, אבל מנגנון המראה והעינית האופטית הוסר, והעדשה קורבה לחיישן. מצלמות אלו שדומות באיכותן למצלמות DSLR רגילות, קטנות, קלות ונוחות לשימוש מאחיותיהן הגדולות והמעט מסורבלות, וקורצות לעבר קהל יעד של חובבים הרוצים בצילום איכותי, ללא המגרעות שנלוו למצלמות DSLR. החברה הראשונה שיצאה עם המוצר באוקטובר 2008 הייתה חברת פנסוניק עם דגמי Lumix G1. לאחריה ביולי 2009 יצאה חברת אולימפוס עם דגם Pen EP-1.

יצרניות בולטות של מצלמות ממשפחה זו הן פנסוניק, אולימפוס, ניקון, קנון, פנטקס, סוני ולייקה.

מצלמות פורמט בינוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדרה של מצלמות אלו הן מצלמות ברזולוציה ענקית של כ-40-50 מגהפיקסל. מצלמות אלו נועדו בעיקר לפלח שוק קטן של כמה עשרות אלפים צלמים מקצועיים בכל העלם, שצריכים לפרסם תמונות גדולות כמו שלטי חוצות. למצלמות אלו חיישן גדול מאוד, והן מתמקדות יותר באיכות צילום הסטילס ופחות בתכונות אחרות כמו למשל צילום וידאו. עלות מצלמות אלו בין כעשרת אלפים דולר לכמה עשרות אלפי דולרים.

יצרניות מובילות בתחום האסלבלד השבדית, פייז וואן הדנית, לייקה הגרמנית, ופנטקס וממיה היפניות.

פורמטים לשמירת תמונות ונתוני צילום[עריכת קוד מקור | עריכה]

נתונים שונים אודות הצילום כמו דגם המצלמה, תאריך ושעת הצילום, מפתח צמצם, רזולוצית צילום ועוד, נשמרים בקובץ הדיגיטלי בפורמטים שונים. אחד הפורמטים המקובלים ביותר הוא פורמט Exif. באופן זה ניתן לאחזר פרטים שונים מזמן הצילום.

לשמירת התמונות עצמן יש שתי גישות, וחלק מהמצלמות הדיגיטליות (רוב מצלמות החובבים וכל מצלמות ה-DSLR) כוללות את שתיהן:

  • עיבוד המידע שעל החיישן ואז שמירת התמונה בתור קובץ JPEG. פורמט JPEG מציע דחיסה מאבדת נתונים שמאפשרת הקטנה באופן ניכר של נפח הקובץ בזיכרון אך עדיין מפיקה תמונות איכותיות. פורמט JPEG הוא הפורמט הנפוץ כיום לתמונות וצילומים, בפרט באינטרנט.
  • שמירת המידע שעל החיישן בצורתו הגולמית והלא מעובדת בפורמט raw, לשם הפקת קובצי תמונה באיכות גבוהה יותר ומתן שליטה מלאה ואפשרות למשתמש לעבד את המידע בתוכנת גרפיקה ייעודית כרצונו, ללא העיבוד הסטנדרטי שמבצעת המצלמה. קובצי raw אינם דחוסים, והנפח שהם תופסים על הזיכרון גדול פי 2-6 מקובץ JPEG באותה רזולוציה. אחרי עיבוד קובץ ה-raw בתוכנת גרפיקה יש לשמור אותו כקובץ תמונה כגון TIFF,‏ BMP או JPEG על מנת שתוכנות אחרות (כגון דפדפן אינטרנט) ידעו לזהות אותו, לקרוא אותו, להציג אותו ולהתייחס אליו בתור קובץ תמונה.

השפעה על השוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

כניסתן של המצלמות הדיגיטליות דחפה לשוליים את מצלמות הסרט והצניחה את מחיריהן לשפל. כיום ניתן להשיג מצלמות רפלקס חצי מקצועיות, שעלו בעבר אלפי שקלים, באלף שקלים ופחות. העידן הדיגיטלי הביא לכניסה של חברות אלקטרוניקה רבות לשוק שהיה סגור בפניהם בעבר, ולתחרות עזה בין החברות השונות ולהוצאת דגמים רבים מאוד.

בינואר 2004 הודיעה חברת קודאק על כוונתה להפסיק לשווק מצלמות סרט תחת המותג קודאק. ניתן לראות בכך סמן לכך שהמעבר למצלמות דיגטליות עבור חובבים נמצא בשלב מתקדם. שנתיים לאחר מכן בינואר 2006 הודיעה חברת ניקון כי היא מפסיקה לייצר מצלמות פילם לצילום רגיל והיא תמשיך לייצר רק עוד שני סוגי מצלמות פילם לצילום מקצועי בלבד.

רשת דיקסונס שהיא קמעונאית האלקטרוניקה הגדולה ביותר בבריטניה, הודיעה בשנת 2005 כי היא תמשיך למכור מצלמות פילם עד גמר המלאי ולא תחדש אותו.

בשנת 2004 נמכרו ברחבי העולם מצלמות דיגיטליות בסכום של כ-20 מיליארד דולר. באותה שנה היו ל-42% מבתי האב בארצות הברית מצלמות דיגיטליות.

יש הטוענים כי הצילום הדיגיטלי הוא פחות איכותי מצילום הפילם, אולם תהליך ייצור המצלמות הדיגיטליות והמוצרים הנלוים אליהן מצד אחד ותהליך הפסקת הייצור של מצלמות הפילם והמוצרים הנלוים אליהם מצד שני הוא בלתי הפיך, ולמעשה כמעט כל אדם שקונה פעם ראשונה בחייו קונה מצלמה דיגיטלית, וגם הרבה חובבי צילום אשר צילמו עד היום במצלמות פילם מחליפים אותן במצלמות דיגיטליות.

השפעות תרבותיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

את התגובות החברתיות והתרבותיות להופעת וחדירת המצלמות הדיגיטאליות לשדה הצילום, יחד עם טכנולוגיות הדמיה ממוחשבות שיצרו דימויים בעלי מראה של צילום, ניתן לחלק לשני גלים עקריים; הגל הראשון התאפיין בתפיסת הטכנולוגיות החדשות כשבר והרס של מסורת הצילום בת 150 שנים, ואף של כל מסורת הייצוג התמונתי המערבי (האנלוגי בבסיסו) מאז ימי הרנסאנס[16]. תגובות אלו נחלקו בעצמן למחנה פסימיסטי, שחש חרדה ואיום לנוכח השינוי הטכנולוגי והיכולת להפעיל מניפולציה על הדימוי המצולם ברמה כה עמוקה ובסיסית, ולמחנה אופטימיסטי, שציפה לקראת עידן חדש, "פוסט-צילומי", שבו נתפכח מהאשליה הכוזבת של הצילום האובייקטיבי ונשתחרר מגבולות הראייה הצילומית המוגבלת. תגובות אלו אופיינו בהדגשת השוני הטכנולוגי בין הצילום האנלוגי לזה הדיגיטלי, ונטו לדטרמיניזם טכנולוגי בגישתם.

גל שני של חשיבה על ההיבטים התרבותיים של הצילום הדיגיטלי טען שהתגובות הראשוניות שמו דגש רב מידי על השוני הטכנולוגי הברור בין תהליכי הצילום האנלוגי והדיגיטלי. ואולם, עיסוק יתר והיקסמות משוני טכנולוגי מאפילים על אלמנטים חשובים של המשכיות במשמעויות ובשימושים התרבותיים בטכנולוגיות. מבקרים אלו טענו שהשינוי הטכנולוגי, רדיקאלי ככל שיהיה, הוא רק גורם אחד בתוך הקשר רחב הרבה יותר של המשכיות וטרנספורמציה. אם נתעלם מהשוני הטכני ונתבונן באופנים בהם משתמשים בצילום הדיגיטלי, נראה שלא התחולל כל שבר מהותי בעת המעבר מצילום אנלוגי לדיגיטלי‏[17].

חברות המיצרות מצלמות דיגיטליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המעבר לעולם הדיגיטלי איפשר לחברות אלקטרוניקה רבות להיכנס לתחום של יצור מצלמות, שהיה עד אז נחלת מספר חברות מועט.

עם החברות המרכזיות המייצרות מצלמות דיגיטליות ניתן למנות את ניקון, קנון, פוג'י, אולימפוס, פנטקס, סוני, HP, קודאק, פנסוניק, לייקה, קיוסרה, קסיו וריקו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Scott Kelby, The Digital Potography Book, Peachpit Press, 2006. ISBN 0-321-4704-X
  • Lister, Martin, (2004). 'Photography in the Age of Electronic Imaging', In: Liz Wells (ed.), Photography: A Critical Introduction (3rd Edition), Routledge, pp. 296-336
  • William Mitchell (1992) The Reconfigured Eye: Visual Truth in the Post-Photographic Era, Cambridge, MA: The MIT Press
  • דוד סטון, רון גלאדיס, צילום דיגיטלי, הוצאת מיקרוסופט 2003 באנגלית. תרגום שמעון פרוידנברגר, דריה פיטרסון. הוצאת פוקוס מחשבים בעברית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Martin Lister, 2004. "Photography in the Age of Electronic Imaging", in: Photography: A Critical Introduction (3rd edition), Liz Wells (Ed.), London & N.Y.: Routledge, p. 299
  2. ^ Martin Lister, "Photography in the Age of Electronic Imaging", Ibid., p.301
  3. ^ William Mitchell (1992) The Reconfigured Eye: Visual Truth in the Post-Photographic Era, Cambridge, MA: The MIT Press, p. 1
  4. ^ William Mitchell (1992) The Reconfigured Eye: , Cambridge, p.11-12
  5. ^ עידו גנוט, בלעדי: ראיון עם ממציא המצלמה הדיגיטלית, אתר מגה פיקסל
  6. ^ Mitchell, Ibid., p. 12-13
  7. ^ Mitchell, Ibid., p. 16-18
  8. ^ שוקי גלילי, אולימפוס SP-800UZ: מלכת הזום החדשה, אתר ynet
  9. ^ Lytro ממציאה את הצילום מחדש, אתר מגהפיקסל
  10. ^ ליאור מתתיהו, סמסונג משיקה ליין חדש של מצלמות מקצועיות, אתר hwzone
  11. ^ קנון מכריזה: EOS 5D Mark III, אתר מגהפיסקל
  12. ^ מצלמת PowerShot SX50, באתר canon.
  13. ^ סוני ממציאה מחדשה את מצלמות הסמארטפונים, אתר HWzoone
  14. ^ עידו גנוט, Phase One IQ250 – גב פורמט בינוני ראשון עם חיישן CMOS, באתר מגהפיקסל
  15. ^ ליאור קורן, ניקון D90 – מצלמת DSLR דיגיטלית ראשונה עם וידאו, 28.08.08, אתר dtown
  16. ^ ראו לדוגמה את ההקדמה לספרו של ג'ונתן קריירי:Jonathan Crary (1992). Techniques of the Observer: On Vision and Modernity in the Nineteenth Century, the MIT Press, p. 1
  17. ^ Martin Lister, 2004. "Photography in the Age of Electronic Imaging", Ibid., pp. 295-334