צינור הנפט הטרנס-ערבי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
צינור הנפט הטרנס-ערבי
סוג צינור נפט
מדינות ערב הסעודית, ירדן, סוריה, ישראל, לבנון
מוצא מקייסוימה, ערב הסעודית
יעד צידון, לבנון
אורך 1,214 ק"מ (754 מייל)
קוטר 760 מ"מ (30 אינץ')
קיבולת מקסימלית חצי מיליון חביות נפט ביום
כיוון זרימה ממזרח-למערב
שנת הפעלה 1950 עד 1990
מפת צינור הנפט הטרנס-ערבי

צינור הנפט טראנס אראביאן פייפליין הוקם במסגרת יוזמה משותפת של חברת "סטנדארד אוייל ניו ג'רזי" (Standard Oil of New Jersey, כיום חברת אסו Esso), חברת "סטאנדרד אוייל מקליפורניה-שברון", ("Standard Oil of California-Chevron"), חברת טקסקו (Texaco) ו"סוקוני-ואקום קומפאני-מוביל" (Socony-Vacuum Oil Company Mobil), אך בסופו של דבר נרכש על ידי חברת ערמקו (Aramco). החברה הקימה והפעילה את צינור הנפט הנושא את שמה, אשר נמתח לאורך 1,214 ק"מ מקייסוימה שבערב הסעודית ועד נמל זָחְרָנִי צידון בלבנון. לאורכו של הצינור נסלל כביש למטרות תחזוקה שנודע כ"כביש הנפט".

הצינור בקוטר של 30 אינץ' (75 ס"מ) היה גורם חשוב בסחר הנפט בעולם וחיזק את עמדת ארצות הברית במזרח התיכון. הנחת הצינור החלה ב-1947 על ידי חברת בכטל. לפי התוכניות המקוריות, היה הצינור אמור להוביל לחיפה מאחר שלשם כבר הוליכו שני צינורות נפט מקירקוק שבעיראק כבר מימי המנדט הבריטי ובחיפה כבר היה נמל נפט מודרני, אך בשל הקמת מדינת ישראל שנה לאחר מכן, נבחר ציר חלופי דרך הגולן שהיה אז בשליטת סוריה, ובצידון שנבחרה לנקודת הסיום של הצינור, הוקם נמל נפט. הצינור החל לפעול בשנת 1950 ובשיא פעולתו עברה בו כמות של חצי מיליון חביות נפט ביום. כשנכבש הגולן במלחמת ששת הימים, השתלטה ישראל על קטע בן 47 ק"מ מהצינור, אך ממשלת ישראל אפשרה את המשך פעולתו. ב-1968 חיבלו מחבלים בצינור. בעקבות זאת צופתה באספלט וגודרה דרך העפר שלאורך הצינור. ב-1976 הופסקה הפעלתו של הצינור מעבר לתחומי ממלכת ירדן, בשל תקלות שאירעו בו, ויכוחים מתמשכים בין ערב הסעודית, סוריה ולבנון בעניין אגרות ההובלה והופעתן של מיכליות הענק הראשונות. ב-1983 הועבר החלק של הצינור שבשטח לבנון, כולל נמל הנפט, לבעלות ממשלת לבנון. חלקו של הצינור בירדן יצא גם הוא משימוש ב-1990, כאשר ערב הסעודית הפסיקה את הזרמת הנפט דרכו, במחאה על תמיכתה של ירדן בעיראק במשך מלחמת המפרץ. כיום הצינור כולו אינו שמיש ונמל יצוא הנפט שבצידון הפך לנמל יבוא הנפט של לבנון ולתחנת כח.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]