ציפקה אפרת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ציפקה אפרת
לידה 27 בספטמבר 1914
וילנה, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 3 במאי 2012 (בגיל 97)
עין השופט, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ציפורה אפרת (27 בספטמבר 1914 - 3 במאי 2012) הייתה חברת השומר הצעיר בקן וילנה וחברת ההנהגה הראשית, לאחר עלייתה לארץ ישראל הייתה ממעצבי מערכת החינוך במוסד החינוכי הרי אפרים.

קורות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפרת נולדה בווילנה לרבקה וניסן וולק. ב-1923 בהיותה בת תשע, הצטרפה לקן השומר הצעיר ובגיל 15 נהפכה מדריכה ולאחר מכן ראש גדוד. בין חניכיה היו אבא קובנר. בשנת 1931 הייתה ראש קן וילנה, שאז מנה 1,200 חניכים. באותה שנה גם סיימה את לימודיה בגימנסיית תרבות.

כהכנה לחיים בארץ ישראל, השתלמה בצבעות. אביה רצה שתמשיך בלימודים גבוהים, ואף גרם לבית ספר לרפואה בבריסל לקבל אותה כסטודנטית, אך ציפקה לא הייתה מוכנה לעזוב את התנועה. באמצע שנת 1933 יצאה להכשרה, שם גייסו אותה בשנת 1934 להנהגה הראשית בוורשה. ב-27 בספטמבר 1936, יום הולדתה ה-22, הגיעה ציפקה עם בן זוגה אהרן אפרת לארץ ישראל, לקיבוץ "אמריקה בניר" חדרה, שהיה אחר כך לקיבוץ עין השופט. משפחתה של ציפקה נרצחה בפונאר.

ב-1943 התגייסה לטפל בילדי טהראן ודאגה לחלקם בין הקיבוצים. בין 1944 ל-1947 הייתה מחנכת של חברת הנוער הישראלית הראשונה - נערים שהתגייסו לפלמ"ח, לחמו במלחמת העצמאות ולימים הקימו את קיבוץ הראל. ב-1951 לאחר השתלמות של שנתיים בסמינר הקיבוצים בתל אביב החלה ציפקה את תפקידה בחינוך והוראה במוסד החינוכי הרי אפרים, תפקיד שהמשיכה בו עשרות שנים. מ-1985 ועד שנת 2011 עבדה במטבח בקיבוצה.

כתביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציפקה כתבה מספר ספרים:

  • שיחות עם מדריכים, 1978
  • חברת הנעורים - אתגר ומציאות, 1981
  • ואוסיף ללכת, 1990 - ספר לזכרו של בעלה
  • מדורות - השוה"צ בווילנה ובגליל - ספר בו השתתפה כעורכת
  • לריב אפשר רק בשניים, 1998 - חוברת

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]