ציקלותימיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ציקלותימיה (בכתיב לועזי: Cyclothymia) היא צורה מתונה של הפרעה דו-קוטבית.

ציקלותימיה היא הפרעת מצב רוח כרונית, המאופיינת בשינויים משמעותיים במצב הרוח וחווית מאניה (או היפומאניה) ודיכאון לסירוגין, בדומה להפרעה דו-קוטבית אך בעוצמה מתונה יותר. בגלל קשיי האבחון ובגלל החשש מאבחון שגוי, נקבע כי על מנת שאדם ייחשב לוקה בציקלותימיה עליו לסבול ממנה במשך שנתיים לפחות.

לרוב הלוקה בציקלותימיה אינו מודע לבעייתיות שבשינויי מצב-רוחו.[דרוש מקור]

חלק ניכר ממקרי הציקלותימיה אינם מאובחנים ואינם מטופלים היות שאי היציבות אינה קיצונית מספיק על מנת לאבחן את הבעיה.‏‏‏[1]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ציקלותימיה, בלקסיקון הפסיכולוגי "בטיפולנט"
  • פרופ' אברהם ויצמן, ד"ר מיכאל פוירובסקי וד"ר ורד טל, מניה-דפרסיה (על הציקלותימיה - בעמ' 10)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הפרעות מתמידות במצב הרוח (אפקטיביות)‏ באתר מרכז לבריאות הנפש גהה

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

Human brain NIH.jpg ערך זה הוא קצרמר בנושא פסיכולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.