צי האוקיינוס השקט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
צי האוקיינוס השקט
Sleeve Insignia of the Russian Pacific Fleet.svg

סמל צי האוקיינוס השקט של רוסיה
פרטים
כינוי צי האוקיינוס השקט
מדינה Flag of Russia.svg רוסיה
יחידת אם הצי הרוסי
תאריכים וזמנים
הקמה 21 במאי 1731 כשייטת ים אוחוצק, הפכה לצי ב-1935
מלחמות

מלחמת קרים
מלחמת רוסיה-יפן
מלחמת העולם השנייה
המלחמה הקרה
המאבק בשוד הימי לחופי סומליה

נתוני היחידה
כוח אדם לוחמים בשירות סדיר
ציוד עיקרי ספינות קרב, צוללות אטומיות
פיקוד
מפקדים פירוט בהמשך הערך
מטה צי האוקיינוס השקט בולדיווסטוק.

צי האוקיינוס השקט הרוסירוסית: Тихоокеанский флот ВМФ России) הוא הצי הרוסי שמממוקם בסיסים על חוף האוקיינוס השקט.מאז אוקטובר 2010) מפקד הצי הוא האדמירל סרגיי אבאקיאנץ. מטה הצי בולדיווסטוק. בנוסף לבסיס הימי באזור ולדיווסטוק, אוניות הצי ממוקמות באזור פטרופבלובסק-קמצ'טסקי.

היעד של צי האוקיינוס השקט הינו הגנת החופים האסיאתיים של רוסיה ונוכחות במימי האוקיינוס השקט.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 1731 הוחלט על הקמת שייטת ים אוחוצק שהייתה השייטת הימית הצבאית הראשונה של רוסיה במזרח הרחוק. בשנת 1849 לאזור הועברו אוניות נוספות ועיר פטרופבלובסק-קמצ'טסקי נקבעה כבסיס הראשי של "השייטת הסיבירית". אוניות השייטת השתתפו בהגנת העיר במהלך מלחמת קרים.

בשנות ה-70 של המאה ה-19 הבסיס הראשי של השייטת הועבר לולדיווסטוק שבנייתו החלה כמה שנים לפני זה.

בשנת 1897 הממשל של האימפריה הרוסית הגיע למסקנה שקיים סיכוי גבוה למלחמה נגד יפן. בעקבות כך השייטת הסיבירית חוזקה על ידי מספר אוניות שהועברו מהצי הבלטי. בתחילת המאה ה-20 האוניות התרכזו ב-2 בסיסים עיקריים, בפורט ארתור ובולדיווסטוק והם רוכזו תחת השייטת הסיבירית והשייטת האוקיינוס השקט הראשונה. לקראת תחילת מלחמת רוסיה-יפן היחידות אוחדו תחת פיקוד של סטפאן מקרוב ושודרגו למעמד של צי. במהלך המלחמה הצי איבד את מפקדו, בסיסו בפורט ארתור כולל כל האוניות שעגנו בו וחלק משמעותי של האוניות שעגנו בולדיווסטוק. בשלבים הראשונים של המלחמה התרחש קרב של אוניית מלחמה וריאג שהיה האירוע היחיד במהלך מלחמת רוסיה-יפן שנכנס לתרבות הרוסית. עד היום הוא צוין כדוגמה לאומץ בקרב נגד כוח עודף. לקרב לא היו השלכות ממשיות על מהלך המלחמה אך הוא נכלל במורשת הצבאית של רוסיה כמעשה גבורה של אונייה בודדת נגד הכוחות העודפות. לאחר המלחמה האוניות ששרדו ולפני תחילת המלחמה הגיעו מהצי הבלטי חזרו ללייפאיה ובאזור נותרו רק אוניות של השייטת הסיבירית.

בעקבות מלחמת האזרחים ברוסיה כל אוניות קרב של השייטת עזבו את רוסיה הסובייטית.

בשנת 1922 הסובייטים החלו בהקמת יחידות ימיות עצמאיות להגנת חופי המזרח רחוק, וב-1935 הם נקראו בשם צי האוקיינוס השקט. במהלך מלחמת העולם השנייה חלק מאוניות הצי הועבר ללחימה בים ברנץ יחד עם הצי הצפוני כמו כן הצי היה שותף בקרבות נגד היפנים, לשחרורה של צפון קוריאה ולכיבוש האיים הקוריליים.

ב-1947 הצי הופרד לשייטת 7 ושייטת 5 וב-1953 אלה אוחדו מחדש ובשנות ה-60.

בשנת 1961 הצי החל קליטת הצוללות הגרעיניות מסדרת נובמבר. מאז במהלך כל תקופת המלחמה הקרה יחידת צוללות גרעיניות של הצי הלכה והתעצמה.

ב-7 בפברואר 1981, מטוס Tu-104 התרסק סמוך לשדה תעופה צבאי במחוז לנינגרד - 52 הרוגים, מתוכם 16 אדמירלים ומפקד צי האוקיינוס השקט - האדמירל אמיל ספירידונוב.

בתקופה הסובייטית אוניות הצי הופעלו להפגנת נוכחות באוקיינוס ההודי. לצורך כך הוקם בסיס ימי גדול בדרום ווייטנאם. שימוש בבסיס זה נמשך גם בתקופה הפוסט סובייטית והופסק רק בשנת 2002.

בשנות ה-90, לאחר התפרקות ברית המועצות, הצי סבל מאוד מחוסר תקצוב ולא קיבל אף ספינה חדשה לשירותו. אומנם חלק מהאוניות הועברו לצי מצי הים השחור, כולל ספינת הדגל הנוכחית של הצי. רק בשנים האחרונות ישנה הזרמה תקציבית ופרויקטים שאפתניים לבניית ספינות קרב מודרניות חדשות עבור צי האוקיינוס השקט.

בשנת 2008 באחד הצוללות גרעיניות של הצי התרחשה תקלה בעקבותיה נהרגו 21 ימיים ונפגעו רבים נוספים. הצוללת הצליחה לחזור לנמל האם בכוחות עצמה.

במאי 2010, מלחי צי האוקיינוס השקט שחררו מכולת נפט רוסית בשם "אוניברסיטת מוסקבה", שנחטפה על ידי שודדים סומליים[1].

בינואר 2011, סגן ראש ממשלת רוסיה, איגור סצ'ין, חתם על הסכם עם שר ההגנה הצרפתי, אלן ז'ופה, לפיו רוסיה תזמין בניית ספינות מצרפת עבור צי האוקיינוס השקט. הספינה הראשונה צפויה להגיע לצי במהלך שנת 2013. כמו כן, רוסיה מפתחת פרויקט לבניית קורבטה עבור צי האוקיינוס השקט.

מפקדי הצי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מיכאיל ויקטורוב (1932-1937)
  • גריגורי קירייב (1937)
  • ניקולאי קוזנצוב (1938)
  • איוואן יומאשב (1939-1947)

הצי החמישי:

  • אלכסנדר פרולוב (1947-1950)
  • ניקולאי קוזנצוב (1950-1951)
  • יורי פאנטלייב (1951-1953)

הצי השביעי:

  • איוואן בייקוב (1947-1951)
  • גאורגי חולוסטיאקוב (1951-1953)

צי האוקיינוס השקט:

  • יורי פאנטלייב (1953-1956)
  • ולנטין צ'קורוב (1956-1958)
  • ויטאלי פוקין (1958-1962)
  • ניקולאי אמלקו (1962-1969)
  • ניקולאי סמירנוב (1969-1974)
  • ולדימיר מאסלוב (1974-1979)
  • אמיל ספירידיונוב (1979-1981)
  • ולדימיר סידורוב (1981-1986)
  • גנאדי חוואטוב (1986-1993)
  • גאורגי גורינוב (1993-1994)
  • איגור חמלנוב (1994-1996)
  • ולדימיר קורויידוב (1996-1997)
  • מיכאיל זכארנקו (1997-2001)
  • גנאדי סוצ'קוב (2001)
  • ויקטור פיודורוב (2001-2007)
  • קונסטנטין סידנקו (2007-2010)
  • סרגיי אבקיאנץ (2010-ואילך)

הרכב הצי[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן הרכב הצי (נכון לשנת 2013):

ספינות:

יחידות יבשתיות:

יחידות אוויריות:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]