צליה (עיר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
צליה
Celje
Celje-logo.svg

סמל העיר
Celje-flag .svg

דגל העיר
מראה העיר
צליה, 2004
מדינה / טריטוריה Flag of Slovenia.svg  סלובניה
אזור סבינסקה
ראש העיר בויאן סרוט (SLS)
שטח 94.9 קמ"ר
גובה 238 מטרים
תאריך ייסוד 1451
אוכלוסייה
 ‑ בעיר
 ‑ צפיפות

50,039‏  (נכון ל-2012)
1,655 נפש לקמ"ר (נכון ל-2012)
קואורדינטות 46°14′9″N 15°16′3″E
אזור זמן UTC +1
www.celje.si

צליהסלובנית: Celje ) היא עיר במרכז סלובניה, והשלישית בגודלה במדינה. צליה משמשת כבירת האזור ההיסטורי שטיריה תחתית, ושל המועצה המקומית צליה.

בתחומי העיר נפגשים ארבעה נהרות: סביניה (Savinja), הודיניה (Hudinja), לוזניצה (Ložnica) וווגלאינה (Voglajna).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההתיישבות הראשונה באזור צליה, מתוארכת לתקופת תרבות האלשטאט. באזור בו שוכנת העיר נמצאו מטבעות קלטים.

האימפריה הרומית שכבשה את העיר בשנת 15 לפנה"ס קראה לה בשם Civitas Celeia. בשנת 45 לספירה קיבלו תושבי העיר סוג של שלטון עצמי במוניקיפיום שנקרא Claudia Celeia. בתקופת שלטונו של הקיסר קלאודיוס (41-54), הייתה צליה עיר עשירה, מיושבת בצפיפות, מאובטחת בחומה, ובה ארמונות שיש, וכיכרות רחבות.

בתקופה זו נקראה העיר טרויה סקונדה השנייה (Troia secunda), או טרויה הקטנה. בעיר עברה דרך רומית שהובילה מאקוויליה לפאנוניה. צליה הפכה במהרה למושבה רומית משגשגת, מבנים גדולים כדוגמת מקדש מרס נבנו בה, והיא הייתה ידועה בכל רחבי האימפריה. בתקופת שלטונו של הקיסר קונסטנטינוס, אוחדה צליה למחוז אקוויליה.

בתקופת נדידת העמים נחרבה העיר על ידי שבטים סלאבים, אך נבנתה מחדש בראשית ימי הביניים. האזכור הראשון לעיר בימי הביניים מופיע בכרוניקה של וולפהולד ון אדמונט (Wolfhold von Admont), שנכתבה בין 1122-1137. בין השנים 1341-1456 שלטו בעיר רוזני צליה, שהיו צאצאים של בית הבסבורג. במחצית הראשונה של המאה ה-14 קבלה העיר אנטומיה מהרוזן פרדריק השני.

לאחר מות אחרון רוזני צליה ב-1456, ירשו בית הבסבורג האוסטרי את העיר, הם מינו את דוכסות שטיריה למנהלים. החומות והחפיר נבנו ב-1473, והם הגנו על העיר בעת שניסו העות'מאנים לכבשה. בשנת 1515 במהלך מרד האיכרים הסלובנים, כבשו האיכרים את הטירה העתיקה.

אצילים מקומיים רבים המירו את דתם לנצרות פרוטסטנטית במהלך הרפורמציה הפרוטסטנטית, אולם בעת הקונטרה-רפורמציה הם שבו לכנסייה הקתולית. בתקופת המלחמות הנפוליאוניות הפכה צליה לחלק מהאימפריה האוסטרית. בשנת 1867, לאחר תבוסת האוסטרים במלחמת שבעת השבועות, הפכה צליה לחלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית.

המאה ה-19[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההיכל הלאומי

ב-27 באפריל 1846, עברה בעיר הרכבת הראשונה בקו וינה-טריאסטה. בשנת 1895 החל בית הספר שהוקם בשנת 1808, ללמד בשפה הסלובנית.

בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 הייתה צליה מרכז לגרמנים, מפקד האוכלוסין שנערך בשנת 1910, גילה כי 66.8% מתושבי העיר היו גרמנים. במאי 1907 נפתח מרכז התרבות הגרמני הדויטשס האוס (Deutsches Haus). חלק גדול מתושביה הגרמנים של העיר, קראו לה צֶלֶה (Celle).

קצב גידול האוכלוסין היה יציב בתקופה זו. בשנת 1900 התגוררו בעיר 6,743 תושבים, ובשנת 1924 גדלה האוכלוסייה ל-7,750. ההיכל הלאומי (Narodni dom) שכיום משמש את מועצת העיר נבנה ב-1896, קו הטלפון הראשון הותקן ב-1902, וקו החשמל הראשון ב-1913.

עם קריסת האימפריה האוסטרו-הונגרית בשנת 1918, הפכה צליה לחלק מממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים, במהלך תקופה זו חוותה העיר תיעוש מהיר, וגידול ניכר באוכלוסייתה.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 1941 נכבשה העיר על ידי גרמניה הנאצית, הגסטפו נכנסו לעיר ב-16 באפריל. בתקופת המלחמה הפציצו בעלות הברית את העיר, במטרה לפגוע בקווי תקשורת ומתקנים צבאיים.

לפני המלחמה התגוררו בעיר ובעיירות שסביבה כ-20,000 תושבים, מהם כ-570 נהרגו במהלך המלחמה, יותר מ-1,500 תושבים גורשו לסרביה ולשאר מדינות הציר. כ-1,300 נכלאו, מספר לא ידוע גויסו בכוח לצבא הגרמני, וכ-600 ילדים נחטפו ממשפחותיהם על מנת שיתחנכו כגרמנים.

לאחר המלחמה הוקמה אנדרטת Vojna in mir (מלחמה ושלום), המנציחה את קרבנות המלחמה בעיר, של הפסל הסלובני ג'ייקוב סבניושק (Jakob Savinšek).

בסיום המלחמה גורשו התושבים הגרמניים מהעיר. 25 תעלות נ"ט שנותרו מזמן המלחמה, שימשו בין השנים 1945-1956 לקברי אחים בהם קברו קרואטים, סרבים וסלובנים ששיתפו פעולה עם הנאצים, כמו גם אזרחים שהתנגדו במהלך המלחמה לפרטיזנים, אזרחים ממוצא גרמני, וחשודים באנטי קומוניזם.

סלובניה העצמאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת עשרת הימים שנערכה בשנת 1991, הפכה צליה לחלק מסלובניה. ב-7 באפריל 2006 הוקמה הבישופות הקתולית של צליה, על ידי האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוכלוסיית העיר לפי שנים
שנה תושבים שינוי
1439 1,000 -
1798 1,400 0.09%
1820 1,635 0.71%
1834 1,511 0.56%
1840 1,793 2.89%
1900 6,743 2.23%
1924 7,750 0.58%
1940 20,000 6.10%
1995 40,710 1.30%
2002 48,081 2.41%
2007 45,826 0.96%
2010 50,039 2.98%

בשנת 1991 כללה האוכלוסייה:

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצליה שלוש ערים תאומות:

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פנורמה של צליה
Magnify-clip.png
פנורמה של צליה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא צליה בוויקישיתוף