צנפה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
צנפה של ינשוף ארוך אוזן
צנפת ציפור. פס שחור = 1 ס"מ

באורניתולוגיה, צְנֵפָה היא אגד של חלקים בלתי מעוכלים ממזון הציפורים, שכמה מינים פולטים. תכולת צנפת ציפורים זו תלויה בתזונת הציפור, אולם עשויה להכיל שלד חיצוני של חרקים (כיטין), חומרים צמחיים בלתי מעוכלים, עצמות, פרווה, נוצות, מקור, טפרים ושיניים.

פליטת הצנפה מאפשרת לציפור לסלק חומר בלתי מעוכל מאיבר עיכול בקיבת העופות ומבלוטות הקיבה. בדורסים הקאת הצנפה משרתת את בריאות הציפור בדרך נוספת, באמצעות ניקוי שאריות מצינורות העיכול, כולל הוושט. הצנפה נוצרת בין 6 ל-10 שעות מכניסת המזון (לקיבת השרירים או לזפק).

אורניתולוגים עשויים לאסוף צנפות של מין כזה או אחר למשך זמן על מנת לחקור את הרגלי האכילה העונתיים. אחד היתרונות באיסוף צנפות הוא בכך שזה מאפשר לקבוע את הרגלי התזונה מבלי להרוג ולנתח את הציפור. צנפות נמצאות באזורים שונים, תלוי במין. באופן כללי, אתרי לינה וקינון הם אזורים טובים לחפש: לרוב הניצים וינשופים, מתחת לעצים מחטניים; לינשופים חומים, בבסיס צוקים ובאסמים; ולמינים אחרים של ינשופים, במחילות שלהם בביצות ושדות עשבוניים. צנפות עשויות להעיד גם על תפוצתם של המינים הנטרפים, על מחזוריות בפעולתם ובגודל אוכלוסייתם, ועל פיזור הגילאים והזוויגים באוכלוסייה.

צנפות הנץ והינשוף הן אפורות או חומות, ומשתנות בצורותיהן בין כדורי למלבני מוארך או גושי. בציפורים גדולות, הן בין 2.5 ס"מ ל-5 ס"מ אורך, ובציפורי שיר, בערך 1.5 ס"מ. מינים רבים אחרים מייצרים צנפה, כולל טבלניים, אנפות, קורמורניים, שחפים, שלדגים, עורבים, עורבנים, חנקנים, סנוניות, ורוב החופמאים.

אורניתולוגים החוקרים צנפות גילו פריטים יוצאי דופן בתוכם, אפילו טבעות רגל לסימון שמינים קטנים טובעו בהם ונטרפו על ידי דורסים או ציפורים אחרות. בארצות הברית, צנפת הינשוף הצווח הכילה טבעות של חוחית אמריקאית וירגזי מצוי. ב-1966, נמצאה באורגון בצנפת עיט זהוב טבעת סימון של סוג ברווז אמריקאי, שטובע ארבעה חודשים מוקדם יותר ו-1,600 ק"מ רחוק משם, בדרום קליפורניה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]