צעקה (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
צעקה (סרט)
Scream1.jpg
צעקה
שם במקור: Scream
בימוי: וס קרייבן
הפקה: קאתי קונרד
קארי וודס
תסריט: קווין ויליאמסון
עריכה: Woods Entertainment
שחקנים ראשיים: דייוויד ארקט
נב קמפבל
קורטני קוקס
מת'יו לילארד
רוז מק'גוון
סקיט אולריץ
דרו ברימור
מוזיקה: מרקו בלטרמי
צילום: מארק ארווין
חברת הפצה: Dimension Films
הקרנת בכורה: 20 בדצמבר 1996
משך הקרנה: 111 דקות
שפת הסרט: אנגלית
תקציב: 15,000,000‏$
הכנסות: 173,046,663‏$
הסרט הבא בסדרה: צעקה 2
דף הסרט ב-IMDb

צעקהאנגלית: Scream) הוא סרט אימה אמריקאי משנת 1996 שנכתב על ידי קווין ויליאמסון ובוים על ידי וס קרייבן. בסרט מככבים דייוויד ארקט, נב קמפבל, קורטני קוקס, ודרו ברימור. הסרט יצא לאקרנים ב-20 בדצמבר ועוקב אחר דמותה של סידני פרסקוט (קמפבל), תלמידת תיכון בעיירה הבדיונית וודסבורו, שהופכת להיות המטרה של רוצח מסתורי המכונה "Ghostface". דמויות ראשיות אחרות כוללות את חברתה הטובה של סידני טייטום ריילי (רוז מק'גוון), החבר של סידני בילי לומיס (סקיט אולריץ), חובב סרטי האימה רנדי מיקס (ג'יימי קנדי), סגן השריף דיואי ריילי (ארקט), וכתבת החדשות גייל ותרס (קוקס). הסרט משלב קומדיה ומסתורין עם האלימות של ז'אנר האימה וצוחק על הקלישאות של ז'אנר האימה הפופולרי בסרטים כמו "ליל המסכות" ו"יום שישי ה-13". הסרט נחשב ייחודי בעת השקתו בשל דמויות שהיו מודעות לסרטי אימה אמיתיים בעולם ודנו בגלוי בקלישאות ש"צעקה" ניסה לערער.

"צעקה" החיה מחדש את ז'אנר סרטי ה"סלאשר" (Slasher) בשנות ה-90 המאוחרות, בדומה להשפעה שלליל המסכות היה על הסרטים בשנות ה-70 המאוחרות. לסרט יצאו 3 סרטי המשך: צעקה 2 (1997), צעקה 3 (2000) וצעקה 4, שיצא באפריל 2011.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט נפתח כשתלמידת תיכון, קייסי בקר, מקבלת שיחת טלפון מאדם זר. השיחה בהתחלה מתנהלת באופן ידידותי ואפילו פלרטטני והשניים דנים על סרטי אימה. השיחה מקבלת תפנית כשקייסי מבינה שהזר מהצד השני של הקו צופה בה ולכן היא מנתקת לו אך הוא שוב מתקשר ומאז השיחה הופכת למאיימת. אחרי כמה איומים וענויים פסיכולוגים היא מגלה שהחבר שלה, סטיבן "סטיב" אורת', מוחזק כבן ערובה בחצר ביתה, חבול, קשור לכיסא ופיו סתום. הזר אומר לקייסי שהדרך היחידה להציל את חיים של שניהם היא לענות נכון על שאלות טריווה מסרטי אימה. קייסי אינה מצליחה לענות נכון וסטיב נרצח באכזריות לנגד עיניה. לאחר מכן קייסי מפסיקה לשתף עם הרוצח פעולה ולכן גם היא מותקפת ונרצחת. כשהוריה של קייסי חוזרים הביתה הם מגלים את גופתו של סטיב על הכיסא וגופתה של קייסי תלויה על עץ.

קייסי וסטיבן הם חברי כיתתה של סידני פרסקוט. העיתוי של הטרגדיה קשה לסידני, המנסה להתמודד עם יום השנה לרצח אימה, מורין פרסקוט. בלילה הבא, הרוצח שרצח את קייסי וסטיב, מתקשר אליה ומתגרה בה בטלפון ולאחר מכן תוקף אותה בביתה. סידני בורחת ממנו ונועלת את עצמה בחדרה ומזעיקה את המשטרה. כשהרוצח נעלם החבר שלה, בילי לומיס, נכנס לחדר דרך החלון בטענה שהוא שמע אותה צורחת. מיד לאחר מכן נופל טלפון נייד מכיס המעיל שלו וסידני חושדת שהוא הרוצח. ובנוסף המשטרה מוצאת את מסכת הגוסטפייס (אשר משמשת את הרוצח להסתרת פניו) מחוץ לביתה של סידני. בתוגבה לכך סידני מאשימה את בילי כרוצח והוא נלקח למעצר על ידי דיואי ריילי, אחיה השוטר של טייטום ריילי, החברה הכי הטובה של סידני.

כשסידני, טייטום ודיואי עוזבים את תחנת המשטרה סידני פוגשת את כתבת הצהובונים גייל וות'רס והצלם שלה קני ג'ונס. גייל כתבה ספר המזכה את קוטון וירי, רוצח אימה של סידני וקורא לסידני שקרנית מכיוון שהאשימה את קוטון ברצח. גייל מתגרה בסידני וכתוצאה מכך סידני מחזירה לה סטירה.

ניל פרסקוט, אביה של סידני, נמצא בנסיעת עסקים ולכן סידני מבלה את הלילה עם טייטום, דיואי ואימם. באותו הערב, היא מקבלת שיחת טלפון נוספת מתגרה מהרוצח, שמגלה לסידני שהיא "הצביעה על האדם הלא נכון... שוב..." ממנה משתמע כי קוטון וירי, למעשה חף מפשע. שיחת הטלפון הזאת מנקה את בילי, אשר עדיין בכלא. בינתיים שריף העיירה, שריף ברק, מגלה שאביה של סידני לא הגיע למלון אליו הוא היה אמור להגיע בלילה הקודם וכרגע הוא מוגדר כנעדר ובנוסף המספר שממנו הרוצח התקשר לסידני הוא מספר הנייד שלו לכן החשד נופל עליו.

כאשר יוצאת שמועה כי הרוצח עדיין חופשי, בית הספר נסגר כאמצעי זהירות. למרות הסגירה, המנהל, ארתור הימברי, נרצח בעת שהיה בבית הספר. לא מודע לגורלו של המנהל, החבר של טייטום, סטו מאקר, מארגן מסיבה; בין האורחים הם בילי, סידני, טייטום, וחבר ילדות של סידני, רנדי מיקס, אשר מסביר לשאר אורחי המסיבה את החוקים איך לשרוד בסרט אימה. בינתיים, טייטום הולכת למוסך כדי להביא עוד בירה בשביל המסיבה, שם היא פוגשת את הרוצח אשר חושבת שזה רנדי שמנסה להפחידה אך במהרה היא מגלה שהוא הרוצח ואחרי מאבק קטן הוא מצליח לרצוח את טייטום.

דיואי, יחד עם גייל נכנסים למסיבה על מנת להודיע לסידני שאביה לא נמצא וכשאף אחד לא שם לב, גייל משתילה מצלמה קטנה על אחת השידות. לאחר מכן דיואי מקבל הודעה שמכונית התגלתה ביער הסמוך והוא יחד עם גייל הולכים לחקור אותה. רנדי מקבל שיחת טלפון על מותו של המנהל ושתלו אותו במגרש הפוטבול וקרבייו הוצאו. רוב אורחי המסיבה נוסעים לבית הספר. סידני, רנדי, גייל, דיואי, קני, סטו ובילי הם היחידים שנשארים מאחור. כשסידני ובילי לבד בחדר של הוריו של סטו, הרוצח מפתיע אותם ורוצח את בילי ולאחר מכן הוא מתחיל לרדוף אחרי סידני אשר בורחת למכונית של גייל ושם היא פוגשת את קני שאחרי זמן קצר הרוצח הורג אותו. בנשימותיו האחרונות של קני הוא מראה לסידני דלת סתרים ברכב אשר מאפשר לסידני לברוח. בינתיים, דיואי וגייל מגיעים למכונית ודיואי מזהה שזו מכוניתו של מר פרסקוט והשניים ממהרים לבית. דיואי נכנס לבית בעוד גייל מחכה בחוץ. מיד לאחר מכן גייל מבחינה שהיא עומדת בשלולית של דם והיא נכנסת לרכב שלה ומתחילה לסוע. גופתו של קני נופלת על השמשה וגייל כמעט מאבדת שליטה על הרכב. לאחר שגופתו של קני נופלת, גייל כמעט דורסת את סידני ולכן היא סוטה מהכביש ומתנגשת בעץ ומאבדת את הכרתה.

סידני חוזרת לבית ומגלה שדיואי נרצח ומיד לאחר מכן הרוצח מגיע וסידני נועלת את עצמה בתוך הניידת. כשהרוצח נעלם סידני חוזרת לבית ונקלת בסטו ורדני והם מאשימים אחד את השני ברציחות. סידני לוקחת את האקדח של דיואי ונועלת אותם מחוץ לבית.

בילי מתגלה כחי ונופל במורד המדרגות, ומאפשר לרנדי להיכנס לתוך הבית. רנדי טוען כי סט'ו השתגע, ובילי משיב כי "כולנו יוצאים קצת מדעתנו לפעמים" (מצטט שורה של נורמן בייטס מפסיכו) ויורה ברנדי. סטו נכנס לבית והוא ובילי מספרים לסידני ששניהם הרוצחים, ושהם השתמשו במכשיר משנה קול כדי שיושמעו כמו אדם אחד מעבר לטלפון. הם גם מגלים כי הם רצחו את אמה של סידני בשנה הקודמת ואז הפלילו את קוטון וירי על הפשעים. המניע של בילי הוא שמורין, אימה של סידני ניהלה רומן סודי עם אביו דבר אשר הוביל להוריו להתגרש ולעזיבתה של אימו אשר אותה אהב. השניים מגלים לסידני שאביה מוחזק כבן ערובה והם מתכננים להפליל אותו במסע הרציחות שלהם על ידי שתילת ראיות על גופו. לאחר מכן הם דוקרים אחד את השני כדי ליצור את האשליה כי הם הותקפו על ידי אביה של סידני, בילי בוגד בסטו אשר מתחיל לגסוס.

גייל מתגלה כחיה ומנסה להציל את סידני ואת אביה, מכיוון שהיא אינה מצליחה לשחרר את נצרת האקדח בילי מצליח לתקוף אותה ולגרום לה לאבד הכרה שוב. עם זאת, התערבותה של גייל משמשת כהסחה המאפשרת לסידני לברוח. היא מתגרה ותוקפת את בילי וסטו אשר מנסים להרוג אותה; היא מפילה על סטו טלוויזיה אשר מחשמלת אותו למוות והיא פוגעת ברצינות בבילי. רנדי חוזר להכרתו לאחר ששרד את פצע הירייה שלו, אבל הוא נחבט לאחר מכן על ידי בילי. בדיוק כאשר בילי עומד להרוג את סידני, גייל מתעוררת ויורה בבילי וכך מצילה את חייה של סידני. סידני, רנדי וגייל לוקחים מבט אחרון לעבר גופתו של בילי. לכאורה מת, בילי קם לתחייה עוד פעם אחת, אבל סידני תוקעת לו כדור בראש.

בסוף הסרט, דיואי מתגלה כחי ומועבר על גבי אלונקה וגייל מעבירה דוח חדשות מאולתר על אירועי הלילה הקודם בעוד הרשויות מגיעות.

צוות שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנרצחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סטיבן "סטיב" אורת - בדרכו לביתה של חברתו, קייסי בקר, סטיבן הותקף על ידי הגוסטפייס וככל הנראה מאבד את הכרתו. בזמן שהגוסטפייס מתגרה בקייס בקר בטלפון היא מגלה שסטיבן (כבר בהכרה) חבול וקשור לכיסא שפיו חסום. הגוסטפייס אומר לקייסי שהדרך היחידה להציל את סטיבן היא לענות נכון על שאלות טריווה על סרטי אימה. קייסי עונה בהצלחה על שאלה על ליל המסכות אך הרוצח שואל אותה שאלה מכשילה על יום שישי ה-13 וכתוצאה מתשובה שגויה הרוצח דוקר את סטיבן בבטן באופן ברוטאלי. כשקייסי רואה את גופתו של סטיבן הרוצח כבר פתח את בטנו והוציא את הקרביים שלו אשר נשפכים על הרצפה. נרצח על ידי סטו מאקר.
  • קייסי בקר - לאחר שהייתה עדה למותו של סטיבן, קייסי מסרבת לשתף עם הרוצח פעולה. הרוצח מצליח לפרוץ לבית בדיוק בזמן שקייסי יוצאת החוצה דרך הכניסה של המטבח. כשהיא מבינה שהוריה מגיעים. היא מנסה לרוץ אליהם אך הרוצח מבחין. אחרי מרדף קצר בחצר ביתה של קייסי, הרוצח דוקר אותה בחזה. אימה של קייסי שמעה את קייסי נרצחת כשניסתה להתקשר למשטרה. אביה של קייסי מורה לאשתו ללכת לשכנים להתקשר משם למשטרה. בסופו של דבר הוריה של קייסי מוצאים את גופתה של ביתם תלויה על אחד העצים. נרצחה על ידי בילי לומיס.
  • ארתור הימברי - כשבית הספר נסגר וכל התלמידים והמורים הלכו לביתם, רק ארתור נשאר במשרדו, שם שומע רעשים מוזרים במסדרון, אחרי בדיקה קצרה הוא חוזר למשרדו ושם הרוצח חיכה לו ודוקר אותו שוב ושוב בלב. מאוחר יותר רנדי מקבל שיחת טלפון המודיעה שגופתו של ארתור נמצאה תלוי על מגרש הספורט, דבר המאפשר מכל התלמידים (למעט רנדי וסידני) לצאת מהמסיבה ולסוע לבית הספר לראות את הגופה. נרצח על ידי בילי לומיס.
  • טייטום ריילי - בזמן המסיבה טייטום נשלחת למוסך להביא עוד בירה. שם הדלת נסגרתבאופן פתאומי על ידי הרוצח. טייטום חושבת שזה רנדי מחופש ומתגרה בו, עד מהרה הרוצח חותך את טייטום ביד והיא מבינה שזה הרוצח האמיתי. טייטום מנסה לברוח והיא מגלה שהדלת נעולה. אחרי מרדף קטן במוסך טייטום מנסה לברוח דרך פתח בעלי החיים של דלת המוסך. טייטום לא מצליחה לעבור ונתקעת. הרוצח לוחץ על הכפתור המרים את הדלת אשר מוחצת את ראשה של טייטום. נרצחה על ידי בילי לומיס.
  • קני ג'ונס - בזמן שהרוצח רודף אחרי סידני, קני נרדם ברכב של גייל. סידני מצליחה להעיר אותו ומסתתרת ברכב, שם היא וקני צופים ברוצח מתכונן לרצוח את רנדי. הרוצח מבחין במצלמות ויוצא החוצה לכיוון הרכב שם הוא פוגש את קני וסידני ומשסף את גרונו. נרצח על ידי סטו מאקר.
  • סטו מאקר - לאחר שהתגלה כרוצח, הוא נאבק נגד סידני בסלון ביתו. כשידו של סטו על העליונה סידני מצליחה להשתחרר מאחיזתו ולהפיל עליו טלוויזיה על ראשו. דבר המחשמל אותו למוות.
  • בילי לומיס - לאחר שהתגלה כאחד הרוצחים הוא נאבק בסידני אשר דוקרת אותו באמצעות מטריה. לאחר שסידני הורגת את סטו בילי מתגלה כחי. בילי מצמיד את סידני לרצפה וחונק אותה. סידני דוחפת לו אצבע לתוך הפצע שלו וכתוצאה בילי עומד לדקור אותה. ממש לפני שהוא עושה זאת גייל מופיעה ויורה בו. אך לאחר מכן הוא עדיין חי ולפי רנדי "הוא מתעורר לחיים להפחדה אחרונה" וסידני יורה בראשו.

יש לציין שלמרות שסטיבן הוא נרצח ראשון בסרט, מסע הרצח של בילי וסטו החל שנה לפני, ברציחתה של מורין פרסקוט, אימה של סידני.

התייחסות לז'אנר סרטי האימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מציג כמה בדיחות פנימיות והתייחסות לסרטי אימה אחרים. הקורבנות בצעקה מודעים עצמית וכל אחד עושה כמה התייחסויות לסרטי אימה.

שתיים מן ההפניות הנפוצות ביותר הן לסיוט ברחוב אלם ולבמאי וס קרייבן. פרד, שרת שמשוחק על ידי קרייבן, לובש תלבושת הדומה לזו של פרדי קרוגר. מאוחר יותר בסרט, טייטום אומרת לסידני כי היא "מתחילה להישמע כמו איזו גיבורה בסרט של וס קרפנטר", שם בדיוני שנוצר מהרכבת שמו של וס (הבמאי) ושל ג'ון קרפנטר, הבמאי של ליל המסכות.

בנוסף לבמאי שלה, ליל המסכות מצוינת פעמים רבות לאורך הסרט. שם משפחתו של בילי, לומיס, זהה לדמותו של דונלד פלזנס בליל המסכות (1978), אשר בתורו היה שמו של מאהבה של מריון קריין בפסיכו. באופן דומה למריון קריין (ג'נט לי), הכוכבת דרו ברימור מתה בתחילת הסרט.

בנוסף להזכרת כמה סרטי אימה לאורך כל הסרט, דמויות משנה רבות גולמו על ידי שחקנים שעבדו עם וס קרייבן לפני וגם הופיעו בסרטי אימה בולטים. לינדה בלייר, ששיחקה את רייגן במגרש השדים משחקת גם כתבת מרגיזה שניגשת לסידני כשהיא חוזרת לראשונה לבית הספר לאחר שהותקפה על ידי הרוצח. ג'וזף וויפ, שמשחק את שריף ברק בצעקה, שיחק גם סגן שריף בסיוט ברחוב אלם.

יציאה לאקרנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התגובה לצעקה הייתה חיובית בקרב מבקרי הקולנוע.[1] התסריט של ויליאמסון זכה לשבחים כ"פיקח בצורה שטנית, ועלילה מורכבת" אשר "מערבב אירוניה בחריצות, התייחסות עצמית, פרשנות חברתית מעוותת עם צמרמורות ושפיכות דמים."[2]

רוג'ר אברט העריך את "הבדיחות הפנימיות והדמויות המודעות עצמית", אך היה מבולבל בשאלה אם רמת האלימות "נוטרלה על ידי דרך האירוניה שהסרט השתמש בזה ומעיר על זה."[3] ניו יורק טיימס אומר "לא הרבה ב'צעקה' כל כך מגעיל", אבל מציין כי קרייבן "רוצה דברים לשני הכיוונים, ומנצל חומר מזעזע תוך ערעור זה בלעג הומור."[4]

צעקה דורג במקום ה-32 ברשימת 50 Best High School Movies של מגזין Entertainment Weekly ובמקום ה-13 ברשימת 100 Scariest Movie Moments של ערוץ בראבו. בשנת 2008, Entertainment Weekly כינה את הסרט "קלאסיקה חדשה" על ידי דירוג הסרט במקום ה-60 ברשימה שלהם של 100 Best Films of the Last 13 Years. הסרט קיבל דירוג טרי של 81% באתר עגבניות רקובות.[5]

הכנסות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט הוצג ב-1,413 בתי קולנוע, והכניס $6,354,586 בסוף השבוע לפתיחתו. הסרט עשה 87 מיליון דולר ביציאתו הראשונה, ואז יצא מחדש לבתי הקולנוע ב-11 באפריל 1997 והכניס עוד 16 מיליון דולר. בארצות הברית בלבד הכניס הסרט $103,046,663.[6] בשנת 2007, הסרט הכניס ברחבי העולם $173,046,663.[7]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט זכה במספר פרסים, כולל הסרט הטוב ביותר בטקס פרסי MTV Movie Awards לשנת 1997, ואת פרס סאטורן עבור השחקנית הטובה ביותר (נב קמפבל), התסריטאי הטוב ביותר וסרט האימה הטוב ביותר.[8]

פסקול[עריכת קוד מקור | עריכה]

Picto infobox music.png
Scream: Music from the Dimension Motion Picture
px
פסקול מאת אומנים שונים
יצא לאור 17 בדצמבר 1996
סוגה רוק אלטרנטיבי
אורך 46:30
חברת תקליטים Warner Bros. Records

כאשר בילי נכנס לחדר של סידני בתחילת הסרט גרסת כיסוי של השיר של בלו אויסטר קאלט (Don't Fear The Reaper) המבוצע על ידי גאס בלייק מנוגן. השיר מנוגן בסרט הראשון של ליל המסכות כאשר אנני ולורי בדרכן לשמרטף.

שיר הנושא עבור כל שלושת הסרטים הוא "Red Right Hand" מאת ניק קייב והזרעים הרעים.

גרסה חלופית של וידאו הקליפ "Drop Dead Gorgeous" מאת רפובליקה מתאר קליפים מתוך הסרט שהוצגו ברשתות מוזיקה כגון MTV. אמנם שהשיר ניתן להישמע בסרט, זה לא מופיע באלבום הפסקול.

אף על פי שהגרסה המקורית של "School's Out" שהוקלט על ידי אליס קופר, הוצג בסרט, הפסקול מכיל גרסת כיסוי לשיר שבוצע על ידי להקתו הישנה של סבסטיאן באך, The Last Hard Men.

אלבום הפסקול שוחרר ב-17 בדצמבר 1997 ובו שירים מתוך הסרט. תקליטור ובו תזמורת של מרקו בלטרמי לצעקה וצעקה 2 שוחרר על תווית וארז סרבנד בשנת 1997.[9]

רשימת השירים

  1. Youth of America - Birdbrain
  2. Whisper - Catherine
  3. Red Right Hand - ניק קייב והזרעים הרעים
  4. (Don't Fear) The Reaper - גאס
  5. Artificial World [Interdimensional Mix] - Julee Cruise
  6. Better Than Me - Sister Machine Gun
  7. Whisper to a Scream (Birds Fly) - Soho
  8. First Cool Hive - מובי
  9. Bitter Pill - The Connells
  10. School's Out - The Last Hard Men
  11. Trouble In Woodsboro/Sidney's Lament - מרקו בלטרמי
  12. Blasphemy - Immediate Music (בונוס)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "צעקה", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Satirical 'Scream' Is Out for Blood — and Lots of It
  2. ^ Harrington, Richard (December 20, 1996). "Go Ahead and 'Scream'", Washington Post. אוחזר ב־ 2007-01-27. 
  3. ^ Ebert, Roger (December 20, 1996). "Scream", Chicago Sun Times. אוחזר ב־ 2007-01-27. 
  4. ^ Maslin, Jant (December 20, 1996). "Scream", The New York Times. אוחזר ב־ 2007-05-31. 
  5. ^ ביקורות על הסרט באתר עגבניות רקובות.
  6. ^ Scream (1996/I) — Box office / business
  7. ^ Scream. Box Office Mojo. אוחזר ב־2006-12-27.
  8. ^ Awards for Scream (1996/I). IMDb. אוחזר ב־2007-01-28.
  9. ^ Carlsson, Mikael. Scream/Scream 2. Music from the Movies. אוחזר ב־2007-01-27.