צפון ודרום (רומן, 1854)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
העטיפה של הוצאת ספרי פינגווין לספר

צפון ודרוםאנגלית: North and South) הוא רומן שנכתב על ידי אליזבת גאסקל ופורסם לראשונה ב-1854 כסידרה בכתב עת (Household Words), אותו ערך צ'ארלס דיקנס. הרומן יצא לאור בשלמותו ב-1855.

שמו של הספר מעיד על תוכנו, העוסק בניגוד בין צפון אנגליה ובה ערי התעשייה והמסחר לדרום העשיר. דרך עיניה של מרגרט הייל, בחורה דרומית, אשר עוברת להתגורר במילטון הצפונית והתעשייתית, גאסקל בוחנת את סוגיות של מעמד ומגדר, כל זאת בזמן שהאהדה של מרגרט לעובדים בעיר בבית החרושת מתנגשת עם משיכתה שהולכת וגוברת לבעל בית החרושת הכריזמטי, מר ג'ון ת'ורנטון. אף ששם הספר היה אמור להיות "מרגרט הייל" על שם הדמות הראשית, השתכנעה המחברת לשנות את שמו לפי בקשת המוציא לאור.

העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היצירה היא רומן חברתי שבא לתאר את צפון אנגליה התעשייתית באמצע המאה ה-19, כפי שהיא נראית בעיניה של גיבורת הספר, מרגרט הייל. מרגרט עברה עם משפחתה מהלסטון שבדרום אנגליה למילטון שבצפונה כיוון שאביה לא היה מרוצה מהממסד הדתי והחליט לעזוב את משרתו בתור כומר ובעזרת חברו מר בל מאוקספורד, ללכת ללמד במילטון. השינוי שבמעבר לצפון מכה את מרגרט בתדהמה, בהיותה בתו של כומר אשר הורגלה לעזור לעניים, מרגרט מוצאת לנכון להזדהות עם ענייה של העיר מילטון העובדים בבית החרושת של מר ת'ורנטון ובעיקר יוצרת ידידות עם ניקולס היגינס ובתו הגוססת בסי.

מר ג'ון ת'ורנטון בעל בית החרושת הוא גם תלמידו של אביה של מרגרט ומיודד עימו. במהלך חייו הוא עבר קשיים רבים, הוא הקים את מפעלו לאחר שאביו התאבד והותיר את משפחתו חסרת כל. במשך שנים הוא פירנס את אמו ואחותו בקושי עד שהצליח להקים את המפעל.

מרגרט הייל אינה מחבבת את ת'ורנטון, היא רואה בו מקור לסבלם של הפועלים במילטון והוא מייצג בעיניה את כל מה שהיא מתעבת בצפון. היא אינה מחשיבה אותו בתור "ג'נטלמן", ומתייחסת אליו בזלזול בתור "סוחר", זהו מעמד נמוך יותר מהאריסטוקרטים בדרום. ג'ון מתאהב במרגרט במהרה, הוא רואה בה אישה שונה מרוב הנשים שהוא פגש, זאת מכיוון שהיא באה מסגנון חיים שונה לחלוטין ממה שהוא הורגל אליו במילטון. כל חייו הוא עבד קשה והיא משנה את מהלך חייו לחלוטין לראשונה.

העובדים של ת'ורנטון מחליטים לשבות והוא מייבא אנשים מאירלנד, פורצת מהומה והעובדים השובתים נכנסים לבית החרושת ומנסים לבצע לינץ' בת'ורנטון, מרגרט מזרזת אותו לדבר איתם ולשכנע אותם לחדול, בטענה שהם לא יודעים מה הם עושים מכיוון שהם מורעבים. הוא מקשיב לה ויוצא החוצה. מרגרט רואה כי הוא נמצא בסכנה ויוצאת בעצמה להגן עליו, היא נפגעת מאבן שזרק פועל.

לאחר כל זה תורנטון מבין שמה שהוא מרגיש זאת אהבה והוא מציע לה נישואין, היא מסרבת, וטוענת בבוז שהיא הייתה עושה את אותו מעשה בשביל כל אדם. ת'ורנטון הפגוע עוזב אותה ומכאן יחסיהם מתקררים. לאט, לאט ת'ורנטון גם ממעט לבוא לפגישות לימוד עם אביה של מרגרט. לאחר מכן מתחילה מרגרט לראות אותו באור אחר. היא מבינה שפגעה בו ולאט לאט משיכתה אליו גוברת. אך היא בטוחה כי מאוחר מידי. (ניתן לראות קווי דמיון בין העלילה בצפון ודרום ל"גאווה ודעה קדומה" של ג'יין אוסטן). הוא מצידו מתחיל להראות אכפתיות כלפי עובדיו ונותן לניקולס היגינס משרה בבית החרושת שלו לאחר שבשום מקום לא מסכימים לקבל אותו בגלל שהוא והאיגוד שלו לקחו חלק משמעותי בשביתה (אך הוא לא היה מעורב בפעילות האלימה).

לאחר שמר תורנטון רואה את מרגרט עם אחיה, בו הוא טועה וחושבו למחזרה של מרגרט, נוצר קונפליקט נוסף בסיפור. פרדריק, אחיה של מרגרט נמלט מהחוק באנגליה כיוון שהוא היה מעורב במרד באונייה. הוא מתגורר בספרד ומגיע לאנגליה רק על מנת להיות לצידה של אימו במותה. בנוסף משפחתו רוצה לנקות את שמו בעזרת הנרי לנוקס, עורך דין וגיסה של אדית בת דודתם. לפני ההלוויה מרגרט מלווה את אחיה לתחנת רכבת, שם הם נצפים על ידי שלושה אנשים: מר ת'ורנטון, שמסיק למסקנות שגויות, עד ששמו לא מוזכר, ולאונרד שהכיר את פרדריק ורוצה להסגיר אותו על מנת לקבל פרס. פרדריק ולאונרד מתקוטטים והאחרון נופל, נפגע ומת. שוטר שחוקר את הפרשה שומע מפי העד ששמו לא מוזכר שמרגרט הייתה בתחנה עם אדם לא ידוע, היא מכחישה את זה. ת'ורנטון הוא שופט שלום במילטון והוא עוזר לחקור את הפרשה, הוא יודע שמרגרט הייתה בתחנה והיא שיקרה לשוטר אך הוא מרגיש מחויב לעזור לה ואומר לשוטר שיפסיק לחקור את הפרשה כיוון שמותו של לאונרד נגרם כתוצאה מכך שהוא היה שתיין. הוא מתענה על כך שמרגרט שיקרה למען מישהו אחר לכל אורך הספר ורק לאחר שניקולס היגינס הפועל מעמיד אותו על טעותו ומרגרט מודה באהבתה, שניהם לבסוף מתאחדים.

דמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרגרט הייל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדמות הראשית. רוב הסיפור נראה דרך עיניה. היא אישה דרומית צעירה, אמיצה, גאה ונדיבה שמגיעה למילטון הצפונית והמעבר מכה אותה בתדהמה. היא בתו של כומר ורגילה לעזור לעניים בדרום ולכן היא מוצאת לנכון לעשות זאת גם בצפון בלי להבין שסגנון החיים שונה לחלוטין מאיפה שהיא באה. היא רואה בג'ון ת'ורנטון את המקור לסבל של העובדים במפעלים והוא בכלל מייצג את כל מה שהיא לא אוהבת בצפון. היא מתייחסת אליו בזלזול בלי להיות מודעת לכך שהיא פוגעת בו ושהיא בעצמה נמשכת אליו ורק כשכבר מאוחר מידי היא מבינה כי היא אוהבת אותו. מרגרט לא נחשבת יפה מאוד באופן המקובל אך האנשים שאוהבים אותה כמו מר בל, מר ת'ורנטון והנרי לנוקס רואים את היופי הפנימי שלה שמשתקף גם ביופי החיצוני וההערצה שהיא מעוררת גדולה. בנוסף היא אישה מאוד נאמנה, היא עוזרת לאביה לספר לאימה שהם צריכים לעבור להתגורר בצפון, היא עושה הכל על מנת לעזור לאחיה לנקות את שמו גם כשברור כי זה בלתי אפשרי ותוך כדי שהיא מסכנת את עצמה ושמה, היא גם נאמנה מאוד למשפחת היגינס ועוזרת להם בקביעות גם לאחר מותה של בסי, ולאחר שהיא מבינה כי היא אוהבת את ת'ורנטון אהבתה מחזיקה מעמד גם כשהם נפרדים ולא רואים זה את זו במשך שנה.

מר ג'ון ת'ורנטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעל בית החרושת המקומי. חבר של מר הייל ותלמיד שלו. ת'ורנטון שהיה צריך להפסיק את לימודיו בבית הספר לאחר שאביו התאבד מחליט לחדש אותם בתקווה לזכות במעמד וחינוך שווה של המעמד העליון. הוא עשיר אך הוא נחשב ל"סוחר", מעמד נמוך מהאריסטוקרטיה בדרום. יש לו הרבה טענות כלפי עצמו למרות כל העבודה שהוא השקיע וערך עצמי נמוך, הוא מאוד גאה ולא מציג לעולם את רגשותיו בפני כל אך למרות זאת יש בו מלא תשוקה. גאסקל גם מתארת שתווי פניו מיוחדות כיוון שהן מראות כוח וגאווה. מרגרט נכנסת לחייו במפתיע ומתנהגת ביהירות שמדגישה את חוסר הביטחון שלו, אך הוא לא מראה לה את זה. כאשר הוא מבין שהוא אוהב אותה הוא חייב להציע לה נישואין למרות שברור לו שהיא לא שותפה לרגשותיו. הוא נפגע ממנה לאורך כל הספר והכעס שלו מתנגש עם האהבה והתשוקה שלו כלפיה, הוא אומר לעצמו שהוא כבר לא אוהב אותה, גם כאשר הוא מחפה עליה הוא מתרץ שזה בגלל שהיא בתו של חברו, בפנים ברור לו כי הוא אוהב אותה יותר מתמיד ואהבתו וסבלו נמשכים לאורך כל הספר.

ניקולס היגנס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניקולס הוא הדמות העיקרית שמייצגת את מעמד הפועלים בספר. הוא אידאליסט אך חם מזג ומשתייך לאיגוד של פועלים שנלחמים על זכויותיהם. לפני השביתה יש לו תקווה שמצבם של הפועלים ישתפר אם הם ילחמו עד הסוף, אך בעקבות המהומה שפורצת בבית החרושת של ג'ון ת'ורנטון התקווה שלו מסתכמת באכזבה. בתו בסי מתה והוא מרגיש אבוד אך הוא מוצא תקווה כאשר הוא מאמץ את ילדיהם הרבים של הזוג באוצ'ר שהתאבדו, ונחוש בדעתו לעזור להם. הוא חושב לעבור לדרום כיוון שלא נותנים לו עבודה בצפון אך בסוף מרגרט דוחפת אותו לבקש עבודה מת'ורנטון, הוא מסרב בתחילה אך לאחר מכן מסכים והם מתיידדים בסופו של דבר, ידידות שמדגישה מן השלמה בין שני המעמדות.

דמויות משנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרת ת'ורנטון - היא אימו של מר ת'ורנטון. מאוד דומה לו, אישה חזקה וגאה שקשורה אל בנה מאוד. הם לא צריכים לבטא את הקשר שלהם כי הם מבינים אחד את השני ולעתים נדירות מראים את רגשותיהם. היא לא אוהבת את מרגרט, בהתחלה כי היא חושבת שהיא סנובית דרומית שרודפת אחרי בנה ולאחר מכן מכיוון שהיא סירבה לבנה ובכך גרמה לו לסבול.

בסי היגינס - בתו של ניקולס היגינס וחברה מאוד טובה של מרגרט הייל. בסי חולה ב‏מחלה סופנית בגלל העבודה הרבה במפעלים, היא עובדת במפעל של ת'ורנטון מכיוון ששם האוויר נקי יותר מבשאר המפעלים למרות הכל. היא מתה באמצע הספר בערך.

ריצ'רד הייל - אביה של מרגרט הוא כומר נדיב ועדין (גם המראה שלו מתואר כך) שפורש מכיוון שהוא לא מרוצה מהממסד הדתי. הוא עובר להתגורר במילטון עם משפחתו ועובד כמורה פרטי. הוא נותן שיעורים לג'ון ת'ורנטון והם מתיידדים. מר הייל מרגיש אשם על עוגמת הנפש שהוא גרם לאשתו.

מריה הייל - היא אמה של מרגרט שבאה ממשפחתה מכובדת בלונדון. היא הייתה יפה מאוד בצעירותה ולכן מחשיבה את היופי מאוד וכואב לה שמרגרט לא יפה באופן המקובל. למרות זאת בנה פרדריק מאוד נאה ודומה לה והיא מאוד קשורה אליו. המעבר מהלסטון למילטון מכה אותה בשוק והיא מתה בערך באמצע הספר ומה שמעורר רגשות אשמה אצל בעלה.

דיקסון - היא משרתת של משפחת הייל ומשרתת את מרת הייל מאז הייתה נערה. היא מאוד נאמנה אליה ואוהבת אותה, גם לאחר מותה היא נשארת עם מרגרט ואביה. היא לא אוהבת את ריצ'רד הייל כי היא מאמינה שהוא השפיל את אשתו בכך שעבר לגור בצפון.

מר בל - חבר ותיק של מר הייל מאוקספורד וסנדק של מרגרט ופרדריק. מר בל מעריך את מרגרט מאוד ואוהב אותה, לאחר מות שני הוריה הוא מעוניין לאמץ אותה אך דודתה לוקחת אותה ללונדון. הוא בעל הבית של מר ת'ורנטון ובסוף הספר הוא מת ומוריש את רכושו למרגרט שהופכת לאישה עשירה.

מרת שו - היא דודתה של מרגרט, אחותה של אמה. היא גם אמה של אדית והיא גידלה את מרגרט בנעוריה והעניקה לה חינוך ראוי בלונדון.

אדית - בת דודתה וחברתה הטובה של מרגרט. היא יפה מאוד אך לא חכמה במיוחד. היא נישאת לקפטן לנוקס בתחילת הספר, גבר נאה מאוד אך גם לא חכם במיוחד.

הנרי לנוקס - עורך דין צעיר, אחיו של קפטן לנוקס, הוא איש אינטליגנט, מעריך ואוהב את מרגרט ומציע לה נישואין בתחילת הספר, אך היא מסרבת לו. בסוף הספר נראה כי יש סימנים לכך שהוא ינסה להציע לה נישואין שוב, אך בסוף הוא מבין שהיא אוהבת את ת'ורנטון ומביא לאיחודם בכך שהוא לא מופיע לפגישה מתוכננת של שלושתם.

פרדריק הייל - אחיה הבכור והנאה של מרגרט. הא נמלט מאנגליה כיוון שהשתתף במרד על אונייה ומתגורר בספרד. אם הוא יחזור לאנגליה הוא נידון למוות.

נושאים עיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צפון מול דרום[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיפור מקיף טווח רחב של סוגיות חברתיות כמו חלוקה חברתית ומעמדית והנופים המשתנים של בריטניה, דרך השינויים הללו מוצגת ההתקדמות במסחר באזורים עירוניים ומדגישים את הניגודים בין הלסטון למילטון. התעשייה הייתה תופעת פלא וכמעט נוראית לאלו הבאים מהדרום העשיר. הוויכוח של הספר מציג שהחלק התעשייתי של המדינה מייצג את העתיד, ואפילו עתיד טוב יותר, כהמחזה ניתן לראות את ההמרה ההדרגתית של מרגרט מהלסטון למילטון. למעשה מרגרט המירה את עצמה לתעשייה, חיים עירוניים, עליית המעמדות העובדים, והיבטים רבים אחרים של החיים המודרניים, לכן כאשר היא ות'ורנטון מתאחדים שניהם בעצם ריככו את ההשקפות המקוריות שלהם.

בספר גאסקל מציגה את חוסר החיבה שלה לחברה קפדנית ובעלת דעות קדומות כדוגמה היא מביאה את התנהגותו העדינה של ריצ'רד הייל לחברה של מרגרט, ניקולס היגינס, לאחר שזה בא אליו בעקבות מות בתו. מר הייל מיוצג כאידאל. הוא רואה קודם את האדם ורק לאחר מכן את מעמדו החברתי. למרגרט יש דעות מאוד קדומות על הצפון, בעיקר כלפי הסוחרים, בתחילת הספר. אך היא באמת מעריכה את ההגינות של אביה. מאוחר יותר בספר היא מלמדת את מר ת'ורנטון שכל בני האדם נולדו שווים. גאסקל משתדלת להעביר את אותו מסר לקוראים. היא מציגה שרק התווית היא מה שבעצם מפרידה בין העובדים לאריסטוקרטים, מר הייל קורא לניקולס "מר היגינס" במקום להדביק לו תווית אחרת פחות מכובדת. מאוחר יותר בספר כאשר ת'ורנטון מקבל את עובדיו כבני אדם שווים הוא מתחיל לקרוא להם "אנשים" במקום "ידיים".

האתאיזם של מעמד הפועלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת הסצנות החזקות ביותר ברומן מתרחשת כאשר ניקולס היגינס, הפועל שעובד בבית החרושת לטקסטיל, מבקר את מר הייל לאחר שבתו, בסי, מתה משחפת שנגרמה כתוצאה מהאוויר התעשייתי במילטון. למרות שהיגינס מודה שהוא עדיין מאמין באלוהים, הוא מציג כתב אישום חריף ועוצמתי של דת מבוססת שאותה הוא רואה כנשק שבעלי המפעלים הקפיטליסטים משתמשים בה נגד הפועלים. האישום של היגינס, שבדרך אגב מראה את היכולת האינטלקטואלית של מעמד הפועלים כשווה לקורא מהמעמד הבינוני, נשמעת במידה ניכרת כמו האישום של האוונגליסטים שהוא תוקף, (רוב הקפיטליסטים הגיעו מזרם האוונגליזם וקבוצות מתנגדות ולא מהכנסייה הבסיסית). היגינס מנסה להציג נקודה שגם הנרי דייוויד תורו וג'ון ראסקין מנסים להציג בהתקפותיהם על חילוק המעמדות.

תפקיד האישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרומן בודק את הטבע של סמכות חברתית וצייתנות ומספק תיאור בעל תובנה של תפקידה של אישה מהמעמד הבינוני דרך סיפורה של מרגרט הייל הדרומית.

מרגרט מרבה להביע את דעתה, שוב ושוב היא מלוהקת לתפקיד המגשרת. לדוגמה: היא נאלצת לומר לאמה על השינוי הפתאומי שהם צריכים לעבור מכיוון שאביה לא מסוגל להתמודד איתה. היא מתעמתת עם המון כועס על מנת לדבר גם בשביל העובדים האירים שעומדים להיות מותקפים וגם בשביל ג'ון ת'ורנטון השתקן והעיקש. יתר על כן, כמו הסופרת שמנסה להציג את שני צדדי הוויכוח, מרגרט מנסה לחנך כל אחד מהמעמדות לראות את הצד השני. היא מציגה את דעותיו של ניקולס היגינס לת'ורנטון ולהפך. מרגרט הייל נוסעת מהדרום לצפון על מנת לפתור ספקות דתיות וחברתיות. גאסקל ממזגת את התעשייה עם סוגיות האישה מפני שה"חקירה" היא על תנאי האישה כמו גם תנאי העובדים. רק בעקבות המאבקים שהיא עדה להם באזור התעשייתי מרגרט מבינה את אופייה של אימה, סבלן של בנות מעמד הפועלים, ומעמד האישה הלא מוגדר. דרך מרגרט הייל גאסקל נותנת כוח "למין החלש", כוח שבזמנה הופיע לעתים נדירות בטקסטים וכתבי עת, בעיקר בצפון.

באנגליה הוויקטוריאנית החברה מעריכת טוּב בנשים, ביחד עם תכונות אדוקות אחרות, בעידן זה של נדבנות טוב נחשב הקרבה למען אחרים. הנצרות ציוותה את הכנעת האישה לבעלה, אפילו בהתחלה, בסיפור אדם וחווה: "אל האישה אמר הרבה ארבה עצבונך והרנך בעצב תלדי בנים ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך" (בראשית פרק ג' פסוק טז). התפיסה הנוצרית הזאת אז, בנאיביות ערבבה שיעבוד עם זהות האישה הכנועה, והגבילה את חופש האישה לחיות בשביל עצמה.

מרגרט, האישה הנוצרית בצפון ודרום, משרתת את האהובים עליה מתוך טוב ליבה, אבל התלות המתגברת שלהם מכבידה עליה עוד ועוד, למרות שברוח טובה היא לוקחת על עצמה את מטען האחריות הזה כלפי אביה, אמה ובסי היגינס, מרגרט בתוך תוכה משתוקקת לברוח מהעולם הזה המאוכלס אך ורק בצרות אופק ואופי חלש. היא חייבת להחניק את הדחף הזה כהקרבה למען אלה שהיא חייבת לשרת.

עיבודים לטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2004 שודרה הסדרה צפון ודרום בטלוויזיה בכיכובם של ריצ'רד ארמיטאג' בתפקיד ג'ון ת'ורנטון ודניאלה דנבי-אש, כמרגרט הייל. בריאן פרסיוול ביים וסנדי וולץ כתבה את התסריט.

לבי בי סי לא היו תקוות גדולות בקשר לסדרה, היא לא פורסמה היטב והמבקרים כמעט שלא שמו לב אליה. הצופים קיבלו את הסדרה בצורה אחרת. שעות לאחר שהפרק הראשון שודר בנובמבר 2004 הפורום של האתר קרס בעקבות מספר המבקרים הרב והבי בי סי היה מוכרח לסגור את האתר. ההתעניינות הפתאומית בסדרה הייתה בזכות ריצ'רד ארמיטאג', שחקן לא מוכר, שההופעה שלו בתור ג'ון ת'ורנטון המאופק רגשית הזכירה לצופים את הופעתו של קולין פירת' בתור מר דארסי, בגאווה ודעה קדומה הסדרה מ-1995. ארמיטאג' טען שההתעניינות בסדרה הייתה בגלל שהיא נותנת במה לעובדים ומצוקותיהם בזמן המהפכה התעשייתית. ההצלחה של הסדרה הפתיעה את הבי בי סי והם שיחררו את הדי וי די ב-11 באפריל 2005.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]