צרפת במשחקים האולימפיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
צרפת במשחקים האולימפיים
Flag of France.svg
1912 Opening ceremony - France.JPG

המשלחת הצרפתית בטקס הפתיחה של אולימפיאדת סטוקהולם (1912)
קוד הוועד האולימפי הלאומי FRA
שם הוועד האולימפי הלאומי הוועד הלאומי האולימפי והספורטיבי של צרפת (Comité National Olympique et Sportif Français)
מדליות קיץ
דירוג: 5
זהב
202
כסף
223
ארד
246
סך הכול
671
מדליות חורף
דירוג: 14
זהב
27
כסף
27
ארד
40
סך הכול
94‏[1]
השתתפות במשחקי הקיץ אפור: לא השתתפה)

189619001904190819121920192419281932193619481952195619601964196819721976198019841988199219962000200420082012

השתתפות במשחקי החורף אפור: לא השתתפה)

1924192819321936194819521956196019641968197219761980198419881992199419982002200620102014

צרפת משתתפת במשחקים האולימפיים מאז חידושם בעת החדשה, באולימפיאדת אתונה (1896). קיימת מחלוקת בשאלה האם השתתפה בכל המשחקים, שנסובה סביב השתתפותו של האתלט אלבר קורה באולימפיאדת סנט לואיס (1904). אף שהיה צרפתי, הוא התחרה במדי התאחדות האתלטיקה של שיקגו וברישומים הרשמיים של הוועד האולימפי הבינלאומי נרשמה זכייתו במדליית הכסף בריצת המרתון לזכותה של ארצות הברית. פרט לסוגיה זו, השתתפה צרפת בכל יתר האולימפיאדות שנערכו, וכן בכל משחקי החורף.

לאורך השנים צברו הספורטאים הצרפתים 671 מדליות, בהן 202 מדליות זהב, נתון שמציב אותה במקום החמישי בטבלת המדליות של כל הזמנים, אחרי ארצות הברית, ברית המועצות, גרמניה ובריטניה. הענפים בהם בלטו הצרפתים במיוחד הם סיף (115 מדליות, בהן 41 מדליות זהב, הישג בו היא שנייה רק לאיטליה), רכיבת אופניים (90 מדליות, בהן 41 מדליות זהב, יותר מכל מדינה אחרת), אתלטיקה (61 מדליות, בהן 14 מדליות זהב), שיט (38 מדליות, בהן 12 מדליות זהב, הישג המציב אותה במקום הרביעי בכל הזמנים, אחרי בריטניה, ארצות הברית ונורבגיה), רכיבה (34 מדליות, בהן 12 מדליות זהב, הישג המציב אותה במקום השלישי בכל הזמנים, אחרי גרמניה ושבדיה) וג'ודו (44 מדליות, בהן 12 מדליות זהב, הישג שני רק לזה של יפן).

באולימפיאדות החורף צברו הצרפתים 94 מדליות, בהן 27 מדליות זהב. קרוב למחציתן (43 מדליות ו-15 מדליות זהב) הושגו בסקי אלפיני, ענף בו רק אוסטריה ושווייץ הגיעו להישגים גבוהים יותר‏[2].

אירוח המשחקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האצטדיון האולימפי איב-דו-מנואר, האצטדיון המרכזי בו נערכה אולימפיאדת פריז ב-1924

צרפת אירחה פעמיים את משחקי הקיץ (אולימפיאדת פריז (1900) ואולימפיאדת פריז (1924)) ושלוש פעמים את משחקי החורף (אולימפיאדת שאמוני (1924), אולימפיאדת גרנובל (1968) ואולימפיאדת אלברוויל (1992)).

הבחירה בפריז כמארחת האולימפיאדה השנייה, ב-1900, נעוצה בכך שיוזם חידוש המשחקים האולימפיים בעת החדשה, פייר דה קוברטן, היה בן העיר. ב-1924 הייתה פריז לעיר הראשונה שבה נערכים המשחקים האולימפיים בפעם השנייה (מאוחר יותר זכו גם הערים לונדון ולוס אנג'לס לארח את המשחקים בשנית), לאחר שהועדפה על פניהן של אמסטרדם, לוס אנג'לס, ריו דה ז'ניירו ורומא. בהמשך, התמודדה פריז על אירוח המשחקים עוד 3 פעמים, אך נכשלה. ב-1992 הגיעה למקום השני אחרי ברצלונה, ב-2008 דורגה במקום השלישי אחרי בייג'ינג וטורונטו וב-2012 הפסידה את אירוח המשחקים ללונדון בהפרש של ארבעה קולות. ליון התמודדה על אירוח המשחקים ב-1968, אך דורגה במקום השלישי, אחרי מקסיקו סיטי ודטרויט.

אולימפיאדת שאמוני הייתה אולימפיאדת החורף הראשונה בהיסטוריה. באותה העת נקבע כי משחקי החורף יערכו באותה מדינה בה נערכים משחקי הקיץ, ומאחר שמשחקי הקיץ נערכו באותה שנה בפריז, נבחרה העיירה שאמוני שבהרי האלפים לארח את משחקי החורף. ב-1968 הועדפה גרנובל על פני קלגרי על חודם של שלושה קולות. מועמדות אחרות לאירוח המשחקים באותה שנה היו לאהטי, סאפורו, לייק פלאסיד ואוסלו. ב-1992 נבחרה אלברוויל ברוב גדול, לאחר שגברה על סופיה, פאלון, לילהאמר, קורטינה ד'אמפצו, אנקורג' וברכטסגאדן. אנסי ההתמודדה על אירוח משחקי החורף של 2018, אך דורגה במקום השלישי, אחרי פיונגצ'אנג ומינכן.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוכבי האופניים פול מאסון (מימין) ולאון פלמאן
קבוצת אוניון דה סוסייטה פרנסז דה ספורט אתלטיק, ששימשה כנבחרת הכדורגל של צרפת במשחקים
אנרי דלוז', זוכה מדליית הכסף בריצת 1500 מטר באולימפיאדת פריז
רוכב האופניים אמיל דמנז'ה, שזכה במדליית כסף באולימפיאדת לונדון

אולימפיאדת אתונה (1896)[עריכת קוד מקור | עריכה]

13 ספורטאים צרפתים נטלו חלק באולימפיאדת הראשונה בעת החדשה. הם זכו ב-11 מדליות, בהן 5 מדליות זהב, ודורגו במקום הרביעי בטבלת המדליות, אחרי ארצות הברית, יוון וגרמניה. הספורטאי הבולט ביותר היה רוכב האופניים פול מאסון, שזכה ב-3 מדליות זהב, במרוץ הספרינט ל-2 ק"מ, במרוץ נגד השעון ובמרוץ ל-10 ק"מ. עמיתו, לאון פלמאן, ניצח במרוץ ל-100 ק"מ, זכה במדליית הכסף במרוץ ל-10 ק"מ ובמדליית הארד במרוץ הספרינט ל-2 ק"מ. אלוף אולימפי נוסף היה הסייף אז'ן-אנרי גרוולוט, שניצח במקצה הרומח. שני סייפים נוספים זכו במדליות כסף, ויתר המדליות הושגו באתלטיקה.

אולימפיאדת פריז (1900)[עריכת קוד מקור | עריכה]

באולימפיאדה הראשונה שנערכה על אדמת צרפת, היו הספורטאים הצרפתים דומיננטים במיוחד. הם זכו ב-101 מדליות (למעלה משליש מכלל המדליות), מהן 26 מדליות זהב. המשלחת הצרפתית הייתה גדולה במיוחד, ובתחרויות ההתעמלות, למשל, 108 מתוך 135 המתעמלים היו צרפתים, והם גם זכו ב-18 המקומות הראשונים. גם השופטים בתחרויות היו צרפתים.

במספר ענפים שלטו הצרפתים ללא עוררין. הסייפים זכו ב-15 מתוך 21 המדליות האפשריות, וב-5 מתוך 7 מדליות זהב אפשריות. אלבר רובר איאט זכה בשתיים מהן, שתיהן ברומח. השייטים זכו ב-19 מתוך 30 מדליות אפשריות, אך רק ב-3 מתוך 10 מדליות זהב. הקלעים זכו ב-11 מתוך 27 מדליות אפשריות, וב-3 מתוך 9 מדליות הזהב. בלט במיוחד אשיל פרוש, שזכה במקום הראשון בירי מ-300 מטר בשכיבה ובמקום השני בירי מאקדח, והיה שותף לזכיות במקום השני בתחרות הקבוצתית בירי מאקדח ובמקום השלישי בירי מרובה. הקשתים זכו ב-12 מתוך 18 מדליות אפשריות, ובמחצית ממדליות הזהב (ביתר המדליות זכו קשתים בלגים. 9 מתוך 10 המתחרים בענף הקרוקט היו צרפתים, והם חלקו בכל 7 המדליות שחולקו בענף זה. בתחרויות האופניים, 59 מתוך 72 המתחרים היו צרפתים, והם זכו ב-5 מתוך 6 המדליות האפשריות, בהן שתי מדליות הזהב.

אולימפיאדת פריז הייתה האולימפיאדה היחידה בה נערכה תחרות כדור בסקי כחלק רשמי מהמשחקים. בתחרות השתתפו רק שני זוגות, מספרד ומצרפת, ומאחר שהספרדים ניצחו את הצרפתים, דורגו הצרפתים במקום השני. כך קרה גם בתחרות הקריקט, בה ניצחו הבריטים את הצרפתים, ובמשיכת חבל, בה ניצחה נבחרת שכללה ספורטאים משבדיה ומדנמרק את הנבחרת הצרפתית.

בכדורגל התחרו שלוש קבוצות, מצרפת, בריטניה ובלגיה. לא היו אלה נבחרות לאומיות, אלא מועדוני כדורגל מקומיים. קבוצת אוניון דה סוסייטה פרנסז דה ספורט אתלטיק הביסה את נבחרת האוניברסיטה החופשית של בריסל, אך הפסידה לקבוצת אפטון פארק הלונדונית, וסיימה במקום השני. נבחרת הרוגבי גברה על נבחרת גרמניה ועל קבוצת מוזלי וונדררז שייצגה את בריטניה, וזכתה במדליית הזהב.

האלוף האולימפי היחיד בענף האתלטיקה היה מישל תאטו, שניצח בריצת המרתון. רק לקראת סוף המאה ה-20 התברר כי אף שלאחר זכייתו נוגן המנון צרפת, הוא עצמו כלל לא היה צרפתי, כי אם לוקסמבורגי. עם זאת, הישגו עדיין נזקף באופן רשמי לצרפת. מדליות נוספות הושגו בחתירה, שחייה, התעמלות, רכיבה על סוסים, טניס, פולו וכדורמים. הענף היחיד בו אף צרפתי לא הגיע לאחד משלושת המקומות הראשונים היה הגולף.

אולימפיאדת לונדון (1908)[עריכת קוד מקור | עריכה]

באולימפיאדת לונדון (1908) זכו הצרפתים ב-19 מדליות, מהן 5 מדליות זהב, וצרפת דורגה במקום הרביעי בטבלת המדליות, אחרי בריטניה, ארצות הברית ושבדיה.

הסייפים זכו בארבע מדליות, בהן שתי מדליות זהב. בשתיהן זכה גסטון אליבר - האחת בתחרות היחידים בדקר, והשנייה בתחרות הקבוצתית בסגנון זה. רוכבי האופניים זכו ב-5 מדליות בהן מדליית זהב אחת. מוריס שיל ואנדרה אופרה זכו במקום הראשון באופני טנדם, ובמקום השני והשלישי, בהתאמה, במרוץ האופניים ל-5,000 מטר. הקשתים זכו בשלושת המקומות הראשונים בירי בסגנון קונטיננטלי. במדליית הזהב זכה אז'ן גריסו. במדליית הזהב החמישית זכה צוות סירת המנוע קאמיל, שניצח במרוץ הסירות בקטגוריה הפתוחה. הייתה זו הסירה היחידה שהצליחה להשלים את המרוץ. מדליות נוספות הושגו באתלטיקה, קליעה, התעמלות ושיט.

אולימפיאדת סטוקהולם (1912)[עריכת קוד מקור | עריכה]

באולימפיאדת סטוקהולם (1912) זכו הצרפתים ב-14 מדליות, מהן 7 מדליות זהב. תוצאה זו הקנתה לצרפת את המקום החמישי בטבלת המדליות, אחרי ארצות הברית, שבדיה, בריטניה ופינלנד.

הטניסאים הצרפתים זכו ב-5 מדליות, מהן 3 מדליות זהב. אנדרה גובר זכה בשתיים מהן - בתחרות היחידים באולם סגור, ויחד עם מוריס גרמו בתחרות הזוגות באולם סגור. מרגריט ברוקדי הייתה לצרפתייה הראשונה שזוכה במדליית זהב אולימפית, לאחר שניצחה בתחרות היחידות. בתחרות הזוגות המעורבים זכתה במדליית ארד, יחד עם בן זוגה, אלבר קאנה. הקלע פול קולה ניצח בירי מ-300 ומ-600 מטרים. הרוכב ז'אן קוריו זכה במדליית הזהב בתחרות הקפיצות, והיה שותף לזכייה במדליית הכסף בתחרויות הקפיצה הקבוצתיות. במדליית הזהב השלישית זכו האחים השייטים אמדה, גסטון וז'אק טובה, במקצה בדגם 6 מטר. מדליות נוספות הושגו באתלטיקה ובהתעמלות.

אולימפיאדת אנטוורפן (1920)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטניסאית סוזאן לנגלן, שזכתה בשתי מדליות זהב ומדליית ארד אחת באולימפיאדת אנטוורפן

הישגיהם של הצרפתים באולימפיאדת אנטוורפן (1920) עלו ל-41 מדליות, אך רק 9 מהן היו מדליות זהב, וצרפת דורגה במקום השמיני בטבלת המדליות.

הטניסאים זכו בארבע מדליות, בשלוש מהן זכתה סוזאן לנגדן: מדליות זהב בתחרות היחידות ובתחרות הזוגות המעורבים (עם מקס דקוז'י) ובמדליית ארד בתחרות הזוגות לנשים (יחד עם אליזבת ד'איין). דקוז'י עצמו זכה גם במדליית ארד בתחרות הזוגות לגברים (יחד עם פייר אלבראן). עשרים שנה קודם לכן, זכה דקוז'י במדליית הכסף בתחרות זו.

הסייפים זכו בשמונה מדליות, אך רק ארמנד מסארד זכה במדליית זהב, בדקר. בנוסף, היה שותף לזכייה הקבוצתית במדליית ארד בדקר. הקשתים זכו בשש מדליות, בהן מדליית זהב אחת. ז'וליאן ברולה בלט בין הקשתים. הוא זכה במדליית הזהב בירי מ-50 מטרים במטרה נעה (מקצה בו היה אחד משני מתחרים), במדליית כסף בירי מ-33 מטרים במטרה נעה, והיה שותף לזכיות הקבוצתיות במדליות כסף בירי מ-50 ומ-33 מטרים במטרה נעה ובמדליית ארד בירי מ-28 מטרים במטרה נעה. עם זאת, בשתי התחרויות הראשונות התמודדות רק שתי נבחרות (הנבחרת השנייה הייתה הבלגית) ובתחרות השלישית רק שלוש נבחרות (הנבחרת השלישית הייתה נבחרת הולנד).

ז'וזף גיימו היה הבולט בין האתלטים הצרפתים. הוא ניצח בריצת 5,000 מטר וסיים במקום השני בריצת 10,000 מטר. במרוצי השליחים זכו הרצים ל-100X4 מטרים במדליית הכסף והרצים ל-400X4 מטרים במדליית הארד. בין הרצים ל-400X4 מטרים היה ז'ורז' אנדרה, ש-12 שנים קודם לכן זכה במדליית הכסף בקפיצה לגובה באולימפיאדת לונדון.

לראשונה זכו שני מרימי משקולות צרפתים במדליות זהב אולימפיות, אנרי גאנס וארנסט קאדין. פול פריטש היה להמתאגרף הצרפתי הראשון שמגיע להישג זה. נבחרת הרוגבי הייתה אחת משתי הנבחרות היחידות שנטלו חלק במשחקים. היא הובסה בידי נבחרת ארצות הברית בתוצאה 0-8 וזכתה במדליית הכסף. מדליות נוספות הושגו ברכיבה על אופניים, ברכיבת סוסים, קליעה, התעמלות, חתירה ושיט.

אולימפיאדת פריז (1924)[עריכת קוד מקור | עריכה]

משחק הרוגבי בין נבחרות צרפת וארצות הברית

באולימפיאדה השנייה אותה אירחה צרפת, אולימפיאדת פריז (1924), זכו הספורטאים הצרפתים ב-38 מדליות, מהן 13 מדליות זהב, הישג שהקנה לה את המקום השלישי בטבלת המדליות, אחרי ארצות הברית ופינלנד.

הענפים בהם הגיעו הצרפתים להישגים הגבוהים ביותר היו האופניים (6 מדליות, מהן 4 מדליות זהב), הסיף (6 מדליות, מהן 3 מדליות זהב) וההתעמלות (6 מדליות, מהן מדליית זהב אחת). ארמנד בלאנשונה זכה בשתי מדליות זהב ברכיבה על אופניים, במרוץ היחידים נגד השעון ובמרוץ הקבוצתי נגד השעון. רוכב בולט נוסף היה ז'אן קוניו, שזכה במדליית הזהב במרוץ אופני טנדם (יחד עם לוסיאן שורי) ובמדליית הארד במרוץ הספרינט ל-500 מטר. בין הסייפים בלט רוז'ר דוקרה, שצבר 5 מדליות: מדליות זהב במקצי הרומח האישי והקבוצתי ובמקצה הדקר הקבוצתי ומדליות כסף במקצי הדקר והחרב האישיים. פיליפ קטיו, שהיה שותף זכייה הקבוצתית ברומח, היה סגנו של דוקרה במקצה הרומח האישי. בין המתעמלים בלט אלבר סגין, שזכה במדליית הזהב בסוס הקפיצות ובמדליות כסף בטיפוס על חבל ובתחרות הקבוצתית.

בענפי הספורט הקבוצתיים, זכתה נבחרת הכדורמים במדליית הזהב, לאחר שגברה על נבחרת בלגיה במשחק הגמר. נבחרת הרוגבי הייתה אחת משלוש נבחרות (לצדן של נבחרות ארצות הברית ורומניה). היא גברה על נבחרת רומניה אך הפסידה לנבחרת ארצות הברית, וסיימה במקום השני. נבחרת הכדורגל הודחה ברבע הגמר לאחר שהובסה 1-5 בידי נבחרת אורוגוואי, שזכתה בסופו של דבר בתואר האולימפי.

מדליות זהב נוספות הושגו בהרמת משקולות, קליעה ולראשונה גם בהיאבקות. ענפים נוספים בהם זכו ספורטאים צרפתים במדליות היו טניס, חתירה, אתלטיקה, איגרוף, רכיבה ושיט.

אולימפיאדת אמסטרדם (1928)[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוכב האופניים רוז'ה בופראן מקבל עיסוי לפני גמר הספרינט בו ניצח באולימפיאדת אמסטרדם

באולימפיאדת אמסטרדם (1928) זכו הספורטאים הצרפתים ב-21 מדליות, מהן 6 מדליות זהב, וצרפת דורגה במקום השביעי בטבלת המדליות.

גם במשחקים אלה היה הסיף הענף הבולט, עם 5 מדליות, מהן שתי מדליות זהב. לוסיאן גודין זכה בשתי מדליות הזהב, ברומח ובדקר, והיה שותף לזכייה הקבוצתית במדליית הכסף ברומח. דוקרה וקטיו היו אף הם שותפים לזכייה זו. יתר זוכי מדליות הזהב היו האתלט יליד אלג'יריה בוגרה אל ואפי (מרתון), רוכב האופניים רוז'ה בופראן (מרוץ ספרינט), מרים המשקולות רוז'ה פרנסואה וצוות שייטי ה-8 מטר.

נבחרת הכדורמים הסתפקה הפעם במדליית הארד ונבחרת הכדורגל הודחה כבר בסיבוב הראשון, לאחר שהפסידה לנבחרת איטליה. מדליות נוספות הושגו ברכיבה, היאבקות, איגרוף וחתירה.

אולימפיאדת לוס אנג'לס (1932)[עריכת קוד מקור | עריכה]

באולימפיאדת לוס אנג'לס (1932) דורגה צרפת במקום השלישי, אחרי ארצות הברית ואיטליה, לאחר שספורטאיה זכו ב-19 מדליות, מהן 10 מדליות זהב.

הענף הבולט ביותר היה הפעם הרמת משקולות, בו זכו הצרפתים ב-3 מתוך 5 מדליות זהב אפשריות. בין הזוכים היה לואי אוסטן, שזכה במדליית הכסף באמסטרדם. הסייפים זכו ב-3 מדליות, בהן שתי מדליות זהב, בתחרויות הקבוצתיות ברומח ובדקר, ובין הזוכים היה פיליפ קטיו. גם רוכבי האופניים זכו ב-3 מדליות. קסאבייר לסאז' זכה בשתי מדליות זהב, בתחרות האישית ובתחרות הקבוצתית ברכיבה אומנותית. רוכבי האופניים צברו 4 מדליות, בהן מדליית זהב אחת, בה זכו לואי שאיו ומוריס פרין, באופני הטנדם. שאיו זכה גם במדליית כסף במרוץ הספרינט. מדליות נוספות הושגו בהיאבקות, שיט, שחייה, אתלטיקה וחתירה.

אולימפיאדת ברלין (1936)[עריכת קוד מקור | עריכה]

השתתפותם של הספורטאים הצרפתים באולימפיאדת ברלין (1936) הייתה שנויה במחלוקת, שכן כמה מהם הצדיעו במועל יד בטקס הפתיחה שנערך באצטדיון האולימפי של ברלין. מאוחר יותר טענו הצרפתים כי אין מדובר בהצדעה במועל יד, כי אם בהצדעה האולימפית[3]. האדריכל אלברט שפר, מראשי שלטונו של היטלר וידידו האישי, כתב בזיכרונותיו כי היטלר הביע מורת רוח מכך שהקהל הגרמני מריע לספורטאים הצרפתים שצעדו באצטדיון‏[4].

מבחינה ספורטיבית, הגיעו הצרפתים להישג נאה של 19 מדליות, מהן 7 מדליות זהב, והם דורגו במקום החמישי בטבלת המדליות, אחרי גרמניה, ארצות הברית, הונגריה ואיטליה. רוכבי האופניים צברו 7 מהמדליות, בהן 3 מדליות זהב. הבולט ברוכבים היה רובר שרפנטייה, שזכה ב-3 מדליות הזהב - במרוץ הכביש האישי, במרוץ הכביש הקבוצתי ובמרוץ המרדף ל-4,000 מטר. גי לאפבי היה שותף לזכיות הקבוצתיות ואילו פייר ז'ורז'ה זכה בשתי מדליות - מדליית כסף במרוץ ל-1,000 מטר ומדליית ארד באופני טנדם (יחד עם ז'ורז' מאטון). לואי שאיו לא שחזר את הישגיו מלוס אנג'לס, אך זכה במדליית ארד במרוץ הספרינט.

לואי אוסטן זכה בפעם השנייה ברציפות במדליית זהב אולימפית בהרמת משקולות. בשלוש מדליות הזהב הנותרות זכו המתאגרפים ז'אן דפו ורוז'ר מישלו והמתאבק אמיל פואלבה. מדליות נוספות הושגו בסיף (פיליפ קטיו זכה במדליה אולימפית שמינית בחמש אולימפיאדות), רכיבה, חתירה, קליעה, ולראשונה גם בקיאקים.

נבחרת ההוקי סיימה במקום הרביעי, לאחר שהפסידה בחצי הגמר לנבחרת הודו ובמשחק על המקום השלישי לנבחרת הולנד. נבחרת הכדורמים סיימה במקום הרביעי בבית הגמר, לאחר שהפסידה לנבחרותיהן של הונגריה, גרמניה ובלגיה.

אולימפיאדת לונדון (1948)[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשלחת הצרפתית הייתה מהבולטות באולימפיאדת לונדון (1948). הספורטאים הצרפתים זכו ב-29 מדליות, מהן 10 מדליות זהב, ודורגו במקום השלישי, אחרי ארצות הברית ושבדיה.

רוכבי האופניים זכו ב-5 מדליות, בהן 3 מדליות זהב. ז'וסה ביארט ניצח במרוץ הכביש, ז'אק דופונט ניצח במרוץ נגד השעון ל-1,000 מטר, ושניהם ביחד זכו במדליית הארד במרוץ הכביש הקבוצתי. במדליית הזהב השלישית זכתה הנבחרת הצרפתית במרוץ המרדף. גם באתלטיקה הגיעו הצרפתים להישגים רבים - 8 מדליות, מהן שתי מדליות זהב. מישלין אוסטרמייה הייתה האתלטית הבולטת במשלחת. היא זכתה ב-3 מדליות, מהן שתי מדליות זהב ביידוי פטיש ובזריקת דיסקוס, ובמדליית ארד בקפיצה לגובה. אלן מימון, יליד אלג'יריה, זכה במדליית הכסף בריצת 10,000 מטר. גם הסייפים הגיעו להישגים נאים, כשזכו ב-4 מדליות, מהן 3 מדליות זהב. ז'אן בואן ניצח בתחרות הרומח והיה שותף לזכייה בתחרות הרומח הקבוצתית. במדליית הזהב השלישית זכתה נבחרת החרב. רוכבי הסוסים זכו בארבע מדליות, בהן שתי מדליות זהב. אנדרה ז'וסום, שהיה שותף לזכייתה של נבחרת הרכיבה האומנותית במדליית הזהב באולימפיאדת לוס אנג'לס, שב ושחזר את ההישג, 16 שנים מאוחר יותר. בנוסף, זכה במדליית כסף במקצה היחידים.

נבחרת הכדורסל זכתה במדליית הכסף, לאחר שהובסה במשחק הגמר בידי נבחרת ארצות הברית בתוצאה 65-21. נבחרת הכדורגל הודחה ברבע הגמר בידי נבחרת בריטניה, ונבחרת הכדורמים סיימה במקום השישי. מדליות נוספות הושגו בקיאקים, שחייה, היאבקות, ולראשונה גם בקאנו.

אולימיפאדת הלסינקי (1952)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הישגיהם של הצרפתים באולימפיאדת הלסינקי (1952) ירדו ל-18 מדליות, ב-9 ענפים שונים, 6 מכל סוג. בסיום המשחקים דורגה צרפת במקום השביעי.

הסייפים זכו ב-3 מדליות. כריסטיאן דוריולה זכה במקום הראשון ברומח, והיה שותף לזכייה הקבוצתית ברומח, הישג לו היה שותף גם ז'אן בואן. בן דודו של דוריולה, רוכב הסוסים פייר ז'ונקר דוריולה, זכה במדליית זהב בתחרות הקפיצות, ואנדרה ז'וסום בן ה-58 זכה במדליית ארד ברכיבה אומנותית.

השחיין ז'אן בואטו זכה במדליית זהב בשיא אולימפי במשחה ל-400 מטר חופשי (4:30.7 דקות) והיה שותף לזכייתה של נבחרת השליחים ל-4x200 מטר חופשי במדליית ארד. בכך היה לשחיין הצרפתי הראשון שזכה במדליית זהב אולימפית. האתלט אלן מימון, זכה בשתי מדליות כסף, בריצת 5,000 מטר ובריצת 10,000 מטר. מדליות נוספו הושגו בחתירה, קאנו, קיארים, איגרוף, אופנים, ולראשונה גם בקפיצה למים.

בענפי הכדור לא רשמה צרפת הישגים גבוהים. נבחרת ההוקי הודחה בשלב רבע הגמר בידי נבחרת פקיסטן, נבחרת הכדורסל דורגה במקום השמיני, ונבחרת הכדורגל נוצחה כבר בסיבוב הראשון בידי נבחרת פולין.

אולימפיאדת מלבורן (1956)[עריכת קוד מקור | עריכה]

באולימפיאדת מלבורן (1956) ירדו הישגיהם של הצרפתים עוד יותר. הם זכו ב-14 מדליות, בהן 4 מדליות זהב, ודורגו במקום ה-11, לראשונה לא בין עשר המשלחות הבולטות במשחקים. במדליות הזהב זכו אלן מימון, שהתחרה לראשונה בריצת המרתון, הסייף כריסטיאן דוריולה, ששמר על תוארו ברומח, רוכב האופניים מישל רוסו (במרוץ הספרינט) ושלישיית הרוכבים במרוץ הכביש הקבוצתי. מדליות נוספות הושגו בקאנו, איגרוף, חתירה והרמת משקולות. נבחרת הכדורסל סיימה במקום הרביעי, לאחר שהפסידה בחצי הגמר לנבחרת ברית המועצות ובמשחק על מדליית הארד לנבחרת אורוגוואי.

אולימפיאדת רומא (1960)[עריכת קוד מקור | עריכה]

באולימפיאדת רומא (1960) רשמה צרפת את ההישגים החדשים בתולדותיה. הספורטאים הצרפתים צברו 5 מדליות, אף אחת מהן לא מדליית זהב. מישל ז'אזי זכה במדליית כסף בריצת 1500 מטר, ולהישג דומה הגיעה רביעיית החותרים. במדליות ארד זכו שלישיית הרוכבים, המתאבק רנה שיירמייר והאתלט עבדולאיה סייה, יליד סנגאל, בריצת 200 מטר. נבחרת הכדורמים דורגה במקום התשיעי, נבחרת הכדורסל סיימה במקום העשירי ונבחרות הכדורגל וההוקי הודחו בשלב הבתים.

אולימפיאדת טוקיו (1964)[עריכת קוד מקור | עריכה]

באולימפיאדת טוקיו (1964) עלה מספר המדליות בהן זכו הספורטאים הצרפתים ל-15, אך רק אחד מהם זכה במדליית זהב, רוכב הסוסים פייר ז'ונקר ד'אוריולה, בתחרות הקפיצות. ד'אוריולה היה שותף גם לזכייה הקבוצתית במדליית הכסף. הסייפים זכו ב-5 מדליות. בלטו במיוחד ז'אן קלוד מניאן ודניאל רוונו. שניהם זכו במדליית הארד הקבוצתית ברומח, ובתחרות היחידים זכו במדליות הכסף והארד, בהתאמה. מאריבון דופרור זכתה במדליית כסף בריצת 800 מטר. מדליות נוספות הושגו באיגרוף, חתירה, רכיבה, קאנו, שחייה ואופניים.

אולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968)[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולט בסו חוגגת את ניצחונה בריצת 400 מטר באולימפיאדת מקסיקו סיטי

באולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968) השתפרו הישגיהם של הצרפתים. הם זכו ב-15 מדליות, מהן 7 מדליות זהב, ודורגו במקום השישי בטבלת המדליות.

הענף הבולט ביותר היה האופניים, בו זכו הצרפתים ב-5 מדליות, מהן 4 מדליות זהב. דניאל מורלון ניצח במרוץ הספרינט, פייר טרנטן ניצח במרוץ נגד השעון ל-1,000 מטר וזכה במדליית ארד במרוץ הספרינט, ושניהם זכו במדליית הזהב באופני טנדם. רוכב אופניים שלישי, דניאל רבילאר ניצח במרוץ מרדף ל-4,000 מטר.

שלושת הזכיות הנוספות במדליות זהב היו של רוכב הסוסים ז'אן ז'אק גויון, האתלטית קולט בסוריצת 400 מטר) ונבחרת הרומח. בין הסייפים בנבחרת זו היה דניאל רוונו, שזכה גם במדליית ארד בתחרות היחידים. פייר ז'ונקר ד'אוריולה היה שותף לזכייה במדליית הכסף בתחרות הקבוצות. הייתה זו לו מדליה אולימפית רביעית בשלוש אולימפיאדות. המתאבק דניאל רובין זכה בשתי מדליות כסף, הן בסגנון חופשי והן בסגנון יווני-רומי. מדליות נוספות הושגו בשחייה, ולראשונה גם בקרב חמש.

נבחרת הכדורגל הודחה בשלב רבע הגמר לאחר שהפסידה לנבחרת יפן ונבחרת ההוקי סיימה במקום העשירי.

אולימפיאדת מינכן (1972)[עריכת קוד מקור | עריכה]

227 ספורטאים צרפתים השתתפו באולימפיאדת מינכן (1972). הם זכו ב-13 מדליות, בהן שתי מדליות זהב. דניאל מורלון שמר על תוארו במרוץ הספרינט, והאלוף האולימפי השני היה השייט סרז' מורי, בדגם פין. ספורטאים בולטים נוספים כללו את גי דרו, שזכה במדליית הכסף בריצת 110 מטר משוכות, ואת הסייף כריסטיאן נואל, שזכה במדליית ארד בתחרויות הרומח האישית והקבוצתית. גם דניאל רוונו היה שותף לזכייה הקבוצתית. מדליות נוספות הושגו בקליעה, קאנו, ולראשונה גם בג'ודו.

אולימפיאדת מונטריאול (1976)[עריכת קוד מקור | עריכה]

באולימפיאדת מונטריאול (1976) ירד מספר הספורטאים הצרפתים ל-206, ומספר המדליות ירד ל-9, בהן שתי מדליות זהב. גי דרו שיפר את הישגו וזכה במדליית הזהב בריצת 110 משוכות. במדליית הזהב השנייה זכתה נבחרת הרוכבים בתחרות הקפיצות הקבוצתית. דניאל מורלון איבד את תוארו במרוץ הספרינט, והסתפק במדליית הכסף. נבחרת הרומח זכתה שוב במדליית הארד, וגם הפעם התחרו בשורותיה נואל ורוונו. עבור רוונו הייתה זו המדליה האולימפית השישית בארבע אולימפיאדות. מדליות נוספות הושגו בהרמת משקולות, התעמלות וג'ודו.

נבחרת הכדורגל, בשורותיה שיחק מישל פלטיני (שגם הבקיע שער במשחק התיקו מול נבחרת ישראל בשלב הבתים) הודחה בשלב רבע הגמר, לאחר שהובסה בידי נבחרת גרמניה המזרחית בתוצאה 4-0.

אולימפיאדת מוסקבה (1980)[עריכת קוד מקור | עריכה]

צרפת הצטרפה לחרם האמריקאי על אולימפיאדת מוסקבה (1980) בעקבות הפלישה הסובייטית לאפגניסטן, אך בדומה למדינות מערביות אחרות אפשרה לספורטאים שהיו מעוניינים בכך להשתתף במשחקים. עם זאת, ספורטאיה לא התחרו תחת דגל צרפת כי אם תחת הדגל האולימפי, וכשזכה ספורטאי צרפתי במדליית זהב נוגן ההמנון האולימפי ולא המרסייז. 123 ספורטאים צרפתים בחרו להשתתף במשחקים. הם זכו ב-14 מדליות, בהן 6 מדליות זהב, ודורגו במקום השמיני בטבלת המדליות.

הענף הבולט ביותר היה הסיף, עם 6 מדליות, בהן 4 מדליות זהב. סייפי הרומח זכו במדליית הזהב במקצה הקבוצתי, ופסקל ז'וליו הוסיף לזכייתו גם מדליית כסף במקצה היחידים. סייפי הדקר זכו אף הם במדליית הזהב במקצה הקבוצתי, ובמקצה היחידים זכה פיליפ ריבו במדליית ארד. פסקל טרינקה זכתה במדליית הזהב ברומח, הן במקצה היחידות והן כחלק מהנבחרת במקצה הקבוצתי.

גם בג'ודו הגיעו הצרפתים להישגים נאים - 4 מדליות בהן שתי מדליות זהב. אנג'לו פריזי זכה במדליית הזהב בקטגוריית המשקל הכבד (95 ק"ג ומעלה) ובמדליית כסף בקטגוריית המשקל הפתוחה. תיירי ריי זכה במדליית הזהב בקטגוריית המשקל של עד 60 ק"ג. מדליות נוספות הושגו באופניים, קיאקים ואתלטיקה. פיליפ אוביון, שהגיע למשחקים כשיאן העולם בקפיצה במוט ותיירי ויניירו, שהיה שיאן העולם לפניו, הסתפקו במקומות הרביעי והשביעי בהתאמה.

אולימפיאדת לוס אנג'לס (1984)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ז'וזה טורה, שחקן נבחרת צרפת בכדורגל באולימפיאדת לוס אנג'לס

238 ספורטאים ייצגו את צרפת באולימפיאדת לוס אנג'לס (1984). הם זכו ב-28 מדליות, המספר הגבוה ביותר מזה 36 שנים, אך רק 5 מהן היו מדליות זהב.

הסייפים זכו ב-7 מהמדליות, בהן שתי מדליות זהב. פיליפ בואס זכה במדליית הזהב בדקר, והיה שותף לזכיית הנבחרת במדליית הכסף. ז'אן-פרנסואה לאמור זכה במדליית הזהב בחרב, והיה שותף לזכיית הנבחרת במדליית הכסף. האתלטים צברו ארבע מדליות, בהן מדליית זהב. בקפיצה במוט זכה פייר קינו במדליית הזהב, ותיירי ויניירו זכה במדליית ארד. ספורטאי נוסף שזכה במדליית זהב היה הקלע פיליפ אברלה, בירי ברובה אוויר מ-10 מ'. חותר הקיאק ברנר ברז'ו, שזכה במדליית הכסף במקצה הזוגות ל-1,000 מ' (יחד עם בן-זוגו פטריק לפולו) ובמדליית ארד במקצה היחידים ל-500 מ'. הג'ודוקא אנג'לו פריזי, שנשא את הדגל הצרפתי בטקס הפתיחה של המשחקים, הסתפק במדליית כסף בקטגוריית המשקל הכבד. מדליות נוספו הושגו בשחייה, איגרוף, אופניים, התעמלות, קרב חמש מודרני ושייט.

נבחרת הכדורגל זכתה לראשונה בתולדותיה בתואר האולימפי, לאחר שגברה במשחק הגמר על נבחרת ברזיל בתוצאה 0-2. שחקן הנבחרת דניאל קסוארב היה אחד משלושה שחקנים שהיו למלכי השערים של הטורניר, עם חמישה שערים כל אחד.

אולימפיאדת סיאול (1988)[עריכת קוד מקור | עריכה]

באולימפיאדת סיאול (1988) השתתפו 266 ספורטאים צרפתים. הם זכו ב-16 מדליות, בהן 6 מדליות זהב, ודורגו במקום התשיעי בטבלת המדליות.

זוכי מדליות הזהב היו הסייף ז'אן-פרנסואה לאמור (בחרב), נבחרת הסיף בדקר, רוכב הסוסים פייר דוראן בתחרות הקפיצות האישיות (זכה גם במדליית ארד בתחרות הקבוצתית), הג'ודוקא מארק אלכסנדר וצמדי השייטים תיירי פפונה ולוק פילוט (בדגם 470) וז'אן לה דרוף וניקולא אנארד (בדגם טורנדו. מדליות נוספות הושגו באיגרוף, קליעה, שחייה, אתלטיקה וקאנו.

אולימפיאדת ברצלונה (1992)[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוכבת האופניים ז'ני לונגו, שזכתה ב-4 מדליות בין 1992 ל-2000
הקופץ במוט ז'אן גאלפיון, זוכה מדליית הזהב באולימפיאדת אטלנטה
חותר הקאנו טוני אסטנגה, המנצח בתחרויות הסלאלום בסידני, באתונה ובלונדון

339 הספורטאים הצרפתים שהשתתפו באולימפיאדת ברצלונה (1992) זכו ב-29 מדליות, בהן 8 מדליות זהב, והם דורגו במקום התשיעי בטבלת המדליות.

הענף הבולט ביותר היה הג'ודו, עם 7 מדליות. שתי ג'ודוקות זכו במדליות זהב - ססיל נוואק (עד 48 ק"ג) וקתרין פלורי (עד 61 ק"ג; קרב הגמר מול יעל ארד הסתיים בשוויון והוכרע על ידי השופטים). הסייפים זכו בחמש מדליות, בהן שתי מדליות זהב: אריק סרקי (דקר) ופיליפ אומנה (רומח). ז'אן-פראנסואה לאמור זכה בשתי מדליות ארד, בתחרויות החרב ליחידים ולקבוצות. ענף נוסף בו נרשמה הצלחה הוא השיט. ניקולא אנארד שב וזכה במדליית הזהב בדגם טורנדו, עם בן זוגו איב לודה, ופרנק דוד ניצח בגלשן בדגם לכנר. בשתי מדליות הזהב הנותרות זכו האתלטית מארי-ז'וזה פרקריצת 400 מטר) והקשת סבסטיאן פלוט.

שלושה שחיינים צרפתים זכו במדליות ארד: סבסטיאן קרון במשחה ל-100 מטר חופשי (בפעם השנייה ברציפות), פרנק אספוסיטו ב-200 מטר פרפר וקתרין פלווינסקי ב-100 מטר פרפר, לאחר שבסיאול הגיעה להישג דומה ב-100 מטר חופשי. רוכבת האופניים ז'ני לונגו זכתה במדליית הכסף במרוץ אופני הכביש וטניסאי השולחן ז'אן-פיליפ גאטיין היה לצרפתי הראשון שזוכה במדליה אולימפית בענף זה, לאחר שסיים אף הוא במקום השני. מדליות נוספות הושגו בקאנו, קליעה ורכיבה.

נבחרת הכדוריד זכתה במדליית הארד, לאחר שהפסידה בחצי הגמר לנבחרת שבדיה וגברה במשחק על המקום השלישי על נבחרת איסלנד. נבחרות הכדורמים והכדורעף דורגו שתיהן במקום ה-11.

אולימפיאדת אטלנטה (1996)[עריכת קוד מקור | עריכה]

באולימפיאדת אטלנטה (1996) זכו הצרפתים ב-37 מדליות, בהן 15 מדליות זהב - המספר הגבוה ביותר פרט לאולימפיאדת פריז הראשונה. בטבלת המדליות דורגה צרפת במקום החמישי, אחרי ארצות הברית, רוסיה, גרמניה וסין.

רוכבי האופניים צברו 9 מדליות, בהן 5 מדליות זהב. ז'ני לונגו ניצחה במרוץ אופני הכביש וזכתה במדליית הכסף במרוץ נגד השעון. פלוריאן רוסו ניצח במרוץ נגד השעון ל-1,000 מ', נטלי לנסיאן ניצחה במרוץ נקודות, פליסיה בלאנז'ה ניצחה במרוץ הספרינט ל-1,000 מ' ובמדליית הזהב החמישית זכתה רביעיית הרוכבים במרוץ הרדיפה ל-4,000 מ'.

בג'ודו, זכו הצרפתים ב-6 מדליות, בהן 3 מדליות זהב. מארי-קלייר רסטו ניצחה בקטגוריית המשקל של עד 52 ק"ג, ג'מאל בוראס ניצח בקטגוריית המשקל של עד 78 ק"ג ודוד דווייה ניצח בקטגוריית המשקל של 95 ק"ג ומעלה. האתלטים זכו ב-4 מדליות, בהן 3 מדליות זהב: ז'אן גאלפיון ניצח בקפיצה במוט ומארי-ז'וזה פרק ניצחה הן בריצת 200 מטר והן בריצת 400 מטר, באחרונה קבעה שיא אולימפי חדש (48.25 שניות). הסייפים זכו ב-7 מדליות, בהן שתי מדליות זהב. לורה פלסל ניצחה בדקר, והייתה שותפה גם לזכייתה של נבחרת סייפות הדקר בתואר האולימפי. יתר האלופים האולימפיים הצרפתים באטלנטה היו חותרי הקאנו וילפריד פורגה פרנק אדיסון במקצה הסלאלום והקלע ז'אן-פייר אמאט בירי מ-3 מצבים. אמאט זכה גם במדליית ארד בירי ברובה אוויר. מדליות נוספות הושגו בחתירה, היאבקות ורכיבה.

נבחרת הכדוריד סיימה במקום הרביעי, לאחר שהפסידה בחצי הגמר לנבחרת קרואטיה, ובמשחק על מדליית הארד לנבחרת ספרד. נבחרת הכדורגל, בשורותיה שיחקו, בין היתר, פטריק ויירה, קלוד מקאללה ורובר פירס, הודחה בשלב רבע הגמר, לאחר שנוצחה בהארכה בידי נבחרת פורטוגל.

אולימפיאדת סידני (2000)[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם באולימפיאדת סידני (2000) הגיעה המשלחת הצרפתית להישגים רבים. 336 הספורטאים הצרפתים צברו 38 מדליות, בהן 13 מדליות זהב, וצרפת דורגה במקום השישי בטבלת המדליות, אחרי ארצות הברית, רוסיה, סין, אוסטרליה וגרמניה.

גם הפעם השיגו רוכבי האופניים את המספר הרב ביותר של מדליות - 8, בהן 5 מדליות זהב. פליסיה בלאנז'ה ניצחה הן במרוץ הספרינט והן במרוץ ל-500 מ' נגד השעון. פלוריאן רוסו ניצח במרוץ הקיירין, היה שותף לזכייתה של שלישיית הרוכבים במרוץ הספרינט ואף זכה במדליית כסף במרוץ הספרינט ליחידים. במדליית הזהב החמישית זכה מיגל מרטינז, שניצח במרוץ אופני הרים.

הג'ודוקות הצרפתים זכו ב-6 מדליות, שתיים מכל סוג. דוד דווייה ניצח בקטגוריית המשקל של 100 ק"ג ומעלה וסוורין ואנדראנד ניצחה בקטגוריית המשקל של עד 63 ק"ג. הסייפים זכו בשש מדליות, אך רק נבחרת הרומח זכתה בתואר האולימפי. החותרים מישל אנדריו וז'אן-כריסטוף רולאן זכו אף הם במדליית זהב, וכמותם גם רביעיית החותרים הצרפתית. ב-3 מדליות הזהב הנותרות זכו המתאגרף בראהים אסולום, חותר הקאנו טוני אסטנגה (בסלאלום) והקלע פרנק דומולין (בירי ברובה אוויר מ-10 מ'). הטניסאי ארנו די פסקל זכה במדליית הארד, לאחר שגבר על רוז'ה פדרר במשחק על המקום השלישי. לעומתו, הודחו פבריס סנטורו ונטלי דשי בסיבוב השלישי, ארנו קלמאן הודח בסיבוב השני ואמלי מורסמו הודחה כבר בסיבוב הראשון. מדליות נוספות הושגו בהתעמלות, שחייה, טניס שולחן, ולראשונה גם בטאקוונדו ובשחייה צורנית.

נבחרת הכדורסל, בשורותיה שיחקו שחקנים כמוסטפא סונקו, לוראן פוארה, אנטואן ריגודו וסטפן ריזאשה זכתה במדליית הכסף, לאחר שהפסידה במשחק הגמר לנבחרת ארצות הברית. אחד האירועים הזכורים מטורניר הכדורסל התרחש במפגש בין שתי הנבחרות בשלב הבתים. שחקן נבחרת ארצות הברית, וינס קארטר, שגובהו 1.98 מ', פישק רגליו וקפץ מעל לראשו של שחקן נבחרת צרפת, פרדריק וייס, בדרכו להטבעה. ההטבעה זכתה בצרפת לכינוי "הטבעת המוות" ("Le dunk de la mort"). נבחרות נוספות ששלחה צרפת למשחקים כללו את נבחרת הנשים בכדורסל שסיימה במקום החמישי, ואת נבחרות הכדוריד, לגברים ולנשים, שדורגו שתיהן במקום השישי.

אולימפיאדת אתונה (2004)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסייף פבריס ז'נה, שזכה ב-3 מדליות באתונה ובבייג'ינג

342 ספורטאים ייצגו את צרפת באולימפיאדת אתונה (2004). הם זכו ב-33 מדליות, בהן 11 מדליות זהב, ודורגו במקום השביעי בטבלת המדליות.

הסייפים זכו ב-6 מדליות, בהן 3 מדליות זהב. בריס גויאר ניצח בתחרות הרומח, ובשתי מדליות הזהב הנותרות זכו נבחרות הדקר והחרב.

גם השחיינים זכו ב-6 מדליות. לור מנודו הייתה המעוטרת מבין השחיינים: היא זכתה במדליית זהב במשחה ל-400 מטר חופשי, במדליית כסף במשחה ל-800 מטר חופשי ובמדליית ארד במשחה ל-100 מטר גב. מנודו הייתה לשחיינית הצרפתית השנייה בהיסטוריה שזוכה במדליית זהב אולימפית, והראשונה מזה 52 שנה, לאחר שז'אן בואטו רשם הישג דומה באולימפיאדת הלסינקי (1952). שחיין בולט נוסף, הוג דובוסק, זכה במדליית ארד ב-100 מטר חזה.

חותר הקאנו טוני אסטאנגה שמר על תוארו בסלאלום, ובנואה פשייר ניצח במשט המקביל בקיאקים. יתר זוכי מדליות הזהב הצרפתים באתונה היו רוכב האופניים ז'וליין אבסלון במרוץ אופני הרים, רוכבי הסוסים בתחרות הקבוצתית, המתעמלת אמילי לה פנק בת ה-16 וחצי (בתרגיל המקבילים), החותרים סבסטיאן ויידאן ואדריאן ארדי והגולשת פוסטין מרה. הטניסאית אמלי מורסמו זכתה במדליית כסף, לאחר שהפסידה במשחק הגמר לז'וסטין הנין. סבסטיאן גרוז'אן הודח ברבע הגמר, ופבריס סנטורו וארנו קלמאן הודחו בסיבוב השני. נמאן קייטה זכה במדליית ארד בריצת 400 משוכות ונבחרת השליחות ל-100X4 מטרים הגיעה להישג דומה. לוחם הטאקוונדו פסקל ז'נטיל זכה במדליית ארד שנייה ברציפות. מדליות נוספות הושגו באיגרוף, ג'ודו והיאבקות.

נבחרת הנשים בכדוריד סיימה במקום הרביעי, לאחר שהפסידה לנבחרת דרום קוריאה בחצי הגמר ולנבחרת אוקראינה במשחק על המקום השלישי. נבחרת הגברים סיימה את שלב הבתים ללא הפסד, אך הודחה ברבע הגמר בידי נבחרת רוסיה. נבחרת הגברים בכדורעף סיימה במקום התשיעי.

אולימפיאדת בייג'ינג (2008)[עריכת קוד מקור | עריכה]

השחיינים אלן ברנאר (מימין) ואמורי לבו (משמאל) בטקס חלוקת המדליות במשחה ל-50 מ' חופשי
המתאבק סטיב גנו חוגג את זכייתו במקום הראשון

באולימפיאדת בייג'ינג (2008) צברו הספורטאים הצרפתים 41 מדליות, המספר הגבוה ביותר פרט לאולימפיאדת פריז הראשונה. עם זאת, רק 7 מהמדליות היו מדליות זהב, וצרפת דורגה במקום העשירי בטבלת המדליות. 323 ספורטאים צרפתים השתתפו במשחקים.

רוכבי האופניים זכו ב-6 מדליות, בהן שתי מדליות זהב. ז'וליין אבסלון שמר על תוארו במרוץ אופני הרים, ואן-קרולין שוסו ניצחה במרוץ אופני BMX. גם שני סגניהם היו צרפתים, ז'אן-כריסטוף פרו ולטיסיה לה קורגייה, בהתאמה. הסייפים זכו ב-4 מדליות. נבחרות הגברים בדקר ובחרב זכו בשתי מדליות הזהב. פבריס ז'נה, שהיה שותף לזכייה בדקר, זכה גם במדליית הכסף ליחידים, וניקולא לופז שהיה שותף לזכייה בחרב זכה אף הוא במדליית כסף ליחידים. סטיב גנו היה למתאבק הצרפתי הראשון שזוכה במדליית זהב אולימפית מזה 36 שנים. אחיו, כריסטוף, זכה במדליית ארד.

בבריכת השחייה התנהל דו-קרב בין אלן ברנאר לבין השחיין האוסטרלי איימון סאליבן במשחה ל-100 מטר חופשי. ערב האולימפיאדה עמד שיא העולם שקבע ברנאר על 47.50 שניות. בגמר משחי השליחים שבר סאליבן את שיאו של ברנאר והעמידו על 47.24 שניות. למחרת, במקצה הראשון של חצי הגמר במשחה ליחידים החזיר לעצמו ברנאר את שיא העולם, לאחר ששחה בזמן של 47.20 שניות. השיא החזיק מעמד דקות בודדות, שכן במקצה השני שבר סאליבן את שיאו של ברנאר, והעמיד את שיא העולם על 47.05 שניות. בשלב הגמר גבר ברנאר על סאליבן, אף שלא שבר את שיאו. ברנאר גמא את המרחק בזמן של 47.21 שניות, והקדים את סאליבן ב-11 מאיות השנייה. במשחה ל-50 מטר חופשי זכה ברנאר במדליית הארד, בעוד בן ארצו, אמורי לבו זוכה במדליית הכסף. שניהם, יחד עם פרד בוסקה ופביאן גילו, זכו במדליית הכסף במשחה ל-100X4 מ' חופשי. התוצאה שהשיגו, 3:08.32, הייתה גם השנייה בטיבה בהיסטוריה, אחרי הישגם של האמריקאים שניצחו במשחה והקדימו אותם ב-8 מאיות השנייה. שחיין צרפתי נוסף, הוג דובוסק, זכה בשתי מדליות ארד, במשחים ל-100 ול-200 מטר חזה.

ספורטאים בולטים נוספים במשלחת הצרפתית כללו את מאהיידין מחיסי-בנאבאד, שזכה במדליית הכסף בריצת 3000 מטר מכשולים, מהדי באלה, שזכה במדליית ארד בריצת 1500 מטר, פביאן לפברה שזכה במדליית כסף במסלול הסלאלום בקיאק, והמתעמל תומא בואיי, שזכה במדליית כסף בסוס הקפיצות. בטניס זוגות, סיימו מיקאל לודרה וארנו קלמאן במקום הרביעי, לאחר שהפסידו במשחק על מדליית הארד לאחים בוב ומייק בריאן. גאל מונפיס הודח בשלב רבע הגמר בידי נובאק דיוקוביץ'. מדליות נוספות הושגו בג'ודו, איגרוף, שיט, הרמת משקולות, חתירה, טאקוונדו, קליעה וקשתות.

במשחקי הכדור השתתפו רק נבחרות הכדוריד. נבחרת הגברים זכתה לראשונה בתולדותיה בתואר האולימפי, לאחר שגברה במשחק הגמר על נבחרת איסלנד. נבחרת הנשים הודחה בשלב רבע הגמר בידי נבחרת רוסיה, במשחק שהסתיים לאחר שתי הארכות. בסופו של דבר הגיעה למקום החמישי.

אולימפיאדת לונדון (2012)[עריכת קוד מקור | עריכה]

זוכי המדליות הצרפתים בלונדון במסע ניצחון בשאנז אליזה
חותרת הקיאק אמילי פר, שזכתה במדליית זהב בסלאלום, במהלך אולימפיאדת לונדון
הג'ודאית לוסי דאקוס, עם מדליית הזהב בה זכתה בלונדון

330 הספורטאים הצרפתים שהשתתפו באולימפיאדת לונדון (2012) זכו ב-34 מדליות, מהן 11 מדליות זהב, וצרפת דורגה במקום השביעי בטבלת המדליות.

7 מהמדליות הגיעו מבריכת השחייה, במיוחד במשחים בסגנון חופשי. יאניק אנייל זכה במדליית הזהב במשחה ל-200 מטר חופשי, וסיים במקום הרביעי במשחה ל-100 מטר חופשי (4 מאיות השנייה אחרי הזוכה במדליית הארד, ברנט היידן. במשחה ל-50 מטר חופשי ניצח צרפתי נוסף, פלורן מנודו. גם במשחי השליחים בסגנון חופשי זכו הצרפתים להצלחות - מדליית זהב במשחה ל-100X4 מטר חופשי ומדליית כסף במשחה ל-200X4 מטר חופשי. בתחרויות הנשים בלטה קמיל מופה שקבעה שיא אולימפי ב-400 מטר חופשי (4:01.45 דקות), זכתה במדליית כסף במשחה ל-200 מטר חופשי והייתה שותפה לזכייה במדליית ארד במשחה השליחות ל-200X4 מטר חופשי. שחיינים נוספים שהעפילו למשחי הגמר כללו את קאמי לקור (מקום רביעי ב-100 מטר גב), קוראלי באלמי (מקום שישי ב-400 מטר חופשי ומקום שביעי ב-800 מטר חופשי) ואלכסיאן קסטל (מקום שביעי ב-200 מטר גב). אופלי אספור סיימה במקום השישי במשחה ל-10 ק"מ במים פתוחים.

גם הג'ודאים הצרפתים זכו ב-7 מדליות. טדי רינר ולוסי דקוס שיפרו את הישגיהן מבייג'ינג וזכו במדליות זהב. חמישה ג'ודאים אחרים זכו במדליות ארד: אוגו לגראן, פריסילה נייטו, אוטון פאוויה, ז'ווריס אמאן ואודרי צ'ומו. סופיאן מילוס סיים במקום החמישי. חותר הקאנו טוני אסטאנגה החזיר לעצמו את התואר האולימפי בסלאלום וזכה במדליית זהב. הייתה זו מדליית הזהב השלישית שלו והמדליה החמישית. אמילי פר זכתה במדליית הזהב במקצה הסלאלום בקיאק. גוטייה קלוס ומתיו פש סיימו במקום הרביעי בקאנו לזוגות ואטיין דל סיים במקום השביעי בקיאק. מקסים בומונט סיים במקום הרביעי במקצה הקיאק ל-200 מטר, וארנו היבואה וסבסטיאן ז'וב עשו זאת במקצה הזוגות. חותר הקאנו מתיו גובל סיים במקום החמישי במקצה ל-1000 מטר ובמקום השביעי במקצה ל-200 מטר.

רוכבי האופניים הצרפתים זכו ב-4 מדליות. ז'ולי ברסה זכתה במדליית זהב במרוץ אופני הרים. גרגורי בוגה זכה בשתי מדליות כסף במרוץ אופני מסלול, בתחרות היחידים ובתחרות הנבחרות. בריאן קוקאר זכה אף הוא במדליית כסף, באומניום. קלרה סנשז סיימה במקום הרביעי בקיירין ומיקאל בורגן סיים במקום השמיני. באופני BMX סיימה לאטיסיה לה קורגילה במקום הרביעי ומגאלי פוטייה במקום השביעי. סנדי קלייר ווירז'ן קואף סיימו במקום השישי במירוץ אופני המסלול לזוגות ופולין פרננד-פרוו סיימה במקום השמיני במירוץ אופני כביש.

רנו לאבילני זכה במדליית הזהב בקפיצה במוט ומאהיידין מחיסי-בנאבאד זכה פעם נוספת במדליית כסף בריצת 3000 מטר מכשולים. אתלטים צרפתים נוספים שהעפילו לשלבי הגמר כללו את נבחרת השליחים ל-100X4 מטר (מקום רביעי), כריסטוף למטר (מקום שישי בריצת 200 מטר), בנז'מן קומפאורה (מקום שישי בקפיצה משולשת), מלינה רובר-מישון (מקום שישי בזריקת דיסקוס), נבחרת השליחות ל-400X4 מטר (מקום שישי), מרים סומארה (מקום שביעי בריצת 200 מטר), אלואיז לסור (מקום שמיני בקפיצה לרוחק), סטפני פלזון (מקום תשיעי ביידוי פטיש), מלאני מלפור (מקום תשיעי בקפיצה לגובה), רומן מניל (מקום עשירי בקפיצה במוט) וואנסה בוסלאק (מקום עשירי בקפיצה במוט). אנטואנט ננה ג'ימו אידה סיימה במקום השביעי בקרב שבע וברנאר מולינה סיים במקום השמיני בהליכה ל-20 ק"מ.

הטניסאים מיקאל ליודרה וז'ו-וילפריד צונגה זכו במדליית הכסף בטורניר הזוגות, לאחר שהפסידו במשחק הגמר לבוב ומייק בריאן. צמד צרפתי נוסף, ז'וליאן בנטו ורישאר גאסקה, הפסיד לאחים בריאן בחצי הגמר וזכה במדליית הארד לאחר שגבר על הצמד הספרדי דויד פרר ופליסיאנו לופס. בטורניר היחידים הודח צונגה ברבע הגמר, בידי נובאק ג'וקוביץ'.

שתי לוחמות טאקוונדו צרפתיות התחרו בלונדון, ושתיהן זכו במדליות. אן קרולין גראף זכתה במדליית כסף ומרלן ארנואה זכתה במדליית ארד. החותרים ז'רמן שרדן ודוריאן מורטלט זכו במדליית כסף. המתאבק סטיב גנו איבד את תוארו מבייג'ינג, וזכה במדליית ארד. אחיו כריסטוף סיים במקום השמיני ומלונן נומונבי סיים במקום החמישי. בשיט זכה ז'ונתן לובר במדליית ארד בדגם פין. שייטים צרפתים נוספים שהגיעו למקומות גבוהים כללו את שייטות ה-470 (מקום רביעי), ז'וליאן בונטאן (מקום חמישי בדגם ניל פרייד RS:X), שייטות האליוט 6 מטר (מקום שישי), שייטי ה-49er (מקום שישי) ושייטי ה-470 (מקום שביעי). המתעמל המילטון סאבו זכה במדליית ארד בתרגיל המקבילים, סיריל טומאסון סיים במקום החמישי בתרגיל על סוס הסמוכות, והנבחרת בה היו חברים סיימה במקום השמיני. גרגואר פאנה סיים במקום השביעי בטרמפולינה.

נבחרת הכדוריד זכתה בתואר האולימפי בפעם השנייה ברציפות, הפעם לאחר שגברה על נבחרת שבדיה. נבחרת הנשים סיימה את שלב הבתים ללא הפסד, אך הודחה ברבע הגמר בידי נבחרת מונטנגרו. נבחרת הנשים בכדורסל זכתה במדליית כסף, לאחר שגברה בחצי הגמר על נבחרת רוסיה והפסידה במשחק הגמר לארצות הברית. נבחרת הגברים הודחה ברבע הגמר בידי נבחרת ספרד. נבחרת הנשים בכדורגל סיימה במקום הרביעי, לאחר שהפסידה בשלבים המכריעים לנבחרות יפן וקנדה.

ספורטאים בענפים נוספים הגיעו להישגים אף שלא זכו במדליות. הטריאתלט דוד הוס סיים במקום הרביעי ולוראן וידאל סיים במקום החמישי, נבחרת הסייפות ברומח סיימה במקום הרביעי והמתאגרפים נורדין אובאלי ואלכסיס ואסטין הודחו ברבע הגמר.

אולימפיאדות החורף[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחליק האומנותי אלן קלמה, שזכה במדליית כסף באולימפיאדת אינסברוק (1964)

אף שאירחה את משחקי החורף הראשונים, באולימפיאדת שאמוני (1924), אף ספורטאי צרפתי לא זכה במדליית זהב במשחקים אלה. המשלחת הצרפתית סיימה את המשחקים עם 3 מדליות ארד, בהן זכו המחליקים האומנותיים פייר ברונה ואנדרה ז'ולי, נבחרת הקרלינג ונבחרת הפטרול הצבאי, גלגול מוקדם של הביאתלון.

באולימפיאדת סנט מוריץ (1928) השיגו ברונה וז'ולי את מדליית הזהב הראשונה לזכות צרפת, הישג שהיה בו די כדי להקנות לצרפת את המקום החמישי בטבלת המדליות, אחרי נורבגיה, ארצות הברית, שבדיה ופינלנד. בני הזוג, שנישאו בינתיים, שמרו על תוארם גם באולימפיאדת לייק פלאסיד (1932). באולימפיאדת גרמיש פרטנקירכן (1936) זכה גולש הסקי האלפיני אמיל אלה במדליית ארד.

לאולימפיאדת סנט מוריץ (1948) שלחה צרפת משלחת בת 36 ספורטאים. הם זכו ב-4 מדליות, בהן שתי מדליות זהב, ודורגו במקום החמישי בטבלת המדליות, אחרי נורבגיה, שבדיה, שווייץ וארצות הברית. שני גולשי סקי אלפיני חלקו ב-5 המדליות. אנרי אורייה זכה במדליות הזהב בגלישה במורד ובסקי משולב, וכן במדליית ארד בסלאלום, וג'יימס קוטה זכה במדליית כסף בסלאלום ובמדליית ארד בסקי המשולב.

באולימפיאדת אוסלו (1952) ירדו הישגי הצרפתים למדליית ארד אחת, בה זכתה המחליקה האומנותית ז'קלין דו בייף. אולימפיאדת קורטינה ד'אמפצו (1956) הייתה הראשונה, והאחרונה עד כה, בה אף ספורטאי צרפתי לא זכה במדליה. באולימפיאדת סקוו ואלי (1960) זכו 3 גולשי סקי צרפתים במדליות, בהם ז'אן וורנה שזכה במדליית הזהב בגלישה במורד.

באולימפיאדת אינסברוק (1964) השתפרו הישגיהם של הצרפתים לכדי 7 מדליות, בהן 3 מדליות זהב. הם דורגו במקום החמישי בטבלת המדליות, אחרי ברית המועצות, אוסטריה, נורבגיה ופינלנד. 6 מהמדליות היו בסקי אלפיני. כריסטין גויטשל ניצחה בסלאלום וזכתה במדליית הכסף בסלאלום ענק. אחותה הצעירה, מריאל, ניצחה בסלאלום ענק וזכתה במדליית הכסף בסלאלום. פרנסואה בונליו ניצח אף הוא בסלאלום ענק, ולאו לקרואה זכה במדליית הכסף בגלישה במורד. במדליה השביעית זכה המחליק האומנותי אלן קלמה, שסיים במקום השני.

בניגוד לאולימפיאדת החורף הראשונה אותה אירחה, אולימפיאדת גרנובל (1968) הייתה מוצלחת מאוד עבור צרפת. הספורטאים הצרפתים צברו 9 מדליות, בהן 4 מדליות זהב, וצרפת דורגה שלישית בטבלת המדליות, אחרי נורבגיה וברית המועצות. 8 מהמדליות הושגו בסקי אלפיני, ומעל כולם בלט ז'אן-קלוד קילי, שניצח בכל שלוש תחרויות הגברים. מריאל גויטשל לא הצליחה לשמור על תוארה בסלאלום ענק, אך זכתה במדליית הזהב בסלאלום. גולשת אחרת, אני פאמוז, זכתה במדליית כסף בסלאלום ענק ובמדליית ארד בסלאלום. פטריק פרה זכה במדליית ארד בהחלרה אומנותית.

הספורטאים הצרפתים לא הצליחה לשחזר את הישגיהם באולימפיאדת סאפורו (1972), בה הסתפקו ב-3 מדליות. להישג הגבוה ביותר הגיעה גולשת הסקי האלפיני דניאל דברנר, שזכתה במדליית הכסף בסלאלום. פלורנס סטורר הגיעה למקום השלישי באותה תחרות, ופטריק פרה זכה במדליית ארד שנייה ברציפות בהחלקה אומנותית. באולימפיאדת אינסברוק (1976) זכתה דברנר במדליית הארד בסלאלום ענק, והייתה הספורטאית הצרפתייה היחידה באותם משחקים שזכתה במדליה כלשהי. גם באולימפיאדת לייק פלאסיד (1980) הייתה רק גולשת סקי אלפיני אחת, פרין פלן, שזכתה במדליית ארד, בסלאלום. באולימפיאדת סרייבו (1984) עלה מספר המדליות בהן זכו הצרפתים לשלוש. פרין פלן זכתה במדליית כסף בסלאלום ענק ובמדליית ארד בסלאלום, ודידייה בובה זכה במדליית ארד בסלאלום. באולימפיאדת קלגרי (1988) היה גולש הסקי האלפיני פרנק פיקאר לצרפתי הראשון מזה 20 שנה שזוכה במדליית זהב באולימפיאדת החורף. פיקאר ניצח במקצה הסופר G, וזכה במדליית ארד בגלישה במורד.

האחים פול ואיזבל דושאזנה, שזכו במדליית כסף באולימפיאדת אלברוויל
הביאתלט רפאל פוארה, שזכה ב-3 מדליות בסולט לייק סיטי ובטורינו
גולש הסקי למרחקים רודי דרגון, שזכה במדליית כסף בטורינו
הסייף ז'רום ז'נה, חבר נבחרת הסיף של צרפת שזכתה במדליית זהב בבייג'ינג
נמאן קייטה, זוכה מדליית הארד ב-400 מטר משוכות באולימפיאדת אתונה
כריסטין ארון, חברת נבחרת השליחות של צרפת שזכתה במדליית ארד באולימפיאדת אתונה
המחליק האומנותי פטריק פרה, שזכה בשתי מדליות ארד בגרנובל ובסאפורו
סנדרין ביילי, חברת נבחרת הביאתלון של צרפת, שזכתה במדליית ארד בטורינו
השחיין הוג דובוסק, שזכה בשלוש מדליות ארד באתונה ובבייג'ינג
הג'ודוקא ג'מאל בוראס, שזכה במדליית זהב באטלנטה
מהיידין מחיסי-בנעבד, זוכה מדליית הכסף בריצת 3000 מטר מכשולים בבייג'ינג
הביאתלט ונסן דפראן, שזכה ב-3 מדליות בסולט לייק סיטי ובטורינו
הביאתלט מרטן פורקאד, שזכה במדליית כסף באולימפיאדת ונקובר

אולימפיאדת החורף השלישית אותה אירחה צרפת, אולימפיאדת אלברוויל (1992), האירה פנים למשלחת המקומית, שזכתה ב-9 מדליות, בהן 3 מדליות זהב. ההישגים הגבוהים ביותר לא היו דווקא בסקי אלפיני, כי אם בענפים אחרים. במדליות הזהב זכו פבריס גי בסקי נורדי משולב ל-15 ק"מ, אדגר גרוספירו בסקי חופשי ונבחרת הנשים בביאתלון. סילבן גיום היה סגנו של גי בסקי נורדי משולב, ואוליביה אלמאן היה סגנו של גרוספירו בסקי חופשי. המדליסטים בסקי אלפיני כללו את פרנק פיקאר, שזכה במדליית כסף בגלישה במורד, קרול מרל, שזכתה במדליית כסף בסופר G ופלורנס מסנדה, שזכתה במדליית ארד בסקי אלפיני משולב. האחים פול ואיזבל דושאזנה זכו במדליית כסף בהחלקה אומנותית.

שנתיים אחר כך, באולימפיאדת לילהאמר (1994), לא הצליחו הספורטאים הצרפתים לשחזר את הישגיהם. להישג השיא הגיעה אן בריאן-בותיו, שזכתה במדליית כסף במרוץ הביאתלון ל-15 ק"מ. היא גם הייתה שותפה לזכייתה של נבחרת הנשים במדליית הארד. גם נבחרת הגברים בביאתלון זכתה במדליית ארד. אדגר גרוספירו הסתפק במדליית ארד, ובמדליה החמישית זכה המחליק האומנותי פיליפ קנדלורו. אף ספורטאי צרפתי לא זכה במדליה בסקי אלפיני.

באולימפיאדת נאגנו (1998) זכו הצרפתים ב-8 מדליות, בשישה ענפים שונים. זוכי מדליות הזהב היו גולש הסקי האליפני ז'אן-לוק קרטייה (בגלישה במורד) וגולשת השלג קארין רובי (בסלאלום ענק). פבריס גיום וסילבן גיום שיתפו פעולה בנבחרת הסקי הנורדי המשולב שזכתה במדליית הארד. פיליפ קנדלורו זכה במדליית ארד שנייה ברציפות ופלורנס מסנדה זכתה אף היא במדליית ארד שנייה. סבסטיאן פוקרה זכה במדליית כסף בסקי חופשי, גוונדל פזרה ומרינה אניסינה זכו במדליית ארד בהחלקה אומנותית, וכך גם נבחרת הבובסליי.

אולימפיאדת סולט לייק סיטי (2002) הייתה הפורייה ביותר בתולדות צרפת במשחקי החורף. המשלחת הצרפתית סיימה את המשחקים עם 11 מדליות, בהן 4 מדליות זהב, ודורגה במקום השישי בטבלת המדליות. 4 מהמדליות הושגו בסקי אלפיני. קארול מונטייה ניצחה בגלישה במורד, ז'אן-פייר וידאל ניצח בסלאלום, סבסטיאן אמייה היה סגנו של וידאל, ולור פקניו זכתה אף היא במדליית הכסף בסלאלום. איזבל בלאנק זכתה במדליית זהב בגלישת שלג, וסגניתה הייתה קארין רובי. גם דוריאן וידאל זכתה במדליית כסף בענף זה. במדליית הזהב הרביעית זכו המחליקים האומנותיים גוונדל פזרה ומרינה אניסינה. הביאתלט רפאל פוארה זכה במדליית כסף במרוץ ל-12.5 ק"מ, והיה שותף לזכייתה של נבחרת הביאתלון במדליית הארד. רישאר גיי זכה במדליית ארד בסקי חופשי.

באולימפיאדת טורינו (2006) זכו הצרפתים ב-9 מדליות, בהן 3 מדליות זהב. במשחקים אלה היה הביאתלון הענף הבולט ביותר. ונסאן דפראן ניצח במרוץ ל-12.5 ק"מ והיה שותף לזכייתה של הנבחרת במדליית הארד. פלורנס בווארל-רובר ניצחה במרוץ ל-7.5 ק"מ, וזכתה אף היא עם נבחרתה במדליית ארד. במדליית זהב שלישית זכה גולש הסקי האלפיני אנטואן דנרייה, בגלישה במורד. עמיתו, ז'ואל שנאל, זכה במדליית כסף בסלאלום ענק. רודי דרגון זכה במדליה הראשונה בענף הסקי למרחקים, כשזכה במדליית הכסף במרוץ הספרינט. סנדרה לאורה זכתה במדליית ארד בסקי חופשי, ולהישג דומה הגיע גולש השלג פול-אנרי דה לה רו.

באולימפיאדת ונקובר (2010) השתתפו 108 ספורטאים צרפתים. הם זכו ב-11 מדליות, בהן שתי מדליות זהב. הביאתלון שוב היה הענף הבולט ביותר, עם 6 מדליות, בהן מדליית זהב אחת. בין הגברים, זכה ונסן ז'ה זכה במדליית הזהב בספרינט ובמדליית הארד במרוץ המרדף, ואילו מרטן פורקאד זכה במדליית כסף. בין הנשים זכתה מארי דורן במדליית ארד בספרינט, מארי-לור ברונה במדליית ארד במרוץ המרדף, ושתיהן היו שותפות לזכייה במדליית הכסף במרוץ השליחות. במדליית הזהב השנייה זכה ג'ייסון לאמי-שאפווי, בסקי נורדי משולב. ענף בולט נוסף היה גלישת שלג. דבורה אנטוניוז זכתה במדליית כסף, וטוני רמואן ומתיו בוזטו זכו במדליית ארד. מריון ז'וסראן זכתה במדליית ארד בסקי חופשי.

מדליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי אולימפיאדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולימפיאדה זהב כסף ארד סה"כ
אולימפיאדת אתונה (1896) 5 4 2 11
אולימפיאדת פריז (1900) 26 41 34 101
אולימפיאדת לונדון (1908) 5 5 9 19
אולימפיאדת סטוקהולם (1912) 7 4 3 14
אולימפיאדת אנטוורפן (1920) 9 19 13 41
אולימפיאדת פריז (1924) 13 15 10 38
אולימפיאדת אמסטרדם (1928) 6 10 5 21
אולימפיאדת לוס אנג'לס (1932) 10 5 4 19
אולימפיאדת ברלין (1936) 7 6 6 19
אולימפיאדת לונדון (1948) 10 6 13 29
אולימפיאדת הלסינקי (1952) 6 6 6 18
אולימפיאדת מלבורן (1956) 4 4 6 14
אולימפיאדת רומא (1960) 0 2 3 5
אולימפיאדת טוקיו (1964) 1 8 6 15
אולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968) 7 3 5 15
אולימפיאדת מינכן (1972) 2 4 7 13
אולימפיאדת מונטריאול (1976) 2 3 4 9
אולימפיאדת מוסקבה (1980) 6 5 3 14
אולימפיאדת לוס אנג'לס (1984) 5 7 16 28
אולימפיאדת סיאול (1988) 6 4 6 16
אולימפיאדת ברצלונה (1992) 8 5 16 29
אולימפיאדת אטלנטה (1996) 15 7 15 37
אולימפיאדת סידני (2000) 13 14 11 38
אולימפיאדת אתונה (2004) 11 9 13 33
אולימפיאדת בייג'ינג (2008) 7 16 18 41
אולימפיאדת לונדון (2012) 11 11 12 34
סה"כ 202 223 246 671

באולימפיאדות החורף:

אולימפיאדה זהב כסף ארד סה"כ
אולימפיאדת שאמוני (1924) 0 0 3 3
אולימפיאדת סנט מוריץ (1928) 1 0 0 1
אולימפיאדת לייק פלאסיד (1932) 1 0 0 1
אולימפיאדת גרמיש פרטנקירכן (1936) 0 0 1 1
אולימפיאדת סנט מוריץ (1948) 2 1 2 5
אולימפיאדת אוסלו (1952) 0 0 1 1
אולימפיאדת קורטינה ד'אמפצו (1956) 0 0 0 0
אולימפיאדת סקוו ואלי (1960) 1 0 2 3
אולימפיאדת אינסברוק (1964) 3 4 0 7
אולימפיאדת גרנובל (1968) 4 3 2 9
אולימפיאדת סאפורו (1972) 0 1 2 3
אולימפיאדת אינסברוק (1976) 0 0 1 1
אולימפיאדת לייק פלאסיד (1980) 0 0 1 1
אולימפיאדת סרייבו (1984) 0 1 2 3
אולימפיאדת קלגרי (1988) 1 0 1 2
אולימפיאדת אלברוויל (1992) 3 5 1 9
אולימפיאדת לילהאמר (1994) 0 1 4 5
אולימפיאדת נאגנו (1998) 2 1 5 8
אולימפיאדת סולט לייק סיטי (2002) 4 5 2 11
אולימפיאדת טורינו (2006) 3 2 4 9
אולימפיאדת ונקובר (2010) 2 3 6 11
סה"כ 27 27 40 94

לפי ענף[עריכת קוד מקור | עריכה]

ענף זהב כסף ארד סה"כ
סיף סיף 41 40 34 115
מרוץ אופני כביש אופניים 41 27 22 90
אתלטיקה אתלטיקה קלה 14 22 25 61
רכיבה רכיבה 12 12 10 34
שיט שיט 12 11 15 38
ג'ודו ג'ודו 12 8 24 44
קליעה קליעה 9 12 8 29
הרמת משקולות הרמת משקולות 9 3 3 15
שחייה שחייה 8 13 19 40
קיאק קאנו/קיאק 7 8 18 33
חתירה חתירה 6 14 12 32
קשתות קשתות 6 10 7 23
טניס טניס 5 6 8 19
איגרוף איגרוף 4 7 8 19
היאבקות היאבקות 4 4 9 17
התעמלות התעמלות 3 10 9 22
Croquet pictogram.svg
קרוקט 3 2 2 7
כדוריד כדוריד 2 0 1 3
ראגבי רוגבי 1 2 0 3
כדורגל כדורגל 1 1 0 2
מרוץ אופנועי ים מרוץ סירות מנוע 1 0 0 1
כדורסל כדורסל 0 3 0 3
טאקוונדו טאקוונדו 0 2 4 6
טניס שולחן טניס שולחן 0 1 1 2
Olympic pictogram Basque pelota.png
כדור בסקי 0 1 0 1
משיכת חבל משיכת חבל 0 1 0 1
קפיצה למים קפיצה למים 0 1 0 1
קריקט קריקט 0 1 0 1
קרב חמש מודרני קרב חמש מודרני 0 0 2 2
שחייה צורנית שחייה צורנית 0 0 1 1

באולימפיאדות החורף:

ענף זהב כסף ארד סה"כ
סקי אלפיני סקי אלפיני 15 14 14 43
ביאתלון ביאתלון 4 4 9 17
החלקה אומנותית החלקה אומנותית 3 2 7 12
סנובורד גלישת שלג 2 3 3 8
סקי נורדי משולב סקי נורדי משולב 2 1 1 4
סקי חופשי סקי חופשי 1 2 4 7
סקי למרחקים סקי למרחקים 0 1 0 1
בובסלי מזחלות 0 0 1 1
קרלינג קרלינג 0 0 1 1

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נתוני המדליות אינם כוללים את אולימפיאדת סוצ'י (2014)
  2. ^ הנתונים אינם כוללים את אולימפיאדת סוצ'י (2014).
  3. ^ אתר historyplace
  4. ^ Albert Speer, Inside the Third Reich, p. 73


מדינות אירופה במשחקים האולימפיים

אוסטריהאוקראינהאזרבייג'ןאיטליהאיסלנדאירלנדאלבניהאנדורהאסטוניהארמניהבולגריהבוסניה והרצגובינהבלארוסבלגיהבריטניהגאורגיהגרמניהדנמרקהולנדהונגריהטורקיהיווןלוקסמבורגלטביהליטאליכטנשטייןמולדובהמונאקומונטנגרומלטהמקדוניהנורבגיהסלובניהסלובקיהסן מרינוספרדסרביהפוליןפורטוגלפינלנדצ'כיהצרפתקפריסיןקרואטיהרומניהרוסיהשבדיהשווייץ

מדינות וטריטוריות לשעבר: בוהמיהברית המועצותגרמניה המזרחיתגרמניה המערביתחבל הסאריוגוסלביהסרביה ומונטנגרוצ'כוסלובקיה

משלחות מיוחדות: המשלחת הכלל-גרמניתהמשלחת המאוחדת
אירופה