צ'אבלה ורגאס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

צ'אבלה וארגאסספרדית: Chavela Vargas; ‏17 באפריל 1919 - 5 באוגוסט 2012) הייתה זמרת מקסיקנית ילידת קוסטה ריקה, שהתפרסמה בארצה ובעולם כמבצעת של מוזיקה ראנצ'רה (canción ranchera). בשל קולה המחוספס והחושני ובשל שיריה, כונתה "הקול המחוספס של האהבה המלטפת" (Voz áspera de la ternura).

צ'אבלה ורגאס שרה בככר אספניה במדריד בחגיגות הגאווה ביולי 2006

קורות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בשם איסאבל וארגאס ליסאנו (Isabel Vargas Lizano) בשנת 1919 בסאן חואקין דה פלורס, במחוז פלורס, בקוסטה ריקה לפרנסיסקו וארגאס וארמיניה ליסאנו. היא הוטבלה בכנסיית גואדלופה ב-15 ביולי 1919 בשם "מריה איסבל אניטה כרמן דה חסוס" (María Isabel Anita Carmen de Jesús). השם "צ'אבלה" הוא כינוי חיבה שניתן לה במקום "איסבל". בילדותה לקתה בפוליו והייתה עיוורת לזמן מה. וארגאס סיפרה לימים כי החלימה הודות לרופא אלילים אינדיאנים. לכן כונתה לפעמים "השאמאנית" (La Chamána). היא ננטשה על ידי הוריה וחיה בנעוריה כזמרת רחוב ובגיל 14 היגרה למקסיקו, שם המשיכה לשיר בברים וברחובות.

וארגאס התגלתה בשנות השלושים לחייה על ידי הזמר והמלחין חוסה אלפרדו חימנס שכתב חלק מלהיטיה. במקור, שירי הראנצ'רה נועדו לביצוע על ידי גברים. וארגאס, נמשכה מגיל צעיר לנשים ונהגה תכופות להופיע בתלבושת גברית, עישנה בשרשרת, ושתתה משקאות חריפים "כמו גבר" ואף היו שמועות כי החזיקה באמתחתה נשק. עם מאהבותיה נמנתה הציירת פרידה קאלו והיא הייתה מקורבת לדמויות נוספות מהתרבות והפוליטיקה של מקסיקו כדוגמת הצייר דייגו ריברה, בעלה של קאלו, הסופר חואן רולפו והנשיא לואיס אצ'ווריה אלווארס.

בשנות ה-40 וה-50 של המאה ה-20, הופיעה וארגאס תכופות בהוליווד שם קשרה קשרים הדוקים עם כמה מכוכבי הקולנוע בתקופה זו. בשנת 1961 הקליטה אלבום ראשון ומאז הקליטה למעלה משמונים נוספים. היא פרשה מהבמה בסוף שנות ה-70 ונאבקה כ-15 שנה עם האלכוהוליזם עד שהצליחה להיגמל.

לעתים הופיעה בברים של גייז. על אף שהיותה לסבית היה סוד גלוי, בשנת 1981 הצהירה בפומבי בראיון בערוץ טלוויזיה קולומביאני על נטייתה המינית. היא הפכה לגיי אייקון עבור קהל הלסבי הלטיני שאימץ את שירי האהבה שלה.

וארגאס חזרה להופיע בשנת 1991 כשהבמאי פדרו אלמודובר ביקש ממנה להקליט שיר לסרטו, Tacones lejanos. משנת 1993 חזרה להקליט ושירים בביצועה הוכנסו לפסקול של אחדים מסרטיו של אלמודובר כדוגמת "La flor de mi secreto" וכן בסרטו של אלחנדרו גונסאלס איניאריטו, "בבל", בו שרה את הבולרו "Tú me acostumbraste", מאת פרנק דומינגס.

בשל לבושה המסורתי בהופעותיה על הבמה, כונתה "האשה עם הפונצ'ו האדום".

בשנת 2000 הופיעה בפני קהל של 20,000 מעריצים בכיכר הראשית של מקסיקו סיטי, סוקאלו. במהלך 2002 שיחקה את תפקיד "המוות" בסרט "פרידה" של ג'וליה טיינור כששרה את השיר המסורתי "האשה הבוכה" (La llorona) ו"פאלומה נגרה". בגיל 83, בשנת 2003 עשתה את הופעת הבכורה שלה בקרנגי הול והוצגה לקהל על ידי השחקנית סלמה הייק.

בשנותיה האחרונות התגוררה בווראקרוס ולאחר מכן גרה בטפוסטלאן (Tepoztlan) במדינת מורלוס על מורדות ההר סרו דל טפוסטקו (Cerro del Tepozteco).

באפריל 2012, בהיותה בת 93, השיקה ורגאס את הדיסק האחרון שלה, "Luna grande" המבוסס על שירי פדריקו גרסיה לורקה. ביולי 2012 נסעה לספרד כדי להציג את האלבום בפני סטודנטים במדריד. יומיים לאחר הגעתה למדריד, ב-12 ביולי התאשפזה בעיר בשל עייפות וטכיקרדיה. לאחר שהתאוששה חזרה למקסיקו, אך ב-30 ביולי נדרשה להתאשפז שוב בבית חולים בעיר קאורנאוואקה, שם נפטרה ב-5 באוגוסט 2012. למחרת, הועברה גופתה לכיכר גריבלדי במקסיקו סיטי, שם התקיים מופע לזכרה בהשתתפות הזמרות אוחניה לאון, טניה ליברטד ולילה דואנס ובליווי להקת מריאצ'י. מופע נוסף לכבודה התקיים בארמון לאמנויות בבירה, בהשתתפות הזמרות שהיו חברותיה הקרובות ביותר.

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Mis verdades (האמת שלי) עם מריה קורטינה

פרסים ומחוות כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2000 - הצלב הגדול של איסבל קטוליקה – לאמנויות – מטעם ספרד
  • 2007 - גראמי לטינו
  • עיטור זהב של אוניברסיטת מדריד
  • עיטור של אוניברסיטת אלקאלה דה אנארס
  • אורחת כבוד של העיר בואנוס איירס
  • 2009 - אזרחות כבוד של העיר מקסיקו סיטי, לרגל יום הולדתה ה-90

דיסקוגפריה נבחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Piensa en mí, 1991
  • Boleros, 1991
  • Sentimiento de México (vol. 1), 1995
  • De México y del mundo, 1995
  • Le canta a México, 1995
  • Volver, volver, 1996
  • Dos, 1996
  • Grandes Mementos, 1996
  • Macorina, 1996
  • Colección de Oro, 1999
  • Con la rondalla del amor de Saltillo, 2000
  • Para perder la cabeza, 2000
  • Las 15 grandes de Chavela Vargas, 2000
  • Grandes éxitos, 2002
  • Para toda la vida, 2002
  • Discografía básica, 2002
  • Antología, 2004
  • Somos, 2004
  • En Carnegie Hall, 2004
  • La Llorona, 2004
  • Cupaima, 2006
  • Soledad, 2007
  • Piensa en mí, on Splendor in the Grass by Pink Martini, 2009
  • Luz de Luna, on San Patricio by The Chieftains featuring Ry Cooder, 2010
  • Por mi Culpa!, 2010

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Yvonne Yarbro Bejarano, Crossing the Border with Chabela Vargas: A Chicana Femme's Tribute, New York, New York University Press, 1997.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]