צ'אנג ז'נג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המשגר לונג מארץ' 3 B

צ'אנג ז'נגסינית: 长征系列运载火箭, "המצעד הארוך" - על שם מצעדו המפורסם של מאו) הוא שמה של משפחת משגרי לוויינים וחלליות מתוצרת סין העממית. המשגרים פותחו ומיוצרים על ידי "חברת התעשייה החומה הגדולה של סין" (China Great Wall Industry Corporation).

במשפחת משגרי צ'אנג ז'נג חמישה דגמים עיקריים (לחלקם גם דגמי משנה):

  • צ'אנג ז'נג 1: פיתוחו החל בשנת 1965. משגר מדגם זה שימש את סין לשיגור הלוויין הראשון שלה לחלל בשנת 1970. משגר זה אינו מיוצר עוד.
  • צ'אנג ז'נג 2: משגר תלת-שלבי, שוגר לראשונה בשנת 1974. אורכו 31 מטרים (אם כי יש דגמים ארוכים יותר) ומשקלו 191 טון. מסוגל לשגר מטען במשקל 2,200 ק"ג למסלול נמוך בחלל.
  • צ'אנג ז'נג 3: שוגר לראשונה בשנת 1984. אורכו 43.25 מטרים ומשקלו 200 טון. יכול לשגר מטען במשקל 1,500 ק"ג למסלול גבוה בחלל.
  • צ'אנג ז'נג 4: שוגר לראשונה בשנת 1986. אורכו 42 מטרים ומשקלו 249 טון. כושר הנשיאה שלו מגיע ל-4 טון למסלול נמוך ו-1,500 ק"ג למסלול גבוה.
  • צ'אנג ז'נג 5: הדור הבא של סדרת הצ'אנג ז'נג, עדיין בפיתוח (2009).

סין העממית מציעה את המשגרים שלה במחיר זול לצורך שיגור לוויינים, ואכן, בעקבות המחסור החמור באמצעי שיגור והדרישה המוגברת לשיגור לוויינים לחלל, ניצלו זאת מדינות שונות. המשגרים הסיניים נחשבים לאמינים ויש להם תקלות מועטות.

מגבלות אמריקאיות על שיגור לוויינים מסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארצות הברית הובילה מהלך שמטרתו לנוון את יכולתה של סין לשגר לוויינים על בסיס מסחרי, בטיעון העיקרי של חשש מדליפת טכנולוגיות רגישות לסין, וסיוע לתוכנית הטילים הבליסטיים של המדינה. כתוצאה מאיסור מוחלט של הממשל האמריקני על חברות מארצות הברית לשגר לוויינים באמצעות טילים סיניים נפגעה מאוד היכולת המסחרית של סין לשגר לוויינים, שכן המגבלות האמריקאיות נוגעות גם ללוויינים הכוללים מרכיבים שמיוצרים בארצות הברית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא צ'אנג ז'נג בוויקישיתוף