צ'אנדריאן 1

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
צ'אנדריאן 1
Chandrayaan-1.jpg
תרשים המראה את מבנה החללית
מידע כללי
סוכנות חלל הארגון ההודי לחקר החלל
תאריך שיגור 22 באוקטובר 2008, 00:52 UTC
משגר PSLV
אתר שיגור מרכז החלל סאטיש דאוון
זיהוי NSSDC 2008-052A
אתר אינטרנט צ'אנדריאן 1
משימה
סוג משימה מקפת
לוויין של הירח
כניסה למסלול 8 בנובמבר 2008
מסלול מסלול קוטבי
משך המשימה בתכנון: שנתיים
בפועל: 312 ימים
מידע טכני
משקל בשיגור 1,380 ק"ג

צ'נדריאן 1 (סנסקריט चंद्रयान-१ מילולית - רכב הירח 1) היא גשושית הודית לחקר הירח ששוגרה על ידי הארגון ההודי לחקר החלל (ISRO) באוקטובר 2008 ופעלה עד לאוגוסט 2009. המשימה כללה מקפת ירחית וגשושית התרסקות (MIP). צ'אנדריאן 1 היוותה דחיפה משמעותית לתעשייה ההודית ולתוכנית החלל ההודית.

צ'אנדריאן 1 שוגרה על גבי משגר PSLV C11 ממרכז החלל סאטיש דאוון שבאנדרה פראדש, כ-80 ק"מ צפונית לצ'נאי, ב-22 באוקטובר 2008, בשעה 00:52 UTC, ונכנסה בהצלחה למסלול סביב הירח ב-8 בנובמבר 2008. ב-14 בנובמבר שוחררה גשושית ההתרסקות על הירח - ה-MIP, אשר פגעה בקוטב הדרומי של הירח בצורה מבוקרת, והפכה את הודו לאומה החמישית שהגיעה אל קרקע הירח.‏[1]‏ MIP רוסקה סמוך למכתש שאקלטון בשעה 20:31 UTC וגרמה להתרוממות ענן אבק וסלעים ירחיים שנותחו על מנת לאתר קיומם של מים במצב קרח על הירח.‏[2]

עלות הפרויקט כולו מוערך בכ-3.86 מיליארד רופי שהם כ-90 מיליון דולר.‏[3]

במשך תקופה של שנתיים, הייתה החללית אומרה לבצע סקר מקיף של פני הירח ולהשלים מפת מאפיינים כימיים שלו, וליצור מפה טופוגרפית תלת ממדית של פניו. אזורי הקטבים היו אזורים בעלי עניין מיוחד משום שהם עשויים להכיל קרח מים.‏[4]

לאחר שעברה מספר תקלות טכניות כולל כישלון גלאי הכוכבים ובעיות טרמיות, חדלה צ'אנדריאן 1 לשדר לכדור הארץ ב-29 באוגוסט 2009. זמן קצר לאחר מכן הודיעה ISRO רשמית כי המשימה הסתיימה. צ'אנדריאן פעלה למשך 312 יום, כאשר הייתה אמורה לעבוד במשך שנתיים. למרות זאת, כ-95% ממטרות המשימה הושלמו.‏[5] בין הישגי המשימה ניתן למנות את גילויים של מולקולות מים באדמת הירח.‏[6]

מטרות המשימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרות המשימה, כפי שפורסמו, היו:‏[7]

  • לפתח, לבנות ולשגר גשושית למסלול סביב הירח על גבי משגר תוצרת הודו.
  • ליצור אטלס תלת ממדי של כל פני הירח.
  • ליצור מפה כימית ומינרלית של פני הירח, עם דגש על מיפוי מגנזיום, אלומיניום, צורן, סידן, ברזל, טיטניום, רדון, אורניום ותוריום.
  • לבחון את התרסקות ה-MIP על קרקע הירח כהכנה לנחיתות רכות עתידיות על הירח.

מבנה החללית[עריכת קוד מקור | עריכה]

החללית נבנתה בצורת קובייה באורך, גובה ורוחב של כ-1.5 מטרים. בשיגור היא שקלה 1,380 ק"ג כאשר מתוכם 523 ק"ג הם החללית עצמה ו-152 ק"ג ה-MIP.‏[8] הכוח החשמלי הופק על לוח סולארי בגודל 2.15 על 1.8 מטרים שסיפק עד 750 ואט. כמו כן נשאה עליה החללית בטריה נטענת ששימשה את החללית בזמן שהייתה מוסתרת מהשמש על ידי הירח.‏[9] מערכת ההנעה כללה כללה מנוע אחד בעל דחף של 440 ניוטון ו-8 מנועים בעלי דחף של 22 ניוטון. הדלק אוחסן בשני מיכלי 390 ליטר.‏[9] החללית ניווטה ויוצבה בעזרת שני גלאי כוכבים, גירוסקופ, ו-4 גלגלי תגובה. התקשורת בוצעה באמצעות אנטנה פרבולית בקוטר 70 ס"מ.

הציוד המדעי שנשאה החללית כלל מכשירי חישה מרחוק בתחום האור הנראה, האינפרה-אדום הקרוב, וקרני X רכות וקשות. המשימה נשאה עימה 11 כלים מדעיים: חמישה מתוכם פותחו על ידי הודו וששת האחרים הם מתנת סוכנויות חלל אחרות: נאס"א, סוכנות החלל האירופית וסוכנות החלל והתעופה הבולגרית, שהועלו על החללית ללא תשלום.‏[10]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]