צ'אק הייגל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
צ'אק הייגל
(4 באוקטובר 1946; נברסקה, ארצות הברית) (בן 68)
Chuck Hagel Defense portrait.jpg
שם בשפת המקור Chuck Hagel
מדינה ארצות הברית
מפלגה המפלגה הרפובליקנית
מזכיר ההגנה של ארצות הברית ה-24
תקופת כהונה 27 בפברואר 2013 - מכהן (שנה ו-38 שבועות)
הקודם בתפקיד ליאון פאנטה
תחת נשיא ארצות הברית ברק אובמה
חבר הסנאט של ארצות הברית מטעם נברסקה
תקופת כהונה 3 בינואר 1997 - 3 בינואר 2009 (12 שנים)
צ'אק הייגל בפגישה עם נשיא אפגניסטן חאמיד כרזאי והשרה לענייני נשים סימה סאמר

צ'ארלס טימותי "צ'אק" הייגלאנגלית: Charles Timothy "Chuck" Hagel; נולד ב-4 באוקטובר 1946) הוא מזכיר ההגנה של ארצות הברית. בשנים 19972009 כיהן כסנאטור רפובליקאי מטעם מדינת נברסקה.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיוקנו של הייגל

הייגל נולד בנורת' פלייט, נברסקה, כבן הבכור מבין ארבעה בנים. אמו ממוצא אירי ופולני ואביו ממוצא גרמני. אביו צ'ארלס הייגל לחם במלחמת העולם השנייה ונפטר בפתאומיות בחג המולד 1962 בגיל 39. בשנת 1967 התגייס הייגל לצבא ארצות הברית, עבר הכשרה כלוחם[1] בחיל הרגלים ושובץ באוגדת החי"ר ה-9. כמפקד כיתה בדרגת סמל, לחם במלחמת וייטנאם ונפצע‏[2] פעמיים. הוא שירת באותה מחלקה עם אחיו הצעיר, ובשני אירועים שונים, כל אחד הציל את חיי אחיו.‏[3] הוא זכה על שירותו במדליות ואותות הצטיינות שונים. לאחר שובו מוייטנאם עבד כברמן וכשדרן חדשות ברדיו. הוא סיים את לימודיו באוניברסיטת נברסקה בעיר אומהה בשנת 1972.

פעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1971 החל הייגל בעבודתו הפוליטית, כחלק מצוותו של חבר בית הנבחרים של ארצות הברית, ג'ון מקוליסטר, עד 1977. בשנים הבאות עבד כלוביסט של חברת הצמיגים פיירסטון, והחל מ-1980 היה שותף בכיר בארגון מטה הבחירות של מושל קליפורניה שהפך לנשיא, רונלד רייגן. לאחר כניסתו של רייגן לתפקיד מונה הייגל לסגן יו"ר ארגון הווטראנים האמריקאי.

לאחר פרישתו הזמנית מתעסוקה בממשל פנה לעסקים פרטיים והפך למייסד שותף של חברה לייצור טלפונים סלולריים, עמדה שהפכה אותו למיליונר. בשנים שלאחר מכן שימש כמנכ"ל ארגון המספק טובין לצבא ארצות הברית וכבכיר בארגון ועדות וכינוסים בינלאומיים שונים, בין השאר בצלב האדום האמריקאי. ב-1992 חזר מוירג'יניה לנברסקה והפך לנשיא קבוצת השקעות בנקאית. ב-2007 השתתף בוועידות שאורגנו על ידי המועצה האמריקנית-איראנית, בהשתתפות מספר מדינאים ואנשי תקשורת.

ב-1996 ניצח הייגל את בן נלסון במירוץ למושב הסנאט מטעם מדינת נברסקה, על אף העובדה שרבים העריכו שאין לו כל סיכוי לזכות במינוי. הוא זכה ב-56% מהקולות. הוא הצהיר כי יפרוש לאחר שתי תקופות כהונה מן הסנאט. בבחירות של שנת 2002 הוא זכה ב-83% מהקולות, הניצחון המוחץ ביותר בתולדות מדינת נברסקה. הייגל כיהן כסגן מצליף המפלגה הרפובליקנית. כמו כן היה יו"ר הוועדה שעסקה בשינויי האקלים וכראש הוועדה לפיקוח על כוחות משימה המזוינים. הוא שימש כסגן יו"ר הוועדה המשותפת לשני בתי הקונגרס באשר למדיניות עם סין. כמו כן שימש כמשגיח בקבוצת הפיקוח על נאט"ו. הייגל היה חבר בארבע ועדות של הסנאט: ועדת החוץ, ועדת הבנקים, דיור ועניינים מקומיים, הוועדה הנבחרת לענייני מודיעין והוועדה לחוק ומינהל.

בהתבטאות מעוררת מחלוקת ב-1998 לאחר מינויו של ג'יימס הורמל, הומוסקסואל, לשגריר ארצות הברית בלוקסמבורג, ציין הייגל שהוא סבור שהיותו של הורמל הומוסקסואל מוצהר תפגע ביכולתו לפעול באופן יעיל. מאוחר יותר התנצל על התבטאות זו.

ב-2002 הגדיר את דברי בוש על "ציר הרשע" כהטחת כינויי גנאי בלבד שאינם מועילים ופשטניים מדי בעולם מורכב.‏[4] ביולי 2007 קרא הייגל להסיג את הכוחות מעיראק בתוך 120 יום. הוא התראיין באותה עת ל"וושינגטון פוסט" ומנה את כל כשלי הממשל בעיראק, כשהוא טוען שאף מערכת עיראקית אינה מתפקדת כראוי. הייגל אף השווה, בראיון מ-2005 את מלחמת עיראק למלחמת וייטנאם והוקיע את כשלונותיו של בוש בניהול המערכה. ביולי 2006, במהלך מלחמת לבנון השנייה, אמר הייגל כי "הטבח ההדדי המבחיל חייב להיפסק מיד. הנשיא בוש חייב לקרוא להפסקת אש מיידית. הטירוף הזה חייב להיפסק". בינואר 2007 מתח הייגל ביקורת על כוונתו של הנשיא בוש הבן לשלוח עוד 20,000 חיילים לעיראק. הוא קרא לתוכנית זו "שגיאת מדיניות החוץ המסוכנת ביותר מאז וייטנאם".

בנובמבר 2007 דירג את ממשל בוש כ"נמוך ביותר ביכולתו, תפקודו, מדיניותו ובתמיכתו העממית - כמעט בכל תחום מכל הממשלים בארבעים השנים האחרונות".[5] כמו כן חשף את העובדה כי הוא פתוח להצעות לרוץ כמועמד בבחירות 2008 לסגן נשיא, תחת כל מועמד שייבחר על ידי המפלגה הדמוקרטית. בנוסף אמר על ממשל בוש כי "זהו אחד הממשלים הכי יהירים ונטולי יכולת שאי פעם ראיתי או קראתי אודותיו".

לאחר תקופה בה שקל לרוץ למועמדות המפלגה הרפובליקנית לנשיאות, הודיע הייגל ב-10 בספטמבר 2007 כי לא ירוץ למשרה וכי יסיים את כהונתו בסנאט בתום הקדנציה. באוקטובר 2009 מונה על ידי הנשיא ברק אובמה ליו"ר משותף של המועצה המייעצת לנשיא בענייני מודיעין.

בינואר 2013 הוא הוכרז כמועמדו של הנשיא אובמה לתפקיד מזכיר ההגנה הבא של ארצות הברית, תפקיד שמחייב את אישור הסנאט. ב-14 בפברואר, בעקבות פיליבסטר של הרפובליקנים, נדחתה ההצבעה בסנאט בעשרה ימים. ב-26 בפברואר אישר הסנאט את מינויו של הייגל ולמחרת הושבע הייגל לתפקיד.

הייגל והמזרח התיכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשיא ארצות הברית ברק אובמה, הגנרל דייוויד פטראוס וצ'אק הייגל (מימין) בסיור אווירי בשמי בגדד

להייגל יוחסו שורה של התבטאויות והחלטות שנויות במחלוקת בכל הנוגע לקהילה היהודית ויחסי ארצות הברית עם מדינת ישראל ומדינות נוספות במזרח התיכון. לאחר שהוכרז כמועמד של הנשיא אובמה לתפקיד שר ההגנה פורסמו עמדותיו בנושאים אלו בהבלטה והועמדו במוקד הדיון הציבורי והשימועים שנערכו בסנאט לקראת מינויו.

בשנת 1989, בעת שניסה לסגור את מתקן הצי השישי של ארצות הברית בחיפה בגלל בעיות תקציביות, אמר הייגל לנציגי המכון היהודי לענייני ביטחון לאומי (JINSA): "שהיהודים ישלמו על זה".‏[6] בשנת 2000 נמנה עם ארבעה סנטורים שסירבו לתמוך בישראל בעקבות האינתיפאדה. בשנת 2006 אמר בראיון לספר "הארץ המובטחת מדי" מאת הדיפלומט אהרון דיוויד מילר, כי "הלובי היהודי מפחיד הרבה אנשים [בגבעת הקפיטול]... תמיד היו לי טענות נגד חלק מהדברים המטופשים שהם עושים, כי אני לא חושב שזה נכון לאינטרסים של ישראל. אני פשוט לא חושב שפעילותם טובה לישראל". הייגל הוסיף כי מעולם לא חתם על מכתב תמיכה בישראל או התנגדות לאיראן של ארגון השדולה הפרו ישראלי איפא"ק "משום שאלה היו מכתבים מטופשים".‏[7] כעבור זמן הייגל תיקן עצמו שבמילים "הלובי היהודי" התכוון לומר הלובי הפרו-ישראלי. בשנת 2008 אמר למילר, בעקבות ביקורת נגדו שאינו תומך מספיק בישראל, כי "אני לא סנטור ישראלי, אני סנטור של ארצות הברית... אני תומך בישראל, אבל מבחינתי, החובה שלי כלפי החוקה של ארצות הברית ניצבת במקום הראשון - ולא חובתי לנשיא, למפלגה או לישראל".‏[8]

ביולי 2006, במהלך מלחמת לבנון השנייה, תיאר הייגל את מלחמתה של ישראל נגד חזבאללה בלבנון כ"הרס שיטתי של ידידי ארצות הברית, המדינה והעם הלבנונים", וקרא לבוש לדרוש הפסקת אש מיידית ואימוץ יוזמת השלום הסעודית.‏[9] באותה שנה נמנה עם 12 סנאטורים שסירבו לחתום על מכתב שקורא לאיחוד האירופי להגדיר את החזבאללה כארגון טרור.‏[10]

בספטמבר 2007 הצביע נגד הכללת משמרות המהפכה האיראניים ברשימת ארגוני הטרור.‏[11] באוגוסט, קרא לנשיא בוש לפתוח בשיחות ישירות עם איראן ללא תנאים.‏[12] בנוסף, סירב להצהיר כי על ארצות הברית להשתמש בכוח אם המשא ומתן עם איראן לא יצלח וזו תמשיך בתוכנית הגרעין שלה.

לאורך השנים הצביע הייגל נגד הטלת סנקציות מסחריות חד צדדיות (בניגוד לבינלאומיות) על איראן, לוב, צפון קוריאה וקובה.‏[13] בשנת 2003 נמנה עם ארבעה סנאטורים שהתנגדו להטלת סנקציות על סוריה.‏[14] בשנת 2008 פרסם, יחד עם הסנאטור ג'ון קרי, מאמר בעיתון "וול סטריט ג'ורנל" שכותרתו "הגיע הזמן לדבר עם סוריה", בנימוק כי "מנהיגי סוריה פעלו תמיד מתוך שיקולים קרים למטרת שימור עצמי, וההיסטוריה מראה כי דיפלומטיה נמרצת עשויה להשתלם".‏[15]

בשנת 2009 צירף את חתימתו להצהרה שעודדה איחוד פיוס בין ארגון הפתח לחמאס, על אף שחמאס הוכרז בארצות הברית כארגון טרור.‏[16] באותה שנה האיץ הייגל בממשל אובמה לפתוח בשיחות ישירות עם החמאס.‏[17]

הייגל הוא יו"ר משותף יחד עם הדיפלומט סטיוארט אייזנשטאט בארגון "Iran Task Force", שמטרתו להעריך את קיומם של גורמים פוליטיים באיראן שעשויים לבנות בסיס ליחסים טובים יותר עם המערב.‏[18]

מנהל הליגה נגד השמצה, אברהם פוקסמן, האשים את הייגל כי "הסנטימנטים שהוא הביע לגבי הלובי היהודי גובלים באנטישמיות בסגנון הפרופסורים ג'ון מירשהיימר וסטיבן וולט והנשיא לשעבר ג'ימי קרטר". הסנאטור הרפובליקאי לינדזי גראהם טען כי הייגל יהיה שר ההגנה הכי אנטי-ישראלי בהיסטוריה של ארצות הברית. ארגון ג'יי סטריט המזוהה עם השמאל היהודי בארצות הברית הביע תמיכה בהייגל וציין כי עמדתו בנושאים הקשורים לישראל תואמת את עמדת ציבור המרכז בקהילה היהודית.‏[19][20] כמו כן חתמו על מכתב תמיכה בהייגל חמישה דיפלומטים שכיהנו כשגרירי ארצות הברית בישראל.‏[21] תמיכה בהייגל הביע גם מפקד חיל הים לשעבר, האלוף (מיל.) זאב אלמוג. באפריל 2013 ביקר בישראל והודיע שארצות הברית תעמיד לרשות ישראל שורה של אמצעים צבאיים.‏[22]

חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונתו הרשמית של הייגל כחבר בסנאט האמריקאי

להייגל שני אחים צעירים: תומאס, פרופסור באוניברסיטת דייטון ומייקל, אמן המתגורר באומהה, נברסקה. אח נוסף, ג'יימס, נהרג בתאונת דרכים בגיל 16. ב-1979 נישא הייגל לחברתו פטרישייה לויד וב-1982 הזוג התגרש. הייגל נישא בשנית ב-1985 לליליבט, לזוג נולדו שני ילדים: בת אלין ובן זילר, הזוג מתגורר בוירג'יניה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Charlyne Berens, Chuck Hagel: Moving Forward, U of Nebraska Press, 2006
  • Chuck Hagel, Peter Kaminsky, America: Our Next Chapter: Tough Questions, Straight Answers, HarperCollins, 2008

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא צ'אק הייגל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אמיר אורןסוף תקציב במדיניות תחילה, באתר הארץ, 12 במאי 2013‬.
  2. ^ אמיר אורןהאם הטנק מת, באתר הארץ, 7 באפריל 2013.
  3. ^ The private war of Chuck and Tom Hagel, באתר Salon,‏ 30 באפריל 2007
  4. ^ Charlyne Berens, Chuck Hagel: Moving Forward, U of Nebraska Press, 2006, Page 153
  5. ^ Haass, Richard N., interviewer (November 28, 2007). A Conversation with Chuck Hagel (Federal News Service FNS rush transcript). Council on Foreign Relations. אוחזר ב־March 23, 2008.
  6. ^ ELLIOTT ABRAMS, Mr. Hagel and the Jews, Weekly Standard
  7. ^ Aaron David Miller, The Much Too Promised Land: America's Elusive Search for Arab-Israeli Peace, Random House Publishing Group, 2008
  8. ^ Eric Fingerhut, RJC attacks Hagel appointment, JTA, October 28, 2009
  9. ^ Key Republican breaks with Bush on Mideast, CNN, July 31, 2006
  10. ^ Eighty-Eight Senators Condemn Hezbollah, Philadelphia Jewish Voice, August 2006
  11. ^ U.S. Senate Roll Call Votes 110th Congress - 1st Session
  12. ^ Private Note to Bush from Hagel Calls For Direct, Unconditional, Comprehensive Talks with Iran, The Washington Note, Oct 31 2007
  13. ^ Josh Rogin, Chuck Hagel does not like sanctions, December 17, 2012
  14. ^ Hagar the Horrible, Editorial of The New York Sun, October 11, 2004
  15. ^ JOHN KERRY and CHUCK HAGEL, It's Time to Talk to Syria, Wall street journal, June 5, 2008
  16. ^ JOSH GERSTEIN, Chuck Hagel's record on Israel draws scrutiny,Politico, 12.15.12
  17. ^ BRET STEPHENS, Chuck Hagel's Jewish Problem, Wall street journal
  18. ^ Iran Task Force, Atlantic Council
  19. ^ The Facts on Chuck Hagel, jstreet.org
  20. ^ יצחק בן חורין, וושינגטון, תומכי ישראל מזהירים משר ההגנה המיועד הייגל, באתר ynet‏, 18 בדצמבר 2012
  21. ^ Friends of Chuck: the case for Hagel begins Foreign Policy December 20, 2012
  22. ^ יואב זיתון ורועי קייס, יעלון להייגל: עדיף פתרון דיפלומטי לאיום האיראני, באתר ynet‏, 22 באפריל 2013
הקבינט של ארצות הברית

נשיא ארצות הברית: ברק אובמה
סגן נשיא ארצות הברית: ג'ו ביידן

מזכיר ביטחון המולדת ג'ה ג'ונסוןמזכירת הפנים סאלי ג'וולמזכיר החינוך ארני דנקןמזכיר השיכון והפיתוח עירוני שון דונובןהתובע הכללי אריק הולדרמנהלת הסוכנות לעסקים קטנים גמריה קונטררס-סוויטמזכיר ההגנה צ'אק הייגלמזכיר החקלאות טום וילסאקמזכיר האוצר ג'ייקוב לומזכיר האנרגיה ארנסט מוניזמנהלת הסוכנות להגנת הסביבה ג'ינה מקארתיראש הסגל דניס מקדאנהמנהלת משרד המנהלה והתקציבים סילביה מתיוס בורוולמזכירת הבריאות ושירותי האנוש סילביה בורוולהשגרירה באו"ם סמנתה פאוורמזכיר התחבורה אנתוני פוקסנציב הסחר מייקל פרומןמזכיר העבודה תומאס פרזמזכירת המסחר פני פריצקריו"ר מועצת היועצים הכלכליים אלן קרוגרמזכיר המדינה ג'ון קריהמזכיר לענייני חיילים משוחררים רוברט מקדונלד
Great Seal of the United States (obverse).svg