צ'ארלי בירד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
צ'רלי בירד, 1997

צ'ארלי לי בירדאנגלית: Charlie Lee Byrd; ‏16 בספטמבר 1925 - 2 בדצמבר 1999) היה גיטריסט ג'אז אמריקאי. נודע בסגנון המוזיקה הברזילאי שלו, ותרם לעלייה בפופולריות הבוסה נובה בארצות הברית, בין השאר בזכות שיתוף הפעולה שלו עם המוזיקאי סטן גץ.

נעוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'ארלי בירד נולד בסאפוק, וירג'יניה, ב-1925, וגדל בעיירה צ'וקאטוק (וירג'יניה). היו לו 3 אחים: אוסקר, ג'ק, ומוזיקאי נוסף - ג'ו בירד. אביו, נגן מנדולינה וגיטרה, לימד אותו נגינה בגיטרת סלייד בגיל 10. לאחר מכן הוא למד גיטרה אצל המורה סופוקלס פאפאס. ב-1942 התחיל ללמוד במכללה הפוליטכנית של וירג'יניה וניגן בתזמורת המכללה. ב-1943 גויס לצבא ארצות הברית לקרבות מלחמת העולם השנייה, ולבסוף הוצב בפריז וניגן שם בתזמורת צבאית.

בירד חזר לארצות הברית ועבר לניו יורק, שם למד הלחנה ותאוריה של הג'אז בבית הספר למוזיקה הארנט במנהטן. באותה תקופה הוא החל לנגן בגיטרה קלאסית. ב-1950 עבר לוושינגטון ולמד אצל סופוקלס פאפאס במשך מספר שנים. ב-1954 היה תלמיד של אנדרה סגוביה ולמד אצלו באיטליה מספר שנים. את ההשראה הראשונית הוא קיבל מג'אנגו ריינהארדט, גיטריסט צועני ידוע, אותו ראה מופיע בפריז.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות ה-50[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1957 פגש בירד בבסיסט קטר בטס במועדון בשם "הכרם" (the Vineyard) בוושינגטון. השניים החלו לנגן ביחד, ובאוקטובר הופיעו מספר פעמים במועדון "Showboat". ב-1959 הצטרף הצמד ללהקה של וודי הרמן, וביחד ערכו מסע הופעות באירופה כחלק ממחווה של משרד החוץ של ארצות הברית. חברים אחרים בלהקה היו וינס גאראלדי, ביל האריס, נאט אדרלי והמתופף ג'ימי קמפבל. לעתים בירד הוביל להקות בהן ניגן גם אחיו ג'ו. בשנות ה-50 המאוחרות הוא לימד מספר תלמידים בביתו בוושינגטון, כאשר כל אחד נבחן בחינות קבלה, לפני שהתקבל כתלמיד.

שנות ה-60[עריכת קוד מקור | עריכה]

מי שהציג לבירד את המוזיקה הברזילאית היה ידידו, מגיש הרדיו פליקס גראנט, שהיה בעל קשרים בברזיל, והיה מוכר שם בזכות שדרן הרדיו פאולו סאנטוס. לאחר שחזר בירד ממסע של משרד החוץ של ארצות הברית בברזיל באביב 1961, פגש את סטן גץ במועדון "Showboat", והזמין אותו לביתו להאזין להקלטות בוסה נובה של ז'ואו ז'ילברטו ואנטוניו קרלוס ז'ובים שהביא איתו. גץ התרשם והשניים החליטו להקליט אלבום של השירים. גץ שיכנע את חברת Verve להפיק את האלבום, ובירד אסף חבורה של מוזיקאים ממיודעיהם להקלטות.

יצירת הצליל האותנטי התבררה כמאתגרת עבורם. הניסיונות הראשונים לא השביעו את רצונם, ואז בירד אסף מוזיקאים שהיו איתו בברזיל והתאמן איתם בוושינגטון. הקבוצה מנתה את אחיו ג'ו בירד, קטר בטס, והמתופפים ביל רייכנבאך ובאדי דפנשמידט, שתרמו ליצירת המקצבים של הסמבה. ההקלטות נערכו ב-13 בפברואר 1962 בוושינגטון.

האלבום "ג'אז סמבה" הופץ באפריל 1962, ובספטמבר נכנסו הקטעים למצעד הלהיטים של עיתון המוזיקה בילבורד. במרץ 1963 הגיע האלבום למקום הראשון, והבוסה נובה החלה לצבור פופולריות בקרב קהילת הג'אז האמריקאית (המושג בוסה נובה לא היה עדיין בשימוש). האלבום היה במצעד 70 שבועות. אחד מהלהיטים הפופולרים באלבום היה קטע של ז'ובים "Desafinado".

ב-1963 ערך בירד מסע באירופה עם לס מקקאן, זוט סימס ואחרים. הוא הופיע בפסטיבל הג'אז של ניופורט לצד כומר, אותו ליווה בתפילותיו בגיטרה.

ב-1967 תבע בירד את גץ ואת MGM, בטענה שלא קיבל תמלוגים הוגנים בעד תרומתו לאלבומם המשותף. הוא זכה וקיבל חצי מהתמלוגים.

בירד ניגן בשלישייה עם קטר בטס (באס), ובאדי דפנשמידט וברטל נוקס (תופים). בתחילת שנות ה-60 הצטרף לאלה פיצג'רלד ואחיו ג'ין (ג'ו) ניגן באס. ג'ו בירד ניגן עם אחיו עד למותו ב-1999 מסרטן. נגנים נוספים שניגנו עם בירד היו בילי רייכנבאך (10 שנים) וויין פיליפס (מספר שנים) וכן צ'אק רד לאורך 19 השנים האחרונות.

שנות ה-70[עריכת קוד מקור | עריכה]