צ'ארלי גרסיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
צ'ארלי גרסיה
Charly García - Argentina - En Casa Rosada - 3JUN05 -presidenciagovar (2).jpg
צ'ארלי גרסיה ב-2005
מידע כללי
תאריך לידה 23 באוקטובר 1951 (בן 63)
מקור בואנוס איירס, ארגנטינה

קרלוס אלברטו גרסיה מורנוספרדית: Carlos Alberto Garcia Moreno; נולד ב-23 באוקטובר 1951 בבואנוס איירס, ארגנטינה), מלחין, זמר ונגן קלידים. המוזיקאי המשפיע ביותר ברוק והפופ הארגנטינאי. שיריו נחשבים לאבני דרך בהיסטוריה של המוזיקה הארגנטינאית.[דרוש מקור]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'ארלי גרסיה נולד בשכונת קבשיטו שבבואנוס איירס למשפחה ממעמד הביניים. החל ללמוד פסנתר בגיל 5 ובגיל 11 קיבל תעודת "מורה לפסנתר".

שנות ה-70[עריכת קוד מקור | עריכה]

סואי ג'נריס Sui Generis[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1967, כשהיה בן 16, הכיר בבית הספר התיכון בו למד את ניטו מסטרה, ויחד הקימו את להקת סואי ג'נריס (Sui Generis). הצמד החל להופיע במקוות קטנים בבואנוס איירס. גרסיה כתב את רוב המילים של השירים והלחין את כולם. השירים, שהושפעו מהפולק הצפון אמריקאי, עסקו בנושאים אישיים ובהתבוננות ביקורתית במציאות הפוליטית והאנושית. הלהקה צברה מעריצים רבים והוציאה שלושה תקליטים שנחשבים לאבן דרך בהיסטוריה של הרוק הארגנטינאי: וידה (Vida), (Confesiones de invierno), ואינסטיטוסיונס (Instituciones). הדיסק האחרון, שיצא בשנת 1974, עסק בסיאוב והשחיתות המוסרית של מוסדות השלטון, ונתקל בצנזורה של הממשלה הארגנטינאית, וחלק משיריו נגנזו. בשנת 1975 גרסיה החליט לפרק את להקת סואי ג'נריס, כדי להתנסות בסגנונות מוזיקליים אחרים. שתי הופעות הפרידה ההמוניות תועדו בדיסק כפול בשם אדיוס סוי ג'נריס.

פורסויחייקו Porsuigieco[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1976, השנה בה החלה חונטה צבאית האחרונה בארגנטינה, גרסיה הצטרף סופר להקה פורסויחייקו (Porsuigieco), שאיגדה את המוזיקאים הפופולריים הבולטים של אותן שנים: ראול פורצ'טו, חברי להקת סוי ג'נריס, ולאון חייקו. הלהקה הוציאה אלבום אחד בשם של הלהקה "פורסויחייקו".

לה מקינה דה הסר פחרוס La Maquina de Hacer Pajaros[עריכת קוד מקור | עריכה]

פירוק סואי ג'נריס איפשר לגרסיה להתנסות בצורות מוזיקליות יותר מרכבות, עיבודים תזמורתיים, שימוש בסינטיסייזר, ובשירה בקולות. הוא הקים להקה בשם "לה מקינה דה הסר פחרוס" ("המכונה לייצור ציפורים"), והוציא איתה שני אלבומים "לה מקינה דה הסר פחרוס", ו"פליקולס". בשני האלבומים מאפיינים בולטים של רוק מתקדם, אך הטקסטים היו פחות "נאיבים" ויותר ביקורתיים מאלה שאפיינו את הרוק המתקדם באותן שנים.

שנות ה-80[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרו חירן Seru Giran[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1978 התפרקה להקת "לה מקינה דה הסר פחרוס", וגרסיה הצטרף לשלושה מוזיקאים מובילים, דוד לבון, פרדו אזנר, ואוסקר מורו, וביחד ייסדו את סרו חירן (Seru Giran), להקת הרוק המיתולוגית של ארגנטינה. סוף שנות ה-80 הם תקופה מתוחה מאוד בארגנטינה, שנמצאת תחת הדיקטטורה האכזרית ביותר בתולדותיה. למרות הצנזורה הכבדה והאיומים הקבועים על מוזיקאים, סרו חירן מצליחה להצפין בשיריה מסרים נגד השלטון ובעד חופש וצדק. בין שיריה הבולטים של סרו חירן: קנסיון דה אליסיה (Cancion de Alicia), סמינרה (Seminare), דסרמה אי סנגרה (Desarma y Sangra), ויירנס 3 אמ (Viernes 3am), ועוד.

קריירת סולו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1982 סרו חירן התפרקה וצ'ארלי גרסיה החל קריירת סולו ענפה מאוד. אלבום הסולו הראשון, "שנדו דה לה קמה אל ליווינג", (עובר מהמיטה אל הסלון), המתאפיין בסאונד יבש ופלסטי מאוד, והוא בישר את הגעת "שנות השמונים" למוזיקה הארגנטינאית. באלבום הזה שירים איקוניים של התקופה כמו "נו בומברדאן בואנוס איירס" ("אל תפציצו את בואנוס איירס") המתייחס בצורה ביקורתית מאוד למלחמת המלווינס, "שו נו קיירו בולוורמה טאן לוקו" ("אני לא רוצה להשתגע לגמרי"), ו"אינקונסיינטה קולקטיבו" ("תת מודע קולקטיבי"), שיר פיוטי מאוד בו משתתפת בשירה הזמרת מרסדס סוסה.

בשנת 1983, עם חזרתה של הדמוקרטיה לארגנטינה, גרסיה ערך מספר הופעות המוניות והציג את אלבומו השני כסוליסט, "קליקס מודרנוס" (קליקים מודרניים). בין השנים 1984 ו-1990 גרסיה הוציא עוד ארבעה אלבומים, שנחשבים למגובשים והיצירתיים ביותר שלו. אלבומים אלה ביססו את מעמדו כדמות הדומיננטית ביותר ברוק הארגנטיאני, וכמוביל דעת קהל. גרסיה התאפיין תמיד באמירותיו החדות מאוד בענייני פוליטיקה וחברה. הוא צבר מעריצים רבים בכל דרום אמריקה, והופיע בארצות הברית ובאירופה.

שנות ה-90[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיי נו מור Say No More[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-90 הקריירה של גרסיה נכנסה לסחרור. הוא השתמש בסמים קשים, נכנס כמה פעמים למוסדות גמילה, התעמת עם עיתונאים, פוצץ הופעות, וחייו האישיים היו מלוות בשערוריות אינסופיות. סגנונו המוזיקלי הפך קאוטי יותר, פחות קומוניקטיבי ויותר אלים. חלק ממעריציו חשבו שהוא יצא משליטה ואיבד את יכולתו המוזיקלית. גם קולו נפגע והפך צרוד מאוד. הוא הוציא דיסקים מאוד לא אחידים במבחינה מוזיקלית. הקו המאפיין את התקופה הוא שימוש רב בדיסטורשן, באפקטים, מנגינות פשוטות מאוד, ועיבודים שהיו ערבוב של רוק, גראנג' ואמביינס. באותן שנים אימץ גרסיה אסתטיקה חזותית אקספרסיוניסטית, נהג להופיע צבוע בצבעים מתכתיים, צבע את שיערו בצבעים שונים, והמציא לוגו עם ראשי התיבות של אחד האלבומים מאותה תקופה "סיי נו מור" (Say no more), שמזכיר את האיקונוגרפיה הנאצית (חשוב לציין כי לגרסיה לא הייתה מעולם שום התבטאות אנטישמית, והיה באופן עקבי לצד החלשים והנרדפים). מעריציו ההדוקים אימצו את האיקונוגרפיה, והמשיכו לאהוב אותו, למרות כל השערוריות. אקורד הסיום של תקופת "סיי נו מור", היה כאשר הוא נעצר בחדרו במלון בעיר מנדוסה, וכיוון שהשוטרים לא איפשרו לו לצאת מהחדר, הוא קפץ מהקומה השישית אל תוך בריכת המלון, ויצא ללא פגע.

שנות ה-2000[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2002 הוציא גרסיה את האלבום "אינפלואנסיה" (Influencia), בו 7 שירים חדשים, ו-6 גרסאות לשירים ישנים שלו. "אינפואנסיה" היה סימן החיים המוזיקלי הראשון של גרסיה אחרי 4 שנים של יובש אמנותי, ושערוריות אישיות. למרות שרק מחצית מהשירים היו חדשים, גרסיה הוכיח שעדיין מסוגל לכתוב ולהלחין, למרות מצבו הנפשי הבלתי יציב. שנה אחר כך יצא האלבום נוסף, "רוק אנד רול שו" ("רוק אנד רול ואני"), שביסס את חזרתו של גרסיה לסגנון הרוק החד והעוצמתי של שנות ה-80 אך עם צליל מעודכן לשנות ה-2000. את אלבומו האחרון, "קיל חיל" (Kill Gil), הפיץ גרסיה בשנת 2007 באופן מחתרתי. שיריו התפרסמו באינטרנט באתרים לא חוקיים להורדת שירים, ותוך ימים ספורים הופץ בכל רחבי ארגנטינה ומחוצה לה.

במאי 2010 קיבל גרסיה את פרס פרס לשלום והגיע לישראל לשתי הופעות.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוי ג'נריס

  • 1972 - Vida
  • 1973 - Confesiones De Invierno
  • 1974 - Pequeñas anécdotas sobre las instituciones
  • 1975 - Adiós Sui Generis I & II
  • 1993 - Adiós Sui Generis III
  • 2000 - Sinfonías para adolescentes
  • 2001 - Si -Detras de la paredes

פורסוי חייקו

  • 1976 - Porsuigieco

לה מקינה דה הסר פחרוס

  • 1976 - La máquina de hacer pájaros
  • 1977 - Películas

סרו חירן

  • 1978 - Serú Giran
  • 1979 - La grasa de las capitales
  • 1980 - Bicicleta
  • 1981 - Peperina
  • 1982 - No llores por mí, Argentina
  • 1992 - Serú 92
  • 1993 - En Vivo

קריירת סולו

  • 1982 - Pubis angelical/Yendo de la cama al living
  • 1983 - Clics modernos
  • 1984 - Piano bar
  • 1985 - Tango עם פדרו אזנר
  • 1987 - Parte de la religión
  • 1988 - Radio Pinti
  • 1989 - Cómo conseguir chicas
  • 1990 - Filosofía barata y zapatos de goma
  • 1991 - Tango 4 עם פדרו אזנר
  • 1994 - La hija de La Lágrima
  • 1995 - Hello Unplugged!
  • 1996 - Say No More
  • 1997 - Alta Fidelidad עם מרסדס סוסה
  • 1998 - El aguante
  • 1999 - Charly & Charly en Olivos
  • 2002 - Influencia
  • 2003 - Rock and roll yo
  • 2007 - Kill Gil (הופץ רק באינטרנט)
  • 2009 - Deberias saber porque