צ'ארלסטון (מחול)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'וזפין בייקר רוקדת צ'ארלסון סולו במועדון פולי ברז'ר בפריז, 1926

הצ'ארלסטון הוא סוג של ריקוד ג'אז שהיה נפוץ בעיקר בשנות ה-20. הריקוד דרש תנועת רגליים ואגן מהירה ואנרגטית והיה לסמל הדור הצעיר של "תקופת הג'אז" בין שתי מלחמות העולם ("שנות העשרים הסוערות").

מקור הריקוד בשיר בשם The Charleston מאת ג'יימס פ. ג'ונסון, שהושפע מביקורו בעיר צ'ארלסטון (קרוליינה הדרומית). השיר הפך ללהיט במחזה Runnin' Wild‏‏[1] שהוצג בברודוויי בשנים 1923 - 1924.

הריקוד, הבנוי על מקצב ג'אז, הופיע במסבאות בלתי-חוקיות (speakeasy) בדרום ארצות הברית בתקופת היובש. למרות שהבסיס הקצבי נבע ממוזיקה אפרו אמריקאית או קובנית (לפי ניתוחו של המוזיקולוג גונתר שולר‏‏, מדובר בסוג של הבנרה[2]) נפוץ הריקוד בקרב לבנים. היה זה בתחילה ריקוד סולו של נשים שנחשב מיני, מגרה ובלתי מוסרי, מאוחר יותר נוצרו גם גרסאות ריקוד זוגיות וקבוצתיות. כמו כן נוצר שילוב של צ'ארלסון וסטפס שהיה תובעני ומורכב.

בשנות ה-20, לאחר הצלחת The Charleston המקורי, נפוצו עוד ועוד הקלטות של שירי צ'ארלסטון לריקודים. הקצב של שירים אלה היה מהיר (300 - 350 תיבות בדקה) והם נוגנו על ידי הרכבי תזמורות לריקודים (ביג בנד מוקטן שכלל כ-10 נגנים בכלי נשיפה וחטיבת קצב שכללה תופים, קונטרבס ופסנתר או גיטרה). הריקוד שולב הן במופעי וודוויל כמופע ראווה (שם נדרשה מהרקדניות המופיעות גם להטוטנות ויכולת ריקוד ואקרובטיקה) והן במסיבות פרטיות, באולמות ריקודים ובבתי קפה (שבשל תקופת היובש מילאו את מקומם של הברים) בהם ניגנו צ'ארלסטון לריקודים עבור קהל המבלים.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Runnin' Wild במסד הנתונים IBDB (באנגלית)
  2. ^ ‏Early Jazz - Its Roots and Musical Development. Gunther Schuller. 1968. Oxford University Press. pages 148, 173 19-500097-8 0-19-504043-0. ISBN