צ'ובוט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
צ'ובוט (פרובינציה)
Chubut
Chubut COA.jpg
Bandera de la Provincia del Chubut.svg
Chubut-Argentina.jpg
נהר צ'ובוט, בסמוך ללוס אלטרס
מדינה / טריטוריה ארגנטינה
חבל ארץ פטגוניה
נפות בפרובינציה 15
ערים בפרובינציה 47
בירת הפרובינציה ראוסון
שטח 224,686 קמ"ר
תאריך ייסוד 1955
אוכלוסייה
 ‑ בפרובינציה
 ‑ צפיפות

413,237‏  (נכון ל-2001)
1.8 נפש לקמ"ר (נכון ל-2001)
http://www.chubut.gov.ar/portal/index.php?id=0
מיקומה של פרובינציית צ'ובוט בארגנטינה

צ'ובוט (Chubut) היא פרובינציה ארגנטינאית בפטגוניה. קו הרוחב 42° מהווה את גבולה הצפוני, עם פרובינציית ריו נגרו, וקו הרוחב 46° מהווה את גבולה הדרומי, עם פרובינציית סנטה קרוס. במזרחה משתרע האוקיינוס האטלנטי, וממערב היא גובלת בצ'ילה. שטחה של הפרובינציה כ-225 אלף קמ"ר, והיא השלישית בגודלה בארגנטינה, אחרי בואנוס איירס וסנטה קרוס. בשנת 2001 התגוררו בה כ-413 אלף נפש.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במערב הפרובינציה מתנשאים הרי האנדים, ואולם באזור זה הם נמוכים ביחס להרים הצפוניים יותר. הפסגה הגבוהה ביותר בה מצויה בהר דוֹס פִּיקוֹס, בצפון-מערב הפרובינציה, שדובהה 2,515 מ' מעל פני הים. חוף האוקיינוס האטלנטי מפורץ, ובולטים בו במיוחד חצי האי ואלדס ומפרץ סן חורחה, הנחלק בינה לבין פרובינציית סנטה קרוס. ככלל, האזור האנדי גשום יותר ממרכז וממזרח הפרובינציה, המאופיינים בצמחייה עשבונית יבשה.

הנהר המשמעותי ביותר בפרובינציה הוא נהר צ'ובוט, הנותן לה את שמה. ראשיתו בדרום-מערב פרובינציית ריו נגרו, וקצהו 810 ק"מ דרומית-מזרחית משם, דרומית לחצי האי ואלדס. נהר בולט נוסף הוא נהר סנגר, שמוצאו באגמים קרחוניים בהרי האנדים, בדרום-מערב הפרובינציה, והוא נשפך לאגם מוסטרס ולאגם קאווה ואפי. מאגמים אלה זרם בעבר לכיוון צפון-מזרח ריו צ'יקו, עד שנשפך לנהר צ'ובוט. מאז 1939 לא השלימו מי הנהר מסלול זה, וכיום הוא נחל אכזב.

אגם מוסטרס ואגם קאווה ואפי שבדרום הפרובינציה הם האגמים הגדולים ביותר בה. שטחו המקסימלי של הראשון 450 קמ"ר ושל השני 810 קמ"ר, ואולם בדרך כלל שטחם קטן יותר, והוא תלוי במידה רבה בכמויות הגשם. באזור האנדי אגמים נוספים, ובהם אגם וינטר (135 קמ"ר, הנחלקים בין ארגנטינה לבין צ'ילה), אגם פונטנה (81 קמ"ר), אגם לה פלטה (76 קמ"ר), אגם מננדס (56 קמ"ר), אגם פוטלאופקן (45 קמ"ר) ואגם פואלו (44 קמ"ר). תחנת הכוח ההידרואלקטרית שהוקמה על נהר פוּטָלֶאוּפוּ יצרה מאגר מים בשטח של 92 קמ"ר.

אריות ים בחצי האי ואלדס

בצ'ובוט שני פארק לאומיים, שניהם בקצה הצפון-מערבי של הפרובינציה, באזור האנדי. הפארק הלאומי לוס אלרסס משתרע על פני 2,630 קמ"ר, וכולל אגמים ויערות רבים. הפארק הלאומי לאגו פואלו קטן יותר, והוא מכסה 277 קמ"ר סביב אגם פואלו. חצי האי ואלדס מהווה כולו שמורת טבע, בשל בעלי החיים הימיים הרבים הפוקדים את חופיו, ובהם לוויתנים, פילי ים, אריות ים, דולפינים, ועוד. שמורת טבע זו הוכרזה גם כאתר מורשת עולמית בשנת 1999.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תושביה הראשונים של פטגוניה היו בני עמים ושבטים נוודים. הספרדים הגיעו לאזור לראשונה ב-1520, כשפרדיננד מגלן סייר לאורך חופי פטגוניה, בחיפושיו אחר נתיב ימי מערבי לאסיה. בשנות ה-30 של המאה ה-16 חקר את האזור סימון דה אלקסאבה אי סוטומאיור. הוא הקים יישוב ראשון בשם פוארטו דה לוס לֶאונֶס, דרומית לעיירה קמרונס של ימינו, אך היא ננטשה עד מהרה, ולא התפתחה התיישבות ספרדית נוספת באזור. רק ב-1779 החלו הספרדים לנסות ולהשתלט על פטגוניה. הם הקימו את מבצר סן חוסה דה לה קנדלריה בחוף חצי האי ואלדס. ב-1810 תקפו את המבצר בני הטוולצ'ה, והחריבו אותו.

ראוסון בראשית המאה ה-20

גם לאחר עצמאות ארגנטינה, חלפו שנים רבות בטרם החילה את ריבונותה באזור. ב-1865 הגיעה לחופי צ'ובוט ספינה ועליה 153 מהגרים ולשים, שחיפשו מקום חדש, שבו לא ייאלצו עוד לסור למרותם של האנגלים. הוולשים ייסדו את העיר ראוסון, לימים בירת הפרובינציה, אותה קראו על שם שר הפנים הארגנטינאי גיז'רמו ראוסון, שהתיר להם להתיישב במקום. בהמשך הקימו את פוארטו מדרין ויישובים נוספים לאורך נהר צ'ובוט, ואף הקימו מסילת ברזל שקישרה ביניהם. בין 1874 ל-1876 הגיע גל נוסף של ולשים, שהתיישב גם בפנים הארץ, והקים את אסקל ואת טרוולין. גל מהגרים שונה באופיו הגיע ב-1902. מהגרים אלה היו אפריקאנרים שעזבו את דרום אפריקה עם סיום מלחמת הבורים.

ב-1878 כוננה פרובינציה חדשה, פרובינציית פטגוניה, שכללה את מרבית השטח שמדרום לריו קולורדו. בפועל, רוב השטח לא היה נתון עדיין לשליטתה של ארגנטינה, ורק לאחר סיום "כיבוש המדבר", בפיקודו של חוליו ארחנטינו רוקה ב-1884, ודחיקתם של מרבית בני העמים המקומיים לצ'ילה, הייתה להכרזה משמעות מעשית. הפרובינציה החדשה השתרעה על פני שטח הכולל את פרובינציות נאוקן, ריו נגרו, צ'ובוט, סנטה קרוס וטיירה דל פואגו של ימינו, ובירתה נקבעה בוויידמה. הפרובינציה חולקה לטריטוריות משנה, אחת מהן צ'ובוט, וראוסון הייתה לבירתה. ב-1955 פוצלה פטגוניה ל-4 פרובינציות, אחת מהן צ'ובוט.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קומודורו ריוודוויה

צ'ובוט היא אחת הפרובינציות הפחות מאוכלסות בארגנטינה, ומתגוררים בה רק 413 אלף בני אדם (נכון ל-2001). צפיפות האוכלוסין בה היא 1.8 נפש לקמ"ר, השיעור הנמוך ביותר בארגנטינה פרט לפרובינציית סנטה קרוס. רוב האוכלוסייה מרוכזת לאורך חוף האוקיינוס האטלנטי, ואילו פנים הארץ דליל. מבחינה מינהלית, מחולקת צ'ובוט ל-15 דפרטמנטוס.

הערים הגדולות בפרובינציה:

  1. קומודורו ריוודוויה (כ-141 אלף תושבים)
  2. טרלאו (כ-93 אלף תושבים)
  3. פוארטו מדרין (כ-58 אלף תושבים)
  4. אסקל (כ-28 אלף תושבים)
  5. ראוסון (כ-26 אלף תושבים)

הוולשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ההתיישבות הוולשית בארגנטינה

צאצאיהם של המתיישבים הוולשים מונים כיום כ-20 אלף נפש, מיעוטם אף דוברים את השפה הוולשית. מקורותיהם של כמה משמות הערים בפרובינציה הם בוולשית: טרוולין (מהמילה הוולשית Trefelin, שפירושה "עיר הטחנה"), טרלאו ("העיר של לואיס"), דולאוון (שם שנגזר מצירוף המילים הוולשיות dôl ("אחו") ו-afon ("נהר")), ועוד.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוואי בצ'ובוט

צ'ובוט היא פרובינציה קטנה באוכלוסייתה, אך כלכלתה היא מהמשגשגות בארגנטינה. בשנת 2006 עמד התמ"ג בה על 11,250 דולר לנפש, השיעור החמישי בגובהו בארגנטינה. תעשיית הנפט, המרוכזת בעיקר סביב קומודורו ריוודוויה, היא מקור ההכנסות העיקרי בפרובינציה, ו-13% מזיקוק הנפט בארגנטינה מתבצע בה.

ענפי החקלאות הבולטים הם דייג וגידול כבשים. 21% מהדגה בארגנטינה מקורה בצ'ובוט, ובחוות לגידול כבשים הופקו 71,000 טונות של צמר בשנת 2006.

התיירות בצ'ובוט מתפתחת בהדרגה, אף כי אינה מרכיב דומיננטי בכלכלת הפרובינציה. אתרי התיירות המרכזיים מצויים בשני קצותיה: במערב האזור האנדי, על נופיו והפארקים הלאומיים שבו, ובמזרח חצי האי ואלדס ופונטה טומבו, שבהם ניתן לצפות בבעלי חיים ימיים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]