צ'וריסו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נקניק צ'וריסו ספרדי פרוס

צ'וֹ‏רִיסוֹ‏ הוא שמם של מגוון נקניקים ונקניקיות חזיר שמקורם בחצי האי האיברי, ובכולם נעשה שימוש בפלפל אדום יבש מעושן, המעניק להם את הצבע האדום. באירופה מדובר בדרך כלל בנקניק, הנפרס ונאכל כפי שהוא או בתוך כריך. ניתן גם להוסיפו לתבשילים. במקומות אחרים צ'וריסו הן נקניקיות שיש לבשלן במים או כנזיד בסיידר, לטגנן בשמן, לצלותן על הכיריים או בגריל. ניתן אפילו להשתמש בצ'וריסו כתחליף לבשר טחון בתבשילים מסוימים.

צ'וריסו בספרד[עריכת קוד מקור | עריכה]

פבדה, תבשיל ספרדי עם שעועית וצ'וריסו

נעשה בדרך כלל מבשר חזיר שומני, קצוץ במרקם גס, ומתובל בצ'ילי או בפפריקה. קיימת גרסה חריפה וגרסה מתונה בחריפותה. ישנם סוגים המשומרים על ידי תלייתם במקום קר ויבש, כמו שעושים עם "חמון סראנו" (שינקן). הוא מכיל לעתים גם טפלי בשר, כגון לחיים, בלוטות רוק וקשרי לימפה.

בגרסה של פמפלונה הבשר קצוץ יותר. באזורים מסוימים, כגון אקסטרמדורה, בהם החזיר היה מזון בסיסי במשך מאות שנים, מקובל המאכל "ביצים וצ'וריסו". מאכל זה כולל נקניקיית צ'וריסו (ולא נקניק) מטוגנת בשמן זית או בשומן חזיר וביצים מטוגנות בשמן עמוק לוהט עד כי הוא מעלה עשן.

נקניקי צ'וריסו פרוסים פופולריים מאוד בטאפס בר. הצ'וריסו פופולרי גם במטבח הבסקי.

צ'וריסו בפורטוגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצ'וריסו בפורטוגל עשוי מבשר חזיר, שומן, פפריקה, יין ומלח. את התערובת דוחסים לתוך מעי (טבעי או מלאכותי), ומייבשים באיטיות בעישון. הוא משמש גם בפיצות ובכריכים. קיימות גרסאות רבות שלו, השונות בצבען, צורתן, תיבולן וטעמן. עושים בו שימוש בתבשילים פורטוגזיים רבים, ביניהם הנזיד המסורתי "קוסידו א פורטוגזה" (Cozido à portuguesa).

צ'וריסו בצפון אמריקה ובקריביים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגרסאות המקסיקנית והקריבית מוכרות גם בארצות הברית ואף באירופה. הן מבוססות על הצ'וריסו הספרדי הבלתי מבושל, מבשר חזיר שמן, טחון ולא קצוץ, ומתובל בתבלינים נוספים מלבד צ'ילי. קיימות גם גרסאות בשר בקר, בשר אייל ואף גרסאות כשרות.

במקסיקו צבע הצ'וריסו לרוב אדום עז, אך יש גם גרסאות ירוקות הפופולריות באזור העיר טולוקה במקסיקו.

בדרום-מערב ארצות הברית נמכרות גם גרסאות במרקם של בשר טחון, אך בצבע הקרוב לכתום יותר מאשר לוורוד. בארצות הברית צ'וריסו נחשב כנקניק לארוחת בוקר, אם כי במסעדות מקסיקניות (גם במקסיקו וגם בארצות הברית) מכינים טאקוס, בוריטוס וכריכי "טורטה" עם צ'וריסו מבושל.

במקסיקו מכינים צ'וריסו עם ביצים לארוחת בוקר, על ידי ערבוב פרוסות צ'וריסו בביצה מקושקשת. לעתים מטגנים את פרוסות הנקניק לפני הוספת הביצה. מאכל זה נאכל לעתים עם בוריטוס או טאקיטוס.

מאכל מקסיקני נוסף הוא צ'וריסו עם גבינה - פרוסות צ'וריסו קטנות מוגשות בתוך או על גבינה שהומסה, ונאכלות עם טורטייה.

בפיליפינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

"לונגניסה" הם צ'וריסו פיליפיניים, המתובלים בתבלינים מקומיים. בכל אזור מתמחים בהכנת סוג מקומי, בין השאר באזור לוקבן מתמחים בתיבול עם שום, בגואגואה מתבלים במלח, והטעם מעט חמוץ. לעומת זאת ל"לונגניסה חמונדה" טעם מתקתק. בפיליפינים משתמשים גם בבשר בקר, עוף ואף טונה להכנת הלונגניסה.

באמריקה הלטינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נקניקיות צ'וריסו בסגנון ארגנטינאי, לאחר שנצלו בגריל

בארגנטינה ושאר מדינות אמריקה הלטינית, צ'וריסו הוא שמן של כל הנקניקיות העשויות מבשר קצוץ באופן גס. בארגנטינה הן עשויות לרוב בשר חזיר ואינן חריפות מאוד. בצ'ילה הצ'וריסו מכונה "לונגניסה". נקניקיית צ'וריסו צלויה בגריל, המוגשת בתוך לחמנייה מכונה "צ'וריפאן" (הלחם של צ'וריסו ו"פאן" - לחם).

בממלכה המאוחדת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפופולריות הגוברת של טאבס בר בממלכה המאוחדת, והתיירות הרבה של בריטים בספרד, תרמו לפופולריות של הצ'וריסו הספרדי, והוא אף הפך לפריט בסיסי בחלק ממעדניות המרכולים.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל משווקות כמה גרסאות צ'וריסו מיצור מקומי, הן מבשר חזיר, והן גרסאות כשרות, מבשר בקר.

"צ'וריסו" צמחוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדרום קליפורניה משווקים שלושה מותגים של מוצר סויה המחקה את הצ'וריסו במראה, במרקם ובטעם. מוצרים אלו מכונים "סוֹ‏יְרִיסוֹ".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]