צ'ין שה-חואנג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: לאחד פרקים קצרצרים לרצף קריאה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
Flag of the People's Republic of China.svg
היסטוריה של סין
פורטל:סיןP Chinese Dragon.png
צ'ין שה-חואנג בשנותיו האחרונות
מפת סין בתקופת המדינות הלוחמות בסביבות שנת 350 לפני הספירה
מפת האימפריה בתקופת קיסר צ'ין הראשון

צִ'ין שְׁה-חְוָאנְג או צ'ין שְׁה-חְוָאנג-דִיסינית: 秦始皇 בפיניין: Qín Shǐhuáng‏; 260 לפנה"ס210 לפנה"ס) הוא קיסר סין הראשון ומייסד שושלת צ'ין.

מקור שמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמו האישי היה למעשה יִינְג גֶ'נְג (贏政) בעוד ש"שְׁה חואנג-די" היה כינויו הרשמי, שמשמעו "הקיסר הראשון".

צ'ין שה-חואנג נולד למשפחה השולטת באזור האנדאן שבממלכת צ'ין (ממלכה מרוחקת בקצה המערבי של סין), בתקופה בה סין הייתה מחולקת למספר מדינות יריבות. מסופר שהוא היה למעשה בנו של ראש הממשלה (אימו הייתה פילגש של ראש הממשלה זמן קצר לפני שנישאה לאביו מלך צ'ין).

מלכות על מדינת צ'ין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 247 לפנה"ס, בגיל 13, לאחר מות אביו, הוכתר כמלך צ'ין (תחת עוצר), אך לא התחיל להחזיק בשלטון בפועל עד שנת 238 לפנה"ס. לאחר תפיסת השלטון החל בהשתלטות על המדינות השכנות והביא לראשונה לאיחודה של סין בשנת 221 לפנה"ס.

מהלך המלחמות בין צ'ין לשכנותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • צבא צ'ין כבש את ממלכת האן בשנת 230 לפנה"ס.
  • בשנת 225 לפנה"ס הוא כבש את ממלכת וויי.
  • בשנים 223-222 לפנה"ס נכבשו זו אחר זו ממלכות צ'ו , ין , ג'או.
  • בשנת 221 לפנה"ס נכנס צבא צ'ין למדינה האחרונה צ'י שנכנעה מחוסר ברירה.

נסיון התנקשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שליטי ין החליטו לבצע התנקשות בקיסר, הם שלחו לארמון הקיסר מתנקש שכיר חרב שהגיע בתואנה של הבאת מפות הממלכה למטרת כניעה בפני הקיסר צ'ין שה-חואנג. לתוך ארמון הקיסר לא ניתן היה להיכנס עם כלי נשק (רק הקיסר היה חמוש, ולכן הוסתרה החרב בתוך המפות). המתנקש קר הרוח הצליח להיכנס לארמון ולהתקרב לקיסר צ'ין שה-חואנג, ואז בפתאומיות שלף את החרב והטיח אותה לעבר הקיסר, לחוסר מזלו החרב ננעצה בעמוד העץ של הארמון, והקיסר התעשת רדף אחרי המתנקש שנלכד על ידי שומרי הארמון, והרג אותו. ממלכת ין נכבשה באכזריות לאחר ניסיון ההתנקשות כושל ב צ'ין שה-חואנג.

בשנת 221 לפנה"ס מלך צ'ין צ'ין שה-חואנג הכריז על עצמו כקיסר (חְוּאנְג-דִי), וזאת כדי לבדל את עצמו משאר השליטים (המלכים - וָאנְג).

שלטונו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעולותיו כקיסר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • איחוד הכסף הסיני.
  • הנהיג לראשונה בארצו מידות ומשקלות תקניות, שסייעו לשלטון בגביית המסים.
  • הוא הורה על שריפת ספרים (לרבות אלו של קונפוציוס) בכל התחומים מלבד ספרים שימושיים כמו אלו שעסקו בחקלאות וטכנולוגיה.
  • בתקופתו החלה לראשונה פעולת איחוד החומות שהיו קיימות בחלקן לחומה גדולה בשם החומה הגדולה של סין.
  • אחוזת הקבר שלו שבשיאן עוטרה באלפי דמויות חיילי חימר בגודל טבעי, הידועים כצבא הטרקוטה, העבודות על הקבר המפואר נמשכו עשרות שנים כמעט מתחילת שלטונו כקיסר, עבדו בהן מאות אלפי אזרחים בכפייה.
  • הקיסר הראשון יצר בסין שלטון מרכזי ממשלתי, וחילק את המדינה, למחוזות,ותתי מחוזות, עם שלטון של פקידים.
  • שה-חואנג פיתח מערכת נרחבת של כבישים ותעלות. הוא בנה תעלת מים בת יותר מ-1000 ק"מ לכיוון דרום למטרת החשת סיוע ואספקה לצבאו במלחמה באזור וייטנאם של ימינו.
  • הלגליזם (החוקתיות) הייתה פילוסופיית השלטון של צ'ין שה-חואנג, שהעניקה לכל אדם בקיסרות מערכת של שכר ועונש , ללא קשר למעמדו.

מרידות ואי שביעות רצון הנתינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'ין שה-חואנג הטיל על נתיניו מיסים כבדים, למימון בניית החומה הגדולה, והקבר המפואר שבנה לעצמו. מי שלא עמד במיסוי הכבד נשלח לעבודת כפייה באתרי החומה הגדולה השונים, או במפעלי הבנייה המפרכים האחרים שיזם הקיסר הראשון. במסגרת שלטונו העתיק צ'ין שה-חואנג אוכלוסיות לאזורי ספר במיוחד, לכיוון אתרי בניית החומה (מסופר שמי שנהרג במהלך העבודות נטמן בחומה כחומר לביסוסה), והרחיב את גבולות הקיסרות. המיסוי הכבד גרם למרידות קטנות בכל הקיסרות, המרידות דוכאו באכזריות על ידי הצבא הגדול של הקיסר.

הפרנויה ורדיפת חיי נצח[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'ין שה-חואנג ראה את עצמו כאל, ושאף לחיי נצח. הקיסר הראשון היה אחוז בפחד מהמוות בשל אי שביעות רצון נתיניו (תושבי שש המדינות שנכבשו על ידי צבאו), ובשל ניסיונות התנקשות שחווה בעבר. שה-חואנג שתה כספית כמשקה של אריכות ימים (דבר שהרעיל את גופו, ולמרבה האירוניה גרם כנראה למותו).

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקיסר הראשון מצא את מותו באחד ממסעותיו ברחבי הקיסרות (סיבה רשמית - בחינת מצב הקיסרות, סיבה אמיתית - חיפוש אחר סם-אלמוות להארכת חייו לנצח).
הוא מת בגיל 50 אחרי ששלט במשך 37 שנים. משערים שסיבת המוות הייתה הרעלת כספית, אותה שתה כסם מאריך חיים. את גופתו הובילו לכיוון הבירה בשיירת מרכבות, שבסמוך לה הובילו דגים רקובים כדי להסוות את ריח הגווייה.

הקיסרים היורשים - נפילת השושלת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ירש אותו בנו הצעיר צ'ין אָר-שְׁה, (למרות שבנו הבכור היה מיועד לרשת, והתאבד עקב מזימה של ראש הממשלה ששינה את הצוואה). הקיסר השני צִ'ין אָר-שְׁה, והשלישי דְזְה-יִינגָ, הופלו וחוסלו תוך 3 שנים, והקיסרות עברה לידי שושלת האן המערבית.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]