צ'סקי קרומלוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המרכז ההיסטורי של צ'סקי קרומלוב
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Český Krumlov (Krummau) - panorama - old city.JPG
מראה פנורמי של העיר העתיקה מהטירה
מדינה Flag of the Czech Republic.svg צ'כיה
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1992, לפי קריטריון 4

צ'סקי קרומלוב (צ'כית: Český Krumlov) היא עיר קטנה במחוז דרום בוהמיה שבצ'כיה, הידועה באדריכלות ובעיצוב האמנותי של חלקה העתיק ובטירה השוכנת בשטחה. העיר העתיקה של צ'סקי קרומלוב הוכרזה על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית בשנת 1992. אוכלוסיית העיר מונה (נכון ל-2006) כ-14,000 תושבים. העיר מכונה צ'סקי קרומלוב (קרומלוב הבוהמית) על מנת להבדיל בינה לבין מורבסקי קרומלוב (קרומלוב המורבית), שהיא עיירה קטנה בת כ-6,000 תושבים השוכנת אף היא במחוז דרום בוהמיה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'סקי קרומלוב (בערך 1810)

צ'סקי קרומלוב מוזכרת לראשונה במכתב שכתב אוטוקאר השני, מלך בוהמיה, בשנת 1253. הקמת העיר התבצעה בשני שלבים. בשלב הראשון הוקמו בתים למרגלות טירת קומלוב ובהם התגוררו תושבים שלהם היו קשרים עסקיים עם הטירה, ובשלב השני הוקמו בתים נוספים באזור נהר ולטאבה הזורם דרך העיר. במרכז העיר הוקמה כיכר עירונית מרובעת, ומכל פינה שלה נבנתה רשת רחובות שהתפרשה עד חומות העיר. האזכור הראשון לחלק השני של העיר מתוארך לשנת 1274. מרבית התושבים בשנותיה הראשונות של העיר היו צ'כים וגרמנים.

בשנת 1302 מת היורש האחרון למשפחת ויטקובצי ששלטה בעיר. על פי חוק ההחרמה המקומי באותה עת העיר הייתה אמורה לעבור לחזקתו של הכתר. עם זאת, אחד מצאצאיה הבלתי ישירים של המשפחה, יינד'זיך פון רוזנברג, ביקש מהמלך ונצל השני להעניק את אחוזות העיר למשפחתו. המלך נעתר לבקשתו של רוזנברג, והמשפחה הפכה את העיר למקום מגוריה העיקרי. העיר והטירה שגשגו בתקופת שלטונם של הרוזנברגים, לרבות פריחת המסחר והתפתחותו, בניית בתי מגורים גדולים, וקבלת זכויות יתר מטעם המלוכה כגון ייצור בירה ועריכת ימי שוק.

במחצית הראשונה של המאה ה-14 התפתחה העיר תחת שלטונו של הנסיך השישי לבית רוזנברג - פטר הראשון. בתקופת שלטונו של פטר הורחבו האחוזות של משפחתו. הוא היה אחד מהפוליטיקאים הבכירים ביותר באותה עת, ונחשב לאחד האנשים העשירים ביותר. הוא הורה על בנייתן של כנסיות ושל בית חולים בעיר, ואת קפלת סנט ג'ורג' בטירה. ב-1334 הוא אף הזמין יהודים להתגורר בצ'סקי קרומלוב, העניק להם רחוב מיוחד שבו הם התגוררו והפקיד בידיהם את ניהול ענייניה הכספיים של משפחתו. לימים נישא לאלמנתו של המלך וצלב השלישי. בשנת 1376 נמנו בעיר 96 בתים.

אולדז'יך השני, ששלט בעיר במחצית הראשונה של המאה ה-15, נקט במספר החלטות במהלך המלחמות ההוסיטיות שסייעו לו בהגדלת שטחה של העיר. בתחילת הקרבות הוא תמך בתנועתו של יאן הוס, וזכה לתמורה בדמות אדמות שהיו שייכות למנזר הציסטרסיאני במילבסקו. עם שוך הקרבות החזיר את תמיכתו לכנסייה הקתולית, והפך את קרומלוב למקום מקלט עבור קתולים שגורשו מפראג. ב-1420 נקבע כי העיר תנוהל על ידי מועצה בת 12 חברים, שכל אחד מחבריה מכהן כראש עיר למשך חודש אחד על פי סבב שנקבע מראש. במקביל למועצת העיר פעל המגיסטרט המקומי, שהחזיק בפיקוד על המשטרה ובתי המשפט המקומיים. לטירת קרומלוב היו נציגים משלה במועצת העיר. רק האנשים העשירים ביותר זכו להתמנות למועצת העיר, והמינוי היה טעון את אישורה של משפחת רוזנברג.

בשלהי המאה ה-15 קיבלה העיר היתר לערוך ימי שוק שבועיים ואירוע שוק שנתי שנמשך שמונה ימים. במשך השנים הותר לעיירה לערוך עוד 3 אירועי שוק שנתיים, וזאת בנוסף לפתיחת שוק בקר וסוסים. הרוזנברגים ומועצת העיר תמכו בתעשיית כריית הכסף שהחלה להתפתח. במאה ה-16 חלו התמורות האחרונות במראה עיר ביוזמתם של שליטי משפחת רוזנברג. וילהלם רוזנברג, שהיה אחד הפוליטיקאים החזקים ביותר בתקופתו, הורה על שיפוץ בתי העיר והטירה כך שיהיו בעלי סגנון רנסאנסי. ב-14 באוגוסט 1555 הוא הורה לחבר את שני חלקי העיר. קודם לאיחוד העיר היה נוהל החלק החדש בנפרד מהחלק הישן. תושבי החלק החדש טענו לקיפוח בכך שלא זכו להיתר לייצר בירת חיטה לבנה, שהייתה משקה פופולרי ורווחי באותה עת. מחלוקות נוספות התגלעו גם ביחס לתשלומים קהילתיים נוספים כגון לכנסייה ולכומר.

פטר ווק רוזנברג, אחרון שליטי העיר מבית רוזנברג, אולץ ב-1601 על ידי הקיסר ההבסבורגי רודולף השני למכור לו את העיר בשל חובותיו. העיר הייתה נתונה למספר מתקפות וכיבושים צבאיים במרוצת המאה: ב-1611 היא הותקפה על ידי צבאה של העיר פסאו, במלחמת שלושים השנים היא נכבשה על ידי הצבא הקיסרי, וב-1648 על ידי צבא שבדיה. ב-1622, בעקבות מלחמת שלושים השנים, הורה קיסר האימפריה הרומית הקדושה פרדיננד השני למשפחת אגנברג כהוקרה על התמיכה שזו העניקה לו במלחמה. יוהאן כריסטיאן הראשון פון אגנברג, השליט השלישי בעיר מטעם המשפחה, היה היחיד שיזם עבודות בנייה משמעותיות וטירה והיה בעל השפעה על אירועי התרבות והחברה בעיר.

שושלת אגנברג נכחדה בתחילת המאה ה-18, והיורשת שלה החל מ-1719 הייתה משפחת שוורצנברג. בתקופת שלטונו של יוזף אדאם שוורצנברג התרחבה העיר מעבר לגבולותיה בפעם השלישית, והשתוותה מבחינת חשיבותה התרבותית, האדריכלית והחברתית לערים הבולטות ביותר במרכז אירופה ותנאי המחיה בה הותאמו לאלו של החצר הקיסרית בווינה. החל מהמאה ה-19 חדלה העיר מלשמש כמקום מגורים לאריסטוקרטים, ובשל כך הצליחה לשמור על מראה הרנסאנס-בארוק של המבנים השונים בה. באמצע המאה מנתה אוכלוסיית העיר כ-5,000 תושבים, היא אירחה גדוד חיילי רגלים, ונבנו בה בית ספר למוזיקה ובית ספר מקצועי ליתומים. במהלך המאה פעלו בה מפעלים שונים ומגוונים כגון שתי מבשלות שיכר ומפעל בגדים. חומות העיר נהרסו וכל שערי העיר למעט שער בודיוביצקה. בשלהי המאה נפתחו מכרות גרפיט בגן הטירה.

ב-30 באפריל 1920 הורה משרד הפנים של צ'כיה כי העיר תיקרא באופן רשמי צ'סקי קרומלוב, אף ששם זה היה בשימוש כבר מאז 1439. העיר הייתה נתונה לכיבוש נאצי במלחמת העולם השנייה, אך לא ספגה נזקים כלשהם. צבא ארצות הברית שיחרר את העיר מהשלטון הנאצי ב-1945, ולאחר מכן גורשה האוכלוסייה הגרמנית המקומית.

מבנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבט על הטירה מגדת הנהר

טירת צ'סקי קרומלוב גדולה ביחס לעיר בגודל של קרומלוב; בצ'כיה היא שנייה בגודלה רק למצודת פראג. באדמות הטירה שוכן גן רוקוקו גדול המשתרע על פני 70 דונם, גשר רחב מעל שקע עמוק בסלע שעליו בנויה הטירה, ו-40 מבנים שהוקמו בתקופות שונות ומקובצים מסביב לחמש חצרות. מתחם הטירה ניצב על סלע שנחצב מצדו הדרומי על ידי נהר ולטאבה ועל ידי נחל פולצ'ניצה מצדו הצפוני.

בטירה שוכן תיאטרון בארוקי שהוקם בין 1680 ל-1682, בתקופת שלטונו של הנסיך יוהאן כריסטיאן ה-1 לבית אגנברג וחודש בין 1765 ל-1766 על ידי יוזף אדם שוורצנברג במימון מדינתי. המכונות המפעילות את הבמה הן מקוריות, וכך גם התפאורה ואביזרי הבמה. בכך, התיאטרון שבטירה הוא אחד מתיאטראות החצר האחרונים שעדיין קיימים, ובשל גילו המתקדם נערכות בו שלוש הצגות לאורך השנה, כשרק שתיים מתוכן פתוחות לקהל הרחב. הבעלים הפרטי האחרון של הטירה היה אדולף שוורצנברג. הוא קיבל את פניו של הנשיא אדוארד בנש בתיאטרון, והעניק לו תרומה גדולה על מנת לסייע בהגנת צ'כוסלובקיה מפני גרמניה הנאצית. הגסטאפו החרים את הטירה ב-1940, וממשלת צ'כוסלובקיה החרימה אותה ב-1945.

שערי וביצורי העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד משערי הכניסה לעיר לאחר התקפה של טנקים צ'כוסלובקיים

מרכז העיר ההיסטורי הוא אחד האזורים העירוניים שהשתמרו בצורה הטובה ביותר בבוהמיה, אך מראהו המקורי מימי הביניים השתנה במידה רבה במאה השנים האחרונות בעקבות פירוקם של שערי העיר וביצוריה במאה ה-19. שערי העיר היו מגדלים שהיו חלק ממערכת הביצורים, והגנו על הכניסות אל העיר. השערים הוקמו כסוג של מגדל שמירה בתוך סוללות הביצורים או בין בתי מגורים. השערים היו נסגרים באמצעות סבכת מתכת או גשר נגרר. הגשר הנגרר שימש בשערים שהיו בסמוך לחפיר. בעקבות הפירוק ניתן להגיע אל המרכז ההיסטורי דרך רחובות שבעבר הסתיימו בשערים. חומות ושערי העיר אף מופיעים על החותם המקומי. מערכת הביצורים כללה מצודות, שערים וסוללות. לפני הפירוק היו בחומות העיר תשעה שערים, ורק שער בודיוביצקה קיים עד היום. בקרבת אחת מהמבשלות נמצאים שרידי מבצר, וברחוב קאיובסקה עדיין ניתן להבחין בחלקים מהביצורים המקוריים.

פירוק השערים והחומות נבע בעיקר מהגידול בנפח התחבורה המקומית, התפתחות התעשייה והיעדר הצורך בהגנות מהסוג שהם סיפקו. המעברים דרך השערים היו בצורת קמרון, דבר שמנע מכלי רכב גבוהים לעבור דרכם ואילץ אותם לפרוק חלק ממטענם לפני השער ולהעמיסו לאחר חציית השער. חלק מהשערים היו במצב מוזנח ולא היה טעם מעשי כלשהו בשימורם. המגדלים שבהם שכנו מרבית שערי הכניסה הפריעו לזרימה תקינה של אוויר אל רחובות העיר. בכל אחד מהמגדלים הייתה דירת מגורים קטנה, ובמגדלים הגדולים יותר נבנו גם מטבח ושירותים. השער הצעיר ביותר והיחיד ששרד הוא שער בודיוביקה שהוקם בין 1598 ל-1602. המעבר דרך השער היה באמצעות גשר נמשך.

אוסף המורכב בעיקר מתמונות המתעדות את ביצורי העיר שוכן במוזיאון המחוזי להיסטוריה של הטבע של העיר.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'סקי קרומלוב הוקמה על נתיב הסחר שחיבר בין לינץ שבאוסטריה לבין בוהמיה. המסחר היה המגזר החשוב ביותר בכלכלת העיר, שניצלה את מיקומה הגאוגרפי. בימי הביניים החלו להתפתח גילדות של יצרנים לפי אופי התמחותם. במשך מאות שנים הוקמו עשרות גילדות כגון גילדת האופים, הקצבים, חרשי האבן, יצרני הכובעים וכדומה. במקביל להתפתחות הגילדות בעיר החלה להתפתח תעשיית כריית הכסף, שהייתה בעלת תפוקה נמוכה יותר בהשוואה למכרות כסף אחרים בבוהמיה. בין שלהי המאה ה-15 לאמצע המאה ה-16 הגיעה תעשיית המכרות המקומית לשיא רווחיותה, אך בעקבות מיצוי עפרות המתכת המקומיות דעכה פעילות הכרייה, ושבה ועלתה רק כאשר במאה ה-19 התגלו באזור מרבצי גרפיט. הענף הרווחי ביותר במשך שנים רבות היה בישול שיכר, ובעיר פעלו מבשלה מלכותית ומבשלה עירונית.

אחת לשבוע נערכו ימי שוק רגילים או שוקי בשר, וארבע פעמים בכל שנה נערכו ירידים שנמשכו שמונה ימים. בירידים השנתיים השתתפו כ-300 סוחרים, ובשווקים השבועיים נמכרו בעיקר מוצרים חקלאיים כגון תירס, ביצים, ירקות וכדומה. בתחילת המאה ה-17 התיר הקיסר רודולף השני את עריכתם של שוקי בקר וסוסים באופן קבוע בימי חמישי שבין 25 בינואר ל-25 ביולי. מפעלי התעשייה הראשונים הוקמו בצ'סקי קרומלוב במאה ה-19, והיו אלה מפעל בגדים, מפעל נייר, ומפעל לעיבוד פשתן. לאחר בניית מסילת הרכבת המקומית ב-1891 החלו להתפתח יוזמות עסקיות נוספות. ב-1906 חוברה העיר לראשונה לרשת החשמל הארצית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגל
סמל אונסק"ו
אתרי מורשת עולמית בצ'כיה

הגנים והטירה בקרומייז'יז'המרכז ההיסטורי בצ'סקי קרומלובהמרכז ההיסטורי בפראגהמרכז ההיסטורי בטלץ'הולשוביצהעמוד השילוש הקדוש באולומואוץהרובע היהודי בטשביץ' ובזיליקת פרוקופיוס הקדושהמרכז ההיסטורי בקוטנה הורההנוף התרבותי לדניצה-ואלטיצהטירת ליטומישלכנסיית יאן מנפומוק בזלנה הורהוילה טוגנדהאט

קואורדינטות: 48°48′39.27″N 14°18′54.75″E / 48.8109083°N 14.3152083°E / 48.8109083; 14.3152083