צ'קררה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

צ'קררה (Chacarera) היא סגנון מוזיקלי וריקוד אופייני לצפון מערב ארגנטינה ולדרום בוליביה והיא מזוהה בעיקר עם הפרובינציה של סנטיאגו דל אסטרו, יש לה קצב מהיר ומקצב של 3/4 או 6/8, והיא נרקדת בזוגות.

מקורה של הצ'קררה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב המידע על היווצרותה של הצ'קררה מגיע מכתביו של אנדרס צ'סרטה (Andrés Chazarreta 1876-1960) יליד סנטיאגו דל אסטרו שהיה ראשון חוקרי הפולקלור והראשון לאזכר את הצ'קררה כסגנון מוזיקלי בתחילת המאה ה-20.

יש קווי דמיון בין הריקודים של הצ'קררה, הסמבה הארגנטינאית, הקואקה ועוד; וייתכן שיש להן מקור משותף בריקודים ספרדיים מתקופת הבארוק. למשל- ניתן להבחין בקווי דמיון מסוימים בין הצ'קררה לסביליאנה (Sevillana) הספרדית.

מקור שמה הוא במילה chacarero שמציינת עובד בשדות התירס בדיאלקט הקצ'ואה של סנטיאגו דל אסטרו.

הצ'קררה התפתחה והפכה למוכרת בכל רחבי ארגנטינה בתור הזהב של הפולקלור באמצע המאה ה-20, מיטב להקות הפולקלור ביצעו אז צ'קררות, ובעיקר בני משפחת קראבחל (Carabajal) - משפחה של מוזיקאים מסנטיאגו דל אסטרו שבני דור ההמשך שלהם עדיין מופיעים.

המבנה של הצ'קררה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצ'קררה יש שני חלקים, כאשר בכל חלק יש שני בתים בודדים ובית כפול שחלקו השני המשמש כפזמון חוזר; ולפני כל חלק ובין הבתים מנוגן קטע המעבר.

כלומר, מבנה כל חלק מתוך השניים הוא A B A B A B B (משמאל לימין) כאשר A הוא ההקדמה או קטע הביניים, ו-B הוא הבית.

בכל אחד מהבתים - ארבע שורות.

הגאטו (Gato)[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקביל לצ'קררה התפתחו סגנונות נוספים כמו הגאטו (Gato) שהמקצב שלהם זהה לזה של הצ'קררה, אך המבנה שונה.

הריקוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצ'קררה נרקדת בזוגות מבלי שהרקדנים נוגעים זה בזה, הם נעים בתנועות מעגליות תוך החלפת מקומות, פורשים את זרועותיהם, והגבר רוקע ברגליו.

במהלך ההקדמה אין רוקדים.

מקובל להכריז על תחילתו של כל חלק, סיום ההקדמה, והסיום (תחילת הבית האחרון בבית הכפול); והכרזות אלו הן לא פעם חלק מההקלטה גם אם היא נועדה להאזנה בלבד.

כלים מוזיקליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לגיטרות ולתוף הבומבו לגוארו (bombo legüero) האופייניים לכל סגנונות המוזיקה הצפון מערבית, נעשה שימוש גם בכינור.

בצד זה - יש צ'קררות המבוצעות א-קפלה, בליווי תוף בלבד (Casas más casas menos, Chakay manta; שניהם של לוס צ'לצ'לרוס).

תוכן[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמקובל במוזיקה הפולקלורית - השירים עוסקים בנופים, במנהגים, במקומות; בעיקר בהתייחס לסנטיאגו דל אסטרו, גם כשהמבצעים הם בני פרובינציה אחרת.

ניתן לפגוש לא פעם במונחים ובשימוש בסלנג מקומי, שוב - בעיקר זה של סנטיאגו דל אסטרו.

כדאי לציין שיש מספר צ'קררות הומוריסטיות (Casas más casa menos, El casamiento, La gorda), דבר שפחות מוכר בסגנונות אחרים של הפולקלור.

צ'קררות קלאסיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Añoranzas (Julio Argentino Gerez)
  • La Telecita
  • Chacarera de las Piedras (Yupanqui)
  • La Olvidada (Yupanqui)
  • La Vieja (Hermanos Abalos)
  • Chacarera del rancho (Hermanos Abalos)
  • ה-Credo מתוך המיסה קריאוז'ה (אינה שומרת על המבנה של הצ'קררה אלא רק על המקצב)

צ'קררה אחת תורגמה לעברית בידי אהוד מנור ובביצוע שלמה יידוב - החתונה (El Casamiento).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיקה ארגנטינאית