צ'רנוביל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
צ'רנוביל
Чорно́биль
ChernobylMIR.jpg
תצלום של העיר ביחס לכור שצולם מתחנת החלל מיר
מדינה / טריטוריה Flag of Ukraine.svg אוקראינה
מחוז קייב
תאריך ייסוד 1193 (נזכרת לראשונה)
אוכלוסייה
 ‑ בעיר

500‏  (נכון ל-2010)
קואורדינטות 51°16′N 30°13′E / 51.267°N 30.217°E / 51.267; 30.217קואורדינטות: 51°16′N 30°13′E / 51.267°N 30.217°E / 51.267; 30.217
אזור זמן UTC +2

צֶ'רְנוֹבִּילאוקראינית: Чорно́биль - "צ'וֹרנוביל"; ברוסית: Черно́быль - "צ'רנוביל") הייתה עיר במחוז קייב (קייבסקאיה אובלסט) שבצפון אוקראינה, בסמוך לגבול עם בלארוס. העיר פונתה ב-1986 כתוצאה מאסון צ'רנוביל שהתרחש בכור הגרעיני הסמוך לעיר, ששכן במרחק 14.5 קילומטרים בכיוון צפון-צפון-מערב לעיר.

משמעות המילה "צ'ורנוביל" בשפה האוקראינית היא השם של צמח מסוג לענה, ומשמעותה המילולית היא "גבעול שחור"‏[1].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האזכור הראשון של צ'רנוביל הוא משנת 1193, והיא תוארה בו כאזור ציד של האצולה המקומית‏[1][2]. במהלך המאה ה-13 צ'רנוביל הייתה כפר של הדוכסות הגדולה של ליטא. ב-1566 הכפר הוענק כפייף לפילון קמיטה, שהיה איש צבא ואציל ליטאי. הפרובינציה שבה שכן הכפר הועברה ב-1569 לממלכת פולין, וב-1793 היא סופחה לאימפריה הרוסית[3]. אוכלוסיית צ'רנוביל הייתה מורכבת עד המאה ה-20 מאיכרים אוקראינים ופולנים, וכן ממספר גדול של יהודים.

לצ'רנוביל יש היסטוריה דתית ארוכה. היהודים הובאו למקום על ידי פילון קמיטה במהלך התקופה שבה הליטאים יישבו את האזור. איכרי האזור , שהשתייכו לכנסייה האורתודוקסית-מזרחית, אולצו על ידי פולין להמיר את דתם לנצרות קתולית בשלהי המאה ה-16, ורק לאחר סיפוח אוקראינה לנסיכות מוסקבה הם חזרו לדתם המקורית.

הכנסייה והמנזר הדומיניקניים הוקמו במאה ה-17 על ידי לוקאש ספייה, בשיאה של הקונטרה-רפורמציה. המנזר הופקע ב-1832. בצ'רנוביל הייתה גם כנסייה של הקתולים העתיקים, שננטשה ב-1852[1].

במחצית השנייה של המאה ה-18 צ'רנוביל הפכה למרכז חשוב עבור החסידות. האירוע הבולט בתקופה זו היה הקמתה של חסידות צ'רנוביל על ידי הרב מנחם נחום טוורסקי. האוכלוסייה היהודית סבלה רבות בפוגרומים שנערכו באוקטובר 1905 ובמרץ-אפריל 1919, ורבים נהרגו או נשדדו כתוצאה מהסתה אנטישמית במסגרת פרעות "המאות השחורות". שושלת טוורסקי עזבה את צ'רנוביל ב-1920, והעיר חדלה מלהיות מרכז חסידי-יהודי.

מצבה של העיר השתנה מאוד מאז שנות ה-80 של המאה ה-19. ב-1898 מנתה אוכלוסיית העיר 10,800 תושבים, מתוכם 7,200 יהודים. במלחמת העולם הראשונה הכפר נכבש, ולאחר מכן היה זירת מאבקים במלחמת האזרחים שפרצה בין הבולשביקים לבין האוקראינים. במסגרת המלחמה הפולנית-סובייטית העיר נכבשה על ידי צבא פולין, ולאחר מכן על ידי יחידת פרשים של הצבא האדום. החל מ-1921 צ'רנוביל הייתה חלק מאוקראינה הסובייטית[1].

במהלך הקולקטיביזציה של סטלין נהרגו בעיר אנשים רבים, כמו גם בהולודומור שהתרחש לאחר מכן. הקהילה הפולנית המקומית גורשה לקזחסטן ב-1936. הקהילה היהודית המקומית חוסלה על ידי הנאצים בתקופת הכיבוש שנמשכה בין 1941 ל-1944[1].

בשנות ה-60 של המאה ה-20 האזור נבחר כאתר שבו ייבנה הכור הגרעיני הראשון על אדמה סובייטית.

בליל 26 באפריל 1986 התרחש אסון צ'רנוביל - התפוצץ הכור הרביעי בתחנת הכוח הממוקמת כ-18 ק"מ מהעיר. בימים הראשונים שלאחר הפיצוץ הכחישו השלטונות את מידת חומרתו, אולם לבסוף הבינו שאין מנוס מפעולה, והחליטו לפתוח בפינוי כולל של כל היישובים הנמצאים ברדיוס של כ-30 ק"מ מהכור, ובכללם צ'רנוביל.‏[4] ערב האסון חיו בעיר 14,000 אנשים‏[5].

לאחר התפרקות ברית המועצות העיר נותרה תחת שלטון אוקראיני.

אף על פי שהעיר פריפיאט הסמוכה לא שוקמה מאז, בצ'רנוביל בוצעו מספר עבודות שיקום וחידוש וכיום היא משמשת בית לכ-400 תושבים. התושבים כוללים מדעני גרעין, עובדי תחזוקה של תחנת הכוח, רופאים, ומומחים לקרינה. מבקרים המגיעים לקרבת אזור האסון יכולים לשהות בפונדק מקומי השוכן באחד מפרברי העיר.

בשנת 2003 החליטה סוכנות UNDP של האומות המאוחדות להשיק תוכנית לשיקום אזור האסון ‏‏‏[6]. התוכנית הייתה מבוססת על דוח מיוחד בנושא ההשלכות על האוכלוסייה שהוכן בפברואר 2002. המטרה העיקרית של התוכנית היא לסייע לממשלת אוקראינה להתמודד עם תוצאות האסון ארוכות הטווח בתחומים שונים, וביניהם בתחום החברה, הכלכלה והאקולוגיה. התוכנית מופעלת באזורי אוקראינה שנפגעו בצורה הקשה ביותר כתוצאה מהאסון: מחוז קייב, מחוז ז'יטומיר, מחוז צ'רניהיב ומחוז רובנו.

כיום מתגוררים בעיר הומלסים, אסירים נמלטים ומאות משפחות שחזרו אליה, ואף אירעה בה לידה של ילדה בריאה, אך בשל לחצים ואיומים מצד השירות הסוציאלי נאלצה המשפחה לעזוב. הכור עדיין פעיל, ומתבצעות בו הכנות לסגירה שימשכו עוד שנים רבות. כמו כן, השלטונות האוקראיניים נאלצים להתמודד עם ניסיונות של תיירים סקרנים להגיע לאזור‏[7].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 נורמן דייוויס, Europe: A History, הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, 1996, ISBN 0198201710
  2. ^ היסטוריה ומפות של צ'רנוביל העתיקה
  3. ^ נורמן דייוויס, "צ'רנוביל", The Sarmatian Review, ינואר 1995
  4. ^ Management of the disaster, באתר ‏ chernobyl.info ‏
  5. ^ Mould, Richard. "Evacuation zones and populations". Chernobyl Record. Bristol, England: Institute of Physics. p. 105. ISBN 0-7503-0670-X.
  6. ^ ‏ראו מידע באתר UNDP
  7. ^ נטשה מוזגוביה, עשרים שנה לאסון צ'רנוביל. החיים שאחרי המוות